בניין שערי צדק הישן
 | |
| בניין בית החולים הישן ברחוב יפו בשנת 2007, בעת ששימש את הנהלת רשות השידור |
בניין שערי צדק הישן הוא בניין השוכן על רחוב יפו בירושלים, (מספר 161) ובו פעל משנת 1902 עד לשנת 1980 בית החולים שערי צדק. בחצר המבנה ישנו בית קברות קטן מתקופת קום המדינה.
לבניין חשיבות כפולה: הן היסטורית, כבית החולים היהודי השני[1] שפעל מחוץ לחומות ושירת את תושבי ירושלים וחשיבות ארכיטקטונית ואדריכלית כמבנה העומד בזכות עצמו. לאור החשיבות של הבניין הוא הוכרז כמבנה לשימור.
המבנה שופץ ושימש בעבר את הנהלת רשות השידור. לאחר סגירת רשות השידור שכנה במבנה באופן זמני ועדת הבחירות המרכזית. בינואר 2021 החלה לפעול בבניין עמותת המרחב החברתי במסגרת פרויקט Midtown Jerusalem ומאז המתחם מאכלס קבוצות של אמנים, יוצרים, קבוצות מוזיקה ומחול, עמותות ועוד.
המבנה
הבניין מהווה דוגמה בולטת לסגנון הבניה האקלקטי שהיה מקובל בעת תכנונו, ונועד להרשים את כל הבאים בשעריו, ובה בעת לשמור על ייעודו המקורי כבית חולים מודרני המשרת את כל הנזקקים לשירותיו ביעילות.
משעבר המבקר את החומה החיצונית, הוא ניצב מול שער הכניסה הראשי לבניין, המעוטר במשקוף אבן מפואר, ומעליו מרפסת בעלת כרכובים מעוצבים. דלת הכניסה עשויה עץ מגולף, שמעליו סורג מסוגנן ובו משולבת שנת חנוכת הבניין, 5661, כלומר שנת תרס"א (1901). שער הכניסה נמצא במרכז המבנה ומדגיש את הפרופורציות הסימטריות של כל המבנה. משער הכניסה נכנסים למבואת אולם הכניסה הראשי, ששטחו תחום על ידי ארבעה עמודים וקשתות העשויות שיש. אל החלל המרכזי נפתחת דלת עץ מגולפת של בית הכנסת של בית החולים, ובו הותקן ריהוט עץ האופייני למבני דת יהודיים מהמאה ה-19.
בקירות המבנה נקבעו חלונות במרחק קבוע ובפרופורציות אנכיות. פינות הבניין בחזית המבנה מודגשות בעיבוד אבן בסיתות גס, כניגוד לאבנים המצפות את קירות המבנה.
היסטוריה
רקע היסטורי
עד לשנת 1837 לא עמדו לרשות היישוב היהודי בארץ ישראל ולו גם בית חולים אחד. משה מונטיפיורי שביקר מספר פעמים בארץ ישראל בכלל ובירושלים בפרט, הזדעזע מרמת התחלואה והתברואה, והחל ליזום הקמת בית חולים בירושלים. מנגד עמד ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם, שניהל את איסוף וחלוקת כספי החלוקה, והתנגד לכל מודרניזציה, בכוחו ומעמדו הכלכלי כפה הארגון את עמדותיו על יהודי ארץ ישראל. במכתב אל הראשון לציון, הביע מנהל הארגון את דעתו נגד הקמת בית חולים יהודי, ונגד העסקת רופא יהודי "העלול להחדיר מינות וכפירה לירושלים" אך בעקבות פניית חולים יהודים לבתי חולים של המיסיון והחשש מהמרת דתם של יהודים לנצרות, נבנו במחצית השנייה של המאה ה-19 שלושה בתי חולים יהודיים בתוך העיר העתיקה בירושלים. הראשון, בית החולים מאיר רוטשילד, שעבר ב-1888 לרחוב הנביאים מחוץ לחומות, השני, בית החולים ביקור חולים, ולאחריו משגב לדך. בראשית המאה ה-20 נחנך בית החולים שערי צדק שתוכנן ונבנה מראשיתו מחוץ לחומות.[2]
הסיבה העיקרית לפתיחת בית החולים החדש נבעה מסכסוכים בין בתי החולים הקיימים. מריבות רבות התעוררו על בסיס דתי ועדתי בין יוצאי רוסיה ופולין ליוצאי גרמניה והולנד, בין החסידים לפרושים ובין האשכנזים לקהילה הספרדית. הקונסול הגרמני והקונסול האוסטרי קיבלו תלונות על שבית החולים "ביקור חולים" אינו נותן עזרה רפואית ליהודי הכולל האוסטרי בעיר. יוצאי גרמניה והולנד (כולל הו"ד) שבהנהלת בית החולים "ביקור חולים" סולקו מתפקידם והמאבק על השליטה במוסד החריף והלך. כשמצאו עצמם יוצאי גרמניה והולנד (כולל הו"ד) מחוץ להנהלת בית החולים ביקור חולים, הם החליטו להקים בית חולים משלהם בהנהלת יהודים גרמנים חרדים, למען דוברי גרמנית בלבד, ובחסות הקיסרות הגרמנית. היוזמה קיבלה תנופה עם בואו לארץ של רופא חרדי צעיר בשם ד"ר משה ואלאך, בשליחות הוועד היהודי מפרנקפורט. לאחר שהתנסה בעבודה רפואית בעיר העתיקה ובפתיחת קליניקה פרטית, הצטרף ואלאך ליוזמה להקמת בית החולים. העיתונאי יואל משה סלומון ומנהל החשבונות של חברת ההתיישבות היהודית, שלמה זלמן בהר"ן לעווי יצאו בשליחות לפרנקפורט במטרה לגייס את הכסף הנדרש מיהודי העיר. בעקבות הצלחת גיוס הכספים להקמת בית חולים רכשו אנשי הוועד שטח אדמה מתאים מהבנקאי ממוצא גרמני יוהנס פרוטיגר. חלקת קרקע גדולה נתרמה לצורך זה על ידי הבנקאי ממוצא ספרדי חיים ולירו לזכר בתו מלכה שנפטרה בדמי ימיה.
