מרטין לותר קינג
 | |
| מרטין לותר קינג 1964 | |
| לידה | 15 בינואר 1929 |
|---|---|
| פטירה | 4 באפריל 1968 (בגיל 39) |
| מקום קבורה |
 אטלנטה, ג'ורג'יה |
| מקום מגורים |
 ארצות הברית |
| ידוע בשל | פעיל זכויות אדם |
| השכלה | ד"ר לתאולוגיה |
| מקצוע | כומר בפטיסטי |
| השקפה דתית | נוצרי |
| בת זוג | קורטה סקוט קינג |
| חתימה |
 |
ד"ר מרטין לותר קינג הבן (באנגלית: Martin Luther King, Jr ובראשי התיבות: MLK; 15 בינואר 1929 – 4 באפריל 1968) היה כומר בפטיסטי אפרו-אמריקאי, לוחם למען זכויות האדם של שחורים בארצות הברית, הוגה דעות מרכזי של התנועה לזכויות האזרח, וזוכה פרס נובל לשלום.
קינג הפך לפעיל זכויות אדם בשנת 1955, כאשר הוביל את חרם האוטובוסים של מונטגומרי, והיה נשיאו הראשון של ארגון זכויות האדם התאחדות ההנהגה הדרומית-נוצרית. בתפקיד זה עמד קינג החל מ-1957 בראש פעולות מחאה לא-אלימות אך מתריסות ששיאן היה באוגוסט 1963 במצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות. במהלך המצעד נשא קינג את נאומו המפורסם "יש לי חלום", שבו ביסס את מעמדו כאחד מגדולי הנואמים האמריקאיים. בהמשך הרחיב קינג את פעילותו הציבורית ונלחם נגד עוני ונגד מלחמת וייטנאם.
מאבקו העיקש הביא את קינג לעימות עם הממשל האמריקאי וזרועות אכיפת החוק האמריקאיות ובראשן לשכת החקירות הפדרלית, שסוכניה עקבו אחריו, תיעדו את מעשיו, זימנו אותו לחקירות ואף הטרידו אותו במכתבי איום אנונימיים. קינג לא זכה לראות את השינוי שחוללו פעולותיו, הוא נרצח במוטל שבעיר ממפיס על ידי מתנקש, ג'יימס ארל ריי, ב-4 באפריל 1968. הרצח הביא להתלקחות מהומות בערים רבות בארצות הברית.
קינג היה מגדולי הדוגלים במאבק לא-אלים. בשנת 1964 קיבל את פרס נובל לשלום על מלחמתו חסרת הפשרות בגזענות, ולאחר מותו הוענקו לו מדליית הזהב של הקונגרס ומדליית החירות הנשיאותית. לזכרו נחוג יום מרטין לותר קינג שהוא חג לאומי על פי חקיקה פדרלית בארצות הברית.
תולדות חייו
ילדות, חינוך והשכלה
מרטין לותר קינג נולד בשם מייקל קינג למרטין לותר קינג האב, כומר בפטיסטי וראש כנסיית אבנעזר (Ebenezer), ולאלברטה ויליאם קינג, ב-1929 באטלנטה[1]. אביו היה מהפעילים הראשוניים של התנועה לזכויות האזרח האפרו-אמריקאי. באוטוביוגרפיה שלו מספר קינג על מספר אירועים שבהם אביו מחה נגד אפליה גזעית והוא הלך לצידו כילד קטן והם השפיעו רבות על משנתו. בשנת 1934, בעקבות ביקור של האב בכנס העולמי החמישי של איחוד הכנסיות הבפטיסטיות שנערך באותה שנה בברלין, שינה האב את שמו ואת שם בנו ל"מרטין לותר" לאות כבוד לכומר ולפרופסור לתאולוגיה הגרמני, מרטין לותר, מייסד זרם הנצרות הפרוטסטנטית[2]. קינג היה השני במניין הילדים במשפחה, לפניו נולדה קריסטין קינג פאריס ואחריו נולד האח הצעיר אלפרד דניאל ויליאמס קינג. סבא רבא של קינג מצד אביו היה אמריקאי ממוצא אירי, ומבדיקה גנטית שנערכה לצאצאיו עולה כי יש לו שורשים מאנשי המאנד מסיירה ליאון[3] [4]. אמו אלברטה נרצחה בכנסייה ב-30 ביוני 1974, בעוד היא מנגנת על העוגב, על ידי אדם שחור שהתנגד לנצרות וצעק " אתם עובדים אלי שווא"
עוד בילדותו התגלה קינג הבן כמורד ספקן ובעל חשיבה מקורית, למרות החינוך הדתי שקיבל בביתו היה היחס הראשוני של קינג לנצרות על גבול הספקנות והוא לא חשש מלהביע ספקות בטענות הדורשות אמונה עיוורת במעשי נסים והשגחה אלוקית והסתייג מהרגשנות שאפיינה את הדרשות של אביו. בגיל שש הלך קינג בעקבות אחותו ובלהט הרגע השתתף בטקס טבילה לנצרות, צעד שלא מנע ממנו בגיל 13 להתכחש ל"תחיית" אותו האיש במהלך שיעור בבית ספר של יום ראשון. לאחר מכן סיפר קינג כי "ספקות החלו לצוץ בו ללא הפסקה". הוא למד בבית הספר התיכון על שם בוקר וושינגטון שבאטלנטה ובגיל 15, מבלי שסיים את חוק לימודיו באופן רשמי, התקבל למורהאוס קולג' בו קיבל בשנת 1948 תואר בוגר אוניברסיטה בסוציולוגיה. הוא המשיך את לימודיו בסמינר תאולוגי קרוזר בפנסילבניה וסיים בשנת 1951 עם תואר ראשון בתאולוגיה (Bachelor of Divinity). במהלך שנות לימודיו שינה קינג את השקפת עולמו, כאשר החל את לימודיו במורהאוס קולג' תכנן קריירה של רופא או עורך דין, אך בהשפעת בית הספר ובהכוונת מוריו הגיע למסקנה שדרך חיים המוכוונת על ידי השקפת עולם דתית יכולה להיות מכובדת מבחינה אינטלקטואלית ומספקת מבחינה רגשית. הוא ציין מאוחר יותר כי במהלך לימודיו הגיע למסקנה כי "התנ"ך מכיל אמיתות מרובות שאדם לא יכול להתכחש להן". שלב נוסף בהתגבשות תפיסת עולמו התרחש בעת לימודיו בסמינר קרוזר, שם עבר מהשפעת התפיסה הנוצרית הפונדמליסטית, אימץ את ההשקפה של הנצרות הליברלית והעמיק את הבנתו בכל הנוגע לדוקטרינות הנוצריות המרכזיות[5].
בשנת 1955 קיבל תואר דוקטור בתאולוגיה על דיסרטציה שכתב. חקירה שנערכה על ידי אוניברסיטת בוסטון באוקטובר 1991 קבעה כי חלקים ניכרים מהעבודה הם העתקה מעבודות של סטודנטים אחרים וכי קינג אשם בהתנהגות לא הולמת, עם זאת קבעה ועדת החקירה כי העבודה עצמה היא "בעלת ערך ותורמת לידע" על סמך קביעה זו לא נשלל מקינג תוארו האקדמי[6].
במאמר שנכתב במסגרת הפרויקט החוקר את מורשתו הכתובה של קינג באוניברסיטת סטנפורד כתב מנהל הפרויקט קלייבורן קרסון: "ניתן לזהות העתקות טקסט בכתבים מוקדמים כמו גם בעבודת התזה שלו, דפוס זה ניכר גם בנאומים ודרשות לכל אורך הקריירה שלו"[7] ההיסטוריון של התנועה לזכויות האזרח ראלף לוקר ציין כי "ככל שקינג התקדם בקריירה האקדמית שלו כך השתרשו דפוסי העתקה של טקסטים ללא מתן אסמכתאות ברורות. כך הגניבה הספרותית בעבודת התזה שלו הייתה תוצר של נוהג מבוסס"[8].
התגייסות למאבק לזכויות לשחורים
בשנת 1954 התמנה קינג לכומר של הכנסייה הבפטיסטית של שדרת דקסטר במונטגומרי, אלבמה. בדצמבר 1955 בעקבות מעצרה של רוזה פארקס, שסרבה לפנות את מקומה באוטובוס לאדם לבן, ולקראת פתיחת חרם האוטובוסים של מונטגומרי, גייס א.ד. ניקסון, נשיא הסניף המקומי של NAACP במונטגומרי, את קינג לדובר האגודה. הכיסוי הרחב של החרם בתקשורת הפך את קינג לדמות פוליטית ששמה חרג מתחומי מדינת אלבמה ולמייצגה הבולט ביותר של התנועה לזכויות האזרח. במהלך החרם אף הושלכה פצצה על בית משפחתו של קינג והוא נעצר על ידי השלטונות.
התאחדות ההנהגה הדרומית-נוצרית
ערך מורחב – מאבק האפרו-אמריקאים לשוויון זכויות
בשנת 1957 ייסדו קינג, ראלף אברנטי(אנ') ומנהיגים נוספים של ארגוני זכויות אדם את ארגון "התאחדות ההנהגה הדרומית-נוצרית" (אנגלית: Southern Christian Leadership Conference) הידוע גם בראשי התיבות: SCLC. הארגון שם לעצמו למטרה לרתום כוחם הציבורי של הכנסיות המאחדות פעילות של אפרו-אמריקאים ליצירת מרכז כובד מוסרי ולנהל מאבק ללא אלימות נגד הפרת זכויות אדם ונגד גזענות. קינג עמד בראש הארגון עד ליום מותו. הטקטיקה שבחר קינג שילבה הפגנות ללא שימוש באלימות שהופנו נגד מערכת חוקי האפליה הגזעית בדרום ארצות הברית, ואלו זכו להד תקשורתי רחב. קינג השתמש בעניין הציבורי ויזם כיסוי תקשורתי שתיעד את חיי היום יום של קהילות אפרו אמריקאיות תחת עול האפליה וההפרדה, הוא פעל לשפוך אור על האלימות שהופנתה כלפי פעילים למען זכויות האדם מצד המתנגדים ושליחיהם, פעילות ארגון SCLC העלתה לסדר היום הציבורי את נושא זכויות האדם, והגיעה לשיאה עם חקיקת חוק זכויות האזרח (1964) שאסר לחייב הפרדה גזעית בבתי הספר, בדיור או בתעסוקה.
