שחיטה ביום טוב
מלאכת שוחט היא אחת משלושים ותשע המלאכות שנאסרו בשבת. כחלק מהיתר התורה לבצע 'מלאכת אוכל נפש' ביום טוב, הותרה גם שחיטת בעלי חיים לצורך אכילתם.
היתר השחיטה ביום טוב
יסוד ההבדל בין שבת ליום טוב, הוא שבשבת אסור לעשות כל מלאכה (אחת משלושים ותשע מלאכות), אולם ביום טוב אסור לעשות רק מלאכת עבודה שפוגעת ביסוד השביתה מעבודות המשק, אבל מלאכת אוכל נפש, המשרתת את מצוות השמחה בסעודת יום טוב, מותרת[1].
לפיכך, מותר לשחוט בעלי חיים כשרים ביום טוב לשם אכילתם, מאחר שמצוות השמחה בחג (”ושמחת בחגך”[2]) באה לידי ביטוי בעיקר באכילת בשר, וכמאמר חז"ל ”אין שמחה אלא בבשר ויין”[3]. בעבר, לא היו אמצעי שימור מוצרים (מקרר), ולכן היתר זה היה נחוץ מאד בשביל לאכול בשר טרי, ולכן הותרה השחיטה אפילו לצורך אכילה מועטת מהבשר (כזית) ביום טוב.
כיסוי הדם
מצווה מן התורה לכסות את הדם הנשפך בעת שחיטת חיה או עוף. אמנם כאשר שוחטים ביום טוב, יש להכין את העפר מערב יום טוב כדי שלא יהיה מוקצה. ואם אין לו עפר מוכן ותיחוח, לא ישחוט את החיה או את העוף[4].
בדיקת סכין השחיטה
ע"פ ההלכה כדי שהשחיטה תהיה כשרה יש להקפיד שהסכין תהיה חדה וחלקה, שאם תיפגם- השחיטה פסולה. לכן תקנו חכמים שלפני השחיטה ימסרו לבדיקה את הסכין לחכם. אמנם ביום טוב אסרו חכמים להראות את הסכין לחכם שמא הסכין תמָצֵא פגומה, ויבוא להשחיזה, ויעבור על איסור תורה. ולכן התקינו שכבר לפני יום טוב יראו השוחטים לחכם את הסכין[5]. כיום, השוחטים מקבלים כתב סמיכה, ולכן סומכים עליהם שיודעים לבדוק כראוי את סכיניהם. אולם גם הם צריכים לבדוק את סכיניהם לפני יום טוב. לרב העיר, מותר לבדוק את סכינו גם ביום טוב, כי אין חשש שיבוא לחדדה עם משחזה, וכן מותר לו להשאיל את סכינו לאחרים[6].
הפשטת העור
אף על פי שהפשטת העור היא אחת משלושים ותשע המלאכות האסורות, התירו חכמים להפשיט את העור ביום טוב, ולשטוח אותו במקום שאנשים הולכים. הטעם שחכמים התירו את ההפשטה, הוא משום שהעור היה חשוב מאד לייצור מוצרים רבים, על ידי תהליך של עיבוד (נעליים, בגדים, שטיחים וכו'). הפשטת העור ושטיחתו היא השומרת על העור שלא יירקב, וע"י כך יוכל לאחר יום טוב לעבד את העור שנשמר, ולהפוך אותו למוצרים שונים. אם חכמים היו אוסרים את ההפשטה, אזי אנשים היו נמנעים מלשחוט, לפי שהיו מפסידים את העור שהיה נחוץ. לכן התירו חכמים את ההפשטה כדי שלא יימנעו משמחת יום טוב- אכילת הבשר.[7] היתר ההפשטה הוא בתנאי שבעל החיים נשחט ביום טוב ולא לפני כן.