תכנון בית החולים
את תוכנית הבניין לשערי צדק הכין המהנדס הגרמני תיאודור זנדל, שהיה גם האדריכל של בית החולים הגרמני בירושלים (היום, אגף 'זיו' בבית החולים ביקור חולים). התוכנית התוותה בניית שלושה בניינים נפרדים: בניין אשפוז מרכזי בן שתי קומות ומרתף לאחסון ולתרופות, בניין משני למגורי הסגל הרפואי, ובניין לאשפוז חולים במחלות מידבקות (כעת נמצאת במקומו חנייה). את שלושת הבניינים הקיף גן גדול ומסביבו חומה. ובגן נחצבו בורות מים לאגירת מי הגשמים.
מספר דוד ילין בספרו 'ירושלים של אתמול', ברישום מיום ט"ז באייר תרנ"ו (1896):
... על בתי החולים אשר לנו בירושלים, ובית החולים הנהדר אשר לבית רוטשילד, הנה יוסף עוד מעט בית חדש, אשר יהיה לתפארת ולגאון ישראל בירושלים. זה כעשרים שנה נוסד באשכנז ובהולנד ועד מתעסק בדבר הקמת בית חולים בירושלים... ויהי לפני שנים אחדות, ותעל בידו לקנות שדה גדול ורחב ידיים, מחוץ לעיר, במקום אויר צח ונקי, ובו ארבעה ועשרים אלף אמה. ובימים האחרונים האלה השיג גם את הרישיון הדרוש, ותחל עתה העבודה להכין את כל הדרוש לבניין הגדול הזה, אשר זמן היבנותו יימשך ליותר משתי שנים. והבית בהיבנותו בסדר ובמתינות הוא נבנה, כמשפט המתוקנים שבהם: גדר אבנים ייבנה מסביב לשדה כולו בראשונה, ובורות ייחצבו בשדה, וגן יכינו בו, ובהיות הכל מוכן והחלו בבניין הבית בעצמו, אשר לא יפול בגודלו ובהדרו מכל בתי החולים היותר יפים אשר לבני העמים בירושלים.
פרופסור יהושע בן אריה, בספרו "ירושלים בראי התקופה", מציין כי המרחק הרב שבו נבנה בית החולים מהעיר העתיקה וממרכזי היישוב היהודי בירושלים באותה תקופה, עורר את החשש כי החולים לא יגיעו למוסד, ואף התהלכה אמירה בציבור היהודי כי ד"ר ואלאך יצטרך לשלם לכל חולה שיגיע למוסד את דמי הנסיעה.
בניית בית החולים
את האחריות על בניית בית החולים, קיבל על עצמו הקבלן רבי יעקב מן. לפי דוד ילין הנחת אבני היסוד של בית החולים הייתה ביום החמישה עשר באב תרנ"ז, 13 באוגוסט 1897. עיתוני ירושלים של התקופה ובעיקר דוד ילין דיווחו על הבניה:
... חברי הוועד הפועל הנכבדים אשר לבית בעירנו מקבלים פועלים עד כמה שיש רק יכולת לקבל בבת אחת, עד כי רק כארבעה ירחים נדרשו לעבודת היציע התחתית של הבניין כולו, אשר כלתה עתה מהמסד ועד הטפחות. ביציע הזאת, הכוללת בתוכה גם את הבורות, נוכל כבר לראות את מערך הבניין כולו וגודלו: לבית יהיו שני אגפים, האחד לחולים זכרים והשני לנקבות, ועל יד האגף השני יהיו גם החדרים אשר יכינו בעד הילדים הקטנים. ומלבד חדרי המשכב יהיו גם חדרים קבועים לניתוחים, למרחצות לבישול תה, ועוד כאלה. ובקצה שני האגפים שני אולמים גדולים למושב לחולים בעיתות היום, ומסדרון ארוך כשמונים מטר מחבר את שני האגפים. וחדרי היציע התחתונה יהיו לבית הוועד, לבית המרקחת, למועצת הרופא לחולי חוץ וליתר צורכי הבית, וחדרי היציע התחתית, אשר נבנו כבר יהיו למרתפים ולמבשלים וכו'. ורחוק מגופו של המוסד, בקצה השדה, יוקמו עוד שני בניינים נפרדים בעלי שתי יציעות, לחולים במחלות המתדבקות, ארבעה ארבעה חדרים לבניין, וגם שם תהיינה היציעות התחתונות לבורות, ולמבשלים וליתר הצרכים, והעליונות לחדרי משכב החולים. כי בארצנו, אשר בה רבו נגועי הקדחת, אין טוב גם לבריאים לישון בחדרים הסמוכים לקרקע...
