בית חולים הרצוג
  | |
| בית החולים הרצוג 2010 | |
| מאפייני הארגון | |
|---|---|
| סוג | בית חולים גריאטרי-פסיכיאטרי |
| אוניברסיטה | האוניברסיטה העברית |
| מנכ"ל | ד"ר יחזקאל קן |
| היסטוריה | |
| תאריך ייסוד | 1894 |
| שמות קודמים | עזרת נשים |
| שירותים | |
| מיטות | 330 |
| http://www.herzoghospital.org/ | |
| גאוגרפיה | |
| כתובת | רח' גבעת שאול |
| מיקום | ירושלים |
בית החולים הרצוג (או בשמו הקודם "עזרת נשים"), הוא בית חולים גריאטרי ופסיכיאטרי-כללי, הממוקם בירושלים. בית החולים מטפל במגוון הבעיות הרפואיות האופייניות לזקנה ובמחלות הנפש. בית החולים הוא השלישי בגודלו בירושלים, וכולל 330 מיטות. בבית החולים שני אגפים רפואיים: אגף גריאטרי ובו עשר מחלקות, ואגף פסיכיאטרי, ובו שתי מחלקות, לגברים ולנשים. בבית החולים קיימת גם יחידה לילדים מונשמים. בית החולים הרצוג הוא מרכז לימוד והכשרה לבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית והמרכז הרפואי הדסה, המכשיר מומחים בתחומי הגריאטריה והפסיכיאטריה, כמו גם סטודנטים לרפואה, סיעוד, פסיכולוגיה ועבודה סוציאלית.
בית החולים נוסד בשנת תרנ"ה (1894) בשם "עזרת נשים" במטרה לסייע ליולדות ונשים חולות. בהמשך הרחיב בית החולים את ייעודו, והפך למרכז סיוע לנפגעי נפש. בכך היה לבית החולים הפסיכיאטרי הראשון במזרח התיכון.
בשנת 1968 עבר בית החולים למשכנו הנוכחי, סמוך לאזור התעשייה גבעת שאול, בבניין שתוכנן על ידי האדריכל זוכה פרס ישראל בנימין אידלסון ושותפו האדריכל גרשון צפור.
משנת 1995 מנהל בית החולים הוא הד"ר יחזקאל קן.
רקע להקמת חברת עזרת נשים הכללית
בסוף המאה ה-19 הסתמן שיפור במצב שירותי הבריאות בירושלים בכלל, עם הקמת בתי חולים המופעלים על ידי מיסיון, ובהמשך, עם פתיחת בתי חולים יהודיים בתוך העיר העתיקה - בית החולים "רוטשילד" מיסודו של הברון דה רוטשילד, בית החולים משגב לדך ובית החולים ביקור חולים - השתפר גם מצבם של היהודים תושבי ירושלים העות'מאנית.
במקביל פעלו בירושלים אגודות צדקה, גמ"חים, שפעלו לשפר את חיי החולים כחלק מהתפיסה היהודית של קבוצות מאורגנות העוסקות בביקור חולים, סיעוד ותמיכה בנזקקים. קשים במיוחד היו חיי הנשים, שכן רפואת נשים לא הייתה ידועה בתקופה הנדונה ומקצוע המיילדות לא היה ממוסד. אישה הייתה יולדת בביתה, ועזרה ליולדת ניתנה על ידי נשים אחרות שרכשו את ניסיונן תוך כדי התנסות. דיכאון שלאחר לידה, עקרות ובעיות דומות לא טופלו כלל.
כדי לתת מענה לבעיות אלו נוסדה בחנוכה של שנת תרנ"ה חברת עזרת נשים הכללית על ידי חיה ציפה פינס, אשתו של יחיאל מיכל פינס, פעיל ציוני וממנהיגי חובבי ציון.
