קניין רכוב
קניין "רכוב על גבי בהמה" הוא קנין בהלכה, המקנה בעלות על בעל חיים לאדם הרוכב עליו, כאשר הוא עושה זאת במטרה לקנותה מהפקר או מאדם אחר המוכר לו אותה.
השאלה
במסכת בבא מציעא[1] דנה הגמרא באשר לקניין זה, השאלה מתפצלת לשתי שאלות, שקיומה של השנייה תלויה באישור הראשונה. השאלה האחת היא, האם רכוב על בעל חיים קונה אותו ב) כאשר באותו בעל חיים, מתבצעת מעשה קניין על ידי אדם אחר הנוהג את בעל החיים ללא רכיבה, מי מהם קונה את בעל החיים. שאלה נוספת - בהנחה שקיים קניין כזה, איזה מהקניינים עדיף, קניין רכוב, או קניין מנהיג שהוא באופן מסוים קניין משיכה.
בגמרא נראה לכאורה[2], כי קנין רכוב הוא צירוף של שני מעשי קניין: א) הרכיבה גורמת לבהמה לנוע במקצת ב) תפיסת המוסרה.
האמורא רב יהודה מביא ראיה מברייתא הדנה באדם היושב על קרון הרתום לשור וחמור, ובכך הוא חשוב כרכוב עליו, האם הוא עובר על איסור כלאיים בכך שהוא נוהג את הקרון, חכמים ורבי מאיר חלוקים בנושא, לפי שיטה אחת בברייתא אין הוא עובר על איסור כלאיים, מכיוון שאין בעלי החיים נעים מחמתו[3], וגם אם כן - הדבר נחשב כגרמא (- פעולה לא ישירה, אלא פעולה הגורמת בעקיפין לתנועת בעל החיים[4], ולכן אין לה חשיבות), ולפי שיטה שנייה בברייתא בעלי החיים נעים מחמתו, והוא נחשב כמניע בעלי חיים באופן של כלאיים. שמואל, סבור שרוכב ויושב בקרון אינם חשובים לנוהגים את בעלי החיים, ולכן לגרסתו חכמים - שהם הרבים, הם הסבורים שהיושב בקרון פטור מאיסור כלאיים, ואילו רבי מאיר הוא האוסר.
ברייתא אחרת - שכל הנראה היא מסקנת הגמרא[5], פוסקת שרכוב נחשב לקניין תקין וניתן לקנות על ידו את בעל החיים עליו רכוב הקונה.
פסק ההלכה
הראשונים נחלקו בפסק ההלכה, יש הפוסקים כשמואל שיושב אינו נחשב לנוהג את בעלי החיים, אך הרי"ף מעדיף את מסקנת הגמרא, ואת הגרסה הרגילה של הברייתא המנוגדת לזו של שמואל, ולפי זה חכמים שהם הרבים פוסקים שיושב נחשב לנוהג את בעל החיים, וכך גם פוסק הרמב"ם[6]. לפי זה, ייתכן גם שרכוב נחשב לקניין, ויש שהבינו כך בדברי הרמב"ם[7].
השאלה השנייה, כאשר רכוב ונוהג נוהגים יחד, איזה מהם קונה, נשארת בשאלה[דרוש מקור].
מהות הקניין
בשיטה מקובצת בשם הריצב"א, וכן בשם הרמב"ן בשם הראב"ד, מביא דעה הסבורה שרכוב היא קניין עצמאי, שמהותו שימוש בבעל חיים באופן של בעלות וקניינות, ככל מעשי הקניין[8].
דיעה אחרת, הרווחת יותר בראשונים, היא שרכוב הוא תולדה של קניין משיכה, וזו היא גם שאלת הגמרא האם רכוב קונה במקום שיש גם אדם הנוהג את בעל החיים, שכן השאלה היא האם הנוהג מבטל את כוח הרכוב וגורם שהוא לא יפעול להנעת בעל החיים.
קישורים חיצוניים
- הערך "רכוב", באתר ויקישיבה (מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם)
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ח' עמוד ב'.
- ^ תוספות, רמב"ן ועוד ראשונים שם.
- ^ כך משמע מרש"י.
- ^ ר"ן שם.
- ^ שם ט' ע"א.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות כלאים, פרק ט', הלכה ט'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נזקים, הלכות גזילה ואבידה, פרק י"ז, הלכה ז'.אבל נתיבות המשפט (חו"מ סימן קצז סק"א) הבין שדעת הרמב"ם כדעת הריצב"ש שכשמהלכת נחשבת רכיבתו כמשיכה.
- ^ כנראה שכן היא גם דעת רש"י שם בד"ה אלא רכוב במקום נוהג: "וכי אמרינן משיכה קני היכא דליכא רכוב אבל במקום רכוב לא", משמע שרכוב אינו קניין משיכה
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
