פרדריק שופן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "שופן" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו שופן (פירושונים).
פרדריק שופן
Frédéric François Chopin
פרדריק שופן, 1849
פרדריק שופן, 1849
לידה 1 במרץ 1810
דוכסות ורשהדוכסות ורשה ז'לזובה וולה (אנ'), דוכסות ורשה
פטירה 17 באוקטובר 1849 (בגיל 39)
צרפתצרפת פריז, הרפובליקה השנייה
זרם רומנטית
מספר יצירות ידוע 230

פרדריק פרנסואה שופן (בפולנית: Fryderyk Franciszek Chopin; בצרפתית: Frédéric François Chopin;‏ 1 במרץ 1810 – 17 באוקטובר 1849) היה מלחין ופסנתרן וירטואוז פולני מהתקופה הרומנטית.

יצירותיו הרבות לפסנתר כגון הנוקטורנים, המזורקות, הפולונזים, הבלדות, האטיודים, והוואלסים הייחודיים לו נחשבים לנכסי צאן ברזל, וכמעט כל הפסנתרנים מבצעים את יצירותיו ברסיטלים שלהם. בולט מביניהם היה ארתור רובינשטיין, שידוע בעיקר בנגינת יצירותיו של שופן.

קורות חייו

פסל של שופן בפארק לאזיאנקי בוורשה

ילדות והתפתחות מוזיקלית

פרדריק שופן נולד ב-1 במרץ 1810, על פי הצהרותיו שלו ושל משפחתו (אולם על פי תעודת ההטבלה שלו, נולד ב-22 בפברואר), בכפר ז'לאזובה וולה (Żelazowa Wola) שבמרכז פולין, באזור מאזוביה (Mazowia), אז בדוכסות ורשה. אביו, ניקולא שופן, היה צרפתי מלורן שהיגר לפולין ב-1787 בגיל שש עשרה. ניקולא היה מורה פרטי לילדים מהאריסטוקרטיה הפולנית, וב-1806 נשא לאישה את אמו של פרדריק שופן, יוסטינה קז'יז'אנובסקה (Justyna Krzyżanowska), קרובת משפחה ענייה של משפחת סקרבק, אחת ממשפחות האריסטוקרטיה אצלן ניקולא עבד.

פרדריק הוטבל ביום ראשון של חג הפסחא, 23 באפריל 1810, באותה כנסייה בה התחתנו הוריו, בכפר ברוכוב (Brochów) שבאזור מאזוביה. סנדקו בן ה-18, שעל שמו הוא נקרא, היה פרידריק סקרבק (Fryderyk Skarbek), תלמיד של ניקולא. פרדריק היה הילד השני מבין ארבעה ילדים של בני הזוג, והבן היחיד שלהם. הייתה לו אחות גדולה, לודביקה (Ludwika), ושתי אחיות קטנות, איזבלה ואמיליה. ניקולא היה מסור למולדתו המאמצת, והתעקש על שימוש בשפה הפולנית בבית.

כישרונו המוזיקלי של פרדריק בא לידי ביטוי בגיל מוקדם מאוד. כבר בגיל 7 הלחין שני פולונזים (בסול מינור ובסי במול מז'ור). במהרה החל שמו של שופן להתפרסם בעיתונים והילד התחיל להופיע בסלונים היוקרתיים של ורשה. מורו הראשון והיחיד של שופן היה ווייצ'ך ז'יבני (Wojciech Zywny), אשר לימד אותו פסנתר בין השנים 1816–1822. לאחר מכן, הודה המורה שאין לו עוד מה לתת לכישרון הצעיר, ולכן שופן עבר להשגחתו של וילהלם ורפל (Wilhelm Würfel), פרופסור בקונסרבטוריון בוורשה.

בשנת 1826 התחיל שופן ללמוד את תאוריית המוזיקה, בס ממוספר והלחנה בבית הספר למוזיקה של ורשה, אך סירב ללמוד שם פסנתר. מנהל בית הספר למוזיקה היה המלחין יוזף אלסנר (Józef Elsner), אשר הבין שבידיו אישיות יוצאת מן הכלל ולכן הרשה לו לא להגיע לשיעורי הפסנתר ולהתרכז בהלחנה בלבד, אך היה מאוד קפדן בקשר לשיעורי התאוריה, במיוחד בקשר ללימודי הקונטרפונקט. בסוף השנה השלישית של שופן בבית הספר למוזיקה של ורשה, כתב אלסנר בדו"ח הסופי: "שופן, פ., תלמיד שנה שלישית, כישרון יוצא דופן, גאון מוזיקלי.".[1]

שופן סיים את לימודיו ב-1829 בבית-ספרו של אלסנר. בתקופה זו הלחין את הסונאטה בדו מינור לפסנתר, את השלישייה בסול מינור לפסנתר, לכינור ולצ'לו וכן 4 יצירות לפסנתר ולתזמורת: וריאציות על נושא מתוך "דון ג'ובאני" של מוצרט (האריה "Là ci darem la mano" - "שם נשלב ידיים"), אופוס 2, רונדו "א לה קרקוביאק", אופוס 14, פנטזיה על נושאים פולניים, אופוס 13, וכן הגרנד פולונז בריליאנט, אופוס 22, המנוגן לאחר פרק "אנדנטה ספיאנטו" הכתוב לפסנתר בלבד.