"עזרת נשים כללית"
הקמה
באספה בבית משפחת דוד ילין (חתנם של יחיאל מיכל וחיה ציפה פינס), בשכונת מזכרת משה, שנערכה ביום 28 בדצמבר 1894 נוסדה האגודה שמטרתה לסייע ליולדות ונשים חולות. קשריו של יחיאל מיכל פינס עם משפחת רוטשילד מחד ועם אנשי היישוב הישן והביל"ויים מאידך הבטיחו תמיכה בגיוס תרומות. בנוסף לכך היה פינס ממנהלי בית החולים ביקור חולים ויכול היה ליצור את הקשר הראשוני בין ד"ר משה וולך לאגודת עזרת נשים.
התחלת פעילות האגודה
הנשים שפעלו באגודה תרמו מזמנן ומכספן למען נזקקות וביצעו עבודות סיעוד ואיסוף בגדים ומזון, וגם בשכירת שירותי אחיות ומיילדות מקצועיות. פעילות האגודה ומטרותיה משתקפות היטב בשמה.
בספר הנהלת החשבונות הראשון של האגודה נרשמה הקדמה ובה עקרונות מנחים ובין היתר נרשם:
לאישה יש תכונות נשיות הדוחפות אותה לגמל חסד עם משפחתה ועם נזקקים. אי אפשר לעזור ליולדת על ידי מתן כסף בלבד. היא זקוקה גם לטיפול אישי - לצדקה בגוף. מלבד סבל כאבם ומחלתם, הנזקקים מאבדים את הרצון לחיות - וזה הגרוע מכל. לכן צריך לעודד אותם במעשים ובמילים. לא כל אישה מסוגלת להעניק עזרה זו, לכן התארגנו יחד בחברת נשים וכל אחת תתרום כפי יכולתה.
בראש החברה והמוסד עמדה חיה ציפה פינס, עד שנת 1912, אז החליפה אותה בתה, איטה ילין.
"בית מחסה"
בתקופה העות'מאנית נחשבו חולי נפש כאנשים שנתקפו ברוח הרע או ששד אחז בהם. שיטות הטיפול היו פרימיטיביות ואכזריות. האחריות על הטיפול נפלה בדרך כלל על המשפחה של החולה, שבדרך כלל לא הייתה מסוגלת לעמוד במעמסה. בבתי חולים של התקופה "טופלו" הפגועים בנפשם ביחד עם אלו שסבלו מפיגור שכלי ולעיתים עם הנכים.
ה"הקדש" בעיר העתיקה
זמן קצר לאחר הקמת האגודה היא נטלה על עצמה משימה נוספת, חורגת מעצם הגדרת פעילותה המקורית. טיפול בחולי נפש היה תחום מוזנח יותר מרפואת נשים, וירושלים הידועה כמגנט לחולי נפש, בין השאר בזכות תסמונת ירושלים, נזקקה לפתרון.
בסוף המאה ה-19 טופלו חולי רוח בהקדש שנוהל על ידי הוועד הכללי כנסת ישראל.[1] המידע על הקדש זה דל ביותר, אך בשנת תרנ"ה מדווח אליעזר בן-יהודה בעיתון הצבי כדלקמן:
דבר גדול עשתה חברת 'עזרת נשים' ... עד לפני שנה לא היה שום מקלט לאומללים אלה, וישכור ועד הכוללים בית ושומר וגם דאג למזונם. אך באין אישה לשמור על הניקיון וכדומה. היו ארבעה - חמישה אומללים בלכלוך ומאום - עתה תעש (החברה) סדרים וניקיון
בית צר ונאלח היה בעירנו אשר נקרא בשם "הקדש" ובו שכנו למעצבה בשנים האחרונות שלוש נשים משוגעות ושני זקנים עוברים ובטלים מן העולם... והנה בא הרוח, לפני שנה וחצי בלב אחדות מחברות החברה הנזכרת (עזרת נשים) לקבל עליהן את ההשגחה על הבית הזה. להשגחה לא נדרש כסף, רק עבודה, ועבודה תקבלנה החברות בחברה באהבה... אבל אך נשמע בעיר כי באה הפקודה על חולות הרוח והנה החלו משפחות לפרוק סבלן מעל שכמן וחולות חדשות הובאו אל הבית. כי בהיות בית כזה מוכן וכבר עומד, מי זה יוכל להתאכזר כנגד משפחה הסובלת עינויים תמידיים?
