שמות ירושלים
בהיותה מרכזית בזהות היהודית והעברית, העיר ירושלים צברה במהלך השנים שמות וכינויים רבים. שמות אלו נובעים ממקורות שונים: רובם מהתנ"ך, חלקם מכתבי חז"ל, אחרים הם שמות בארמית. מקצת מהשמות הם בשפות לועזיות בנות זמננו.
ירושלים
"ירושלים" בכתבי המארות | |||||||
|
השם הקדום ביותר הידוע לעיר הוא גם הנפוץ ביותר: "ירושלם", (אם כי בתקופות הקדומות הוא נכתב ונהגה בצורה שונה מעט).
ירושלים במקורות קדם עבריים
בניגוד לסברות שהוצעו בעבר, מקובל היום על רוב החוקרים כי שמה של ירושלים איננו מופיע בתעודות אֶבְּלָה שבסוריה מאמצעיתו של האלף הרביעי לפנה"ס. התעודות הראשונות בהן נזכר שמה של ירושלים, במידה רבה של ביטחון, הן כתבי המארות המצריים (בהם יש שתי קבוצות, הראשונה מן המאה ה-19 לפנה"ס והמאוחרת מן המאה ה-18 לפנה"ס). שמה של העיר מופיע בכתבי המארות כ"אשאמם", ויש לקרוא אותו, ככל הנראה, כ"רשלמם". בקבוצה המוקדמת של כתבי המארות נזכרים בעיר שני מלכים: ירקעם ושסען. בקבוצה המאוחרת יותר נזכר מלך אחד בלבד ששמו אינו קריא. זמנן של תעודות אלה מקביל לתקופה שבה על פי הממצא הארכאולוגי בוצרה לראשונה הגבעה עליה קמה העיר. מאוחר יותר מופיע שמה של העיר כאורוסלימה במכתבי אל-עמארנה מן המאה ה-14 לפנה"ס. חז"ל אומרים ש"מלכיצדק מלך שלם", המופיע בספר בראשית, הוא למעשה מלך ירושלים. השם "ירושלים" מופיע לראשונה בכתב יתדות במכתבי אל-עמארנה, הכוללים שישה מכתבים מעבדי-ח'פה מלכה של ירושלים לאמנחותפ הרביעי, שליטה של מצרים, בכתב זה נהגה שם העיר, וכן שם חבל הארץ שהיא בירתו, כ-אֻרֻשָׂלִם.
ירושלים במקורות עבריים
ישנן 6 תמונות בגלריה. ניתן להקיש על תמונה להגדלתה
|
הצורה העברית המקורית "ירושלם" מופיעה כך לאורך כל ספרי המקרא (למעט במקומות ספורים). כך גם בכתובות שעל גבי מטבעות מתקופת המרד הגדול (מהשנה הראשונה למרד, לאחר מכן נכתב על המטבעות "ירושלים", ראו תמונות 4–6) ומתקופת מרד בר כוכבא (ראו תמונות 1–2).
נחשפו גם ממצאים פלאוגרפיים הנושאים את השם "ירשלם". כתובת שנמצאה במערת קבורה ליד לכיש, המתוארכת ככל הנראה לסביבות שנת 700 לפנה"ס, נושאת את הכתובת הבאה: ”ה' אלקי כל הארץ הרי יהד לו לאלקי ירשלם המוריה אתה חננת נוה י-ה ה'”.[1] כמו כן נמצא חותם מהתקופה הפרסית הנושא את הכתובת "ירשלם" (ראו תמונה 3).
הסיומת הלוקטיבית "-ים"
ירושלים במקורות העבריים הקדומים נכתבה כך: "ירושלם" (או "ירשלם") ונהגתה יְרוּשָלִם. הצורה הנוכחית "יְרוּשָלַיִם" היא הגייה עברית מאוחרת, המאוחרת לעברית המקראית, שנוצרה מתופעה של הוספת "-יִם" לשמות גאוגרפיים. (במקרה שלפנינו המ' הסופית הייתה כבר בשם המקורי, ורק הי' שלפניה התווספה בתהליך זה). תוספת זו המכונה "סיומת לוקטיבית" (סיומת המציינת שם שהוא מיקום גאוגרפי) דומה לסיומת הזוגי, והיא שכיחה בשמות אתרים רבים (שעריים, מצרים וכדומה).[2]
באוקטובר 2018 נמצאה באתר ארכאולוגי ליד בנייני האומה אבן מתקופת בית שני בה נכתבה המילה "ירושלים" בכתיב מלא. הנוסח המלא של הכתובת: ”חנניה בר דודלוס מירושלים”.[3]
הכתיב וההגייה של "ירושלים" במקרא
במקרא, בכל הפעמים שמופיעה המילה "ירושלים", נכתב שם העיר ללא האות יו"ד - "ירושלם", מלבד חמש פעמים.[4] כתיב זה עולה בקנה אחד עם שמותיה הקדומים החוץ-מקראיים של העיר, וכן עם הגייתה של המילה במנסרת סנחריב, ובמקורות מאוחרים יותר כדוגמת תרגום השבעים. בשלב כלשהו, כנראה בתקופת בית שני, התקבע השם העברי יְרוּשָׁלַיִם, אם כי בארמית המשיכה העיר להיקרא יְרוּשָׁלֵם.