מסעו של שופן והמרד הפולני

ביולי 1829 הגיע שופן לווינה וניגן שם את הרונדו "א לה קרקוביאק" ואת הווריאציות על הנושא מהאופרה "דון ג'ובאני". הוא זכה להצלחה מרובה, ואף זכה לכך שהוציאו את הווריאציות שלו לאור. הביקורות טענו כי הוא מנגן חלש מדי, אך בכל זאת הכירו בו כפסנתרן גאוני וכמלחין מוכשר.

כשחזר לפולין, מכיוון שהיה חופשי מלימודיו המוזיקליים, השקיע את רוב מאמציו בכתיבה והלחין שני קונצ'רטי לפסנתר ולתזמורת (בפה מינור ובמי מינור), את הנוקטורן הראשון שלו, אטיודים, ואלסים ומזורקות. באותה תקופה תכנן שופן נסיעה אל מחוץ לפולין, על מנת לגלות ולהכיר את המוזיקה האירופית בצורה טובה יותר ועל מנת לזכות בתהילה. בתחילה חשב לנסוע לברלין, אך בסופו של דבר החליט לנסוע לווינה על-מנת לשחזר את הצלחתו הקודמת ולבנות לעצמו שם מוניטין. ב-17 במרץ 1830 קיים שופן קונצרט פרידה חגיגי בתיאטרון הלאומי של ורשה ובו ניגן את הקונצ'רטו במי מינור. ב-2 בנובמבר עזב שופן לאוסטריה יחד עם חברו הטוב טיטוס וויצ'כובסקי (Tytus Woyciechowski), מתוך כוונה להמשיך לאיטליה.

מספר ימים לאחר שהגיעו לווינה שמעו שני החברים על המרד הפולני נגד השלטון הרוסי. זו הייתה תחילתה של מלחמה ארוכה בת מספר חודשים בין רוסיה לפולין. וויצ'כובסקי יצא לפולין על-מנת להצטרף לצבא המתקומם; שופן נשאר בווינה, לאחר שכנועים רבים מצד חברו. הוא הפסיק לתכנן את המשך המסע שלו, מתוך דאגה לארצו ולמשפחתו. במכתב לאלסנר כתב: "מנסים לשכנע אותי לשווא, שכל מלחין הוא אזרח העולם. אף אם זה כך, כמלחין – אני עדיין בעריסתי. כפולני – אני כבר בן 20." למרות מצב רוחו של שופן, הוא הופיע בקונצרט ב-11 ביוני 1831 ובו ניגן את הקונצ'רטו במי מינור.

האירועים הקשים במולדתו השפיעו על שופן והרגשות העזים והדרמטיים שחש גרמו להיווצרותן של יצירות בעלות עוצמה ותשוקה, בשונה מהסגנון המבריק הקודם שלו. בתקופה זו הוא הלחין את הסקרצו בסי מינור אופוס 20 ואת האטיודים, אופוס 10.

בעקבות הנסיבות, ויתר שופן על נסיעתו לאיטליה והחליט לנסוע לפריז. בדרך לשם הוא עצר במינכן כדי להופיע בקונצרט ב-28 באוגוסט, ומשם המשיך לשטוטגרט. בהיותו שם נודע לו על כישלון המרד הפולני ועל כיבוש ורשה על ידי הרוסים. כששמע את החדשות חלה בקדחת, ועבר עליו משבר נפשי. ביומנו כתב: "האויב נמצא בבית... הו אלוקים, האם אתה קיים? אתה קיים, ובכל זאת אינך נוקם. האם מוסקבה לא חטאה מספיק? או – או אולי אתה בעצמך מוסקבאי... אני כאן, חסר אונים! לפעמים אני יכול רק לגנוח, לסבול ולשפוך את כל הייאוש שלי על הפסנתר!".

פריז ומריה וודז'ינסקי

בסתיו 1831 הגיע שופן לפריז, ופגש פולנים רבים שברחו מפולין בעקבות כישלון המרד נגד רוסיה, בהם משוררים, סופרים, פוליטיקאים ואנשי צבא. המוניטין שלו כאמן גדלו מהר מאוד בפריז בעקבות מכתבי ההמלצה שקיבל בווינה. הוא התחבר עם פרנץ ליסט, פליקס מנדלסון, וינצ'נצו בליני, הקטור ברליוז ואחרים. בדצמבר 1831 הוא ניגן את הווריאציות על הנושא מהאופרה "דון ג'ובאני" בלייפציג. רוברט שומאן הצעיר שנוכח בהופעה כתב אחר כך בעיתון המוזיקה "Allgemeine musikalische Zeitung": ”הסירו את כובעיכם, אדונים נכבדים, גאון לפניכם”.