ומוסיף ומתאר פנחס גרייבסקי:[3]
עודני זוכר את אותו ה"הקדש" - ההקדש הנורא שהיה נמצא באחת החצרות העתיקות בירושלים, ובעל המצוות רבי שלום היה מטפל בהם, באותם מסכנים חולי הרוח וחשוכי המרפא, שהתגוללו שם על שקי תבן קרועים ובלואים. התולעים הפרעושים והזבובים אכלו את בשרם. אוי ואבוי היה להם ולטיפולם. .. עד שהתעוררו הנשים הרחמניות, מרת חיה ציפה פינס ומרת רוזה פיינשטין ויסדו בשנת תרנ"ה את חברת "עזרת נשים" בירושלים, ותהי דאגתן הראשונה להמסכנים האלה להוציאם מאפלה לאורה. שכרו להן בית מיוחד, דאגו לכלכלתם ורפואתם, ברופא ואחיות מיוחדות
ומוסיפה חברת "עזרת נשים" בהערה בספר הנהלת החשבונות של האגודה[4]:
הודות למאמצינו הפך ה"חור השחור" של ה"הקדש" למוסד מכובד והחולים קיבלו פנים של בני אדם
עם הגידול במספר הנזקקים לשירותי ה"הקדש" בהנהלת אגודת "עזרת נשים" עבר המוסד ההולך ומתפתח למבנים מרווחים יותר. מקומו המדויק של החדר הראשון איננו ידוע אך בהמשך שוכן המוסד במבנים הנמצאים ברחוב מעלה חלדייה ורחוב הגיא במבנה בו שכן מושב הזקנים הכללי המאוחד. חברותא זו עתידה הייתה להמשך לאורך שנים גם מחוץ לחומות.
בחודש ניסן של שנת תרנ"ו ביקר בבית המחסה אליהו שייר, הממונה הראשי מטעם הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד בארץ ישראל[5] הביקור נשא פרי והברון, באמצעות נציגו טרם לתחזוקת המבנה. בדווחו מציין פקיד הברון:
תחילה הושכר חדר קטן ואחר כך כמה חדרים גדולים יותר ולבסוף בית רחב ידיים ושם היא נותנת מחסה לחמש עשרה משוגעות בקירוב
יציאה מהחומות
בשנת תרנ"ו (1896) יצא מוסד "עזרת נשים" מבין חומות ירושלים. בכך הצטרף המוסד לתנועה של פורצי החומות שתוצאותיה - בניית ירושלים החדשה. עיקר הדחף היה הכורח - העיר העתיקה הייתה צפופה ומחלות התקיפו את תושביה בגין תנאי סניטציה קשים ביותר. היציאה אל מחוץ לחומות הייתה צו השעה.
דוד ילין מספר[6] על המעבר:
... וחברת עזרת נשים הכללית מעתקת גם היא את בית החולי הרוח אשר היה לה בתוך העיר אל מחוצה לה אל הבית גדול פי שלושה מביתה הראשון, ואל המקום אוויר צח ומבריא. אמנם גם שכירות הבית היא כפליים אך מנהלות החברה החרוצות לא נחו ולא שקטו ותאסופנה בעירנו עד כדי הספיק לצורכי השכירות
המעבר לעיר החדשה ריכז את פעילות האגודה והמוסד שניהלו הפך למוקד הפעילות והעניין, נזנחו הביקורים בבית החולה או הנזקק - פעילות המוסד לחולים כרוניים הצריך את כל משאבי האגודה.