שיא נוסף היה חקיקת חוק זכות ההצבעה (1965), שנתן לרשויות הפדרליות כלים לאכיפת התיקון ה-15 לחוקת ארצות הברית, שכבר עיגן חוקתית את איסור האפליה במתן זכות בחירה על רקע גזעי ב-1870. החוק הוצג על ידי הנשיא לינדון ב. ג'ונסון בנאומו ב-17 במרץ 1965, עבר בסנאט ב-26 במאי, למחרת סיומה של צעדת מחאה בת ארבעה ימים בהנהגת קינג ו-25,000 צועדים מסלמה (Selma) למונטגומרי, ואושר על ידי בית הנבחרים ב-2 באוגוסט.
סוכנות ה-FBI עקבה אחרי פעילי התאחדות ההנהגה הדרומית נוצרית על פי הוראה ישירה מרוברט קנדי, התובע הכללי של ארצות הברית. האזנות סתר בוצעו החל מסתיו 1963 על רקע חשש לא מבוסס כי פעילים קומוניסטים חדרו לשורות הארגון ועלולים להשתמש בו לצורכי תעמולה והסתה מאידך ולפגוע בניסיונות הממשלה הפדרלית לקדם את חוקי זכויות האדם. ניסיון בוטה יותר נעשה מצד ה-FBI בהוראת ג'ון אדגר הובר, להשתמש במידע אישי שנאסף בשנות המעקב אחרי קינג על מנת להכפישו, כדי שהציבור האפרו-אמריקני, הרואה בו מנהיג, ימאס בו.
במהלך פעילותו של קינג באגודה לזכויות האזרח נמתחה עליו ביקורת גם מצד קבוצות מיליטנטיות של פעילים אפרו-אמריקאים, הקולנית שבהן אומת האסלאם ומלקולם אקס שדגל בהפרדה של השחורים והלבנים באמריקה, ובכך היה חלוק בדעתו עם קינג שהטיף למען אינטגרציה גזעית. מתנגד ויריב רעיוני נוסף היה סטוקלי קרמייקל שטען כי התרבות האפריקאית אמריקאית היא ייחודית וכי רעיון האינטגרציה יפגע בכך.
ב-20 בספטמבר 1958 נדקר קינג בחזהו על ידי איזולה קארי (אנגלית: Izola Curry) בחנות ספרים ברובע הארלם בעיר ניו יורק, התוקפת – ככל הנראה מעורערת בנפשה – חשדה שקינג קושר כנגדה[9]. בעקבות הפציעה אושפז קינג בבית חולים למשך מספר שבועות.
בשנת 1959 פרסם קינג ספר קצר בשם "מידות האדם" (אנגלית: The Measure of A Man)[10] בספר נכללה דרשתו המפורסמת "מהו אדם?" (אנגלית: "What is Man?") ובה דיון על אי צדק חברתי ואפליה בחברה המערבית[11]. באותה שנה זכה בפרס אניספילד-וולף על ספרו הקודם, "המצעד לעבר החירות: סיפורה של מונטגומרי" (לא תורגם לעברית).
תנועת אולבני
- ערך מורחב – תנועת אולבני
במסגרת מאבקה של תנועת אולבני כנגד חוקי האפליה הגזעית הגיע קינג לאולבני שבג'ורג'יה ב-15 בדצמבר 1961 על מנת להשקיף על האירועים אך נעצר למחרת היום, הובא בפני שופט ושוחרר עד למשפטו שנערך ביולי 1962 הוא קיבל קנס של 178 דולר או 45 ימים בכלא, קינג בחר לשבת בבית הכלא אך שוחרר שלושה ימים לאחר מכן. לאחר שנה של הפגנות ומאבק ציבורי החלו ההפגנות לקבל אופי אלים, ניסיון שלו להחזיר את המאבק לקווים של אי-אלימות לא צלחו. ומאוחר יותר ציין אודות הלקח שנלמד מהמאבק באולבני:[12]
”הטעות שלי הייתה שהפגנתי כנגד הפרדה גזעית באופן כללי במקום כנגד פן אחד של התופעה. המחאה שלנו הייתה מעורפלת שלא יכולנו להשיג דבר והאנשים נותרו עם ייאוש. היה טוב יותר אם היינו מרכזים את המאבק באינטגרציה באוטובוסים או בדלפקי המזון. ניצחון אחד היה יוצר סמל, מחזק את השורות ומעלה את המורל... כאשר תכננו את האסטרטגיה שלנו למאבק בבירמינגהם חודשים לאחר מכן ניתחנו את אירועי המאבק באולבני ולמדנו משגיאות שנעשו שם.”
מערכת בירמינגהם
- ערך מורחב – מערכת בירמינגהם
קינג הגדיר את העיר ברמינגהאם שבאלבמה "העיר המופרדת ביותר בארצות הברית". בעיר שבה חיו כ-350,000 תושבים שמתוכם 60% לבנים, לא היו כל נושאי משרות ציבוריות מקרב התושבים האפרו-אמריקאים. האבטלה הקשה ותנאי האפליה הביאו את היחסים הבין גזעיים בעיר לכלל עימות אלים שכלל שימוש בנשק חם ומטעני חבלה. ניסיון של איגודי זכויות אדם לפעול דרך ערוצים משפטיים נתקלו בחומה בצורה של גזענות. בשנת 1963 נרצחו ארבע ילדות אפרו-אמריקאיות בהתקפת טרור על ידי מטען נפץ שהונח ברחוב הכנסייה הבפטיסטית. האירוע הונצח על ידי המשורר השחור דדלי רנדל, בשיר "הבלדה של ברמינגהאם"[13], ועל ידי סקסופוניסט הג'אז ג'ון קולטריין, בשיר "אלבמה".
מנהיג התנועה התנועה לזכויות האזרח בברמינגהאם פרד שאטלסוורת' הזמין את קינג ואת פעילי SCLC להגיע לעיר כדי לסייע במאבק בהפרדה הגזעית. ארגונים אלו החלו במתקפה מרוכזת על חוקי ההפרדה שכונתה בשם "פרויקט C" (קיצור של Confrontation – עימות). במהלך החודשים אפריל ומאי 1963 נקטו המפגינים צעדי מחאה שכללו תהלוכות ושביתות. המשטרה פעלה בברוטליות מרובה, תוך שימוש בגז מדמיע ובכלבי תקיפה, ועצרה למעלה מ-3,000 איש, רבים מהם קטינים. נקודת המפנה לטובת המפגינים אירעה כאשר תלמידי בית ספר יצאו לרחובות במהלך שכונה "מסע הצלב של הילדים" ועורר מחלוקת אך גם הטה את הכף בדעת הקהל בארצות הברית ובעולם המערבי. בתחילת חודש מאי הגיעה העיר לכדי קריסה כלכלית, עסקים נסגרו והתשתית העירונית חדלה מלתפקד. ב-8 במאי הגיעו בעלי העסקים להסכמה עם נציגות המפגינים וב-10 במאי הודיע קינג כי הושגה הסכמה עם הרשות המקומית על הפסקת ההפרדה בעיר בתוך 90 יום. ב-11 במאי הרסה פצצה את מלון גסטון שבו שהה קינג בעת המערכה ופצצה אחרת גרמה נזק לבית אחיו.
במהלך המערכה נעצר קינג, אירוע כליאה מספר 13 מתוך 29 בסך הכל בקריירה. הכליאה הפכה לכלי במאבק הציבורי בעוד תומכיו פונים לתקשורת ואף לנשיא ארצות הברית תוך גרימת מבוכה לרשויות המקומיות. קינג ניצל את זמנו בכלא וכתב את המנשר המפורסם מכתב מבית הכלא של ברמינגהאם, שנכתב על בדלי נייר ושוליים של עיתונים. החיבור היה תשובה ישירה לאנשי כמורה לבנים שהאשימו את קינג בהסתה למרדנות ודרשו ממנו לנהל את המאבק באמצעים משפטיים. ה"מכתב" כלל את עיקרי אמונתו ודעותיו של קינג. בתגובה לביקורת קבע קינג כי השבר של הגזענות הוא עמוק, הצורך בשינוי דחוף והמערכת מחופרת בעמדתה, קינג טוען כי חירות אינה ניתנת במתנה על ידי הצד המדכא אלא המדוכא חייב לדרוש את חירותו. קינג מציין כי מסיבת התה של בוסטון הייתה למעשה צעד של מרדנות אזרחית ואף מרחיק לכת וקובע כי מעשיה של המפלגה הנאצית בגרמניה נעשו בחסות החוק. קינג ממשיך ומתאר את החברה "הלבנה" העומדת מול המפגינים:[14]
”אני כמעט הגעתי למסקנה שאבן הנגף הגדולה ביותר העומדת מול הכושי במהלכו לקראת חופש איננה הגזענים או הקו קלוקס קלאן אלא האדם הלבן המתון שמאמין בסדר יותר מאשר בצדק, המעדיף שלום שלילי שמהותו היא העדר של מתיחות על שלום חיובי שבו שורר הצדק. אדם שאומר תדיר: "אני מסכים אתך על המטרה שאתה רוצה להשיג אך אני לא מסכים עם דרכך הישירה" אדם שבהתנשאות מאמין כי הוא יכול לקבוע את לוח הזמנים לחירותו של אדם אחר, אדם שחי בתפיסת זמן מהאגדות ומייעץ לכושי להמתין לעונה נוחה יותר”
בסופו של דבר קצרה המערכה הצלחה, ב-12 ביוני 1963 נשא הנשיא קנדי נאום שבו ביקש להבטיח את זכותם של כל האזרחים לקבל שירות ולהשתמש בכל התשתיות, בכלל זה בתי מלון, חנויות, תיאטראות, מסעדות ומוסדות דומים ומימוש הזכות להצביע בכל המדינות. לאחר מכן, ב-19 ביוני, הגיש קנדי לקונגרס הצעת חוק לשוויון זכויות.