וכך ממשיך דוד ילין לדווח על התקדמות הבנייה מפעם לפעם:
...בית החולים האשכנזי אשר זה כשנתיים החל להיבנות, היה כבר לבניין חשוב במראהו החיצון ובערך מבנהו הפנימי. בבניין הראשי אשר על אם הדרך, כבר נבנו שתי היציעות העיקריות, המביאות לנו סימני טוב טעם ודרישת התועלת יחד. אבני הבניין גדולות ונהדרות וחלקות למשעי, החלונות והפתחים גבוהים ורחבים, החדרים מרווחים, ולא נאצל מהם דבר מכל הדרוש להרבות בם האור והאוויר ולהרחבת דעת החולים. וגם שני הבניינים הטפלים, אלה הבניינים הנועדים לנגועי המחלות המתדבקות, עוד מעט ונגמר בניין שתי יציעותיהם. בבית הזה יעבדו יום יום משלוש מאות עד ארבע מאות פועלים, וכמעט חצי מספרם יהודים...
אברהם משה לונץ מציין בחוברתו לוח ארץ ישראל:
... בניין בית החולים החדש "שערי צדק" הנוסד מאחינו באשכנז נגמר כליל. הוצאות בנינו עלה יותר מחצי מיליון פרנק ובו תהינה ששים מטות קבועות, ובראשית חורף הבא יפתח לתעודתו.
למראה הבניין הגמור כתב אליעזר בן-יהודה בעיתונו, כי בית החולים שערי צדק הוא הבית היפה ביותר בירושלים.
בית החולים בפעולתו
בית החולים נחנך ביום 27 בינואר 1902 לכבוד יום הולדתו של הקיסר וילהלם. בטקס חנוכת הבית השתתפו כל נכבדי העיר ירושלים: יהודים, מוסלמים ונוצרים. ד"ר ואלאך התמנה למנהל בית החולים ולרופא הראשי. בית החולים היה אותה עת בית החולים המודרני ביותר במזרח התיכון, ואף על פי שהיה מוגדר כבית חולים יהודי, בפועל היו שעריו פתוחים בפני כל תושבי העיר והארץ, יהודים וגויים.
בעשור הראשון לקיומו טופלו ב"שערי צדק" מעל 4,500 חולים, והוא זכה למוניטין בזכות דמותו של ד"ר ואלאך, עד כי בית החולים נודע במשך שנים בפי כול בירושלים בשם 'בית החולים ואלאך'. ד"ר ואלאך היה יהודי שומר מצוות, וניהל את בית החולים ברוח מסורת ישראל. אופי המוסד לא השתנה גם כיום, במבנה החדש בשכונת בית וגן.
בהשגחתו הקפדנית של ד"ר ואלאך התנהל בית החולים על פי חוקי ההיגיינה האירופאיים, במכבסה של הבניין עבדו ארבע כובסות ובבניין הועסקו פועלי ניקיון. לבית החולים היה בית מרקחת פרטי משלו.
החלטה נוספת של ד"ר ואלאך הייתה להעמיד את המוסד על תשתית כלכלית עצמאית ככל הניתן, כך נחפרו בורות מים לאספקה עצמאית של מים, נרכשו 15 פרות מהמושבה הטמפלרית ווילהלמה, אשר רעו בשדה סמוך לבית החולים, על מנת להבטיח לבית החולים אספקת חלב טרייה ואף גבינות שהוכנו על ידי צוותו של ד"ר ואלאך.
תחילה היה ד"ר ואלאך הרופא היחיד בבית החולים ושימש גם כמנהלו הפיננסי. הוא ראיין כל מועמד לעבודה ובחר בעצמו את הצוות הרפואי הסיעודי והמנהלתי. ד"ר שרגא פביוס פופלס היה רופא הילדים וממלא מקום מנהל בית החולים. אחיות שהתקבלו לעבודה היו רווקות, על מנת שיוכלו להקדיש עצמן לעבודה בבית החולים במשך כל שעות היממה. אחת לחודש קיבלו האחיות חופשה של 24 שעות.