מרחיב ומספר[7] דוד ילין על נדידת המוסד בתוך שכונות ירושלים החדשות:
...עוד פעם, בשכרן את החצר הסמוכה, מאפס מקום להכיל את החולים הדופקים עוד על שעריו, אחרי המצא בו כבר כיום שתיים ועשרים מיטות
לפי ספרו[8] של יוסף יואל ריבלין היה חלון ביתה של משפחת פינס בשכונת בית יעקב נמצא ממול למוסד "עזרת נשים" ובעת הצורך רצה חיה פינס מביתה אל המוסד. בשנת תרנ"ט (1899) עבר בית החולים למשכן מרווח יותר בסמוך לשכונת מזכרת משה.
במכתב למטרות התרמת כספים כותבת לידיה צאנסלר ומתארת את בית החולים במשכנו מחוץ לחומות - רגע לפני מעברו למושב קבע[9]
זה עתה נזדמן לי לשוב ולבקר את בית המחסה ליהודיות חשוכות מרפא וחולות רוח אשר בעירנו, הוא המפעל המתנהל במשך חמש השנים האחרונות על ידי חברת הנשים 'עזרת נשים' והיה מקומו עד לימים האחרונים בבית הקרוב לדרך יפו. אך בהראות בבית הזה חסר הסתגלות לתכליתו, מצאו המנהלות בית אחר חנון ממנו אשר אליו הסיעו את החולות. עומד הבית הנוכחי במקום נחמד המוקף גנים אשר באחד ממגרשי ירושלים...
ואנחנו אחרי עברנו דרך גן הנטוע לחמדת עין. באות אל אולם רחב ידיים, אשר כששה או שמונה נשים משתוללות ישבו בו עי יד שולחן ארוך מהו אשר צעקו ומהו אשר בכו הוציאו קול צחוק אדיר בראותן אותנו...
והיא הראתה לנו בטובה את המטבח (בית התבשיל) ואת בית הרחצה ואת המלתחה ובית המכולת והנה הכל מסודר נאה ויפה ונקי מאד. התלבושת שלמה ומתוקנת למרות מה שמרבות החולות לקרוע ולחתוך את בגדיהן מעליהן ברגעי השתוללותן.
"בית ישע אהרון"
עם כניסת המאה ה-20 נפתח שלב חדש בתולדות בית החולים. ממוסד נודד העובר מנכס ומבניין שכור אחד לשני הפך בית החולים לשוכן במשכן קבע שתוכנן מבראשית לתכליתו וייעודו. מגרש של 7 דונם נרכש בקצה המערבי של דרך יפו (בסמוך וממול לתחנה המרכזית של ירושלים דהיום), במרחק ניכר מהעיר העתיקה - עובדה שהוזילה את מכירו של המגרש. במהלך השנים 1902 עד 1906 נבנו שני מבנים אחד לנשים ואחד לגברים. בשנות העשרים של המאה העשרים נוספו קומות לשני הבניינים ונבנה בניין שלישי שימש לקליניקה של הרופא המבקר במוסד לבית המרקחת ולמשרד.
בספרו "ספר היישוב" מספר פנחס גרייבסקי את הפרטים על המעבר ומציין כי המגרש למבנה נרכש עוד בשנת תרנ"ח (1898)[10] ומוסיף פרטים כדלקמן:
העיתון "השקפה" של אליעזר בן-יהודה מספר[11] כי נחנך "בית ישע אהרון" של "עזרת נשים כללית" ומציין כי בית חולים זה יפעל כבית מחסה לחשוכי מרפא וחולי רוח.
בשכנות לבית החולים עזרת נשים, מצידו השני של רחוב יפו הוקם בשנת 1901 מושב הזקנים הכללי המאוחד ובמרחק מה ממנו - לכוון מזרח הוקם בית חולים שערי צדק בשנת 1902. מנהל בית החולים שערי צדק ד"ר משה וולך שימש גם כרופא בבית החולים עזרת נשים - בהיעדר רופאים פסיכיאטריים בירושלים.