את המערכה סיכם קינג במילים הבאות:
”עובדה היא הייתה שהייתה אש ששום מים לא יכלו לכבותה. ואנחנו הלכנו מול זרנוקי המים. הכרנו מים. זה לא היה יכול לעצור אותנו. [...] וכך פשוט צעדנו מול הכלבים והבטנו בהם. [...] והיה שם כוח שבול קונור לא היה יכול להתרגל אליו, ובסופו של דבר הוא ריכך אותו, ואנחנו ניצחנו במאבקנו”
המצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות
- ערכים מורחבים – המצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות, יש לי חלום
המצעד הגדול לוושינגטון נערך ב-28 באוגוסט 1963 ואורגן על ידי שישה ארגוני זכויות אדם שנקראו גם "The big six" ("ששת הגדולים"). בראש ההתארגנות ניצב א. פיליפ רנדולף, פעיל איגודי עובדים ונשיאם של ארגוני עובדים אפרו-אמריקאים. לצידו פעל קינג כנציג ארגון ה-SCLC. המצעד, נקודת שיא בפעילות ארגוני זכויות האדם נועד בראש וראשונה להפגין נגד גזענות, הפגנת תמיכה בממשל קנדי ובצעד פורץ-הדרך של הנשיא לקידום חוק זכויות האזרח. עם זאת, כל הארגונים הסכימו שעליה להיות דוגמה לאי-אלימות. לקראת המצעד הגיעו מפגינים לוושינגטון די. סי. ב-2,000 אוטובוסים מיוחדים, 21 רכבות ייעודיות ו-10 קווי תעופה חכורים, זאת בנוסף למפגינים שהגיעו ברבבות מכוניות וכלי תחבורה ציבורית סדירים[15]. לאחר התארגנות ארוכה של הקהל הרחב והמוזמנים למרגלות אנדרטת לינקולן ושם נאמו מנהיגי המצעד, "ששת הגדולים". הנואם האחרון היה מארגן המצעד, רנדולף, ולפניו נשא קינג את נאומו "יש לי חלום". פרק הנאומים הסתיים בנגינת נעימת "We Shall Overcome" בעוגב ושירתה של ג'ואן באאז.
ההשפעה על הצועדים, בעיקר אלו שלא השתתפו קודם לכן בהפגנות, הייתה עמוקה. אפרו-אמריקאים רבים שהגיעו למצעד כתוצאה מהשתייכות לכנסיות ולאיגודי עובדים, נרתעו מהאלימות המשטרתית והגזענית ומייצוגים התקשורתיים של הפגנות, לא הביעו מחאה ציבורית פומבית ולא היו חלק מהתארגנות כלל-ארצית קודם לכן. עבור רבים מהם נחשבה הצעידה, בסולידריות יחד עם רבבות כמותם, לאירוע משמעותי מבחינת ההגדרה העצמית והכבוד העצמי[16]. עבור רבים מצופי הטלוויזיה הלבנים היה המצעד חשיפה ראשונה של תנועת זכויות האזרח הלא-אלימה והזדמנות ראשונה לשמוע דוברים אפרו-ואמריקאים רהוטים. נאומו של קינג הפך ליהלום בכתר המצעד וסמל למאבק עבור זכויות האדם בארצות הברית ומחוץ לה:[17]
”יש לי חלום שיום אחד תקום אומה זאת ותגשים את משמעותה האמיתית של סיסמתה: 'אנו רואים אמיתות אלה כמובנות מאליהן: שכל בני האדם נבראו שווים'. יש לי חלום שיום אחד על גבעותיה האדומות של ג'ורג'יה, יוכלו בניהם של עבדים לשעבר ובניהם של בעלי עבדים לשעבר להתיישב יחדיו לשולחן האחווה. יש לי חלום שיום אחד אפילו מדינת מיסיסיפי, מדינת המדבר, המזיעה תחת חום אי הצדק והדיכוי, תהפוך לנווה מדבר של חופש ושל צדק. יש לי חלום שארבעת ילדיי יחיו יום אחד באומה בה הם לא יישפטו על פי צבע עורם אלא על פי טיב אישיותם.”
אחד ממנהיגי התנועה לזכויות האזרח תיאר את הנאום באומרו, "לד"ר קינג היה את הכוח, היכולת, והקיבולת להפוך את אותן מדרגות של אנדרטת לינקולן למקום שייצרב לעד בתודעה. בנאומו הוא יידע, חינך ונתן השראה, ולא רק האנשים שנכחו שם הקשיבו, אלא גם אנשים לאורך כל ארצות הברית, ואף הדורות שעדיין לא נולדו."
פרס נובל לשלום
ב-14 באוקטובר 1964, בגיל 35, קיבל קינג את פרס נובל לשלום "על הובלת התנגדות לא אלימה במאבק כנגד אפליה גזעית בארצות הברית". קינג הוא הגבר הצעיר ביותר שזכה בפרס נובל לשלום. את סכום הזכייה, כ-54,000 דולר אמריקני השווים בתחילת המאה ה-21 כ-400,000 דולר הוא תרם במלואם לתנועה למען שוויון זכויות. בנאום קבלת הפרס חזר קינג בעוצמה על עיקרי אמונתו: [18]
”אני מאמין שאמת ללא נשק ואהבה ללא גבולות יגידו את המילה האחרונה, לכן הצדק גם אם מובס זמנית יהיה חזק יותר מרשע שניצח”
המצעד מסלמה למונטגומרי
- ערך מורחב – המצעדים מסלמה למונטגומרי
במרץ 1965 אירגן קינג וארגון ה-SCLC, בשיתוף עם ארגוני זכויות אדם מקומיים באלבמה, שלושה מצעדי מחאה מהעיר סלמה לבירת המדינה מונטגומרי. הצועדים מחו על סירוב רשויות המדינה לתת זכות הצבעה לאפרו-אמריקאים. החל מינואר 1965 יזם ה-SCLC מסע תעמולה להסב את תשומת לב האומה האמריקאית להפרת זכויות הצבעה באלבמה, תושבים אפרו-אמריקאים ניסו להירשם להצבעה אך נאסרו על ידי המשטרה. במקביל נקטו השלטונות האזרחיים בצעדי ענישה כלכליים כנגד הקהילות האפרו-אמריקאיות.
במצעד הראשון, השתתפו 600 איש. במהלכו תקפו שוטרים מאלבמה באלימות רבה את הצועדים, התמונות שפרסמה המדיה, של מפגינים מוכים עד זוב דם, ללא אלימות מצדם. יצרו הד חיובי, שהוכיחה את האסטרטגיה של המארגנים, לצעדות ללא אלימות. ב-25 במרץ במצעד השלישי שנערך באישור משפטי, כבר צעדו מעל 25 אלף איש, במהלכו נשא קינג, נאום המפורסם בשם "עד מתי, עוד מעט" בו הוא קרא למאזינים להתאזר בסבלנות כי המהפך בפתח.
המערכה בשיקגו
בשנת 1966 החליטו מנהיגי תנועות המחאה האפרו-אמריקניות להפנות את המאמץ אל צפון ארצות הברית, העיר שיקגו נבחרה כמוקד פעולות המחאה כנגד אפליית משפחות אפרו-אמריקאיות בפרויקטים של דיור ציבורי, נערכו מספר מצעדים בשכונות של העיר שיקגו ובהם מצעד בשכונת מרקט פארק נתקלו באלימות קשה מצד תושבי השכונות שתקפו את המפגינים בכלי נשק קרים ובהשלכת חפצים שונים. אי היכולת לרסן את האלימות והחשש מקרבנות בנפש הובילו את קינג להפסיק את פעולות המחאה.
הכישלון המוחלט של הפעולות בשיקגו הביאו את קינג לצומת רעיוני, הוא נאלץ להתמודד עם טענות מתנגדיו מבית שטענו כי הגזענות והאפליה בארצות הברית עמוקה יותר מהשתקפותה בחוק או בחוקה האמריקאית, וכי ביטול תקנות או חוקים מפלים לא יביא לשינוי שורשי האפליה.
המאבק במלחמת וייטנאם
- ערך מורחב – מלחמת וייטנאם
סך כל פעולות המחאה, והכישלון פוקח העיניים בשיקגו, הביא את קינג לקשור את הכוחות העיקריים במערכת הפוליטית האמריקאית למכלול אחד והוא קשר את הקפיטליזם והניצול הכלכלי עם גזענות ועם מכלול מערכת יחסי החוץ שלארצות הברית בה ראה קינג התממשות של אימפריאליזם מודרני. הוא הגיע למסקנה כי על ארצות הברית לצאת חוצץ כנגד שלושה מרכיבים אלו במהותה הפוליטית על מנת להביא את השינוי באפליה ובחתירה למימוש דמותה הדמוקרטית[19]. בכך הפך קינג ממנהיג תנועת רפורמה למהפכן שקרא תיגר על החוגים הליברל-דמוקרטים בארצות הברית.