ד"ר ואלאך היה ידוע באדיקותו הדתית, במקרה שארעה בשבת, 16 באוגוסט 1913, אב הביא את בנו שחלה בגרונו לטיפול ברכבת מיפו. ואלאך צא מתוך בית החולים ולא אפשר להם להיכנס עד לצאת השבת, בטענה שלא מדובר במקרה חירום. לאחר צאת השבת הוכנס הנער הצעיר לאשפוז, אך למחרת מת ממחלתו. מותו עורר מהומה ועד מהרה נשמעו האשמות קשות נגד ד"ר ואלאך על כך שהקריב את הילד על מזבח אדיקותו[3].
במלחמת העולם הראשונה שימש בית החולים מרכז למיון פצועים טורקים, ולפינוים לבתי חולים אחרים. תמונה שנמצאת באוסף בית החולים מתעדת את כניעת ירושלים ב-9 בדצמבר 1917, בחצר בית החולים שערי צדק. בתום הטקס סרו ראש העיר חוסיין אל-חוסייני והגנרל צ'ארלז פרדריק ווטסון, מפקד הבריגדה מס' 180 של הדיוויזיה ה-60, לחדרו של ואלאך בבית החולים והתכבדו בכוס תה חם. החשיבות והסמליות שהצליח ואלאך להקנות לבית החולים היהודי היו כה גדולות, עד שפעם אחר פעם מצאו עצמם המדינאים הבריטים (כמו גם קונסולים ונציגים של מדינות אחרות) "עולים לרגל" ל"היכל הרפואה" של ואלאך, ואגב כך מצטלמים עמו.[4]
בשנות ה-30 קלט בית החולים רופאים שעלו לארץ מגרמניה במסגרת העלייה החמישית. בית החולים נתקל בקשיי מימון במהלך מלחמת העולם השנייה משפסקו תרומות הכספים מיהדות גרמניה.
בית החולים היה מפעל חייו של ד"ר ואלאך, הוא מעולם לא התחתן ולא היו לו ילדים משלו. הוא התגורר בבניין הסמוך לבית החולים, ולפי הסיפורים התהלך תמיד עם צרור מפתחות של כל דלתות המבנה. דמות נוספת ידועה בירושלים, האחות הראשית זלמה מאיר, התגוררה גם היא בבניין בית החולים, וגידלה בתחומי בית החולים ילודים שננטשו על ידי הוריהם. הד"ר יעקב ישראל דה האן, ידיד קרוב של ד"ר ואלאך ומן הדמויות הבולטות בעדה החרדית בראשיתה, נרצח בשנת 1924 על סף בית החולים בדרכו חזרה מתפילת ערבית בבית הכנסת במקום.[4]
במלחמת העצמאות מילא בית החולים תפקיד חשוב בהגשת עזרה לנפגעי הקרבות שהשתוללו בירושלים וסביבתה, חשיבות בית החולים הלכה והתעצמה משנותק הקשר עם בית החולים הדסה הר הצופים.
ד"ר ואלאך פרש מניהול בית החולים בשנת 1947, נפטר עשר שנים אחר כך בגיל תשעים ואחת ונקבר בבית הקברות הצמוד לבית החולים.
כבית הנהלת רשות השידור
במהלך שנות פעילותו של בית החולים התרחבה העיר ירושלים, עד שקטן המקום בבית החולים מלהכיל את צורכי הפעילות של בית חולים בשלהי המאה ה-20. בית החולים עבר בשנת 1980 למשכן חדש, מתחת לשכונת בית וגן. עם זאת תהליך המעבר לא היה חלק, ובניית בית החולים החדש פערה חור בתקציב בית החולים שלא ניתן היה לכסות אותו, והמוסד עמד בפני פשיטת רגל וסגירה[5]. כדי לאפשר לבית החולים להיחלץ מהמצוקה האמורה אושר סיוע כספי מהמדינה, אשר כלל ערבות להלוואות מבנקים מסחריים[6]. כביטחון להלוואות אלו שועבד המתחם לטובת הבנקים[7].
במסגרת תוכנית הסיוע נדרש שערי צדק על ידי המדינה לערוך תוכנית הבראה, שכללה מימוש ומכירה של מתחם המבנה הישן. בשנת 1982, הנהלת בית החולים התקשרה בעסקת קומבינציה, עם חברת הבנייה אזורים של קונצרן "כלל", חברת "אור ים בינוי ופיתוח" מקבוצת שיכון עובדים, וחברת "קנית" של איש העסקים דוד עזריאלי, של ניצול שטח המגרש רחב ההיקף שסביב בניין בית החולים להקמת שכונת מגורים[8]. לאחר משא ומתן של שנתיים נחתם הסכם הפיתוח לבניית 200 יחידות דיור ומרכז מסחרי, שבמסגרתו תקבל "אגודת שערי צדק" שליש מהכנסות ממכירת הדירות[9][10]. בשנת 1988 הכריזה חברת "אזורים" גם על הקמת בניין משרדים במתחם[11].
בפברואר 1984 העלה חברת הכנסת יעקב צור (שטיינברג) הצעה דחופה לסדר היום של הכנסת, למנוע מעשי הרס וונדליזם בבניין, שעמד נטוש בזמן שהתנהל משא ומתן על עתידו[12].
