הלסינקי
| מדינה |
 פינלנד |
|---|---|
| אזור | אוסימה |
| ראש העיר | יאן ואפאוואורי |
| תאריך ייסוד | 1550 |
| שטח | 715.49 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 642,045 (2017) |
| ‑ במטרופולין | 1,470,552 (2017) |
| ‑ צפיפות | 2,945.09 נפש לקמ"ר (2017) |
| קואורדינטות | 60°10′15″N 24°56′15″E / 60.17083°N 24.93750°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.hel.fi | |
הלסינקי (בפינית: Helsinki, להאזנה (מידע • עזרה), בשוודית: Helsingfors - "הלסינגפורש", להאזנה (מידע • עזרה)) היא בירת פינלנד. אוכלוסייתה מונה 629,512 תושבים, נכון לסוף מרץ 2016. העיר נוסדה בשנת 1550, והוכרזה כבירת פינלנד בשנת 1812.
הלסינקי ממוקמת בדרום המדינה, על מספר חצאי איים לחופי מפרץ פינלנד. המטרופולין שלה מורכבת מהעיר הלסינקי ועוד 3 ערים נוספות, אשר ביחד נחשבות לשטח של עיר הבירה. המטרופולין של הלסינקי מונה כ-1.4 מיליון נפש.
הלסינקי אירחה את המשחקים האולימפיים ב-1952 ופעמיים את אליפות העולם באתלטיקה, ב-1983 וב-2005, באצטדיון האולימפי שבעיר. כמו כן אירחה העיר את תחרות אירוויזיון 2007.
בעיר שוכנות אוניברסיטת הלסינקי ומכללת הלסינקי לכלכלה.
היסטוריה
הלסינקי הוקמה בשנת 1550 על ידי גוסטב ואסה, מלך שוודיה, אשר שלט באותם ימים בפינלנד. היא הוקמה כעיר מסחר מתחרה לטאלין בירת אסטוניה, אשר נמצאת מעבר למפרץ פינלנד. שנותיה הראשונות של העיר היו קשות, והיא צמחה באיטיות. למרות זאת, הלסינקי היוותה מוקד אסטרטגי-צבאי חשוב ונקודה ימית אסטרטגית במהלך המלחמות הרבות באזור בין המעצמות של אז - רוסיה ושוודיה, וב-1748 החלה בנייתה של מצודת סואומנלינה על קבוצת איים מדרום לעיר. מטרת המצודה הייתה הגנה על הלסינקי מכיוון רוסיה.
במהלך מלחמת רוסיה-שוודיה 1808-1809, סואומנלינה לא היוותה מכשול אמיתי לרוסים והלסינקי נכבשה במרץ 1808. בנובמבר 1808 פרצה שרפה גדולה במזרח העיר וכילתה כרבע מהעיר.
לאחר ששוודיה הפסידה במלחמתה מול רוסיה, סופחה פינלנד לרוסיה בשנת 1809, כאזור אוטונומי. עקב החלטה של הצאר אלכסנדר הראשון, הלסינקי הפכה בשנת 1812 לבירתה של פינלנד, והוקמה בה האוניברסיטה של הלסינקי (אשר למעשה הוקמה בעיר טורקו בשנת 1630[1] - והועברה להלסינקי בשנת 1812).
בעקבות המהפכה ברוסיה ב 1917, הכריזה פינלנד על עצמאותה ועל הלסינקי כבירתה.
הקהילה היהודית בעיר
הקהילה היהודית בהלסינקי קיימת כ-250 שנה. היא קמה בעת שפינלנד היתה תחת שליטת רוסיה. רוב המהגרים מרוסיה להלסינקי היו חיילים יהודיים ששוחררו מצבא הצאר[2]. בשנת 1867 מונה רבי נפתלי אמסטרדם לרב העיר, בה כיהן כשמונה שנים. במהלך שנת 1870 רצה לעבור לנובגורוד, אך שב להלסינקי עד שנת 1875. בתקופת השואה, יהודי הלסינקי נהנו משקט יחסי, הודות למאבק עיקש של השלטון הפיני מול הכיבוש הנאצי[3]. כיום הלסינקי היא הקהילה היהודית הגדולה בפינלנד והיא מונה כ-1300 יהודים, מתוכם כ-200 יורדים מישראל. בעיר שני בית כנסת פעילים וכן בית ספר יהודי.
פני העיר
האדריכלות בהלסינקי מאופיינת בסגנון מאופק. העיר מצטיינת בבנייה נמוכה במרכזה, ומתקיימים בה עקרונות מתקדמים של נגישות, פיתוח סביבתי ותחבורה ציבורית. נופה העירוני של הלסינקי מגלם את החיבור שנעשה דרכה בין המערב הסקנדינבי והמזרח הרוסי, כאשר שלושת המבנים שחולשים על קו הרקיע במרכז הם תחנת הרכבת הגדולה, כנסיית אוספנסקי האורתודוקסית וקתדרלת הלסינקי בעלת האוריינטציה השוודית.
היא זכתה לתואר עיר העיצוב לשנת 2012.
האדריכל בעל השם העולמי אלוור אלטו הטביע גם הוא חותם חשוב ברבים מהבניינים במאה ה-20.