בתה של חיה ציפה פינס, איטה ילין, סייעה לאמה בניהול האגודה והמוסד, והחל מ-1912 החליפה אותה בתפקיד נשיאת המוסד.
בשנת 1921 התחיל רופא פסיכיאטר לעבוד בבית החולים. היה זה הד"ר דוריאן פייגנבאום שמונה למנהלו הראשון של "עזרת נשים". עד לבואו התבסס הטיפול בעיקר על סיעוד ותמיכה, הקלה על הסימפטומים באמצעים מוגבלים ובעיקר "חינוכיים" וגם - תזונה מאוזנת ככל הניתן.
איסוף תרומות
בית החולים והאגודה המנהלת ניזונו והתקיימו מתרומות של יהודים הן בארץ ישראל והן בגולה באמצעות מכתבים לתורמים פוטנציאליים, הקמת אגודות - בנות באירופה שעסקו באיסוף תרומות וזאת בנוסף לחובת חברות אגודת "עזרת נשים" לתרום מכספן לאגודה. באמצעות שימוש במכתבי המלצה מאת רבנים ואישי ציבור פנו חברות האגודה לכל שדרות היישוב הישן והחדש על מנת לקיים את בית החולים שהלך וגדל.
תסמונת ירושלים
ערך מורחב – תסמונת ירושלים
בחיבור מדעי שפרסם בשנת 1937 תיאר ד"ר היינץ הרמן מנהל בית החולים "עזרת-נשים" באותה תקופה את תסמונת ירושלים שהיא סוג נדיר יחסית של הפרעה נפשית בה תייר או צליין הנמצא בירושלים מדמיין וחש שיש לו כביכול כוחות אלוקיים ומשיחיים ומוטלת עליו משימה משיחית, או כאילו הוא התגלמותה של אישיות מהתנ"ך. תופעה זו נחשבת לפסיכוזה שמובילה לעיתים לאשפוזו של האדם השרוי בה בבתי חולים לבריאות הנפש.
בית החולים הרצוג
בשנת 1968 עבר בית החולים "עזרת נשים" למשכנו הנוכחי בגבעת שאול,[12] בתכנון האדריכלים בנימין אידלסון וגרשון צפור. בסוף שנות השבעים, נפתחה בו המחלקה הגריאטרית הראשונה. כיום מהוות המחלקות הגריאטריות השונות כ־70% מבית החולים, הכולל בסך הכל 330 מיטות. בראשית שנות ה-90, שינה בית החולים "עזרת נשים" את שמו ל"בית חולים הרצוג" על שם הרבנית שרה הרצוג שכיהנה כארבעים שנה כנשיאת בית החולים ותרמה לקידומו.
כיום בית החולים הוא יחידה מתוך המערך האוניברסיטאי של בית הספר לרפואה של המרכז הרפואי הדסה והאוניברסיטה העברית. פועלים בו גם מכוני מחקר העוסקים בגנטיקה ובמחקר מחלת אלצהיימר, מחלת פרקינסון וסכיזופרניה.
בית החולים הרצוג הוא מוסד ללא כוונת רווח, ואינו מקבל מימון ממשלתי. הוא אחד מבתי החולים המעטים בישראל שתקציבו מאוזן. הוא מנוהל על ידי ועד מנהל מתנדב והכנסותיו מתבססות על פעילותו הרפואית ותרומות. ב-2015 אמור להיפתח במבנה אגף חדש של 8 קומות (2 מתוכם תת-קרקעיות) וכ-23,000 מ"ר בנוי לצד שיפוץ החזיתות של המבנה הישן עם חיפויי אבן, זכוכית ומתכת. המבנה החדש בקומפלקס מתוכנן על פי תו תקן ירוק ועקרונות בנייה ירוקה ועלות ההקמה כ-63 מיליון דולר. המבנה יוסיף 200 מיטות אשפוז לקיבולת בית החולים ולצידם גם מכון מחקר.