אישור תוכנית בניין עיר של התוכנית להקמת השכונה התעכב, ומאחר שבית החולים לא הצליח לעמוד בתשלומי ההחזר להלוואות שלקח כנגד שיעבוד המתחם, פתחו הבנקים בראשית שנות ה-90 בהליכי כינוס נכסים למתחם[7]. בשנת 1992, מאחר שהמתחם המשיך להיות נטוש, יזמה הרשות לפיתוח ירושלים תוכנית להקמת קריית תקשורת במתחם עבור רשות השידור[13]. התוכנית, בעלות של כ-38 מיליון דולר, כללה את שימור המבנה ההיסטורי[14].
באפריל 1993 חתמו משרד האוצר, הרשות לפיתוח ירושלים ורשות השידור על הסכם להקמת "קריית רשות השידור" במתחם שערי צדק. בשטח שבין רחוב אגריפס, רחוב יפו ורחוב שערי צדק. זאת לאחר שמשרד האוצר הסיר את התנגדותו לפרויקט לאחר שהתברר, כי הממשלה לא תצטרך לממנו. על פי התכנון "קריית רשות השידור" הייתה אמורה לכלול משרדים ואולפנים חדשים בשטח של 26 אלף מ״ר, ומרכז מסחרי בשטח של 6,000 מ״ר. ולהחליף את כל משרדי ואולפני רשות השידור האחרים בירושלים. התוכנית כללה את שימור ושיפוץ בניין בית החולים לטובת משרדי הנהלת הרשות בשטח של 3,000 מ"ר. הוחלט כי הפרויקט לא ימומן מכספי האגרה או תקציב המדינה, אלא מהלוואות מבנקים שהרשות הייתה אמורה להחזיר אותן על ידי מכירה או פיתוח של נכסיה השונים בעיר, דוגמת בניין הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה[15].
בשנת 1996, בהתאם להסכם, לקחה רשות השידור מהבנק הבינלאומי ומבנק דיסקונט הלוואה של כ-135 מיליון שקל, לצורך רכישת מתחם בית החולים[16]. שיפוץ המבנה הסתיים בתחילת 1999[17]. אולם קידום הקמת קריית התקשורת סביב המבנה ההיסטורי התקדמה בעצלתיים. בנוסף מנכ"ל הרשות אורי פורת שהתמנה בשנת 1998 התנגד לתוכנית[18].
במרץ 2001 הצביע דו"ח פנימי של מבקר רשות השידור על אי סדרים רבים בניהול פרויקט. על פי הדו"ח, בעקבות כשלים וליקויים כספיים לא הצליחה רשות השידור לממש את תוכניתה להעביר למתחם שערי צדק את כל מוקדי הפעילות של הרשות, שנשארו פזורים במספר רב של אתרים בירושלים, ולא הצליחה למכור את בניין המשרדים והאולפנים הנמצאים בשכונת רוממה. הדו"ח ממשיך ומציין כי מאחר שהפרויקט לא הושלם, הוא גורר הוצאות כבדות עד ליום עריכת הדו"ח, וכי ניהול הפרויקט לא עמד בסטנדרטים ההכרחיים לניהול פרויקט בהיקף וברמת מורכבות מסוג זה. וכי הפרויקט למעשה מוקפא משנת 1998. בנוסף קובע הדו"ח כי יועצים, מתכננים ומבצעים שעבדו בפרויקט שולמו תשלומים גבוהים מאלה שסוכמו. כך למשל, שכרה הרשות את משרד עורכי הדין יהודה רוה כדי שיכין את הנכסים שלה למכירה או להפעלה מסחרית. לצורך כך קיבל עד נובמבר 1999 1.3 מיליון שקלים. אך לא סיים את רישום הנכסים והכנתם למכירה כמוסכם. ואחר כך קיבל תשלומים נוספים[19]. הקיפאון במימוש הנכסים גם יצר בעיה כספית במימון המשך הפרויקט[20]. גם בתקופתו של מנכ"ל הרשות יוסף בראל, שהתמנה בשנת 2002, הפרויקט לא קודם ונשקלה מכירת המתחם לטובת החזר חוב הפרויקט לבנקים[21]. באפריל 2004 ביקשה הרשות אישור מוועדת הכספים למכור את המתחם[22].
בשנת 2011 יזם ראש הממשלה בנימין נתניהו רפורמה ברשות השידור שמטרתה הייתה צמצום גרעון. בשלב זה עוד דובר על מימוש תוכנית "קריית רשות השידור" על ידי מימוש שאר הנדל"ן של הרשות[23], אך אחר כך קודמה תוכנית לסגירת רשות השידור והקמת תאגיד השידור[24]. בדצמבר 2015 התחיל לפעול תאגיד השידור זמנית מאולפנים שנמצאים מחוץ לירושלים, במודיעין[25]. כל נכסי רשות השידור, כולל מתחם שערי צדק עברו לבעלות רשות מקרקעי ישראל[26][27].
הבניין המשיך לשמש את רשות השידור בזמן שהייתה בפירוק עד סוף שנת 2018, כולל הארכיון שהועבר אליו[28].