איסור גזיזה בעת השחיטה
אף על פי שמותר לשחוט ביום טוב, גזיזת צמר הכבשה אסורה משום מלאכת גוזז. לפיכך, הבא לשחוט בהמה בעלת צמר - אסור לתלוש שערות מצווארה, כדי לעשות מקום נח עבור השחיטה, שהיא מלאכת גוזז האסורה. אלא יפנה את השערות לצדדים. ואם כשפינה נתלשו מעט שערות, לא עבר באיסור[8]. וכן לאחר השחיטה, הרוצה לאכול את העור, אינו רשאי לגזוז את שיער הבהמה, שנראה שעושה זאת לצורך השיער. אבל יכול להבהבו באש[9].
הרמת מתנות הכהונה
אף על פי שאסרו חכמים להפריש תרומות ומעשרות משום שהוא נראה כ'מתקן כלי', התירו להרים מתנות כהונה מן הבהמה הנשחטת, לכהן. ולכן מותר להביא ביום טוב מתנות כהונה (זרוע לחיים וקיבה) כיוון שאינו מתקן דבר, שכן המתנות לא מעכבות את האכילה. מה שאין כן בהפרשת תרומות ומעשרות, שאם לא מפרישים, הפירות הם טבל, ואסורים באכילה.
שחיטה ביום טוב כיום
במהלך הדורות, בחלק מהמקומות (אשכנז) התעוררו שתי בעיות עיקריות:
1.מקח וממכר- בעבר, כאשר חיו רוב ישראל בכפרים, בעת שהיו מתארגנים כמה משפחות לשחיטת בהמה, כל משפחה הייתה זוכרת איזה חלק מהבשר לקחה, וכך היו מקפידים שלא לדבר כלל בעניין הכסף, ורק במוצאי יום טוב כל אחד היה משלם את חלקו. אומנם בדורות האחרונים, במקומות רבים שחיטת הבשר הייתה נחלת קצבים, שהיו מחלקים כמות גדולה של בשר, ושכחו למי נתנו כל חלק, והיה חשש גדול שיגיעו למסחר ומקח וממכר ביום טוב.
2. חשש לטריפות - במהלך הדורות רבו הסירכות (חולי שמקורו בריאות, שבמצבים רבים קובע כי הבהמה שנשחטה נחשבת לטריפה) בעיקר בבהמות (לעיתים כ-50%). מטעם זה יש שהחמירו שלא לשחוט בהמה ביום טוב, כי יש חשש סביר שזו שחיטה שלא לצורך[10]. ורוב הראשונים התירו אף במצב זה.[11]
רבים מאחרוני אשכנז[12], החמירו בשחיטת בהמה, אמנם בעוף היקלו, מאחר שאחוז הטריפות היה יותר נמוך, וכן החשש למקח וממכר היה פחות שכיח. ויש שכתבו שכיום לפי מנהג אשכנז גם עוף לא ישחטו, כיוון שיש לנו מקרר ואמצעי אחסון ושימור יעילים נוספים, ואין צורך לשחוט דווקא ביום טוב. אמנם כאשר יש צורך גדול, כגון שהבהמה נוטה למות- גם לדעתם מותר לשחוט, ובתנאי שעוד יוכלו להספיק להכין מבשרה כזית צלי ולאוכלו ביום טוב[13][14].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ל"ו עמוד ב'
- ^ ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק י"ד
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ט עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ב' עמוד א'. שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תצ"ח, סעיף י"ד
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"ח עמוד ב'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תצ"ח, סעיף ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף י"א עמוד א'.שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תצ"ט, סעיף ג'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תצ"ח, סעיף י"ב
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ת"ק, סעיף ד'
- ^ (או"ז, רא"ה, ר"ן)
- ^ (רמב"ם, רא"ש, רשב"א, שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תצ"ח, סעיף ח')
- ^ מ"א תצח, טז; שועה"ר טז; מ"ב תצח, מט; רוח חיים תצז, ב
- ^ מ"א טז; ח"א פט, ו,
- ^ הרב אליעזר מלמד, ז – שחיטה כיום | פניני הלכה, באתר ph.yhb.org.il