מבנה בית החולים
- אגף גריאטרי: האגף הגריאטרי של הרצוג מתמחה בכל תחום הבעיות הקשורות בהזדקנות:
- בעיות רפואיות קשות
- שיקום פיסי
- פסיכוגריאטריה עם דגש מיוחד באבחנה ובטיפול במחלת פרקינסון ובמחלת אלצהיימר
- טיפול נשימתי כרוני
- טיפול רפואי וסיעודי מורכב
- אוסטאופורוזיס
- יחידה לילדים מונשמים: כפועל יוצא מהמומחיות שביה"ח פיתח בתחום טיפול נשימתי לחולים גריאטריים, פתח בית החולים יחידה לטיפול נשימתי כרוני לילדים. היחידה מטפלת בילדים שגילם נע בין שלושה חודשים ל-18 שנה, שסבלו מחבלה חמורה או שנולדו עם מחלות נוירולוגיות או גנטיות.
- אגף לפסיכיאטריה: האגף לפסיכיאטריה מתמחה בטיפול בחולים הסובלים מסכיזופרניה וממחלות נפש אחרות. רבים מהם מטופלים במסגרת קהילתית של מרפאה או הוסטל. לבית החולים יחידה המתמחה בטיפול בדיכאון עמיד.
- מחלקת מחקר: מחלקת המחקר של בית חולים זוכה להכרה בינלאומית בזכות עבודתה בתחום הגנטיקה ההתנהגותית, סכיזופרניה, מחלת אלצהיימר, מחלת פרקינסון, התמכרויות והפרעת קשב וריכוז. כמו כן, זוכה המחלקה להכרה בזכות עבודתה החלוצית בתחום הגנטיקה של התנהגות אנושית נורמטיבית לגווניה. חוקרי בית החולים זכו במענקי מחקר שונים מהמכון הלאומי לבריאות הנפש בארצות הברית; מהאיגוד הלאומי האמריקאי למחקר בסכיזופרניה ודיכאון; מהאיחוד האירופי; מהאגודה לפסיכיאטריה ביולוגית; ממשרד המדע הישראלי ומגופי מימון רבים אחרים. לחוקרים פרסומים רבים בירחונים בינלאומיים והם עובדים בשיתוף פעולה עם בתי חולים ואוניברסיטאות בצפון אמריקה ואירופה.
- מחלקת מחקר: מחלקת המחקר של בית חולים זוכה להכרה בינלאומית בזכות עבודתה בתחום הגנטיקה ההתנהגותית, סכיזופרניה, מחלת אלצהיימר, מחלת פרקינסון, התמכרויות והפרעת קשב וריכוז. כמו כן, זוכה המחלקה להכרה בזכות עבודתה החלוצית בתחום הגנטיקה של התנהגות אנושית נורמטיבית לגווניה. חוקרי בית החולים זכו במענקי מחקר שונים מהמכון הלאומי לבריאות הנפש בארצות הברית; מהאיגוד הלאומי האמריקאי למחקר בסכיזופרניה ודיכאון; מהאיחוד האירופי; מהאגודה לפסיכיאטריה ביולוגית; ממשרד המדע הישראלי ומגופי מימון רבים אחרים. לחוקרים פרסומים רבים בירחונים בינלאומיים והם עובדים בשיתוף פעולה עם בתי חולים ואוניברסיטאות בצפון אמריקה ואירופה.
- מרפאת חוץ בקהילה: המרכז הקהילתי לבריאות הנפש: מרפאת חוץ של בית החולים, הממוקמת בצפון ירושלים (רח' שמעון החכם). המרפאה מטפלת מדי חודש בכ-2,000 נשים, גברים וילדים ומפעילה תוכניות מיוחדות בבתי ספר, קליניקות ומוסדות אחרים. המרכז מתמחה בייעוץ לאוכלוסייה החרדית; בטיפול בהפרעת קשב וריכוז בקרב ילדים ונוער ובתסמונת טורט.