"המרחב החברתי" שערי צדק הישן
במרץ 2020, רשות מקרקעי ישראל העמידה למכירה באמצעות מכרז את המתחם. כחמישה מגרשים שכוללים אפשרות לבניית 240 דירות, מלונאות ומסחר[29]
ביולי זכתה חברת הנדל"ן ישראל קנדה במכרז תמורת 512 מיליון שקל[30]. היא תרמה את השימוש במבנה לתקופת ביניים לעמותת רוח חדשה והמרחב החברתי להפעלת מרכז תרבות, אמנות ויזמות לטובת קהילת הצעירים בירושלים. בחודש ינואר 2021 נוסד במבנה "בית רוח חדשה", בתמיכת הקרן לירושלים, ובחודש אוגוסט 2022, עמותת המרחב החברתי קיבלה אחריות מלאה על המקום.
המרחב החברתי הוא מיזם משותף למספר עמותות, הפועל להעצים את הפעילות החברתית בישראל ע״י שימוש זמני בבניינים נטושים, והפיכתם למוקדים של עשייה חברתית ותרבותית. המבנים ניתנים בתרומה על ידי היזם, לתקופה קצובה בזמן, עד להשגת האישורים הנדרשים לביצוע התכנית (בדרך כלל - 5 עד 7 שנים).
לאחר קבלת בניין, העמותה מבצעת בו שיפוץ - בהתאם לצורך, ומאכלסת אותו בקבוצות מהקשת החברתית-תרבותית, וזאת בשכר דירה נמוך שנע בין 20% - 60% ממחיר השוק.
בירושלים - המרחב החברתי מפעיל גם את בית הספר אליאנס (ירושלים), ואת מלון הנשיא.
בארץ, יש למרחב החברתי מוקדים במרכז ובת"א, ביניהם הקולוסאום בכיכר אתרים, מה שהיה עד לפני מספר שנים מועדון הפוסיקט הידוע לשמצה, ואת בניין בנק לאומי לשעבר ברחוב אלנבי 43.
כיום, שערי צדק הישן הוא מרחב בו פועלים אמנים, יוצרים, מוזיקאים, אולפני וידאו ופודקאסטים, קבוצות מחול, מאיצי יזמות, סטודיו ליוגה, עמותות ועוד. הקבוצות מקיימות את הפעילות מחללי עבודה משותפים, ויוצרים שיתופי פעולה והפריה הדדית.
להלן הקבוצות הפועלות במתחם:
אגודת "הכליזמרים הירושלמים", קבוצת "טוב ויפה" לציור ואמנות, קבוצת "מאסצ'אלנג'" לקידום יזמות, סטודיו "ששת" לעיצוב, הביאנלה של ירושלים, בר "הבירבזאר", סטודיו "גילי יוגה", סטודיו "פלמנקה" לריקוד, עמותת "החוט המשולש" לנוער בסיכון, קבוצת "אורגנוז" לצילום ועריכה, סטודיו "פלמינגו" לצילום, סטודיו "בד קיימא" לתפירה וקיימות, סטודיו "סוס" לכתיבה, "אולפני שלג" לפודקאסטים, ועוד.
בשיתוף עם הביאנלה של ירושלים מתקיימות בבניין תערוכות במהלך כל השנה, בחלל בית הכנסת ההיסטורי ובמסדרונות המבנה.
על פי התוכניות העתידיות המבנה, המיועד לשימור, ישופץ בעתיד על ידי חברת יזמות הנדל"ן ישראל קנדה וישמש כמלון בוטיק יוקרתי בעוד שבשטח סביבו יוקמו לדיור ומשרדים עם מתחם מסחרי, שירכיבו יחד את רובע 'מידטאון'[31], המוקם בעלות של כמיליארד שקל[32].
בדצמבר 2021 אישרה להפקדה הוועדה המקומית לתכנון ובניה תוכנית חדשה לרובע 'מידטאון', התכנון החדש כולל ארבעה מגדלים שיתנשאו עד לגובה של 42 קומות, אלף יחידות דיור, מלונאות, מסחר, משרדים, דיור מוגן ושטחים לצורכי ציבור. בשטח כולל של כ-170,000 מ"ר, מעל חניון תת-קרקעי של כ-1,400 כלי רכב [33].
מקור השם
שמו של בית החולים הוא כשמה של השכונה שערי צדק הסמוכה לבית החולים מצפון, שנוסדה כבר בשנת 1890 ושמה נגזר מפסוק בספר תהילים:
פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה י-ה
בתי השכונה שערי צדק ואחר כך בית החולים היו המבנים המערביים ביותר בירושלים, והיו בפועל שערי העיר ירושלים שאחד משמותיה במקורות הוא גם עיר צדק.
בזכות ד"ר ואלאך היה בית החולים קרוי בפי תושבי ירושלים במשך שנים רבות בית החולים ואלאך וישנם עדיין ירושלמים ותיקים שעדיין קוראים למבנה הישן בשם זה, יש המגדילים וקוראים לו גם "ואלאך הישן" להבדיל מהבניין החדש ("ואלך החדש").
