ניקוסיה

ניקוסיה
Λευκωσία
	קולאז' של מקומות בניקוסיה
	קולאז' של מקומות בניקוסיה
מדינה	קפריסין
מחוז	ניקוסיה
ראש העיר	קונסטנטינוס איאורוקדג'יס
שטח	51 קמ"ר
גובה	149 מטרים
	www.nicosia.org.cy
	(למפת קפריסין רגילה) לימסול לרנקה לפקושה פמגוסטה פאפוס קירניה הים התיכון ניקוסיה

ערך זה עוסק בבירת קפריסין (היוונית). אם התכוונתם לבירת הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין שבחלקה הצפוני של העיר, ראו לפקושה.

ניקוסיה (ביוונית: Λευκωσία "לפקוסיה", בטורקית: Lefkoşa "לפקושה") היא עיר באי קפריסין, המחולקת בין הרפובליקה של קפריסין לבין צפון קפריסין המוכרת על ידי טורקיה בלבד. שני חלקי העיר משמשים כערי בירה לשתי הישויות (על החלק הצפוני-טורקי ראו: לפקושה). נכון לשנת 2024, מספר התושבים בעיר הוא 200,452.

מיקומה של העיר

ניקוסיה ממוקמת על גדת נהר פדיאוס במרכז האי קפריסין. העיר מחולקת בין קפריסין הטורקית לבין קפריסין היוונית. במרכז העיר יש אזור חיץ שבו מחזיקים כוחות האו"ם. באפריל 2003 נפתחה נקודת מעבר בין שני חלקי העיר, דרך אזור החיץ.

כלכלה

ניקוסיה היא המרכז הפיננסי של קפריסין. מטות רוב הבנקים במדינה יושבים בעיר כמו גם סניפים של "ארבעת הגדולים" – ארבעת משרדי ראיית החשבון הגדולים בעולם: דלויט טוש טומטצו, פרייסווטרהאוס קופרס, ארנסט אנד יאנג ו-KPMG.

בנוסף, העיר משמשת מרכז לייצור בדים, עורות, קדרות, מוצרי פלסטיקה ומוצרי נחושת.

תחבורה

ניקוסיה מקושרת לערים מרכזיות אחרות בקפריסין באמצעות רשת כבישים מודרנית. A1 מחבר את ניקוסיה עם העיר לימסול בדרום וממשיך דרך כביש A6 לפאפוס. כביש A2 מחבר את ניקוסיה עם דרום מזרח לרנקה וממשיך דרך כביש A3 לעיירת הנופש איה נאפה. כביש A9 מחבר את ניקוסיה לכפרים שממערב העיר וכן להרי טרודוס. את העיר משרתים 2 נמלי התעופה הבינלאומיים: נמל התעופה הבין-לאומי לרנקה (52 ק"מ מהעיר), ונמל התעופה הבין-לאומי פאפוס (142 ק"מ).

תחבורה ציבורית בתוך העיר מוגשת כיום על ידי שירות אוטובוסים חדש ואמין. שירותי האוטובוס בניקוסיה מנוהלים על ידי OSEL. בחלק הצפוני, החברה של LETTAŞ מספקת את השירות הזה.

חברות מוניות רבות פועלות בניקוסיה. התעריפים מוסדרים על פי חוק ונהגי מוניות מחויבים להשתמש במונה.

בשנת 2010, כחלק מתוכנית הניידות המשולבת בניקוסיה, נערכה בדיקת היתכנות עבור רשת חשמלית מוצעת בחסות משרד התקשורת והעבודות הקפריסאי. הבדיקה השוותה בין שני תרחישים, עם או בלי תפעול של חשמלית במונחים של פליטות מזהמים.

בשנת 2011 הציגה עיריית ניקוסיה את מיזם האופניים השיתופיים, אשר מכסה את אזור ניקוסיה רבתי. התוכנית מנוהלת על ידי חברת האופניים הבין עירוניים של ניקוסיה (DEPL).

