דוד אלרואי
דוד אלרואי, נולד בשם מנחם בן שלמה אלרואי או מנחם בן שלמה אלרוג'י (אלרוג' הוא שם של מחוז בסוריה), היה יהודי משיח שקר בן המאה ה-12; הוא חי בצפון עיראק והכריז על עצמו כמשיח.
המקורות העיקריים לסיפורו של אלרואי הם כתביו של בנימין מטודילה, מגילת עובדיה הגר, וכן ספר דברי יוסף של יוסף סמברי אשר פעל במאה ה-17.
התנועה המשיחית בראשו של אלרואי פעלה במחצית הראשונה של המאה ה-12, במזרחה של הח'ליפות העבסית, ומשכה אליה המוני יהודים מרחבי החליפות, כולל כזריה, אזרבייג'ן, כורדיסטן, פרס ועיראק. תנועה משיחית זו התייחדה בכך שקראה למרד בשלטון המוסלמי.
תולדותיו
אלרואי נולד כנראה בעיר עמרייא (או עמדיה) שבצפון עיראק. לאחר שהכריז על עצמו כמשיח, החל אלרואי לקרוא לעצמו דוד, שם היאה למי שרואה את עצמו כמלך ישראל העתידי. הוא התחנך בישיבות בבגדד, ולפי בנימין מטודילה אף למד אצל ראש הגולה ואצל רבי עלי ראש ישיבת גאון יעקב. לפי המקורות אלרואי הצטיין בחוכמה ובכושר מנהיגות, והיה בעל ידע נרחב ומעמיק בדת היהודית, בהלכה ובתלמוד, בנוסף לחוכמה חיצונית ואף כישוף.
שלושה אנשים עמדו בראש התנועה: אלרואי, אביו שלמה שהוכרז עליו שהוא אליהו הנביא ואפרים בן עזריה הירושלמי, אשר שימש כאיש לשון, המנהיגים הללו כתבו איגרות אל כל היהודים, הקרובים והרחוקים, להודיע ש"באה העת אשר יקבץ ה' את עמו ישראל מכל הארצו אל ירושלים עיר הקודש".
כדי לממש את יומרותיו המשיחיות קרא אלרואי ליהודי הקווקז וליהודי הארצות הסמוכות להתקבץ לכיבוש ירושלים. הוא נרדף בקווקז ולכן עבר מאוחר יותר להרי הכורדים.
כיוון שאלרואי קרא למרד במשטר הסלג'וקי ששלט בח'ליפות העבסית, הורה הסולטאן לכלאו. על פי האגדה, אותה מספר בנימין מטודילה, עשה אלרואי שימוש בכוחותיו העל-טבעיים כדי להיחלץ ולהופיע מחדש לעיני הסולטאן ושריו. חכמי היהודים התגייסו כדי לרסן את אלרואי עקב דרישת השליט המוסלמי, ואיומו בהרג של יהודי החליפות אם אלרואי לא יעצר. ראשי היהודים ניסו לשכנע את אלרואי לוותר על המרד, באומרם לו ששעת הגאולה עוד לא הגיעה, אך הם לא הצליחו להשפיע עליו.
רבים מן היהודים התמימים האמינו להם, ועסקו תקוה ממושכת בצום ובתפילות בצפיה לישועה קרובה, כאשר ראו כי לא ארע דבר, נשבר לבבם בקרבם, והתביישו מפני הגויים שהיו בזים ולועגים ליהודים, ואומרים כי כל דבר אשר ליהודים הוא שקר ושוא.
אחת מהאגדות שקשורות באלרואי מספרת על רמאים שכתבו מכתב בשמו, שבעזרתו הצליחו להשפיע על יהודי בגדד למסור לידיהם את כל כספם, ללבוש בגדי חג ולעלות על הגגות, בציפייה שתגיע רוח סערה שתביאם ירושלימה.
למרות שפרשת שחרורו של אלרואי מהמעצר מוטלת בספק, נראה שהוא הצליח, אם הוא באמת נכלא, להשתחרר מהכלא, ולחזור לעיר עמרייה. בשלב מסוים הצליחו אלרואי ותומכיו להשתלט על מצודת העיר, דבר שהביא לתגובה מקרב השלטונות הסלג'וקים, ולהריגתו של אלרואי.
לפי גרסאות רבות, המושל של אזור מוסול, סיף אלדין גאזי הראשון, שיחד את חמיו של אלרואי, וזה חדר למצודת עמרייא, שיכר את חתנו, והרגו במיטתו לאחר שנרדם[1]. ההתארגנות של המרד התפוררה לאחר מותו של אלרואי, אולם רק לאחר שהסולטאן הסלג'וקי גבה מס גבוה מהיהודים, שככה חמתו.
מותו של אלרואי, גרם לסיום ההתארגנות הפוליטית של תנועתו, אך לא לקץ האמונה בו. בקרב חלק מהיהודים שהאמינו בו קמה תנועת המשך משיחית בשם "מנחמיים"[2] אשר שרדה זמן רב, על שם שמו המקורי של אלרואי, ועל שם השם המיועד למשיח.
יש המעריכים שמקור הסמל היהודי המפורסם ביותר, מגן דוד, הוא בשימוש שעשה בו אלרואי.
יצוגיו בתרבות
בשנת 1833 פרסם ראש ממשלת בריטניה, בנימין ד'יזראלי, ספר בשם "אלרואי", המבוסס על דמותו של דוד אלרואי.
על שמו שכונה בשם אלרואי, בקריית טבעון, מעיין אלרואי באותה מועצה מקומית, וכן רחובות בתל אביב, בראשון לציון, ברמת גן, בהרצליה ובירושלים.
ראו גם
לקריאה נוספת
- שמעון שטובר (עורך),ספר דברי יוסף לרבי יוסף סמברי, ירושלים: הוצאת מכון בן צבי, תשנ"ד-1994.
- הערך: דוד אלרואי, יודאיקה לקסיקון, ירושלים, 1976.