ב-4 באפריל 1967 הופיע קינג בכנסיית ריברסייד שבעיר ניו-יורק ונשא את נאומו מעבר לוייטנאם: זמן לשבור את השתיקה. בנאום זה שטח קינג נקודת השקפה שחרגה מעבר למוסכמות התקופה והציב את עצמו כמתנגד למלחמת וייטנאם אבל גם לתפיסת העולם האמריקאית. הוא העלה טענה כי ארצות הברית חותרת לכבוש את וייטנאם במטרה להפוך אותה לשטח חסות - מושבה - אמריקאית, ועשה חיבור ישיר בין המלחמה ומדיניות של אפליה בארצות הברית[20] הוא קרא לעריכת בדק-בית מוסר ושינוי. איש הרוח האפרו-אמריקאי טרוויס סמיילי טען בתוכנית תעודה של ערוץ PBS כי הנאום היה לא רק השנוי ביותר במחלוקת מנאומיו של קינג אלא גם הנאום שכתיבתו הייתה הקשה ביותר[21].
”אנו חייבים לנוע מאי-החלטה לפעולה, אנו חייבים למצוא דרכים חדשות ולדבר על שלום בויאטנם וצדק ברחבי העולם המתפתח - עולם שגובל בדלתנו. אם לא נפעל אנו ניגרר במורד מסדרון הזמן הארוך האפל והמבייש ששמור לאלו שהחזיקו בכוח בלי חמלה עוצמה ללא מוסר וחוזק-יד ללא ראות ”
נאום זה ואלו שבאו אחריו הרחיקו את קינג מתוך ההסכמה הלאומית הרחבה ושם אותו בשוליים הרדיקליים של הפוליטיקה האמריקאית, תומכיו ובני בריתו מקרב האזרחים, מנהיגי ארגוני פועלים ואנשי הרוח הלבנים שלא תמכו בעמדותיו אלו ניתקו איתו קשר ואף כתבו כנגדו באופן אישי בעיתונים ואמצעי תקשורת מרכזיים. המגזין LIFE תיאר את הנאום "הסתה דמגוגית שנשמעת כאילו נכתבה עבור רדיו האנוי" והעיתון וושינגטון פוסט כתב כי קינג צמצם את התועלת שבו עבור המטרה שלמענה פעל, המולדת שלו ואנשיו"[22]
פעולות המחאה נגד מלחמת וייאטנם של קינג נעשו תכופות יותר וכללו דפוסי מחאה ששימשו את המפגינים כנגד האפליה. ב-25 במרץ 1967 הוביל קינג מצעד מחאה כנגד המלחמה בעיר שיקגו. ב-14 באפריל נשא קינג נאום שעיקרו פוליטי, הוא יצא ממסגרת הפואטית עמוסת הסמלים של נאום מעבר לוייטנאם ואמר מפורשות את שעל ליבו:
”המשימה הקשה ביותר אך לא פחות חשובה היא לדבר אם אלו שהגדרנו כאוייב, מה על החזית הלאומית לשחרור דרום וייטנאם הקבוצה לה אנו קוראים VC או קומוניסטים, מה הם חושבים עלינו באמריקה כאשר הם מבינים שאנו איפשרנו את הדיכוי והאכזריות של דיים... מה הם חושבים על התמיכה שלנו באלימות שהובילה אותם למרוד? איך הם יכולים להאמין ביושרה שלנו כאשר אנחנו מדברים על "התוקפנות מצפון" כאילו אין גורמים חשובים יותר לפרוץ המלחמה? איך הם יכולים לבטוח בנו בעוד אנחנו שופכים כל כלי נשק חדש וקטלני אל תוך ארצם? אין ספק כי בני בריתנו דחפו אותם לכדי אלימות. אנחנו חייבים להבין כי תכניות ההרס המחושבות שלנו מגמדות את מעשיהם הגדולים"”
למחרת היום צעדו 400,000 פעילים כנגד המלחמה ובהם קינג מסנטרל פארק לבניין האומות המאוחדות בניו יורק באותו יום צעדה קורטה סקוט קינג, אשתו במצעד מקביל ובו 100,000 מפגינים בעיר סן פרנסיסקו. ב-16 באפריל נשא קינג את נאומו המפורסם "מדוע אני מתנגד למלחמה בווייטנאם" (אנגלית:Why I Oppose the War in Vietnam ), על נאום זה זכה קינג בשנת 1970, לאחר מותו, בפרס הגראמי על ה"אלבום הטוב ביותר של המילה המדוברת" (אנגלית:Best Spoken Word Album) השמור לנאומים מוקלטים[23].
”...באמונה זו נוכל להחיש את בואו של היום בו נוכל בכל העולם לשלב ידיים ולשיר את שיר הגוספל של הכושים "חופשי סוף סוף, השבח לאל הגדול אנחנו חופשיים סוף-סוף" באמונה זו אנחנו נשיר אז ואנחנו מתכוננים לשיר אותו היום. וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. אני לא יודע מה אתכם אבל אני לא אלמד עוד מלחמה”
מעורבותו של קינג, חברו ג'יימס ביבל וארגון ה-SCLC הלכה והעמיקה במקביל לפעילות של קבוצות אחרות כגון הפנתרים השחורים. הציבור האפרו-אמריקאי נרתע תחילה מהצטרפות לתנועת המחאה בגלל נאמנות לנשיא לינדון ג'ונסון שנתפס כמוביל רפורמות חברתיות, אך התמשכות המלחמה והתנגדות לגיוס שהשפיע במיוחד על קהילות מוחלשות חברתית הביאו את הציבור האפרו-אמריקאי למחות כנגד מלחמת וייטנאם – לעיתים קרובות בקבוצות בהם פעלו אפרו אמריקאים בלבד ולצד או בנפרד מקבוצות מחאה "לבנות" או כלל-אמריקאיות.
המערכה למען העניים
המאבק הציבורי האחרון של קינג קרם עור וגידים בתחילת שנת 1968 וזכה לשם המערכה למען העניים (אנגלית: Poor People's Campaign) המחאה כוונה לאפליה וחוסר צדק על בסיס כלכלי וללא קשר לגזע או צבע עור, קינג יצא למסע גיוס תמיכה ברחבי ארצות הברית על מנת לגייס צבא רב גזעי של עניים. קבוצה אמורפית זו לא תפסה את עצמה כבעלת מאפיינים ייחודיים ולא הוגדרה עד שנשיא ג'ונסון הכריז בשנת 1964 על מדיניות של מלחמה בעוני, ספירת האוכלוסין שנערכה בארצות הברית בשנת 1960 קבעה כי 35 מיליון אמריקאים חיים מתחת לקו העוני. בעת שקינג החליט על המערכה למען העניים הייתה "המלחמה בעוני" כישלון פוליטי שנזנח על ידי יוזמיו בין היתר משום שתשומת הלב הוקדשה למלחמה בוייטנאם, על פי חזונו של קינג הייתה המערכה למען העניים להביא את בעיית העוני אל קדמת הבמה הציבורית ולהביא לפתרון כלל אמריקאי שכלל חבילת סיוע שבה הבטחה לתעסוקה, הבטחת הכנסה, ופרויקטים של דיור לבעלי הכנסות נמוכות. לצורך השגת מטרות אלו יזם קינג מצעד של אמריקאים מהמעמדות הכלכליים הנמוכים אל וושינגטון על מנת ליצור לחץ פוליטי על מקבלי ההחלטות ולהציג את הצורך הדחוף בפתרון.
”אנחנו נבוא בעגלות רתומות לפרדות, כלי רכב ישנים וכל כלי תחבורה שאנשים יכולים להשיג. אנשים יבואו לוושינגטון ויישבו במרכז הרחוב אם יש צורך ויאמרו "אנחנו פה, אנחנו עניים, אין לנו כסף, אתם הבאתם אותנו לכך... ואנו באנו לכאן ונישאר עד שתעשו משהו בעניין”[24]
יוזמת המערכה למען העניים הייתה שנויה במחלוקת, הרעיון של המאבק על רקע של מעמדות כלכליים ומנהיגותו של קינג היו בגדר סדין אדום עבור אזרחים אמריקאיים רבים. גם בתוך ארגון הSCLC קמו מתנגדים ליוזמה, הבולט בהם ביירד רסטין ממנהיגי הציבור האפרו אמריקאי, טען כי מטרות המערכה היו מעומעמות והדרישות לא מציאותיות, על רקע קביעות אלו הוא הביע את החשש כי בסיכומו של דבר המערכה תיכשל ויגבר הלחץ על השכבות החלשות והציבור האפרו-אמריקאי.
ההתנקשות בחייו
- ערך מורחב – רצח מרטין לותר קינג
ב-29 במרץ 1968 יצא קינג לעיר ממפיס שבמדינת טנסי להצטרף למחאת פועלי התברואה אפרו-אמריקאים של העיר ששבתו מיום 12 במרץ במטרה לשפר את תנאי העסקתם ולהשוותם לפועלי תברואה לבנים. הוא התאכסן בחדר 306 במוטל לוריין. ב-3 באפריל נשא קינג נאום הייתי על פסגת ההר (אנגלית: I've Been to the Mountaintop) בכנסיית מסון טמפל של הקהילה הפנטקוסטית האפרו-אמריקאית. בנאום שבראיה לאחור נראה נבואי הוא אמר:
”אני לא יודע מה יקרה עכשיו, ימים קשים עומדים לבוא. אבל לי זה לא משנה, אני הייתי על ראש ההר, ולא אכפת לי. כמו כל אחד אני רוצה לחיות חיים ארוכים, לאריכות ימים יש ערך. אבל אני לא מודאג בעניין זה עכשיו, אני רק רוצה לעשות את רצון הא-לוהים והוא זה שאיפשר לי לעלות אל ראש ההר. ואני הבטתי משם, ואני ראיתי את הארץ המובטחת. אולי לא אגיע לשם אתכם אבל אני רוצה שתדעו הערב שאנחנו כעם נגיע לארץ המובטחת. לכן אני מאושר הערב, אני לא מודאג משום דבר, אני לא פוחד משום אדם, עיניי חזו בתפארת בואו של הא-ל”[25]
ב-4 באפריל בשעה 18:01 נורה קינג בעת שעמד על מרפסת הקומה השנייה של המוטל. הכדור פגע בו בלחי הימנית שבר את הלסת ונע בגופו עד שנעצר בכתפו. חברו למאבק של קינג, אברנטי היה בחדר בעת האירוע, שמע את הירייה וכאשר יצא מהחדר מצא את קינג שכוב על הרצפה מתבוסס בדמו. ההתנקשות יצרה מהומה רבתי במלון, לוריין ביילי אשתו של בעל המלון, יצאה במרוצה לחצר ראתה את גופתו של קינג, התמוטטה ומתה מהתקף לב[26]. קינג נלקח לבית החולים סנט ג'וזף שם נקבע מותו בשעה 19:05.