למרות הצלחתו הרבה, רוב הכנסתו של שופן הגיעה ממתן שיעורים פרטיים לאריסטוקרטיה הצרפתית והפולנית. זאת משום שלא אהב להופיע באולמות גדולים, אלא דווקא בסלונים שנפתחו לפניו בעזרת הברונית רוטשילד. שופן נחשב לאחד הפסנתרנים הטובים בזמנו, אבל רק כשהקהל היה מצומצם והאווירה הייתה אינטימית יכול היה להראות את מלוא כישרונו האמנותי בנגינה בפסנתר.

שופן קבע עצמו כפליט פוליטי, ולכן לא יכול היה לחזור בדרך חוקית למולדתו ולהיפגש עם משפחתו ועם חבריו שנשארו בפולין. הוא נפגש עם הוריו פעם אחת – בקרלסבאד, באוגוסט 1835. על-מנת להימלט מהבדידות, החליט לגור יחד עם הרופא אלכסנדר הופמן (Aleksander Hoffman), פליט פולני נוסף. כאשר עזב הופמן את פריז, עבר שופן לגור עם יאן מאטושינסקי (Jan Matuszynski), רופא פולני אחר. לאחר מכן, באזור דרזדן, חידש את הקשר עם משפחת וודז'ינסקי (Wodzinski), אשר הייתה חברה למשפחת שופן בפולין. בתם הצעירה, מריה, שהייתה אז נערה צעירה בשנות העשרה, הראתה כישרון מוזיקלי ואמנותי רב, ושופן החליט שברצונו להינשא לה ולהקים איתה בית ומשפחה. בשנה שבאה לאחר מכן יצא שופן עם מריה בת ה-17 ועם אמה לחופשה בדרזדן, ובה הוא ביקש ממריה להינשא לו. ההצעה נענתה בחיוב, אך בתנאי שישמור על בריאותו. האירוסים לא היו רשמיים ובסופו של דבר לא הובילו לנישואין, מכיוון שהוריה של מריה החליטו ששופן איננו חתן מתאים לבתם בגלל מצבו הבריאותי הירוד בחורפים ובגלל סגנון החיים הלא יציב שלו. עבור שופן, דחייה זו הייתה חוויה כואבת ביותר.

ז'ורז' סאנד

כתב יד חתום של הפולונז אופוס 53 ("ההרואי") משנת 1842.

ביולי 1837 נסע שופן ללונדון לזמן קצר עם חברו קאמי פלייל (Camille Pleyel) (בנו של איגנץ פלייל), במטרה לשכוח את כל הסבל שעבר. זמן קצר לאחר מכן יצר קשר עם הסופרת הצרפתייה ז'ורז' סאנד. היא כתבה רומנים רבים והייתה מבוגרת משופן ב-6 שנים, גרושה עם שני ילדים. הם היו יחד בחורף 1838‏-1839 באי הספרדי מיורקה. שם, בעקבות תנאי מזג-אוויר גרועים, חלה שופן והתגלו אצלו סימנים של שחפת. במשך מספר שבועות היה כל-כך חלש ולא יכול לעזוב את הבית. למרות זאת, הוא המשיך בעבודת הכתיבה האינטנסיבית שלו וכתב מספר יצירות מופת: סדרת ה-24 פרלודים, פולונז בדו מינור, בלדה בפה מינור וסקרצו בדו דיאז מינור. לאחר חזרתם ממיורקה, באביב, עבר שופן תהליך החלמה במרסיי ולאחר מכן עבר לגור בביתה של ז'ורז' סאנד בנואן (Nohant), במרכז צרפת.

הוא בילה בבית הזה חופשות ארוכות עד לשנת 1846, וחזר לפריז רק בחורפים. זו הייתה התקופה המאושרת ביותר בחייו של שופן לאחר עזיבתו את פולין. זו גם הייתה התקופה הפורה ביותר שלו כמלחין. בני הזוג התייחסו אחד אל השני בחיבה ובידידות במשך שנים רבות, אך ביולי 1847 דרכיהם נפרדו. הסיבות לכך לא ידועות, אך יש שאמרו כי בנה של ז'ורז' סאנד, אשר התחיל לגלות סימני שנאה כלפי שופן והיה בעל השפעה רבה על אמו, הביא לכך.