כיום אין רשת רכבות בקפריסין, אולם תוכניות להקמת רכבת בינעירונית נמצאים בתהליך.

היסטוריה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

העת העתיקה

בעבר נקראה ניקוסיה "לדרה" או "לדריאה". במאה ה־8 לפנה"ס הייתה קפריסין כולה נתונה תחת שלטונה ההגמוני של צור.^[1] בתחילת המאה הבאה נחלשה אחיזת צור באי, והאימפריה האשורית החדשה קיבלה את השליטה עליו; מלכי האי, וביניהם אונסגוסו (אונסגורס, שם יווני) מלך לדרה,^[2] העלו מס וחומרי בנייה לאסרחדון,^[3] וכן באו לאשורבניפל להגיש לו מנחות ולנשק את רגליו, והוא הכריחם ללוותו עם כוחותיהם ואניותיהם את חייליו בים וביבשה.^[4]

בתקופה ההלניסטית, גדלה לדרה והפכה למרכז מנהלי, על חשבון השכנה מדרום אידליון שהלכה והידלדלה.^[5]

ימי הביניים

ב-1191, במהלך מסע הצלב השלישי, כבש ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה את קפריסין, ומכרו למסדר אבירי היכל שלמה. אלה מכרו אותו בתורם לגי דה ליזיניאן, מלכה המודח של ממלכת ירושלים, ב-1192. אחיו של ליזיניאן אמלריך השני, מלך ירושלים הוכתר למלך קפריסין, וקבע את בירתו בעיר. בשנת 1489 הפכה העיר למושבה של הרפובליקה של ונציה, ובתקופה זו קמו ביצוריה של העיר.

העת החדשה

ב-1570 הטילו העות'מאנים מצור על העיר, וכ-20,000 מתושביה מצאו בו את מותם. שנה לאחר מכן נכבשה העיר על ידי העות'מאנים, ואלה החזיקו בה עד שהאימפריה הבריטית כבשה את האי ב-1878. העיר שימשה כבירת הקולוניה הבריטית החדשה, והחלה מתפתחת מחוץ לחומות.

בשנת 1960 זכתה קפריסין בעצמאותה. שלוש שנים לאחר מכן הציע הארכיבישוף מקאריוס השלישי לערוך 13 תיקונים בחוקת המדינה, והדבר הביא לפריצת קרבות בין היוונים והטורקים באי. תהליך הקיטוב באי הלך והעמיק והאוכלוסייה הטורקית, שהיוותה כחמישית מכלל התושבים, החלה מתרכזת במובלעות. תהליך זה לא פסח על העיר. ב-1974 חלה שוב הסלמה ביחסי שתי הקהילות עקב חששם של הטורקים מסיפוח קפריסין ליוון. בתגובה פלש צבא טורקיה לצפונה של קפריסין, ובין היתר, השתלט גם על חלקה הצפוני של ניקוסיה. האי והעיר חולקו, וב-1975 הוקם הקו הירוק, חיץ פיזי בין שני החלקים. בשנת 2003 נעשו מאמצים בתיווך האו"ם לאחד את האי קפריסין ואת העיר, אולם הם הסתיימו בלי תוצאות. עם זאת, עקב הפשרת היחסים בין הטורקים ליוונים, נפתחו כמה נקודות מעבר לאורך אזור החיץ המחלק את האי, ובהן נקודת מעבר גם בעיר. ב-3 באפריל 2008 נפתחה נקודת מעבר נוספת על הקו הירוק ברחוב לדרה שבעיר. רחוב לדרה היה הרחוב הראשי של העיר לפני חלוקת קפריסין, אך הוא נחסם וננטש בשנת 1974. פתיחת נקודת המעבר ברחוב לדרה התאפשרה לאחר הפשרה נוספת ביחסים בין היוונים לטורקים בקפריסין ולוותה בטקס חגיגי בהשתתפות מנהיגי שני חלקי האי.