דוכסות ורשה
| |||
.svg) | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| שפה נפוצה | פולנית, גרמנית, צרפתית | ||
| עיר בירה | ורשה | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | חוזה טילזיט | ||
| תאריך | 1807 | ||
| פירוק | קונגרס וינה | ||
| תאריך | 1815 | ||
| ישות קודמת |
.svg){kind=small} פרוסיה המזרחית החדשה פרוסיה הדרומית שלזיה החדשה .svg){kind=small} ממלכת גליציה ולודומריה | ||
| ישות יורשת |
 פולין הקונגרסאית  פרוסיה המערבית .svg){kind=small} הדוכסות הגדולה של פוזן  העיר החופשית קרקוב | ||
| שליטים בולטים | פרידריך אוגוסט הראשון, מלך סקסוניה | ||
דוכסות ורשה (בפולנית: Księstwo Warszawskie; בצרפתית: Duché de Varsovie; מכונה לעיתים בטעות הדוכסות הגדולה של ורשה) הייתה מדינה פולנית שנוסדה על ידי נפוליאון בונאפרטה בשנת 1807 על אדמות פולין, אשר נלקחו מממלכת פרוסיה, על פי תנאי חוזה טילזיט. הדוכס הממונה היה מלך סקסוניה פרידריך אוגוסט, בן בריתו של נפוליאון, נכדו של מלך פולין אוגוסט השלישי. בעקבות כישלון פלישת חיילי צרפת לרוסיה ב-1812 ומפלת נפוליאון, הדוכסות נכבשה בשנת 1813, וב-1815 החליט קונגרס וינה על מסירתה לרוסיה. ורשה הייתה לבירת פולין הקונגרסאית – מדינה עצמאית-למחצה, הנתונה לשלטונו של הצאר הרוסי.
היסטוריה
אזור הדוכסות כבר שוחרר על ידי התקוממות עממית שהסלימה מהתפרעות נגד גיוס ב-1806. אחת המשימות הראשונות של הממשלה החדשה כללה אספקת מזון לצבא הצרפתי שנלחם ברוסים בפרוסיה המזרחית.
דוכסות ורשה הוקמה רשמית על ידי הקיסר הצרפתי נפוליאון הראשון, כחלק מהסכם טילזיט עם פרוסיה. הקמתה זכתה הם לתמיכת הרפובליקנים המקומיים בפולין המחולקת, והן הפזורה הפולנית הגדולה בצרפת, שתמכו בגלוי בנפוליאון כאדם היחיד המסוגל להחזיר את הריבונות הפולנית לאחר חלוקת פולין של סוף המאה ה-18. עם זאת, היא נוצרה כמדינת לוויין (והייתה רק דוכסות, ולא ממלכה).
המדינה שהוקמה לאחרונה הייתה רשמית דוכסות עצמאית, בעלת ברית לצרפת, ובאיחוד אישי עם ממלכת סקסוניה. פרידריך אוגוסט הראשון, מלך סקסוניה נאלץ על ידי נפוליאון להפוך את ממלכתו החדשה למונרכיה חוקתית, עם פרלמנט (הסיים של דוכסות ורשה).
דוכסות ורשה מעולם לא הורשתה להתפתח כמדינה עצמאית באמת; שלטונו של פרידריך אוגוסט היה כפוף לדרישותיו של ה- raison d'état הצרפתי, שהתייחס במידה רבה למדינה כמקור משאבים. האדם החשוב ביותר בדוכסות היה, למעשה, השגריר הצרפתי, שבסיסו בבירת הדוכסות, ורשה. באופן משמעותי, לדוכסות לא הייתה נציגות דיפלומטית משלה בחו"ל.
ב-1809 החלה מלחמה קצרה עם אוסטריה. אף על פי שדוכסות ורשה ניצחה בקרב ראשין, כוחות אוסטריים נכנסו לוורשה, אך כוחות פולניים וצרפתיים איגפו את אויבם וכבשו את קרקוב, לבוב וחלק מהאזורים שסופחו לאוסטריה בחלוקות פולין. במהלך המלחמה, המתיישבים הגרמנים שיושבו על ידי פרוסיה במהלך חלוקות פולין התקוממו בגלוי נגד ממשלת הדוכסות. לאחר קרב וגראם, הסכם שנברון שלאחר מכן איפשר הרחבה משמעותית של שטחה של הדוכסות דרומה עם החזרת אדמות פולניות וליטאיות של פעם.