מעבר לכביש ממול למוטל לוריין ובסמוך לבית הארחה בו שהה הרוצח עמדה תחנת כיבוי אש ובה הוצבו שוטרים שעקבו אחרי מעשיו של קינג. לאחר השמע הירייה ועם הפגיעה יצאו השוטרים למקום האירוע והיו הראשונים לתת עזרה ראשונה לקינג שגסס מפצעיו.
לוויה
נשיא ארצות הברית באותה תקופה, לינדון ג'ונסון הכריז על 7 באפריל כיום אבל לאומי, ויומיים לאחר מכן, ב-9 באפריל נערכה הלוויה בעיר אטלנטה, תחילה בטקס מצומצם ובו נכחו 1,300 מוזמנים, בטקס הושמע נאומו של קינג "Drum Major" שנישא על ידו ב-4 בפברואר 1968 ובו הוא ביקש שבהלווייתו לא יזכירו את תאריו והכיבודים להם זכה וביקש כי יזכירו כי הוא "האכיל את הרעבים, הלביש את העירומים, היה צודק בשאלת המלחמה אהב ושירת את האנושות. הטקס הסתיים כאשר הזמרת מהליה ג'קסון שרה את השיר קח את ידי, אלי היקר (אנגלית:Take My Hand, Precious Lord).
לאחר מכן עבר ארונו של קינג על גבי עגלה פשוטה רתומה לפרדות בפני קהל של עשרות אלפים בתהלוכה של 3.5 מייל עד לקולג' מורהאוס ומשם נלקח הארון לבית הקברות המקומי (שבו היו קבורים בעיקר מתים ממוצא אפרו-אמריקאי), בשנת 1977 הוצא הארון והועבר לקבר מפואר ברחבה של מרכז קינג.
מהומות בעקבות הרצח
לאחר רציחתו, החל גל של מהומות ברחבי ארצות הברית. המהומות הקיפו 110 ערים. 28 הרוגים ומעל אלפיים פצועים. המהומות שככו לבסוף עד ה-8 באפריל. בהתערבותם של חיילים מחיל הנחתים האמריקני. וכוחות המשמר הלאומי של המדינות השונות.
חלק ממקורביו הוביל קו תקיף ומיליטנטי, בהאשמות וקריאות לתגובה ולהתחמשות. חלק אחר ופוליטיקאים בכירים כרוברט קנדי ואחרים הובילו קו פייסני[27].
חקירה, מעצר ומשפטו של הרוצח
חקירת ה-FBI איתרה עדי ראיה לאירוע בבית הארחה ולאחר מכן את כלי הנשק ששימש את הרוצח, החוקרים הצליחו לבסוף לזהות את החשוד ברצח אסיר נמלט בשם ג'יימס ארל ריי שנעצר ב-8 ביוני 1968, בנמל התעופה לונדון הית'רו שבלונדון כשניסה לעזוב את הממלכה המאוחדת עם דרכון קנדי מזויף על שם רמון ג'ורג' סנייד. ריי הוסגר במהירות למדינת טנסי והואשם ברצח קינג. הוא הודה ברצח ב-10 במרץ 1969, (על אף שהכחיש את ההודאה לאחר שלושה ימים), משהועמד למשפט הודה ריי כי הוא הרוצח, בעצת בא כוחו. ההודאה הצילה את ריי מגזר דין מוות ונגזרו עליו 99 שנות מאסר. מאז החליף ריי מספר עורכי דין במאמץ לבטל את הרשעתו, במהלך הזמן מסר ריי מספר גרסאות מעורפלות בנוגע לחלקו ברצח, הוא טען כי הוא לא ירה בקינג והוסיף כי הוא היה מעורב ברצח באופן לא ישיר, לטענתו בראש הקנוניה עמד אדם ששמו "ראול"[28].
תאוריית קשר
מעשה הרצח וסימני השאלה שנותרו - לכאורה - סביב נסיבותיו ובעיקר העוינות של ממשלת ארצות הברית וסוכנויות פדרליות שניהלו מערכה עיקשת כנגד קינג הביאו להתפתחות תאוריית קשר שעיקרה הטענה כי ריי היה שותף זוטר במזימה לרצוח את קינג שבראשה עומדים אלמונים או גופים ממשלתיים.
בשנת 1977 נפגש דקסטר סקוט קינג, בנו של מרטין לותר קינג, עם ריי ולאחר מכן הביע תמיכה פומבית בדרישתו של ריי למשפט חוזר. שנתיים לאחר מכן תבעה קורטה סקוט קינג את ללויד ג'וארס בבית משפט אזרחי, על חלקו לכאורה ברצח קינג, על פי דברי ג'וארס הוא קיבל 100,000 דולר על מנת לתכנן ולהוציא לפועל את רציחתו של קינג. חבר המושבעים מצא את ג'וארס ו"קונספירטורים אלמונים" וכן "סוכנויות ממשלתיות" כחלק מהמזימה לרצוח את קינג[29]. בשנת 2000 ניהל משרד המשפטים של ארצות הברית חקירה על טענותיו וחלקו של ג'וארס ברצח אך לא נמצאו ראיות התומכות בטענות תאוריית קשר.
בספטמבר 1976 מינה בית הנבחרים האמריקני, ועדה לחקירת מותם של קנדי וקינג בראשות חבר הקונגרס לואיס סטוקס מאוהיו, הוועדה כללה שמונה חברי בית הנבחרים. וחולקה לשתי תת-ועדות. האחת חקרה את רצח קנדי והשנייה את רציחתו של קינג דו"ח ממצאי הוועדה פורסם ב-29 במרץ 1979. באשר לקינג, הסיקה הוועדה כי רציחתו הייתה מיריה אחת מרובהו של ג'יימס ארל ריי, ושקיימת "אפשרות" שהרצח היה כתוצאה מקשר פלילי, על אף שאף סוכנות של הממשלה של ארצות הברית אינה מעורבת בקשר זה[30].
מורשת רעיונית ועמדות פוליטיות
הפרופסור אייל נווה טוען[32] כי דמותו של קינג מייצגת לאחר מותו מורשת של רפורמה שהוגשמה באופן חלקי בלבד, כך יכולים חלקים גדולים מהציבור האמריקאי להזדהות עם מורשתו. חוגים שמרניים יכולים להזדהות עם המסר כי העוול האחרון שרדף ופילג את החברה האמריקאית נעלם ואתו הצורך רפורמות חברתיות נוספות, חוגים ליברליים יכולים להזדהות עם דרכו ועם הצורך בשינוי דמוקרטי עליו הצביעה מורשתו. מעל הכל המערכת הפוליטית אימצה את דמותו מאחר שהוא דגל באי-אלימות ומאחר וקרא לשלב את המיעוט המופלה אותו ייצג אל תוך החברה האמריקאית. נווה מגדיר את קינג כ"מנהיג תנועת רפורמה" שתבע מארצות הברית לממש את האידיאלים הליברליים-דמוקרטיים לכל רוחב שדרות החברה האמריקאית.
אי אלימות
שמו של קינג, וגרעין מפעלו נקשרו לרעיון האי-אלימות, הבסיס לפילוסופיה זו הייתה אמונתו הנוצרית וקינג הושפע וראה עצמו כממשיך דרכם של ריינהולד ניבור ופאול טיליך שפעלו בתחילת המאה ה-20 בארצות הברית על מנת לקשר את האמונה הנוצרית עם הפוליטיקה, הדיפלומטיה והריאליה של המציאות המודרנית בת זמננו. תרומה מיוחדת תרם ניבור לתיזה בדבר 'מלחמה צודקת'. קינג קיבל את השראה והשפעה נוספת מהנרי דייוויד תורו, תורו האמין כי קיים מושג צדק טהור, המשותף לכל בני האדם. על-פי תורו, הצדק נובע מהימנעות מתוקפנות ומכפייה, במובנם האלים. תורו גורס, כי האדם צריך לשאוף לעשיית צדק ולהימנע ממעשי עוול וקיפוח, כגון שיעבוד זולתו לעבדות, קינג קרא כסטודנט את הספר אי-ציות אזרחי מאת תורו והושפע מההטפה שלא לשתף פעולה עם מערכות הנתפסות כמבוססות על כפירה ורוע.
השפעה נוספת, מחוץ לתחומי עולמו הנוצרי והאמריקאי קיבל קינג ממהטמה גנדי – מנהיג פוליטי ורוחני הודי, שהוביל את תנועת העצמאות ההודית במאבקה נגד שלטון האימפריה הבריטית. גנדי הפך לסמל ההתנגדות הלא-אלימה בזכות הגייתה ויישומה של הסאטיאגרהא – פילוסופיה הממוקדת בחיפוש אחר האמת ובהתנגדות לרשע באמצעות התנגדות פעילה אך לא אלימה – דבר שהוביל לעצמאות הודו ועורר השראה לתנועות שונות למען זכויות אדם ולחופש ברחבי העולם. בשנת 1959 ערך קינג מסע של עליה לרגל להודו ממנו חזר לארצות הברית עם השראה והבנה מעמיקה על שורשי הפילוסופיה של התנגדות ללא אלימות ומקומה במאבק האפרו אמריקאי לשוויון זכויות בארצות הברית. בראיון רדיו ששודר בערב היום האחרון של קינג על אדמת הודו הוא אמר: "מאז שהגעתי להודו, התחזקה אמונתי – עתה יותר מתמיד – כי הדרך של התנגדות ללא אלימות היא הנשק החזק ביותר העומד לרשות המדוכאים במאבקם להשיג צדק וכבוד אנושי"[33].