לעומת זאת, כותב הביוגרפיה של ז'ורז' סאנד, אנדרה מורואה, מביא סימוכין לכך שבתה של סאנד שהייתה שרויה בריב עם אמה, הסיתה את שופן נגד סאנד ושופן הוא זה שניתק את הקשר.[2]

סוף ימיו

קברו של שופן

המאורעות הקשים האלה, יחד עם איבוד נואן, שהייתה מקום חשוב לבריאותו ולפוריותו היצירתית של שופן, גרמו להידרדרות במצבו הנפשי והבריאותי. מכאן ועד לסוף ימיו הוא כתב רק מספר קטן של יצירות קטנות. באפריל 1848 נסע שופן לאנגליה ולסקוטלנד. שם, הוא ניגן במספר קונצרטים וביקר במקומות רבים. סגנון החיים הזה, יחד עם העייפות שבאה בעקבות המסעות הרבים וההופעות ויחד עם האקלים שלא עשה טוב לריאותיו, גרם להידרדרות נוספת בבריאותו. ב-16 בנובמבר 1848, על אף הקדחת שתקפה אותו, הופיע שופן בפעם האחרונה בלונדון, וזמן לא רב לאחר מכן חזר לפריז.

מצבו הבריאותי המשיך להידרדר, ושופן חדל לתת שיעורים. בקיץ 1849, אחותו הבכורה הגיעה מוורשה על-מנת לטפל בו. ב-17 באוקטובר 1849 נפטר שופן בדירתו ממחלת השחפת, והוא בן 39 שנים בלבד.[3] הוא נקבר בבית הקברות פר לשז בפריז ועל פי צוואתו הוצא ליבו מגופו ונטמן בכנסיית "הצלב ה'קדוש'" שבוורשה, באחד מעמודי הכנסייה (השני משמאל למרכזה).

הנצחה

  • החל מ-1927 בוורשה מתקיימת כל 5 שנים תחרות יוקרתית לפסנתר על שמו - ומוענק בה "גראן פרי דו דיסק פרדריק שופן".
  • שדה התעופה הבינלאומי של ורשה נקרא על שמו.
  • ב-1934 נוסדה בוורשה האוניברסיטה ע"ש שופן שהפכה בהמשך ל"חברת פרדריק שופן" המטפחת את מורשת המלחין.
  • לרגל מלאת מאתיים שנים להולדתו שנת 2010 הוכרזה על ידי הסיים הפולני "שנת שופן".
  • בוורשה הוקם מוזיאון "פרדריק שופן", ובו מוצג פסנתרו האחרון של שופן, כמו גם אוסף כתבי-היד שלו. ב-10 במרץ 2010 נחנך המוזיאון המחודש.
  • פסטיבלים למוזיקה על שמו של שופן מתקיימים גם בואלדמוסי Valldemossie, בז'נבה, פריז, דושניקי-זדרוי (בפולין), גנט וכו'.
  • החל משנת 1999 "האקדמיה הפונוגרפית" הפולנית מעניקה את פרסי "פרדריק" השנתיים למוזיקה בפולין. פרדריק הוא שם הפסלון דמוי אוסקר המייצג את הפרס.
  • ב"פארק לז'יינקי" Łazienki בוורשה הוצב פסל של שופן, מאת הפסל ואצלב שימנובסקי.
  • סרטים על חייו:
    • "נוקטורנו של אהבה" (Nocturno der Liebe, 1919), סרט גרמני אילם בבימוי קארל בוסה, עם קונרד וויידט (כפרידריק שופן), גרטרוד וולקר (כסוניה ראדקובסקה, זמרת ידועה מוורשה ששופן חיזר אחריה), ריטה קליירמונט (כמריולקה, אהובתו משנות נעוריו) וארנה דנרה (כז'ורז' סאנד). הסרט מתאר את חייו הרומנטיים של שופן כאשר המוזיקה שלו משמשת כרקע.[4][5][6][7]
    • "שיר שייזכר" A song to remember , בבימוי צ'ארלס וידור, (1945) עם קורנל ויילד Cornell Wilde בתפקיד שופן.
    • "הצליל הכחול" La note bleue, בבימוי אנדז'יי זולבסקי (1991), עם יאנוש אולייניצאק, מרי-פראנס פיזייה, סופי מרסו, נעמי נדלמן וכו'.
    • "שופן אהבתי" (1991), עם יו גרנט בתפקיד שופן.
    • "שופן:תשוקת אהבה" (2002), סרט פולני בבימוי ייז'י אנטצ'אק בגרסה פולנית ובריטית עם שחקנים בריטים.

סגנון מוזיקלי

שופן שייך לתקופה הרומנטית (1800–1900) שבאה לאחר התקופה הקלאסית ולפני המוזיקה המודרנית. המוזיקה הרומנטית שאפה להגמיש את הצורה לטובת הרגש ומורדת במוסכמות של התקופה הקלאסית. שופן שייך לקבוצת המלחינים שבחרו בפן האינטימי של הביטוי (בניגוד לגרנדיוזי).