בין מוזיאוני העיר ניתן לציין את המוזיאון הלאומי שפועל משנת 1916. באותו בניין ממוקמת סוכנות המורשת הפינית.
תחבורה
הלסינקי היא עיר מוטת תחבורה ציבורית והליכה. בסקר השוואתי מ-2018 שבחן את שביעות הרצון מהתחבורה הציבורית בערי אירופה, הגיעה הלסינקי למקום השני עם 75% שביעות רצון.[4]. ע"פ סקר נסיעות מ-2017, נעשו 35% מהמסעות בעיר ברגל, 34% בתחבורה ציבורית, 21% בלבד ברכב ו-9% באופניים. בין אמצעי התחבורה הציבורית הנפוץ ביותר היה האוטובוס (15% מכלל המסעות), אחריו המטרו (8%) והחשמלית (7%) ולבסוף הרכבת (4%). שיעור השימוש בתח"צ גבוה על אף שהצפיפות בעיר נמוכה יחסית. תושב ממוצע מבצע 295 נסיעות בתח"צ בשנה.[5]
התחבורה הציבורית במטרופולין מנוהלת על ידי רשות מטרופולינית, HSL. רשת התחבורה הציבורית כוללת רכבת תחתית, חשמליות (טראמים) ואוטובוסים. פועל גם שירות מעבורות בהיקף מצומצם. הרשות קובעת את אמצעי הכרטוס, התעריפים, הקווים והתדירויות של השירות לסוגיו. הכנסות מכרטיסים מכסות במחצית מעלות התפעול של התחבורה הציבורית.
רכבת תחתית
המטרו נחנך ב-1982 כקו בודד. כיום פועלים שני קווים, כמחציתם מעל הקרקע. אורך המסילות הוא 35 ק"מ, קיימות 25 תחנות, ומספר הנסיעות בשנה עומד על 63 מיליון (2015).
חשמליות
חשמליות (טראם) הן אמצעי התחבורה העיקרי במרכז העיר. אורך המסילות 39 ק"מ, ופועלים 11 קווים. שעות הפעילות 5:30 עד 23:30. (בסופ"ש מ-7:00). מספר הנוסעים השנתי 57 מיליון.
אוטובוסים
האוטובוסים הם אמצעי התחבורה הציבורית החשוב ביותר. 120 קווים פועלים בתחומי העיר, ועוד עשרות קווים לפרוורים. מספר הנוסעים בשנה הוא מעל 100 מיליון. את המסלולים ולוחות הזמנים קובעת הרשות האזורית, HSL, והיא מתקשרת במכרז עם מפעילים פרטיים שאחראים לתפעול בלבד.
אופניים
מחלקת התכנון אחראית על תכנון שבילי אופניים. עד 2020 הוקצו 1200 ק"מ שבילי אופניים, מתוכם 730 ק"מ סלולים. כמחצית מהשבילים בפארקים או טיילות. העירייה חותרת להעלות את השימוש באופניים, ונכון ל-2020 קיימות תוכניות להרחיב את הרשת, להוסיף שבילי אופניים פרווריים ליוממים ולהפחית את החיכוך עם הולכי הרגל.[6]
הליכה
החל מ-1989 מקדמת העיר בהדרגה אזורים מוטי הליכה בלב העיר. אזורים אלה כוללים מדרחובים, רחובות עם מדרכות רחבות, ורחובות מוכווני-הליכה הנגישים בתחבורה ציבורית. מעברים מקורים יוצרים חיבור בין רחובות אלה. נכון ל-2020 נשקלת אפשרות להרחיב משמעותית את האזור מוטה-ההליכה, בין היתר על-ידי סלילת כבישים תת-קרקעיים שישמשו כדרכי שירות לעסקים.[7]
ראו גם
- תחנת הרכבת של הלסינקי
- המכללה השוודית לכלכלה ומנהל עסקים
- כנסיית טמפליאוקיו
- משטרת הלסינקי
- הרכבת התחתית של הלסינקי
- רשימת אנשי העיר וילידיה שיש להם ערך בוויקיפדיה העברית
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
אתר האינטרנט הרשמי של הלסינקי- אתר התיירות הרשמי של הלסינקי (באנגלית)
- ג'סטין מגירק, מאיר בלייך, אוצרות שמתגלים לאט: ביקור בהלסינקי, באתר nrg, 28 ביולי 2012
- תואר עיר העיצוב לשנת 2012
- הלסינקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ אברהם יעקב בראוור, הלסינקי, האנציקלופדיה העברית 14, עמ' 709
- ^ שבתון- השבועון לציבור הדתי, [[1] הקהילה היהודית בהלסינקי, פינלנד], באתר https://shabaton1.co.il/, 03/08/2020
- ^ יד ושם, פינלנד, באתר https://www.yadvashem.org/
- ^ [2]
- ^ [3]
- ^ קידום אופניים, אתר עיריית הלסינקי (באנגלית)
- ^ אתר עיריית הלסינקי (באנגלית)
 בירות מדינות האיחוד האירופי
| |
|---|---|
|
| ערים שאירחו משחקי קיץ אולימפיים | |
|---|---|
|
32127089הלסינקי