במסורה קיבלה המילה "ירושלם" אפקט של קרי וכתיב, ובחלקים העבריים של המקרא, אף שהמילה נכתבת ללא יו"ד, ואף ללא סימון הקרי לצדה, הוגים אותה כאילו נכתבה האות יו"ד בפנים. מקובל לנקד צורת כתיבה זו כשהחיריק[5] של האות יו"ד מסומן בין הלמ"ד למ"ם: יְרוּשָׁלִַם. בדפוסים רבים, מחמת חוסר אפשרות טכנית לסמן כך, סומן החיריק מתחת המ"ם: יְרוּשָׁלַםִ.
אטימולוגיות
על פי המדרש[6], השם "ירושלים" הוא צירוף של שני שמות, השם שאברהם קרא לה, "הר ה' יראה", עם השם הראשון שקרא לה שם בן נח, "שלם", וכך נוצר השם המלא של העיר, המופיע בתנ"ך בדרך כלל כ"ירושלם".
לדעת החוקרים, ירושלים נקראה מלכתחילה על שמו של האל שלם מן הפנתאון המקומי. וכי במקום היה אולי מקדש לפולחן האל הזה. המילה "ירו" מוצאה מן השורש השמי יר"ה, שפירושו "ייסד" (ואף בעברית: או מי ירה אבן פִּנָּתָהּ - איוב, ל"ח, ו'), ולפיכך, על פי השערת חוקרי המקרא, המשמעות המקורית של השם היא "ייסד האל שלם", או העיר שאותה ייסד האל שלם.
הצעה זו - איננה וודאית, משום שבכל הנוגע לשמות של מיקומים גאוגרפיים ישנה תופעה לפיה העם הכובש נותן צורה אטימולוגית לשם הקיים לפי שפתו שלו; כך הבבלים, למשל, ביטאו את שם עירם "בַּאבּ אִיל" שמשעותו "שער האל" באכדית, אולם השם "בַּבִּלַּא" היה מצוי כבר בקרב העמים הלא-שמיים שקדמו לכיבוש הבבלי, והייתה לו משמעות אחרת בשפתם.[2]
שמות מקראיים נוספים
שמות נוספים לירושלים מצויים לרוב במקרא, חלקם בעלי משמעות אתנית, כגון השם "יבוס", המשמש בתנ"ך לקריאת שם העיר בתקופת השופטים ועד כיבושה בידי דוד, חלקם שמות גאוגרפיים, כגון "ציון", שבמשמעותו המקורית היה שם נרדף להר המוריה, אך התרחב במשמעותו כדי לכלול את כל ירושלים, ואף את כל ארץ ישראל, ומכאן השם הניתן לציונות, בעוד השם הר ציון נדד דרום-מערבה וכיום מונח על הר אחר בתחום ירושלים.
רבים משמותיה האחרים של ירושלים הם שמות תואר הבאים לתאר את אופייה של העיר ושל יושביה, לרוב בצורה אלגורית, ולעיתים לא כתיאור מציאות עכשווית, אלא כתיאור נבואי, המתאר את מצבה האידיאלי של העיר באחרית הימים. חלקם תיאורים מחמיאים, כגון "יְפֵה נוֹף, מְשׂוֹשׂ כָּל-הָאָרֶץ, הַר-צִיּוֹן, יַרְכְּתֵי צָפוֹן, קִרְיַת מֶלֶךְ רָב"[7] ולעומתם, תיאורים עולבים כגון "הוֹי מֹרְאָה וְנִגְאָלָה הָעִיר הַיּוֹנָה".[8]
בדומה לציון ארץ ישראל בשם "הארץ" ובית המקדש בשם "הבית", גם ירושלים נזכרת במקורות בשם "העיר" בה"א הידיעה, ללא ציון שמה: "חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר... בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשנייה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר".[9]
שבעים שמות לירושלים
המדרש מציין במספר מקומות[10] כי "שבעים שמות לירושלים", אך אינו מפרטם, ואף במספר מקומות בהם המדרש אכן מפרט את השמות, הרשימה אינה מלאה, או שחלו בה שיבושי גרסאות מאוד גדולים.