המוזיקה של שופן שונה משאר המוזיקאים באותה תקופה. שופן שאף להגיע למקום אחר, שונה מהמקומות שבחרו פרנץ ליסט והווירטואוזים האחרים בתקופה. אמנם שופן ניגן בצורה מופלאה וליסט הושפע ממנו רבות, אך ביצירותיו ניתן לראות את האריסטוקרט הפולני השקט והמעודן.

הלאומיות הייתה חשובה בתקופה זו, ובאה לידי ביטוי ביצירותיו. שופן נולד בפולין ובגיל 20 עבר לפריז. הוא חי 39 שנה. גם מוצאו היה חצוי בין שתי מדינות אלה. אביו היה מצרפת ואמו מפולין. ביצירותיו יש מוטיבים וצורות ממקור פולני (פולונזים, מזורקות) וגם השפעה צרפתית.

המורשת המוזיקלית של שופן

שופן נכנס להיסטוריית המוזיקה כרפומטור לא רק בסגנון הנגינה (בביצוע) אלא גם בסגנונות ההלחנה הרבים שלו. בעיקרון, ניתן לחלק את סגנונות היצירות שלו לפסנתר לשלוש קבוצות עיקריות:

  • קבוצה אינסטרומנטלית
    • פרלודים - שופן היה בין הראשונים שכתבו פרלודים לא כמבוא לפרק "עיקרי", אלא כז'אנר עצמאי מלא ברגש, אופי וייחודיות, אפילו במסגרת 16 תיבות בלבד (לדוגמה, פרלוד מס' 7 בלה מז'ור). שופן, בעקבות באך, כתב את הפרלודים בכל הסולמות, אולם סדר היצירות אצלו לא היה כרומטי (כמו של באך) אלא לפי סדר מעגל הקווינטות.
    • אטיודים - באטיודים שלו, הפך שופן את התרגילים הטכניים הפשוטים ליצירות גאוניות הראויות לעלות על במת הקונצרטים. האטיודים של מלחינים באותה התקופה (כמו איגנץ מושלס או אדולף פון הנזלט) מחווירים לעומת העוצמה והרגש של האטיודים השופניים. בתחילה היו ביקורות על האטיודים שהם קשים מדי או מעקמי אצבעות. למרות זאת האטיודים זכו להיות מייצגי הטכניקה הרומנטית לפסנתר, ואבן פינה בספרות הפסנתר כולה.
    • סקרצי - שופן היה בין הראשונים שכתבו סקרצי לפסנתר, ובין הראשונים שכתבו סקרצי לביצוע כפרק עצמאי, ולא במסגרת של יצירה בצורת סונאטה. שלושת הסקרצי הראשונים דומים לאימפרוביזציה על הפסנתר (בחלקם הראשון) בעוד שהקטע האמצעי נוגד להם ניגוד עצום. הסקרצו הרביעי שונה מהשאר, בעל הלך רוח קל יותר.
    • אימפרומפטי - שלושת האימפרומפטי שיצאו לאור (והרביעי שיצא לאור לאחר מותו) הם אימפרוביזציות כתובות. הראשון מלא מרץ, השני דמוי בלדה, והשלישי סוחף. אף על פי שאת הרביעי לא הוציא שופן לאור בחייו הוא המפורסם מבין הארבעה ולדעת רבים גם היפה ביותר.
  • קבוצה ריקודית - יצירותיו של שופן בתחום הריקוד היו חלק מגל שהתחיל כבר בסוף המאה ה-18, שהפקיע את מקצבי הריקוד הפשוטים מתחום רחבת הריקודים והעביר אותם לתחום המוזיקה ה"רצינית", שנועדה להאזנה ולא לריקוד. קובצי המזורקות, הפולונזים והוואלסים שלו הם דוגמאות לגאונותו של שופן בתחום המיניאטורה המוזיקלית. בעוד הוואלסים שלו הם פריזאיים מאוד בסגנונם, במזורקות ובפולונזים הוא מערב סגנונות עממיים פולניים, אך צובע אותם בסגנונו האישי והאינטימי.
    • הפולונזים - ביצירות אלו מופיע שופן כפטריוט פולני ותו לא: מיצירות הנעורים שלו בתחום ועד לפולונז האחרון. כאן שופן הוא לפעמים מלנכולי ומהורהר ולעיתים סוער ודרמטי. הפולונז המפורסם ביותר הוא ללא ספק הפולונז בלה-במול מז'ור (Héroïque), אופוס 53. הוא דומה מעט בצורתו ובתוכנו לבלדה, אך זהו פולונז ללא כל ספק. הוא חגיגי ומעודן. פסנתרנים דגולים (כדוגמת רובינשטיין) נהגו לנגנו כהדרן.
    • מזורקות - אם יש יצירות שהן רק שופן - אלו ללא ספק המזורקות. הן משלבות לעיתים את הלהט הסוחף של הפולונזים, את הריקודיות של הואלסים ואף המלנכוליות של הנוקטורנים מופיעה שם מדי פעם. המזורקה האמנותית נקשרה לעד אל שופן.
  • קבוצה ספרותית - הבלדה והנוקטורן אצל שופן מרמזים על התייחסות לשתי סוגות ספרותיות. הנוקטורנים של שופן, בין היצירות האהובות ביותר שלו, הושפעו מאוד מהנוקטורנים לפסנתר של המלחין האירי ג'ון פילד, והם קטעי אופי קצרים, שנועדו להשרות תחושה "לילית". הבלדות, לעומת זאת, הן יצירות רחבות היקף (רובן בצורת סונאטה, צורה ששופן פנה אליה לעיתים רחוקות יחסית), ואמורות לייצג פן אפי ודרמטי יותר של המוזיקה.
    • הנוקטורנים - הנוקטורנים מציגים את שופן באופן האינטימי ביותר. הם כה ייחודיים לו (אף-על-פי שג'ון פילד כתב נוקטורנים לפניו), והם משקפים את שופן בכל דרך אפשרית: מן הנוקטורן אופוס 9 מספר 2, המושפע ביותר מפילד, ועד הנוקטורן אופוס 48 מספר 1, הדרמטי והסוער ביותר.
    • בלדות - בניגוד לאטיודים ולפרלודים, הבלדות הן יצירות בקנה מידה נרחב. מלחינים רבים מאותה תקופה (כמו שומאן, לו הוקדשה הבלדה השנייה) שיבחו את הבלדות והקנו להן מקום של כבוד בספרות הפסנתר.