בית העלמין שערי צדק
ערך מורחב – בית העלמין בשכונת שערי צדק
בית העלמין שערי צדק הוא בית קברות יהודי קטן הממוקם בצמוד אל מבנה שערי צדק הישן בירושלים. הוא הוקם במהלך מלחמת השחרור ופעל תקופה קצרה[34].
בבית העלמין נקברו בין השאר, ד"ר משה וולך, מייסד בית החולים. רבי יוסף צבי דושינסקי, גאב"ד העדה החרדית. ובנו, הרב ישראל משה דושינסקי, גאב"ד העדה החרדית.
במרץ 2003, לאחר פטירתו של רבי ישראל משה דושינסקי גאב"ד העדה החרדית, נרכש שטח בית העלמין על ידי קהילת דושינסקי[35] , ובית העלמין הוכר על ידי המשרד לשירותי דת[36].
אזכורים בתרבות
בספר מיכאל שלי מספר עמוס עוז סיפור המתרחש בשכונת מקור ברוך בירושלים של שנות החמישים המוקדמות, מספר שנים לאחר מלחמת העצמאות, ובצל המחסור במוצרי מזון ותקופת הצנע בישראל באותן שנים. במהלך הסיפור, חנה גיבורת הספר יולדת בבית החולים שערי צדק ומספרת:
... בחודש מרס של שנת חמישים ואחת נולד בננו יאיר...יחזקאל גונן עלה ירושלימה למחרת הלידה. מיכאל הביאו לביקור באולם היולדות של בית החולים שערי צדק. היה זה בית חולים קודר, אפל ומדכדך אשר נבנה במאה הקודמת. מול מיטתי נשר הטיח פצלות פצלות מעל הקיר. הייתי מביטה ורואה מולי צורות מוזרות שנחשפו. שלשלת הרים פראית או נשים שחורות אשר קפאו בהבעה היסטרית"...
לקריאה נוספת
- אליהו (ב"ר גרשון) פרוש, שערי צדק - זכרונות, ירושלים, תשי"ב
- ד"ר משה וולך, במלאת 100 שנה לבית החולים שערי צדק. ירחון "הרפואה" כרך 142
- יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה - ירושלים במאה התשע-עשרה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, באתר "כותר"
- ש' אבן אור, "ירושלים – בניינים בעיר החדשה", קרדום, 33 (תשמ"ד)
- ד' קרויאנקר, אדריכלות בירושלים הבנייה האירופית-נוצרית מחוץ לחומות 1855–1918, כתר, מכון ירושלים, ירושלים 1987
- יהודית אילן, "ד"ר ואלך מושיע ומציל", עת־מול, כא 4 (אייר תשנ"ו)
- כתבי דוד ילין, ירושלים של תמול, ירושלים, תשמ"ג 1983
- ש' שבא, "הדוקטור עם המפתחות", עת-מול, 21 (תשל"ח)
- אריה שושן, ירושלים עירי – חיי אנשי ירושלים, הוצאת שושנים, תשמ"א
- רות קרק – יוסף גלס, משפחת ולירו, שבעה דורות בירושלים 1800–1948, הוצאת גפן, 2005
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בניין שערי צדק הישן |
- בית החולים שערי צדק הישן - מבית חולים למלון בוטיק, באתר PHOTOUR
- מקורות לתולדות בית החולים "שערי צדק"
- שפרה שוורץ, מלחמת בתי החולים, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- שני רחל פומס, 120 שנה אחרי שהוקם: בית החולים המיתולוגי "שערי צדק" יהפוך למלון בוטיק, באתר ynet, 14 בנובמבר 2021
- סיגל לנדסברג, בית החולים שערי צדק-הבניין ההיסטורי, רחוב יפו 161, באתר מגזין "מורשת ארץ", 2021
הערות שוליים
- ^ גבריאל צפרוני, הדוקטור עם המפתחות, עת-מול 21, יד בן-צבי, 1978, עמ' 20-25
- ^ שפרה שוורץ, מלחמת בתי החולים, באתר מטח המרכז לטכנולוגיה חינוכית, 2002
- ^
ניר חסון, מותו של הילד שמואל ברגר לפני 101 שנה הצית את המאבק בין החרדים לחילונים בירושלים, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2014
- ^ 4.0 4.1 מערכת עת-מול, על שולחן העבודה של הדוקטור, באתר הספריה הוירטואלית של מטח, עת-מול גיליון 194, יולי 2007
- ^ צבי זינגר, מאמצי הרגע האחרון למנוע סגירת 'שערי צדק', מעריב, 10 בינואר 1980
- ^ אושרה ערבות למילווה לביה"ח "שערי צדק", מעריב, 5 בדצמבר 1980
- ^ 7.0 7.1 אמיר הלמר, נדחתה תביעת אור ים כנגד בית חולים שערי צדק בגין מכירת הקרקעות של בית החולים, באתר TheMarker, 24 בנובמבר 2002
