שערי צדק (שכונה)

שכונת שערי צדק היא שכונה קטנה בירושלים, השוכנת בצמוד לרחוב יפו מצפונו, מול מבנה שערי צדק הישן, הקרוי על שם השכונה, וממערב לשכונת מחנה יהודה.

רקע היסטורי

חברת 'שערי צדק' נוסדה בשנת ה'תרמ"ט (1889) במטרה לגאול שטחי קרקע גדולים ככל הניתן בירושלים, שיאפשרו הקמת שכונות אחדות, נוסף לשכונה מיוחדת שתוכננה להיבנות על ידה. בהיקף השאיפות החזון והביצוע, נבדלת החברה מאגודות אחרות שהקימו שכונות באותה תקופה, שמטרתם הייתה מצומצמת יותר.

בראש הוועד הראשון של השכונה היו אישים ידועים ובראשם יוסף ריבלין, ובהתאם למקובל הוציא הוועד את ספר התקנות של השכונה, הידוע גם כספר היסוד של שכונה. בראש העמוד הראשון מודפס הפסוק ממנו נגזר שמה של השכונה:

.פתחו לי שערי צדק, אבוא בם אודה י-ה

תהילים קיח, יט

בספר התקנות של השכונה, מלבד התקנות המתארות את קווי היסוד והכללים המנחים את תכנון השכונה העתידה לקום, ישנה גם הקדמה ובה תיאור של הבסיס הרעיוני והדתי, האבסטרקט, של הקמת השכונה, פירוט מצוות בנין העיר ירושלים, וחשיבות המפעל לקירוב הגאולה.

יסוד השכונה

בקובץ "ירושלים" שנה שלישית, כותב אברהם משה לונץ, בשנת 1889 תחת הכותרת "שערי צדק" :

....הר"ר יוסף ריבלין (סופר ועד כל הכוללים) אשר מרבית החברות לבנין בתים על ידו נוסדו, ולו חלק גדול בהרחבת ישוב עיר הקודש מחוץ לחומתה, יסד בימים האחרונים את החברה הזאת, וכבר התחילו לבנות אחד עשר בתים (מול בתי [שכונת] מחנה יהודה), ובמשך שנתים או שלש יגמרו כל ארבעים בתים אשר לה.

השכונה נבנתה במתכונת הקרויה היום שכונת חצר, כלומר בתבנית של חצר מרכזית מוקפת מארבעה עברים בבתים בדרך כלל בני קומה אחת. במרכז החצר נחצב בור מים תת-קרקעי, ששימש לאספקת מים לתושבים.

במפת ירושלים מתחילת תקופת המנדט שנערכה בשנת 1922, מופיעה השכונה צמודה ממערב לשכונת מחנה יהודה, ומצפון לשכונת בית יעקב הוותיקות יותר, ובמרחק מה מרחוב יפו. בזמן בנייתה, הייתה זו השכונה המערבית ביותר בירושלים.

בנין השכונה

בלוח ארץ ישראל לשנת 1898 מספר אברהם לונץ באזכור קצר בנוגע לשכונה:

.שערי צדק נוסדה מחברת מסחר בשנת תרמ"ט (1889), בה בית כנסת לספרדים, מספר בתיה 31.

פנחס גרייבסקי שהוציא לאור את "ספר היישוב", לציון שמונים שנה ליציאה אל מחוץ לחומות העיר העתיקה, מציין אף הוא בקצרה את השכונה כדלקמן:

.השכונה הזאת "שערי צדק", בת 35 דירות, נוסדה בשנת תרמ"ט על ידי ר' יוסף ריבלין, ר' פנחס המבורגר, ר' דוד פיינשטיין, ר' יוסף מיוחס ומר סיטון.

אברהם לונץ מזכיר את השכונה ביתר פירוט בספרו "ירושלים":

.הרב רבי יוסף ריבלין... יסד בימים האחרונים את החברה הזאת, וכבר התחילו לבנות אחד עשר בתים מול בתי מחנה יהודא, ובמשך שתים או שלש שנים יגמרו כל ארבעים בתים מול השכונה הזאת: בנין בית החולים הגדול "שערי צדק. המגרש הראשון של בית החולים הזה בערך 30.000 אמות נקנה בשנת תרנ"ד (1904) מאת הבנק של פרוטיגר...