למעשה, מספר השמות והכינויים לירושלים במקרא עולה על שבעים, ומעבר לכך, גם תלוי בפרשנותם של פסוקים שונים, העשויים להתייחס לעיר או לדבר אחר. מספר פרשנים וחוקרים נרתמו למשימת מניין השמות, אך בהיעדר כללים ברורים שהונחו על ידי המדרש לגבי אלו שמות נחשבים למניין השבעים ואלו לא, הופעתם של שמות מסוימים משתנה מרשימה לרשימה.
הרשימה בת שבעים ושניים השמות, כפי שהופיעה במאמרה של קצנלנבוגן:
אבן מעמסה, אפרתה, אריאל, ארמון, אשת נעורים, בית תפלה, במות, בעולה, בשן, בתולה, גבעת הלבונה, גולה, גיא חזון, גילה, גלעד, גן אלקים, דלתות העמים, דרום, דרושה, הר גבוה, הר המור, הר מועד, הר הקודש, הר מרום ישראל, חדרך, חפצי בה, טבור הארץ, יבוס, ידידות, ה' יראה, ה' שמה, ים, יער הנגב, יפה נוף, ירושלם, ירכתי צפון, כלה, כלילת יופי, כיסא ה', כרמל, לבנון, מגדל עדר, מוראה, מוריה, מנוחה, מצודה, מקדשים, מרום, משוש כל הארץ, נחלה, סורה, עדן, עיר דוד, עיר היונה, עיר הצדק, עיר ה', עיר לא נעזבה, עיר שחוברה לה יחדו, עקרה, ציון, קריית מלך רב, רבתי בגויים, רבתי עם, רחל, רמה, שגל, שדה יער, שלם, שרתי במדינות, שם חדש אשר פי ה' יקבנו
בשפות אחרות
בערבית, השם הנפוץ ביותר לירושלים כיום הוא "אל-קודס" (القـُدْس) שפירושו המילולי הוא "הקודש". בתרגום התנ"ך והברית החדשה לערבית נקראת ירושלים: "אורשלים" (أورشليم), אולם שם זה אינו נפוץ בשפה היומיומית. בכלי התקשורת הישראליים הממלכתיים בשפה הערבית, בשילוט דרכים, ובמסמכים רשמיים של מדינת ישראל בשפה הערבית, מקובל לצרף את שני השמות: "אורשלים אל-קודס" (أورشليم القدس), אולם נוהג זה אינו מקובל מחוץ לישראל, ואף לא בקרב הערבים אזרחי ישראל.[11]
בהקשרים דתיים מכונה ירושלים בערבית: القدس الشريف ("אל-קודס א-שריף"), כלומר "ירושלים הנכבדת" או "ירושלים הנעלה". בכתבים מוסלמיים מהתקופה הסמוכה לכיבוש המוסלמי של ירושלים מופיע השם "איליא" (إيلياء)[12] שהוא ככל הנראה קיצור של השם הלטיני "איליה קפיטולינה" (ראו להלן). בכתבים ערביים מימי הביניים רווח השם "בית אל-מקדס" (بيت المقدس) שהוא כנראה גלגול של "בית המקדש" בעברית. שם זה מצוי כיום בשימוש בשפה הפרסית, אם כי השם השכיח בפרסית לירושלים הוא "אורשלים". עד היום התואר "ירושלמי" בערבית ספרותית הוא "מקדיסי" (مـَقـْدِسيّ). השם הערבי של ירושלים התקבל גם בטורקית: Kudüs.
בשנת 131 הקים הקיסר הרומי אדריאנוס על חורבות ירושלים מושבה רומית, וכינה אותה "קולוניה איליה קפיטולינה" (Colonia Aelia Capitolina). "קולוניה" בלטינית פירושה "מושבה", Aelius היה שם משפחתו של אדריאנוס, ואילו הרכיב השלישי בשם הוקדש לאל הרומי יופיטר, ששמו המלא בלטינית הוא Iuppiter Capitolinus. בניית המושבה הרומית בעלת השם האלילי על חורבות ירושלים הייתה אחד הגורמים שהציתו את מרד בר כוכבא. השם הלטיני היה בשימוש כמה מאות שנים, כפי שמעידים כתבים מוסלמיים בערבית מהתקופה הסמוכה לכיבוש המוסלמי של ירושלים, אולם הוא נשכח זמן מה לאחר מכן.
בתרגום השבעים מופיע שמה של ירושלים "היירוסלם" (Ἱερουσαλήμ). באופן מקרי, פירוש המילה "היירוס" (ιερός) ביוונית הוא "קדוש", וייתכן שכך פורש שמה של ירושלים בפי דוברי יוונית. בתרגומו של הירונימוס לתנ"ך, המכונה וולגטה, מתורגם השם ירושלים ל"היירוסלם" (Hierusalem), שהוא תעתיק ללטינית של הגרסה היוונית של השם. שמה של ירושלים ברוב לשונות אירופה היום נגזר מהשם היווני או הלטיני, בשינויים פונטיים מסוימים (המשתקפים גם בכתיב).