המערכת הפוליטית
לכל אורך שנות פעילותו התרחק קינג מחסות המפלגות הפוליטיות של ארצות הברית ולא נתן פומבי לדעותיו או לתמיכתו במועמד כלשהו לנשיאות ארצות הברית, בראיון שנתן בשנת 1958 הוא אמר "אני לא חושב שהמפלגה הרפובליקנית ולא המפלגה הדמוקרטית מלאות בהוד האלוקים... ואני לא קשור לאף אחת מהן". בשיחות פרטיות הוא הביע תמיכה במפלגה הדמוקרטית ובאוטוביוגרפיה שלו הוא ציין כי בשנת 1960 הוא הצביע עבור ג'ון קנדי, מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. לגופו של עניין הוא אמר[34]:
”למעשה האדם השחור נבגד על ידי הרפובליקאים והדמוקרטים, הדמוקרטים בגדו בו על ידי כניעתם לרצון ולגחמות של אנשי כוח ממדינות הדרום והרפובליקאים בגדו בו בכניעתם לצביעות הבוטה של ראקציונרים ימניים ממדינות הצפון וקואליציה זו של אנשי שררה דרומיים וריאקציונרים צפוניים מכשילה כל צעד וניסיון של חקיקה ליברלית בתחום זכויות האדם”
יחס ליהדות ומדינת ישראל
תנועת המחאה וזכויות האדם האפרו-אמריקאית נהנתה מתמיכה של ארגונים יהודים הן בלוגיסטיקה אך גם בסיוע מוסרי ותקשורתי. אנשי רוח יהודים היו פעילים באירועי מצעדי המחאה וההפגנות בכלל וכיועצים ותומכים של קינג בדרכו, המפורסם שבהם היה ה"רב" הקונסרבטיבי אברהם יהושע השל שפעל למען השגת שוויון לשחורים באמריקה ורקם ידידות עמוקה עם קינג. תמונה מפורסמת מ-1965, שבה נראה השל צועד יד ביד עם קינג בהפגנה הגדולה בסלמה, הפכה לסמל לשיתוף הפעולה האפשרי בין יהודים לשחורים בארצות הברית. השל אמר לאחר אותה הפגנה שחש כי רגליו הצועדות "מתפללות", קינג נרצח ימים ספורים לפני שעמד לחגוג את ליל הסדר בביתו של השל. קינג אמר על השל:
”אני חש שהרב השל הוא אחד האנשים הרלוונטיים לכל הזמנים, שניצבים תמיד בתובנה נבואית להדריך אותנו בימים קשים אלה”[35].
על רקע זה היה יחסו של קינג כלפי יהדות יהודים ומדינת ישראל חיובי ואוהד. הוא צידד בזכות הקיום של מדינת ישראל ותמך בישראל בעת הקרבות של מלחמת ששת הימים תוך שהוא קורא לפתיחת משא ומתן על מנת לסיים את מעשי האיבה. במספר מקרים מתועדים עמד קינג חוצץ[36] כנגד קריאות אנטישמיות ואנטי ציוניות שהפכו לשכיחות בקרב תנועות הכוח השחור כגון אומת האסלאם ומנהיגיה. הליגה נגד השמצה, הקונגרס היהודי האמריקאי וארגונים נוספים, יהודיים ולא-יהודיים, וכן אקדמאים רבים, רואים בו ארגון אנטישמי, בהתבסס על התבטאויות מנהיגיו ובהם לואיס פרחאן.
מקרה מיוחד הוא מכתב לידיד אנטי ציוני המיוחס לקינג ובו מובאת בשמו מסה לפיה אנטי ציונות ואנטישמיות הן גישות המשיקות אחת לשנייה וכי אנטי ציונות היא אנטישמיות במסווה. קטעים מטקסט זה צוטטו מספר פעמים על ידי פוליטיקאים ישראלים ופרו ציונים.
”אתה מצהיר, ידידי שאתה לא שונא יהודים, וכי אתה רק אנטי-ציוני. אני אומר האמת הברורה כפסגת ההרים ומהדהדת דרך העמקים של ארץ הא-לוקים הירוקה: כאשר אנשים מותחים ביקורת על הציונות הם מתכוונים ליהדות – זו האמת של א-לוקים”[37]
מחקרים הראו כי מקורו של הציטוט איננו ברור וכי ככל הנראה מדובר בטקסט שלא נכתב ולא נאמר על ידי קינג. ההיסטוריון אריק סנדקוויסט שחקר את תולדות הקשר בין ארגונים יהודים לבין תנועת המחאה האפרו-אמריקאית בכלל וקינג בפרט קובע[38] כי הטקסט איננו של קינג, אך מתבסס על אירוע מתועד בו קטע קינג סטודנט אנטישמי ואמר לו "אל תאמר דברי אלו, כאשר אנשים מותחים ביקורת על ציונים הם מתכוונים ליהודים, דבריך הם אנטישמיים"[39].
ארכיון המדינה חשף מסמכים מהם עולה כי החל משנת 1962 ניסו נציגים של ממשלת ישראל ושל ההסתדרות להזמין את קינג לביקור רשמי או רשמי למחצה בישראל אך אף על פי שקינג הביע נכונות ורצון בוטל הביקור המתוכנן כל פעם. בנובמבר 1964, משהוכרזה זכייתו של קינג בפרס נובל לשלום, ובטרם יצא לאוסלו, נפגש אבא אבן עם קינג בוושינגטון בנובמבר 1964 והזמינו לביקור בישראל. במרץ 1965 הזמין אברהם הרמן, שגריר ישראל בוושינגטון את קינג לביקור רשמי "בכל עת שיחפוץ". בדצמבר 1965 נפגש הכומר קינג לשיחה עם שמעון ילון, קונסול כללי של ישראל באטלנטה. בתחילת פגישתם ציין קינג שמזה ארבע שנים יש לו "הזמנה פתוחה" לבקר בישראל והביע את תקוותו שיוכל לבקר בישראל במחצית הראשונה של 1966 אולם גם מועד זה חלף מבלי שקינג יבקר בישראל[40]. ככל הנראה רצה קינג לבקר בישראל כעולה רגל וחלק מקבוצה גדולה ללא זיקה או הצהרה פוליטית, הוא רצה לשאת דרשה על הר הזיתים אז חלק מירושלים תחת שלטון הממלכה הירדנית ומשם להמשיך לאתרים "קדושים" לנצרות בישראל. לאחר מלחמת ששת הימים השתנה המצב הפוליטי וקינג חשש מהשלכות ביקור בירושלים המזרחית על חברים מהקהילה האפרו-אמריקאית שהחלו להביע בקול עמדות אנטי-ישראליות בוטות.
הקלטות סתר של ה-FBI חושפות חשש של קינג שביקור בישראל עלול להציב אותו בין הפטיש לסדן, בשיחה בין קינג לאחד מיועציו סטנלי לוויטן שנערכה ב-24 ביולי 1967 אמר קינג כי הוא חושש כי הוא "ייקלע למצב בו הוא ארור אם אני אומר משהו אחד ואהיה ארור אם אגיד שלא משנה מה אני אומר, ואני כבר ניצב מול ביקורת קשה כולל פרו-ערבית" ובשיחה אחרת אמר: "אני חושש שאם אלך העולם הערבי ואיתו אפריקה ואסיה יפרש את הצעד כהסכמה עם על מה שישראל עשתה, ולי יש שאלות וספקות". בספטמבר 67 ביטל קינג את נסיעתו מתוך תקווה לעלות לרגל במועד מאוחר יותר. מותו מיריית מתנקש קטעה גם תוכניות אלו[41].
הנצחה
קינג מהווה סמל למאבק עיקש, שנשא פירות, למען זכויות האדם. בארצות הברית, מקום הולדתו פעולתו ומותו של קינג קראו פרנסי 730 ערים רחובות על שמו, הגדיל לעשות מחוז קינג שבמדינת וושינגטון שבמקור נקרא על שם אדם אחר ובשנת 1986 "הוקדש" לזכרו של קינג ושינה את סמלו ודגלו שמאז מופיעים עליהם פניו של מרטין לותר קינג.
קינג הוכר כמרטיר בכנסייה האוונגליסטית-לותרנית של ארצות הברית ויום ה-15 בינואר הוקדש לו. הכנסייה האפיסקופלית של ארצות הברית הכירה בו כמרטיר והקדישה לו את יום ה-4 באפריל.
האתר ההיסטורי הלאומי מרטין לותר קינג
באוקטובר 1980 הכריז משרד הפנים של ארצות הברית על מספר מבנים סביב בית ילדותו של קינג באטלנטה כאתר היסטורי לאומי. באתר נכללת גם כנסיית אבנעזר בה פעלו קינג ואביו ככמרים. ליד המבנים ההיסטוריים הוקם מרכז מבקרים ובו מוזיאון המתעד את ההיסטוריה של תנועת זכויות האזרח וחלקו של קינג במפעלה. בבניין ששימש בעבר כתחנת כיבוי אש נמצא מוזיאון קטן המתעד את תהליך האינטגרציה של מכבי האש של אטלנטה וכן חנות מתנות. בסמוך נטוע גן ורדים הקרוי על שם נאומו המפורסם של קינג "יש לי חלום" ובו אנדרטה לזכרו של מהטמה גנדי, ממוריו הרוחניים של קינג, "שדרת התהילה של לוחמי זכויות האדם" מעלה את זכרם של לוחמים למען זכויות אדם ברחבי העולם.