שמואל דקלו, נדחתה תביעת אור ים נגד המדינה לפיצוי בשל אי-מימוש חוזה עם שערי צדק, באתר גלובס, 19 בספטמבר 2002 - ^ דוד ליפקין, "כלל" מחפשת מנכ"ל, מעריב, 19 באוקטובר 1982
- ^ ישקיעו 35 מיליון דולר בשכ' "שערי צדק" בבירה, מעריב, 13 בפברואר 1984
- ^ "אזורים"- ותק עמוצה ואמינות, מעריב, 7 בפברואר 1986
- ^ אליעזר לוין, אזורים: פרויקטים חדשים, חדשות, 17 באוקטובר 1988
- ^ ח"כ צור דורש מהכנסת, למנוע הרס "שערי צדק', מעריב, 14 בפברואר 1984
- ^ קריית תקשורת ענקית תוקם בבניין ביה״ח שערי צדק הישן, במרכז ירושלים., חדשות, 28 בינואר 1992
- ^ כ־38 מיליון דולר, באומדן ראשוני, תעלה בניית קריית רשות השידור החדשה, חדשות, 24 במרץ 1993
- ^ רונית מורגנשטרן, נחתם הסכם להקמת קריית רשות השידור, חדשות, 8 באפריל 1993
- ^ זיו מאור, רשות השידור שוקלת למכור את מתחם שערי צדק בשל חוב של כ-135 מיליון שקל, באתר הארץ, 11 במרץ 2004
- ^ משרדי רשות השידור בבית כלל ירושלים עשויים להפוך לאכסניה לצלינים, באתר גלובס, 25 בינואר 1999
- ^ אביבה קרול, אורי פורת, מועמדו של נתניהו, ימונה למנכ"ל רשות השידור, באתר גלובס, 17 בפברואר 1998
- ^ אריאל יס, רשות השידור שילמה לקבלן מיליוני שקלים מעל מה שסוכם, באתר הארץ, 13 במרץ 2001
- ^ אריאל יס, היועץ המשפטי לממשלה יבדוק את פרויקט הבנייה של רשות השידור, באתר הארץ, 3 באפריל 2001
- ^ זיו מאור, רשות השידור שוקלת למכור את מתחם שערי צדק בשל חוב של כ-135 מיליון שקל, באתר הארץ, 11 במרץ 2004
אביבה קרול, בראל: "אם רשות השידור תמכור את הקרקע המיועדת לפרוייקט שערי צדק - הגרעון יצטמצם ב-70%", באתר גלובס, 22 ביולי 2004 - ^ דליה טל, רשות השידור מבקשת אישור למכירת מבנה ביה"ח שערי צדק; לוותה 18 מיליון ד' לרכישתו, באתר גלובס, 29 באפריל 2004
דליה טל, ועדת הכספים תדון בבקשה למכור את המגרש הסמוך לבית החולים שערי צדק, באתר גלובס, 2 במאי 2004 - ^ לי-אור אברבך, נתניהו הכריע: מכירת הנדל"ן של רשות השידור תממן את הרפורמה, באתר גלובס, 26 ביולי 2011
- ^ גילי איזיקוביץ, הרפורמה ברשות השידור אושרה בקריאה ראשונה בכנסת, באתר הארץ, 26 במאי 2014
- ^ ניר חסון, זה סוף החדשות מירושלים: תאגיד השידור החדש עובר זמנית למודיעין, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2015
- ^ צבי זרחיה, משרד האוצר: עלות סגירת התאגיד תגיע ל-400 מיליון שקל בשנה, באתר TheMarker, 30 באוקטובר 2016
- ^ שלומית צור, רמ"י תציע למכירה את מתחם רשות השידור בדרום הקריה, באתר גלובס, 22 בינואר 2015
- ^ איתי שטרן, איגודי היוצרים ותאגיד השידור זועמים על סגירתו הפתאומית של ארכיון רשות השידור, באתר הארץ, 02 באוקטובר 2017
- ^ גיא נרדי, הקרב הבא בי-ם: התפרסם מכרז לרכישת מתחם בי"ח שערי צדק הישן, באתר גלובס, 4 במרץ 2020
- ^ אורי חודי, השקעה ענקית נוספת של ישראל קנדה: רכשה את מתחם שערי צדק הישן בירושלים ב-512 מיליון שקל, באתר גלובס, 7 ביולי 2020
- ^ שלי אפלברג, בנק לאומי יממן שוב מיזם של ישראל קנדה: פרויקט מידטאון ירושלים בכניסה לעיר, באתר TheMarker, 1 באוקטובר 2020
- ^ ערן אזרן, "פרויקט של מיליארדים": עמיתי הגמל של מור נהפכו שותפים במיזם שערי צדק בירושלים, באתר TheMarker, 29 בספטמבר 2020
- ^ שירן טמוזרטי, אלפי יחידות דיור, מלונאות, מסחר ודיור מוגן: אושרה תוכנית "מידטאון" בכניסה לעיר, באתר כל העיר, 10 בדצמבר 2021
- ^ בית הקברות חידש פניו, דבר, 5 בדצמבר 1983
- ^ עיתון חדשות שלנו גליון מס' 61 ובטאון העדה גליון 1197
- ^ עיתון השבוע בירושלים גליון 325
36520664בניין שערי צדק הישן