לאחר השלמת בניית השלב הראשון של השכונה נמשכה התפשטות איטית שלה לכוון רחוב יפו, בשונה מתבנית שכונות החצר, ויותר בדומה לתבנית הבניינים בעיר העתיקה, ממנה יצאו תושבי השכונה. במקביל לזחילת גבולות השכונה דרומה, נבנו בצמוד אליה לכוון מערב שכונת אהל שלמה ושכונת שערי ירושלים שקמו בין השנים 1891 ו-1894.

בספרו 'שכונות בירושלים – פרשת בניינה והתפתחותה של ירושלים מחוץ לחומות' כותב יעקב גליס:

....בסמוך ל"מחנה יהודה" נבנתה בשנת תרמ"ט שכונת "שערי צדק". בהוסדה הייתה זו השכונה המערבית ביותר בירושלים... תוך שנתים נבנו בשכונה ארבעים ושנים בתי דירה, במשך הזמן נוספו שורות בתים נוספות לשכונה.

עם חיבור השכונה עם שכונות סמוכות, טושטש גבול השכונה, ובהיעדר תיעוד קרטוגרפי התקשו חוקרי ירושלים להגדיר את גבולותיה ושטחה מקובל, כי למרות הנאמר בספרו של לונץ, השכונה איננה שוכנת מול מבנה שערי צדק הישן אלא צפון מזרחית ממנו, בפינת רחוב נבון ורחוב אלפאנדרי.

עובדות אלו בלבלו את זאב וילנאי בספרו 'ירושלים העיר החדשה', שם הוא מציין:

... שערי-צדק שכונה בצד רחוב יפו. בהיווסדה הייתה המערבית ביותר בירושלים במבואותיה, ולפיכך קראו בשם זה, על יסוד דברי משורר תהלים: "פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה י-ה". עיר הצדק היא אחד מכינויה של ירושלים. השכונה הייתה ידועה בראשיתה בשמה הערבי: אבו בצל (קרי: בסל) - בעל הבצלים. וזה היה כינויו של מיסדה, יצחק ליפקין, שהתעשר בעיקר ממסחר בצלים.

בכך מערבב וילנאי את השכונה 'שערי צדק' עם השכונות 'אהל שלמה' ו'שערי ירושלים', שאכן נוסדו על ידי יצחק ליפקין אהל שלמה הוקמה בשיתוף פעולה עם רחמים מזרחי ויהושע משה.

בית העלמין שערי צדק

ערך מורחב – בית העלמין בשכונת שערי צדק

בית העלמין שערי צדק הוא בית קברות יהודי קטן הממוקם בצמוד אל מבנה שערי צדק הישן בירושלים.

הווה ועתיד

עם השנים התחברה השכונה עם שכונות העיר האחרות, והקהילה המקורית נעלמה ובמקומה נכנסה אוכלוסייה קשת יום. במסגרת ההכנות לבניית הקו האדום של הרכבת הקלה בירושלים, העתיד לעבור ברחוב יפו, הורחב הרחוב ונהרסו הבתים הקיצוניים של השכונה, דבר שחשף את השכונה, שבתיה החיצונים שימשו כחומה לה.

לקריאה נוספת

י' גליס, שכונות בירושלים – פרשת בניינה והתפתחותה של ירושלים מחוץ לחומות ספרים ראשונים, ירושלים תשל"ג.
י' בן אריה, 'שכונות יהודיות בירושלים שמחוץ לחומות בשנות ה-80 של המאה הי"ט', קתדרה 2 (תשל"ז)
י' בן אריה, ירושלים במאה הי"ט, אוניברסיטה משודרת, תל אביב 1980.
יהושע בן-אריה, ‏עיר בראי תקופה - ירושלים במאה התשע-עשרה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, באתר "כותר"