גולת הכותרת באתר הוא מרכז מרטין לותר קינג לשינוי חברתי ללא אלימות (אנגלית: Martin Luther King Jr. Center for Nonviolent Social Change) שהוקם במקור על ידי קורטה קינג במרתף בית הזוג שנה לאחר הרצח, בשנת 1981 הועתק המרכז למבנה מפואר בסמוך לבית הילדות של קינג. בשנת 1977 הוקם באתר מאוזולאום למרטין לותר קינג ושרידיו הועברו לאליו ממקום קבורתו המקורי בממפיס. המרכז הוא נכס פרטי בניהול משפחת קינג הנמצא בתוך תחומי האתר הלאומי, ומעמדו היה ועדיין נמצא במחלוקת בין צאצאיו של קינג.
באתר מתנהלים טקסים רבי משתתפים ביום מרטין לותר קינג ובהם פוליטיקאים ואנשי רוח מארצות הברית, טקסים נוספים נערכים במהלך חודש פברואר שהוכרז כ"חודש ההיסטוריה של השחורים" וביום הרצחו של קינג.
יום מרטין לותר קינג
- ערך מורחב – יום מרטין לותר קינג
ב-2 בנובמבר 1983 חתם הנשיא רונלד רייגן על צו נשיאותי וקבע כי החל מה-20 בינואר 1986 יצויין בכל שנה יום לזכרו של קינג וייקרא על שמו. צו נוסף נחתם על ידי הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש בשנת 1992 שקבע כי יום מרטין לותר קינג יצויין כל שנה ביום שני השלישי בחודש ינואר[42].
האנדרטה לזכר מרטין לותר קינג
לאחר עשרים שנה של תכנון, חילוקי דעות ועיכובים נפתחה אנדרטת מרטין לותר קינג ב-22 באוגוסט 2011 באזור הצמוד לאזור המול – השדרה המרכזית של העיר וושינגטון בארצות הברית.
האנדרטה היא ביטוי ויזואלי למשפט מתוך הנאום "יש לי חלום": "בזכות אמונה זו נוכל לחצוב מתוך הר הייאוש אבן של תקווה."[43]. פתח הכניסה למתחם האנדרטה הוא מעבר בין שני סלעי גרניט גדולים, המסמלים את הר היאוש. מעבר להם משתרעת רחבת האנדרטה, שבמרכזה ניצב גוש גרניט לבן בגובה של 9.1 מטרים, הוא אבן התקווה. דמותו של קינג, המשקיף כביכול לעבר האופק עומדת בסמוך. משני עבריו של פתח הכניסה לרחבה מתמשכים שני כתלי גרניט המתקשתים כסהר, נחקקו בהם ארבע עשרה אימרות מתוך נאומים ודרשות שנשא קינג ודברים שכתב. בצד האנדרטה הוקם גם מרכז מבקרים המשויך אליה.
משפחתו
קורטה קינג
בשנת 1953 התחתן קינג עם קורטה סקוט קינג, (אנגלית: Coretta Scott King). החתונה נערכה על המדשאה של הורי הכלה ואת הטקס ניהל אבי החתן, במהלך הטקס השמיטה קורטה את השבועה לציית לבעלה מהטקסט – צעד שגם בתחילת המאה ה-21 נחשב ליוצא דופן. לבני הזוג נולדו ארבעה ילדים. קורטה המשיכה את פועלו של בעלה לאחר הירצחו, היא הפכה לפעילה מרכזית בתנועה לשוויון זכויות נשים. בשנת 1968 ייסדה קורטה את "מרכז קינג למען שינוי חברתי ללא אלימות", (אנגלית: King Center for Nonviolent Social Change) מרכז מחקר אקדמי לקידום זכרו ומורשתו של קינג. היא נפטרה ב-30 בינואר 2006, במרכז רפואי אלטרנטיבי במקסיקו, סיבת המוות העיקרית נקבעה ככשל נשימתי שנבע מקריסת מערכות בגין בעיות בריאות קשות ובהן סרטן השחלות וסדרה של אירועי שבץ מוחי. היא נקברה בטקס רב משתתפים ב-7 בפברואר 2006 בכנסיית המסיון של הלידה מחדש במדינת ג'ורג'יה.
צאצאים
לבני הזוג נולדו ארבעה ילדים:
- יולנדה קינג (אנגלית: Yolanda King) נולדה ב-17 בנובמבר 1955 ונפטרה ב-15 במאי 2007 היא הייתה פעילת זכויות אדם שלא נישאה מעולם ולא הותירה אחריה צאצאים.
- מרטין לותר קינג השלישי (אנגלית: Martin Luther King III) נולד ב-23 באוקטובר 1957 בנו הבכור של מרטין לותר קינג, עו"ד המתמחה בזכויות אדם. בשנת 2006 הוא נישא לבת זוגו ולהם ילדה אחת. בשנת 1997 נבחר מרטין לותר קינג השלישי לעמוד בראש התאחדות ההנהגה הדרומית-נוצרית ארגון לזכויות אדם שנוסד על ידי אביו. זמן קצר לאחר בחירתו לתפקיד הוא נכנס לסדרת עימותים קשים עם שאר חברי הארגון, ביוני 2001 הודח מרטין לותר קינג השלישי מתפקידו על רקע שיתוק שאחז בארגון והוחזר לתפקיד שבוע לאחר מכן. הוא פרש מתפקידו בשנת 2004. באפריל 2006 נבחר מרטין לותר קינג השלישי לתפקיד יו"ר ונשיא מרכז קינג.
- דקסטר סקוט קינג (אנגלית: Dexter Scott King) נולד ב-30 בינואר 1961. הוא פעיל זכויות אדם ובמאי סרטי תעודה. הוא קיבל לידיו את ניהול מרכז קינג מאמו בשנת 1989 אך נאלץ לפרוש זמן קצר לאחר מכן בגין סכסוך עם בני משפחתו, בשנת 1994 הוא נטל לידיו את ניהול המרכז שהחל לדעוך ולאבד את משקלו כמרכז לזכויות אדם[46].
- ברניס אלברטין קינג נולדה ב-28 במרץ 1963 בתו הצעירה של מרטין לותר קינג. היא בעלת תואר שני בתאולוגיה, תואר ראשון במשפטים, וכומר בכנסייה הבפטיסטית. החל משנת באוקטובר 2009 היא נבחרה לתפקיד נשיאת התאחדות ההנהגה הדרומית-נוצרית. מאבקים פנימיים בארגון מנעו ממנה מלפעול ובינואר 2011 היא פרשה מתפקיד זה. בינואר 2012 היא מונתה ליו"ר מרכז קינג לצד אחיה מרטין לותר קינג השלישי[47].
בשנת 2008 הגישו האחים תביעות ותביעות שכנגד, דקסטר קינג נתבע על ידי אחותו הצעירה ברניס ואחיו הבכור מרטין לותר קינג השלישי בטענה כי הוא מעל בכספי העזבון של הוריהם, בתגובה הגיש דקסטר קינג תביעה על הפרת אמונים מצד ברניס ומרטין לותר קינג השלישי ושימוש לא ראוי בכספי המרכז. התביעות חשפו קרעים עמוקים בקרב צאצאי מרטין לותר קינג הבן ומאבקי כוח על מורשתו וכספים[48]. באוקטובר 2009 הוסדרו התביעות בהסכם מחוץ לכתלי בית המשפט[49].
-
מרטין לותר קינג השלישי. תמונה משנת 2007
ראו גם
- אמריקאים אפריקאים
- התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית
- ועדת בית הנבחרים בנוגע להתנקשויות
- פעולה ישירה
- הנאום "יש לי חלום"
- Happy Birthday
לקריאה נוספת
ספרים בעברית
- מרטין לותר קינג: אוטוביוגרפיה, מאנגלית: דפנה לוי, ידיעות ספרים, 2008.
- רוג'ר ברנס, מרטין לותר קינג: ביוגרפיה, מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי, עורך מדעי: אייל נווה, רסלינג, 2010.
ספרים באנגלית
- Branch, Taylor (1988). Parting the Waters: America in the King Years, 1954–1963. Simon & Schuster. מסת"ב 0-671-46097-8.
- Branch, Taylor (1998). Pillar of Fire: America in the King Years, 1963–1965. Simon & Schuster. מסת"ב 0-684-80819-6.
- King, Coretta Scott (1993) [1969]. My Life with Martin Luther King, Jr. Henry Holth & Co. מסת"ב 0-8050-2445-X.
- Abernathy, Ralph (1989). And the Walls Came Tumbling Down: An Autobiography. Harper & Row. מסת"ב 0-06-016192-2.
- Frady, Marshall (2002). Martin Luther King, Jr.: A Life. Penguin. מסת"ב 978-0-14-303648-7.
- Jackson, Thomas F. (2006). From Civil Rights to Human Rights: Martin Luther King, Jr., and the Struggle for Economic Justice. University of Pennsylvania Press. מסת"ב 978-0-8122-3969-0.
- King, Jr., Martin Luther; Carson, Clayborne; Holloran, Peter; Luker, Ralph; Russell, Penny A. (1992). The papers of Martin Luther King, Jr. University of California Press. מסת"ב 0-520-07950-7.