רשימת יצירות

ערך מורחב – יצירות מאת פרדריק שופן

רשימה זו כוללת את כל יצירותיו החשובות של שופן, אך חלק מהיצירות החשובות פחות חסרות.

מוזיקה לפסנתר ותזמורת

  • 2 קונצ'רטי לפסנתר ותזמורת:
  • וריאציות בסי-במול מז'ור על נושא מתוך האופרה "דון ג'ובאני" של מוצרט, אופוס 2
  • פנטזיה בלה מז'ור על שירי עם פולניים, אופוס 13
  • רונדו א לה קראקוביאק בפה מז'ור, אופוס 14
  • גרנד פולונז בריליאנט במי-במול מז'ור, אופוס 22

מוזיקה קאמרית

  • פתיחה ופולונז בריליאנט בדו מז'ור לפסנתר ולצ'לו, אופוס 3
  • שלישייה לפסנתר, לכינור ולצ'לו בסול מינור, אופוס 8
  • סונאטה לפסנתר ולצ'לו בסול מינור, אופוס 65

מוזיקה ווקאלית

  • שירים לקול ופסנתר, אופוס 74 (פורסמו לאחר מותו)

מוזיקה לפסנתר סולו

  • 3 סונאטות לפסנתר סולו:
    • סונאטה מס' 1 בדו מינור, אופוס 4
    • סונאטה מס' 2 בסי-במול מינור, אופוס 35
    • סונאטה מס' 3 בסי מינור, אופוס 58
  • 4 בלדות:
  • 4 סקרצי:
    • סקרצו מס' 1 בסי מינור, אופוס 20
    • סקרצו מס' 2 בסי-במול מינור, אופוס 31
    • סקרצו מס' 3 בדו-דיאז מינור, אופוס 39
    • סקרצו מס' 4 במי מז'ור, אופוס 54
  • 4 אימפרומפטו:
    • אימפרומפטו מס' 1 בלה-במול מז'ור, אופוס 29
    • אימפרומפטו מס' 2 בפה-דיאז מז'ור, אופוס 36
    • אימפרומפטו מס' 3 בסול-במול מז'ור, אופוס 51
    • פנטזיה-אימפרומפטו בדו-דיאז מינור לפסנתר סולו אופוס 66 (פורסמה אחרי מותו)
  • 21 נוקטורנים:
    • נוקטורן מס' 1 בסי-במול מינור, אופוס 9 מס' 1
    • נוקטורן מס' 2 במי-במול מז'ור, אופוס 9 מס' 2
    • נוקטורן מס' 3 בסי מז'ור, אופוס 9 מס' 3
    • נוקטורן מס' 4 בפה מז'ור, אופוס 15 מס' 1
    • נוקטורן מס' 5 בפה-דיאז מז'ור, אופוס 15 מס' 2
    • נוקטורן מס' 6 בסול מינור, אופוס 15 מס' 3
    • נוקטורן מס' 7 בדו-דיאז מינור, אופוס 27 מס' 1
    • נוקטורן מס' 8 ברה-במול מז'ור, אופוס 27 מס' 2
    • נוקטורן מס' 9 בסי מז'ור, אופוס 32 מס' 1
    • נוקטורן מס' 10 בלה-במול מז'ור, אופוס 32 מס' 2
    • נוקטורן מס' 11 בסול מינור, אופוס 37 מס' 1
    • נוקטורן מס' 12 בסול מז'ור, אופוס 37 מס' 2
    • נוקטורן מס' 13 בדו מינור, אופוס 48 מס' 1
    • נוקטורן מס' 14 בפה-דיאז מינור, אופוס 48 מס' 2
    • נוקטורן מס' 15 בפה מינור, אופוס 55 מס' 1
    • נוקטורן מס' 16 במי-במול מז'ור, אופוס 55 מס' 2
    • נוקטורן מס' 17 בסי מז'ור, אופוס 62 מס' 1
    • נוקטורן מס' 18 במי מז'ור, אופוס 62 מס' 2
    • נוקטורן מס' 19 במי מינור, אופוס 72 מס' 1
    • נוקטורן מס' 20 בדו-דיאז מינור (פורסם לאחר מותו) - יצירה זו התפרסמה בזכות הסרט הפסנתרן של רומן פולנסקי שבו היא מנוגנת בהתחלה ובסוף הסרט.
    • נוקטורן מס' 21 בדו מינור (פורסם לאחר מותו)
  • כ־60 מזורקות
  • 24 פרלודים, אופוס 28
  • 12 אטיודים, אופוס 10:
    • אטיוד מס' 1 בדו מז'ור
    • אטיוד מס' 2 בלה מינור
    • אטיוד מס' 3 במי מז'ור "עצבות"
    • אטיוד מס' 4 בדו-דיאז מינור
    • אטיוד מס' 5 בסול-במול מז'ור "קלידים שחורים"
    • אטיוד מס' 6 במי-במול מינור
    • אטיוד מס' 7 בדו מז'ור
    • אטיוד מס' 8 בפה מז'ור
    • אטיוד מס' 9 בפה מינור
    • אטיוד מס' 10 בלה-במול מז'ור