יהודים ומוסלמים דוברי שפת הסימנים הישראלית משתמשים בסימנים שונים עבור ירושלים: הסימן היהודי מחקה את נשיקת הכותל, ואילו המוסלמי מדמה את צורתו של מסגד אל-אקצא.[13]
לקריאה נוספת
- בנימין מזר, "ירושלים לפני מלכות דויד" בתוך: מיכאל אבי-יונה (עורך), ספר ירושלים, תשט"ז
- אילנה קצנלנבוגן, "שבעים שמות לירושלים", סיני קטז, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשנ"ה
- אילנה קצנלנבוגן, "ירושלים - שמות רבים לה", סיני קיז, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשנ"ו
- אילנה קצנלנבוגן, "עיר הקודש והמקדש שמותיה וכינוייה בתנ"ך", תורה שבעל פה לח, תשנ"ז, עמ' קמ"ב-ק"פ
- אלון עמנואל וטרומה פנינה, "ירושלם - על קוצו של יו"ד, הערות בדבר האות יו"ד בשם "ירושלים"", מחקרי חג 4, מכללת בית ברל, תשנ"ב
- יאיר זקוביץ, "מדרשי השם ציון – מחורבן לגאולה, מקללה לברכה", ארץ ישראל כח, תשס"ח, עמ' 102-105
קישורים חיצוניים
- שמות ירושלים וכינוייה באתר עיריית ירושלים
- יואל אליצור, שמותיה של ירושלים במקרא, באתר האקדמיה ללשון העברית.
- שמותיה של ירושלים בשפות שונות
- פרופ' יעקב קליין, שאלו שלום ירושלים" - מקור השם 'ירושלים' ומשמעותו, דף שבועי מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות 186, פרשת בחוקותי תשנ"ז, הפקולטה למדעי היהדות, אוניברסיטת בר-אילן
- הרב יצחק לוי, משמעות השם ירושלים, באתר "בית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון.
- מאמרים
- יואל אליצור, שמותיה של ירושלים במקרא, המאמר מבוסס על ספרו של יואל אליצור "מקום בפרשה", תל אביב 2014, עמ' 261–272, באתר האקדמיה ללשון העברית
- שמותיה של ירושלים בשפה הערבית באתר חיכמה - התוכנית ללימוד ערבית
הערות שוליים
- ^ J. Naveh, "Old Hebrew Inscriptions in a Burial Cave", Israel Exploration Journal, 13 (1963), pp. 84-86.
- ^ 2.0 2.1 פרופ' יעקב קליין, שאלו שלום ירושלים" - מקור השם 'ירושלים' ומשמעותו, דף שבועי מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות 186, פרשת בחוקותי תשנ"ז, הפקולטה למדעי היהדות, אוניברסיטת בר-אילן
- ^ אפי אליאן, כתובת אבן בת 2000 שנה הנושאת את שמה המלא של ירושלים נחשפה לראשונה בחפירות רשות העתיקות, באתר היסטוריה על המפה, 09/10/2018 (ארכיון)
- ^ המקומות בהם המילה נכתבת בכתיב מלא הם: ירמיהו, כ"ו, י"ח; דברי הימים א', ג', ה'; דברי הימים ב', כ"ה, א'; דברי הימים ב', ל"ב, ט' (שם מופיעה המילה בצירוף ה"א המגמה: "יְרוּשָׁלַיְמָה"); אסתר, ב', ו'.
- ^ ובמספר פסוקים (מלכים א', י', ב', מלכים ב', ט', כ"ח, ישעיהו, ל"ו, ב' ויחזקאל, ח', ג'), השווא של הצורה ירושלימה: יְרוּשָׁלְַמָה.
- ^ בראשית רבה, פרשה נ"ו, פסקה י'
- ^ ספר תהלים, פרק מ"ח, פסוק ג'
- ^ ספר צפניה, פרק ג', פסוק א'
- ^ משנה תענית ד', ו'
- ^ במדבר רבה, י"ד, י"ב; מדרש תדשא, י'; שיר השירים זוטא, ג', א'; מדרש הגדול בראשית, מ"ו, ח'; מדרש "חופת אליהו", פרק השבעים
- ^ ניר חסון, אורושלים: ישראלים ופלסטינים בירושלים 1967-2017, 2017
- ^ כך מופיע שמה של העיר בחוזה עומר - מנשר שפרסם הח'ליף עומר בן אל-ח'טאב בשנת 638 לספירה, עם כיבוש ירושלים, המבטיח את שלומם של תושביה.
- ^ סמי סירואה, כיצד נותנים כינויים ושמות בשפת סימנים? סמי סירואה אצל אורלי וגיא – תוכנית רביעית, באתר יוטיוב, 24 בספטמבר 2011
31359180שמות ירושלים