- Lischer, Richard. (1997). The Preacher King: Martin Luther King, Jr. and the Word That Moved America. New York: Oxford University Press. מסת"ב 0-19-511132-X: מסת"ב 978-0-19-511132-3
- Clayborne Carson, Martin Luther King, Jr. Research and Education Institute. The Martin Luther King, Jr., encyclopedia Greenwood Press, 2008. מסת"ב 031329440
ספרים מאת מרטין לותר קינג
- Martin Luther King, Jr. Stride Toward Freedom: The Montgomery Story. Beacon Press, 2010 מסת"ב 0807000701
- Martin Luther King Jr. The Measure of a Man (1959) . Augsburg Fortress, Publishers, 1988 מסת"ב 0800608771
- Martin Luther King Jr. Strength to love (1963) Augsburg Fortress, Publishers, 1977. מסת"ב 0800614410
- Martin Luther King, Jr. The Trumpet of Conscience. (1967). Beacon Press, 2010 מסת"ב 080700071X
- Martin Luther King, Jr. Why we can't wait (1964) . SIGNET CLASSICS, 2000. מסת"ב 0451527534
- Martin Luther King, Jr. Where Do We Go from Here: Chaos or Community? Beacon Press, 2010 מסת"ב 080700068X
אסופות כתבים ונאומים
- Martin Luther King, Jr. editor: Coretta Scott King The Martin Luther King, Jr. Companion: Quotations from the Speeches, Essays, and Books of Martin Luther King, Jr. St. Martin's Press, 1993. מסת"ב 0312199902
- Martin Luther King. A Testament of Hope: The Essential Writings and Speeches of Martin Luther King, Jr (1986) HarperCollins, 1990. מסת"ב 0060646918
- Jim Haskins, James Haskins, Martin Luther King (Jr.). I have a dream: the life and words of Martin Luther King, Jr. Millbrook Press, 1992.
- Martin Luther King (Jr.) Editor: Clayborne Carson, Peter C. Holloran. A Knock at Midnight: Inspiration from the Great Sermons of Reverend Martin Luther King, Jr. Abacus, 2000. מסת"ב 0349112010
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: מרטין לותר קינג |
 טקסט בוויקיטקסט: יש לי חלום |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מרטין לותר קינג |
- מרטין לותר קינג, באתר פרס נובל (באנגלית)
- מרטין לותר קינג - הנאום האחרון (מתורגם) באתר יו טיוב
- מרטין לותר קינג - "מישהו הפיץ שקר" "אני שחור ואני יפה" (מתורגם) באתר יו טיוב
- מרטין לותר קינג, באתר "סנונית"
- אורי פז, מורשת מרטין לותר קינג ויחסו ליהודים באתר פאזל
- "מכתב מכלא בירמינגהאם" (באנגלית)
- הנאום יש לי חלום (טקסט בעברית)
- הנאום יש לי חלום (טקסט באנגלית)
- פסקאות נבחרות מנאומיו וכתביו של מרטין לותר קינג, בתרגום לעברית
- הנאום יש לי חלום בקובץ קול, להאזנה או צפיה בוידאו (Title No1)
ערן סבאג, "חיים של אחרים" על מרטין לותר קינג - תוכנית ראשונה, 27 בספטמבר 2011- ערן סבאג, "חיים של אחרים" על מרטין לותר קינג - תוכנית שנייה, 16 בינואר 2012
- יובל מלחי, פרק 209: מרטין לותר קינג – סיפור היסטורי לילדים ולמבוגרים, באתר "קטעים בהיסטוריה", 9 באוגוסט 2017
- חן מלול, כך נולד הנאום ששינה את העולם, באתר הספרייה הלאומית, אוגוסט 2017
מרטין לותר בדרכו לקבלת פרס נובל, ארכיון הסרטונים של AP, דצמבר 10 1964
הערות שוליים
- ^ דף "חינוך ולימודים" בפרק הביוגרפיה באתר הרשמי של "מרכז קינג"
- ^ סיפור שינוי השם באתר "הדרך הגרמנית"
- ^ [1]
- ^ [2]
- ^ King’s God: The Unknown Faith of Dr. Martin Luther King Jr.
- ^ ניו יורק טיימס Boston U. Panel Finds Plagiarism by Dr. King כתבה מיום 11 באוקטובר 1991
- ^ Editing Martin Luther King, Jr.:Political and Scholarly Issues
- ^ ראלף לוקר On Martin Luther King's Plagiarism ... באתר החוג להיסטוריה של אוניברסיטת ג'ורג מייסון דצמבר 2004
- ^ אתר אוניברסיטת סטנפורד Curry, Izola Ware (1916- )
- ^ Martin Luther King jr. The Measure of a Man Fortress Press; Philadelphia 1959
- ^ Measure of a Man, The (1959)
- ^ Wolfgang Mieder. "Making a Way Out of No Way": Martin Luther King's Sermonic Proverbial Rhetoric. Peter Lang, 2010 page 90
- ^ * הבלדה על ברמינגהאם (אנגלית), מאת דדלי רנדל.
- ^ “Letter From Birmingham Jail”
- ^ באתר "ותיקי זכויות האדם"
- ^ הפרק על השפעת המצעד באתר ותיקי זכויות האדם
- ^ Dream Assignment כתבה באתר הסמית'סוניאן אוגוסט 2003, נקרא ביום 22 באפריל 2013
- ^ Interesting Dr. Martin Luther King Jr. Facts, נקרא ביום 7 במאי 2013
- ^ אייל נווה. ארצות הברית דמוקרטיה בהתהוות מתמדת. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה 2007 עמוד 294
- ^ אתר "חלומות משותפים" הטקסט המלא של הנאום באנגלית, נקרא ב-27 באפריל 2013
- ^ The Story Of King's 'Beyond Vietnam' Speech
- ^ מסה על הנאום Martin Luther King Jr. made our nation uncomfortable באתר עיתון וושינגטון פוסט מאוקטובר 2011.
- ^ קטעים מבחרים מתוך הנאום
- ^ Dr. Martin Luther King's Economics: Through Jobs, Freedom
- ^ [3] מרטין לותר קינג - הנאום האחרון (מתורגם) באתר יו טיוב
- ^ כתבה בעיתון טיים מיום 31 במרץ 2013 Martin Luther King: An Assassination Remembered
- ^ ראו ערך מורחב רצח מרטין לותר קינג
- ^ Jack Kershaw Is Dead at 96; Challenged Conviction in King’s Death
- ^ Dr. King's Slaying Finally Draws A Jury Verdict, but to Little Effect
- ^ דו"ח ועדת בית הנבחרים בנוגע להתנקשויות
- ^ מרטין לותר קינג – אוטוביוגרפיה, עורך: קלייבורן קרסון, בהוצאת ידיעות אחרונות, עמ' 30
- ^ ארצות הברית – דמוקרטיה בהתהוות מתמדת, תל אביב: עמוד 295 האוניברסיטה הפתוחה, 2007
- ^ Martin Luther King (Jr.), Peter Holloran. The Papers of Martin Luther King, Jr.: Threshold of a New Decade, January 1959-December 1960. University of California Press, 2005 page 269
- ^ Martin Luther King (Jr.), Peter Holloran. The Papers of Martin Luther King, Jr.: Symbol of the Movement January 1957 - December 1958 page 84
- ^ א-לוהים מאמין באדם, ריינהולד ניבור, עמ' 8
- ^ Sundquist, Eric J. (2005). Strangers in the land: Blacks, Jews, post-Holocaust America. Cambridge, MA: Harvard University Press, p. 110
- ^ טקסט הנאום, באתר ארכיב האינטרנט
- ^ Sundquist, Eric J. (2005). Strangers in the land: Blacks, Jews, post-Holocaust America. Cambridge, MA: Harvard University Press, p. 110.
- ^ על הציטוט והוויכוח שניצת לאחרונה בנוגע לו In the words of Martin Luther King… בבלוג של מרטין קרמר
- ^ 45 שנים לרצח מרטין לותר קינג: מבחר תעודות על קשריו של הכומר קינג עם מדינת ישראל והניסיונות להביאו לביקור בארץ האתר ארכיון המדינה, נקרא ב-4 במאי 2013
- ^ Why Martin Luther King never visited Israel מדוע קינג לא ביקר בישראל, בבלוג של מרטין קרמר, נקרא ב-4 במאי 2013
- ^ Proclamation 6401 - Martin Luther King, Jr., Federal Holiday, 1992
- ^ "With this faith we will be able to hew out of the mountain of despair a stone of hope."
- ^ כתבה מ-29 בדצמבר 2008 באתר CNN FBI tracked King's every move, נקרא ב-24 באפריל 2013
- ^ 1
תמליל הראיון [http://web.archive.org/web/20071211111242/http://www.booknotes.org/Transcript/index_print.asp?ProgramID
1442 October 29, 1989 And the Walls Came Tumbling Down by Rev. Ralph David Abernathy] באתר ארכיון האינטרנט, נקרא ב-24 באפריל 2013
- ^ A Civil Rights Group Suspends, Then Reinstates, Its President ניו יורק טיימס, כתבה מיולי 2001
- ^ אתר מרכז קינג Bernice King named CEO of the King Center פרסום מספטמבר 2012 נקרא 18 באפריל 2013
- ^ ניו יורק טיימס Atlanta Judge Orders King Children to Discuss His Estate כתבה מיום 14 בספטמבר 2009
- ^ כתבה מ-13 באוקטובר 2009 באתר CNN: King children resolve battle; 'We still always loved one another
- אספקלריה - כפירה/פילוסופיה
- אספקלריה - דתות/נצרות
- אספקלריה - סינון
- תבניות ניווט - פרס נובל
- מרטין לותר קינג
- אנשי השנה של המגזין טיים
- פציפיסטים אמריקאים
- ארצות הברית: התנועה לזכויות האזרח
- זוכי פרס נובל לשלום
- כמרים אמריקאים
- קורבנות רציחות פוליטיות בארצות הברית
- זוכי פרס גראמי
- מקבלי מדליית החירות הנשיאותית
- מקבלי מדליית הזהב של הקונגרס
- זוכי פרס נובל אמריקאים
- פעילי זכויות אדם אמריקאים
- רטוריקנים ונואמים אמריקאים
- הקהילה האפרו-אמריקאית
- מורשעים בעבירות על רקע אידאולוגי בארצות הברית
- זוכי פרס אניספילד-וולף
- פעילים אפרו-אמריקאים
- נפטרים ב-1968