    • אטיוד מס' 11 במי-במול מז'ור
    • אטיוד מס' 12 בדו מינור "אטיוד המהפכה"
  • 12 אטיודים, אופוס 25:
    • אטיוד מס' 1 בלה-במול מז'ור
    • אטיוד מס' 2 בפה מינור
    • אטיוד מס' 3 בפה מז'ור
    • אטיוד מס' 4 בלה מינור
    • אטיוד מס' 5 במי מינור
    • אטיוד מס' 6 בסול-דיאז מינור
    • אטיוד מס' 7 בסול-דיאז מינור
    • אטיוד מס' 8 ברה-במול מז'ור
    • אטיוד מס' 9 בסול-במול מז'ור "פרפרים"
    • אטיוד מס' 10 בסי מינור
    • אטיוד מס' 11 בלה מינור
    • אטיוד מס' 12 בדו מינור "אוקיינוס"
  • שלושה אטיודים חדשים, ללא מספר אופוס:
    • אטיוד מס' 1 בפה מינור
    • אטיוד מס' 2 בלה-במול מז'ור
    • אטיוד מס' 3 ברה-במול מז'ור
  • 19 ואלסים:
    • גראנד ואלס בריליאנט, ואלס מס' 1 במי-במול מז'ור, אופוס 18
      • ואלס מס' 2 בלה-במול מז'ור, אופוס 34 מס' 1
      • ואלס מס' 3 בלה מינור, אופוס 34 מס' 2
      • ואלס מס' 4 בפה מז'ור, אופוס 34 מס' 3
    • ואלס מס' 5 בלה-במול מז'ור, אופוס 42
    • ואלס מס' 6 ברה-במול מז'ור, אופוס 64 מס' 1 "ואלס הדקה"
    • ואלס מס' 7 בדו-דיאז מינור, אופוס 64 מס' 2
    • ואלס מס' 8 בלה-במול מז'ור, אופוס 64 מס' 3
    • ואלס מס' 9 בלה-במול מז'ור, אופוס 69 מס' 1 (פורסם לאחר מותו)
    • ואלס מס' 10 בסי מינור, אופוס 69 מס' 2 (פורסם לאחר מותו)
    • ואלס מס' 11 בסול-במול מז'ור, אופוס 70 מס' 1 (פורסם לאחר מותו)
    • ואלס מס' 12 בפה מינור, אופוס 70 מס' 2 (פורסם לאחר מותו)
    • ואלס מס' 13 ברה-במול מז'ור, אופוס 70 מס' 3 (פורסם לאחר מותו)
    • ואלס מס' 14 במי מינור (פורסם לאחר מותו)
    • ואלס מס' 15 במי מז'ור (פורסם לאחר מותו)
    • ואלס מס' 16 בלה מינור (פורסם לאחר מותו)
    • ואלס מס' 17 בלה-במול מז'ור (פורסם לאחר מותו)
    • ואלס מס' 18 במי-במול מז'ור (פורסם לאחר מותו)
    • ואלס מס' 19 במי-במול מז'ור (פורסם לאחר מותו)
  • ברקרולה בפה-דיאז מז'ור, אופוס 60
  • 16 פולונזים:
    • פולונז בדו-דיאז מינור, אופוס 26 מס' 1
    • פולונז במי-במול מינור, אופוס 26 מס' 2
    • פולונז בלה מז'ור, אופוס 40 מס' 1 (Militaire)
    • פולונז בדו מינור, אופוס 40 מס' 2
    • פולונז בפה-דיאז מינור, אופוס 44
    • פולונז בלה-במול מז'ור, אופוס 53 (Héroïque)
    • פולונז-פנטזיה בלה-במול מז'ור, אופוס 61
    • פולונז ברה מינור, אופוס 71 מס' 1 (פורסם לאחר מותו)
    • פולונז בסי-במול מז'ור, אופוס 71 מס' 2 (פורסם לאחר מותו)
    • פולונז בפה מינור, אופוס 71 מס' 3 (פורסם לאחר מותו)
    • פולונז בסי-במול מז'ור (פורסם לאחר מותו)
    • פולונז בסול-במול מז'ור (פורסם לאחר מותו)
    • פולונז בסול מז'ור (פורסם לאחר מותו)
    • פולונז בסי-במול מז'ור (פורסם לאחר מותו)
    • פולונז בלה-במול מז'ור (פורסם לאחר מותו)
    • פולונז בסול-דיאז מינור (פורסם לאחר מותו)
  • בולרו בלה מינור, אופוס 19
  • "שיר ערש" (Berceuse) ברה-במול מז'ור, אופוס 57
  • פנטזיה בפה מינור, אופוס 49
  • טרנטלה בלה-במול מז'ור, אופוס 43
  • Allegro de concert בלה מז'ור, אופוס 46
  • רונדו בדו מינור, אופוס 1
  • רונדו א לה מזור בפה מז'ור, אופוס 5
  • פתיחה ורונדו במי-במול מז'ור, אופוס 16
  • רונדו בדו