- המרכז הישראלי לטיפול בפסיכוטראומה של בית החולים הרצוג: מרפאת חוץ הממוקמת ברח' שמריהו לוין 59 בירושלים. המרכז מטפל בהפרעה פוסט טראומטית המתבטאת בחרדה ובעיות התנהגות הנגרמות כתוצאה מהתקפות טרור, מלחמות, אירועים אלימים ואסונות טבע. הוא מהווה גם כתובת לניצולי השואה (כולל דור שני ושלישי), הסובלים מהפרעות פוסט טראומטיות. אנשי המרכז טיפלו גם בילדים ומבוגרים שנתקפו חרדה בעקבות התקפות הטילים על ישראל.
המרכז לפסיכוטראומה הוא מרכז טיפול, תרגול ומחקר בתחום הטראומה הפועל בארץ וברחבי העולם.
לקריאה נוספת
- ד"ר פייגנבאום וד"ר הרמן - מנהלי בית החולים "עזרת נשים" וחלוצי הפסיכיאטריה בארץ ישראל הרפואה אליעזר ויצטום, יעקב מרגולין, יולי 2018, כרך 157, חוברת 7, עמודים 458–460
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של בית חולים הרצוג- אתר בית החולים הרצוג
- אתר המרכז הישראלי לטיפול בפסיכוטראומה
- בית חולים הרצוג ירושלים, בפורטל "פסיכיאטר"
- ברכה סליי, עזרת נשים - מגמילות חסדים למוסד רפואי. תרנ"ה-תרס"ו", קתדרה 125 תשרי תשס"ח
- ידידה פרץ, "יום אחד אולי הם יתעוררו", באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 21 באוגוסט 2008 - על מחלקה לילדים בתרדמת בבית החולים הרצוג
- מיטל יסעור בית-אור, להתמודד עם "הקופסה השחורה של הזיכרון", באתר ynet, 19 באפריל 2010 - על סדנה לחיילים קרביים במרכז לפסיכוטראומה של בית החולים הרצוג
- מערכתThe Pulse, מסע אופניים לקידום המודעות לנפגעי טראומה, 13 באפריל 2010
- עוזי ברוך, שיאצו משפר מצבם של חולי סכיזופרניה, באתר ערוץ 7, 19 באפריל 2009 – מחקר ראשון מסוגו בבית החולים הרצוג
הערות שוליים
- ^ א. ביר, מוסדות תורה וחסד ברובע המוסלמי בירושלים העתיקה א' בן שושן (עורך)
- ^ דוד ילין, ירושלים של תמול, ירושלים תשל"ב עמוד 105.
- ^ ספר היישוב עמוד 68
- ^ ספרי החשבונות של הגמ"ח עשרה במספר כרוכים לכרך אחד הועברו מעיזבון ישעיהו פרס לספריית יד בן צבי
- ^ א. שייר, זיכרונות על המושבות היהודיות והמסעות בארץ ישראל, ירושלים תשמ"ג עמודים 44-45
- ^ דוד ילין, ירושלים של תמול, תשל"ב עמוד 52
- ^ דוד ילין, ירושלים של תמול, תשל"ב עמוד 146
- ^ ימי בראשית של עזרת נשים עמוד 146
- ^ ארכיון פרטי של משפחת פינס בארכיון הציוני. מכתב מיום 3 בפברואר 1900
- ^ ספר היישוב, ירושלים, דפוס סלומון, תרצ"ט עמוד 68
- ^ השקפה, שנה חמישית גיליון מיום כ"א באייר תרס"ד
- ^ צבי לביא, בית-חולים חדש לחולי נפש יוקם בעוד שנה וחצי בבירה, מעריב, 19 ביוני 1966
28413107בית חולים הרצוג