מלחמת חצי האי
ערך מורחב – מלחמת חצי האי
המערכה של נפוליאון נגד רוסיה
כתוצאה ממסע נפוליאון ב-1812 נגד רוסיה, ציפו הפולנים שהדוכסות תשודרג למעמד של ממלכה ושבזמן פלישת נפוליאון לרוסיה יצטרפו אליהם השטחים המשוחררים של הדוכסות הגדולה של ליטא, שותפה היסטורית של פולין באיחוד הפולני-ליטאי. עם זאת, נפוליאון לא רצה לקבל החלטה קבועה שתקשור את ידיו לפני הסדר השלום הצפוי שלו עם רוסיה. למרות זאת, הוא הכריז על ההתקפה על רוסיה כמלחמה פולנית שנייה.
אולם הסדר שלום זה לא היה אמור להיות. ה-Grande Armée של נפוליאון, כולל קבוצה משמעותית של חיילים פולנים, יצאה לדרך במטרה להוריד את האימפריה הרוסית על ברכיה, אך שאיפותיו הצבאיות סוכלו בשל כישלונו לספק מזון לצבא ברוסיה וסירובה של רוסיה להיכנע לאחר לכידת מוסקבה; מעטים חזרו מהצעידה חזרה. המערכה הכושלת נגד רוסיה התגלתה כנקודת מפנה גדולה בהצלחתו של נפוליאון.
לאחר תבוסתו של נפוליאון במזרח, רוב שטחה של דוכסות ורשה נכבש על ידי רוסיה בינואר 1813 במהלך התקדמותם על צרפת ובעלות בריתה. שאר הדוכסות הוחזרה לפרוסיה. אף על פי שכמה מבצרים מבודדים החזיקו מעמד במשך יותר משנה, קיומה של המדינה הפולנית בכל דבר מלבד השם הגיע לקץ. אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה הקים מועצה זמנית העליונה ביותר של דוכסות ורשה כדי לשלוט באזור באמצעות הגנרלים שלו.
קונגרס וינה והחלוקה הרביעית
אף על פי שמדינות רבות באירופה ושליטים לשעבר יוצגו בקונגרס וינה ב-1815, קבלת ההחלטות הייתה ברובה בידי המעצמות הגדולות. אולי היה זה בלתי נמנע, אם כן, שגם פרוסיה וגם רוסיה יחלקו למעשה את פולין ביניהן; אוסטריה הייתה אמורה לשמור פחות או יותר על רווחיה מהחלוקה הראשונה של 1772.
רוסיה דרשה לעצמה את כל שטחי דוכסות ורשה. היא שמרה את כל רווחיה משלוש החלוקות הקודמות, יחד עם ביאליסטוק והשטח שמסביב שהשיגה ב-1807. דרישותיה לכל דוכסות ורשה נדחו על ידי מעצמות אירופיות אחרות.
פרוסיה החזירה לעצמה חלק מהשטח שאיבדה לדוכסות ורשה ב-1807: חלק ממה שכבשה בחלוקה השנייה. קולמרלנד ודנציג הפכו לחלק מפרובינציית פרוסיה המערבית; השטחים הנותרים (כלומר, פולין גדול /פוזנן), שכיסו שטח של כ-29,000 קמ"ר, הוקמו מחדש כדוכסות הגדולה של פוזן. לדוכסות הגדולה ולאוכלוסייתה הייתה אוטונומיה נומינלית מסוימת (אף על פי שהיא הייתה כפופה למעשה לפרוסיה), אך בעקבות מרד פולין גדול ב-1848 השתלבה במלואה בפרוסיה כפרובינציית פוזן.
העיר קרקוב וחלק מהשטחים הסובבים אותה, בעבר חלק מדוכסות ורשה, הוקמו כעיר החופשית קרקוב שהייתה עצמאית למחצה, ב"הגנה" של שלוש שכנותיה החזקות. שטחה של העיר היה בגודל של כ-1,164 קמ"ר, ואוכלוסייתה מנתה כ-88,000 איש. העיר סופחה לבסוף לאוסטריה ב-1846, והפכה לדוכסות הגדולה של קרקוב.
לבסוף, עיקרה של דוכסות ורשה לשעבר, בגודל של כ-128,000 קמ"ר, הוקמה מחדש במה שנהוג לכנות "פולין הקונגרסאית", באיחוד אישי עם האימפריה הרוסית. האזור חפף בגדול לחלקים הפרוסיים והאוסטריים של החלוקה השלישית (מלבד האזור סביב ביאליסטוק) בתוספת כמחצית מכיבושי החלוקה השנייה של פרוסיה וחלק קטן מהרווחים של החלוקה הראשונה של אוסטריה. המדינה הייתה דה פקטו מדינת בובות רוסית, והיא שמרה על מעמדה הנפרד רק עד 1831, כאשר סופחה למעשה לאימפריה הרוסית. השטחים המרכיבים אותה הפכו לארץ הוויסלה ב-1867.
קישורים חיצוניים
- דוכסות ורשה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
דוכסות ורשה36754236Q152115