האשמתו באנטישמיות

שופן נחשב (ללא הצדקה) במשך שנים רבות לאנטישמי ארסי.[8] העיתונאי מיכאל אוהד כתב בשנת 1960 כי "מבחינת השינאה ליהודים כיהודים אין ואגנר מגיע לקרסוליו של שופן".[9] שופן, להבדיל מוואגנר, לא נתפש כאידאולוג של האנטישמיות, ולכן המוזיקה של שופן לא הוחרמה בישראל, ובירושלים ישנו רחוב בשם פרדריק שופן (הרחוב קיבל שם זה בשנת 1960, לרגל מלאת 150 שנה להולדתו של המלחין).[10]

התברר כי את הסיפור על אנטישמיותו המציאה והפיצה בסביבות שנת 1939 אשה פולנייה בשם פאולינה צ'רניצקה[11]‏.

הנצחה

גבעת שופן באי אלכסנדר שבאנטארקטיקה נקראת על שמו של פרדריק שופן.[12]

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרדריק שופן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Anthony Tommasini, The Indispensables: A Critics Personal Guide to Classical Composers, ניו יורק: ספרי פינגווין, 2018, עמ' 212, מסת"ב 978-1594205934
  2. ^ אנדרה מורואה, לליה, מסדה, תל-אביב, 1955, עמ' 252-253
  3. ^ פרדריק שופן באתר אנציקלופדיה בריטניקה.
  4. ^ Jerzy Maśnicki, Niemy kraj. Polskie motywy w europejskim kinie niemym (1896-1930), Gdańsk: Słowo/obraz terytoria, 2006, עמ' 25-26, מסת"ב 978-83-7453-633-2. (בפולנית)
  5. ^ John T. Soister, Conrad Veidt on Screen: A Comprehensive Illustrated Filmography, Jefferson, North Carolina and London: McFarland & Company, 2002, עמ' 62, מסת"ב 978-0-7864-4511-0. (באנגלית)
  6. ^ Der Film magazine, nr. 2, 11 January 1919, pages 39-40
  7. ^ Der Kinematograph magazine, nr. 627, 8 January 1919
  8. ^ ‏מאתיים שנה להולדת שופן, הרדיו הפולני
  9. ^ מיכאל אוהד, שופן - אמת ואגדה, דבר, 26 בפברואר 1960
  10. ^ תום שגב, שיעור היסטוריה, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2010
  11. ^ אתר למנויים בלבד יעקב שביט, למה יהודים מבינים טוב מכולם את שופן?, באתר הארץ, 25/02/11
  12. ^ גבעת שופן באתר הסקר הגאולוגי של ארצות הברית
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32805558פרדריק שופן

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=פרדריק_שופן&oldid=2339026"