רצח פוליטי

רצח פוליטי הוא רצח ממניע פוליטי. ברוב המקרים, הרצח הפוליטי נועד לסילוק הנרצח כדי לשנות משטר, מדיניות, או פעילות שלטונית. לחליפין, רצח פוליטי יכול להתבצע גם כדי להפסיק פעילות המנוגדת לאינטרסים של משטר, או להסרת איום עתידי עליו.

הגדרות ומחלוקות

רצח פוליטי עלול להתבצע למטרות שונות, כגון החלפת השלטון, שינוי הקו המדיני של מדינה או תנועה פוליטית, סיכול תוכנית מדינית, סילוק מתחרה מזירת ההתמודדות על השלטון, או מניעת המשך פעילות. לעיתים, גם רצח של אישיות ציבורית שלא לצורך הגשמת מטרה עתידית ברורה, אלא כנקמה על מעשי עבר, או לצורך פרסום עצמי, יכול להיות מתואר כרצח פוליטי.

ההגדרה של פעולה כרצח פוליטי תלויה כמעט תמיד בעיני המסתכל. אירוע הנחשב לרצח פוליטי בעיני תומכי הנרצח, לעיתים קרובות יוגדר על ידי מתנגדיו כהתנקשות לצורך שחרור מרודן, נקמה לגיטימית, או פעולת ענישה (הוצאה להורג), בעיקר אם הם מחזיקים בעמדת כוח בזמן הרצח או כתוצאה ממנו. בדומה לכך, אירועים המתרחשים כחלק מלחימה נגד ארגוני גרילה או ארגוני טרור ומוגדרים מצד אחד כפעולות אכיפה, השלטת סדר בכוח הנשק, או סיכול ממוקד, עשויים להיתפס על ידי הצד השני כרצח פוליטי. על כן הגדרות של אירועים ספציפיים נתונות לעיתים קרובות במחלוקת.

בהיבט ההיסטורי, רצח פוליטי יכול לשנות גורל של עמים ומדינות. אירועי רצח פוליטיים הביאו במספר מקרים לשינוי ניכר במדיניות בעקבות החלפת השלטון, ובטווח ארוך יותר. דוגמאות לכך הן רצח הקיסר הרומי קליגולה שסיים את שלטון האימים והטירוף שלו, רצח נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן שגרם לעיכוב ארוך ביישום שוויון זכויות לאחר ביטול העבדות וורצח יצחק רבין. רצח פרנץ פרדיננד, ארכידוכס אוסטריה היה הניצוץ שהצית את מלחמת העולם הראשונה.

בהיבט המשפטי, רצח פוליטי עשוי להיות עבירת רצח מבחינת החוק הפלילי המקומי, אך לעיתים מתואר הרצח בדיעבד כמעשה לא פוליטי ואף לגיטימי, במיוחד אם הוא חלק מהפיכה שהצליחה להביא להחלפת השלטון. במקרים רבים זכו רוצחים בדיעבד להכרה כגיבורים לאומיים. בימי קדם היו מקרים רבים בהם מבצעי רצח פוליטי תפסו את השלטון בעצמם. עלייתו של יהוא לשלטון בממלכת ישראל (על פי המסופר בספר מלכים ב', פרק י') היא דוגמה לכך.

לא כל רצח של אישיות פוליטית נחשב בהכרח רצח פוליטי. טבח משפחת המלוכה של נפאל שבוצע על ידי יורש העצר אשר התאבד לאחריו, לא נחשב כרצח פוליטי, על פי ההסבר המקובל (אם כי על פי תאוריית קשר הנפוצה במדינה, האחריות לרצח מוטלת על אחיו של יורש העצר שהוכתר למלך לאחר הרצח; במסגרת השערה זו, זהו רצח פוליטי לכל דבר). התנקשות או ניסיון התנקשות באישיות פוליטית מוסברים לעיתים כמעשה טירוף. כך היה ברצח השרה השוודית אנה לינד, ובניסיון ההתנקשות ברונלד רייגן בתחילת כהונתו כנשיא ארצות הברית, במקרים אלה, על אף שהיעדים היו דמויות פוליטיות, מטרת המתנקשים לא הייתה פוליטית.

הוצאה להורג של שליט או יריב פוליטי לאחר הפיכה אינה נחשבת לרוב כרצח פוליטי, אם השלטון החדש אינו המשכו הישיר של השלטון הקודם. דוגמאות לכך הן הוצאתו להורג של ניקולאה צ'אושסקו לאחר לכידתו בידי מורדים, ושל סדאם חוסיין, בעקבות משפטו בידי המשטר החדש בעיראק, אשר בנסיבות אחרות היו עשויים להיות מוגדרים כרצח פוליטי. עם זאת, התנקשות ביריבים פוליטיים גולים (כגון רצח שאפור בח'תיאר בשליחות המשטר החדש לאחר המהפכה האיראנית) נחשבת לרוב כרצח פוליטי.

אבטחת השלטון

לנוכח האיום של רצח פוליטי, הייתה הגנת חיי השליט לאורך ההיסטוריה למשימה חשובה שהוטלה על כוחות מיוחדים, לרוב של נאמני השליט כמו קרובי משפחתו או יחידה מובחרת, לפעמים מאוישת על ידי בני עם השונה מהעם שעליו שולט השליט כדי להתמודד עם אינטרסים זרים שעשויים להוות קרקע לבגידה של שומרי הראש. בתקופה המודרנית, בה נחשפים המנהיגים לציבור ואינם מסתגרים בארמונות וטירות, הפך תפקיד שמירתם למורכב וקשה ביותר ודורש הכשרה מקצועית ונהלים מיוחדים. בארצות הברית מוטלת משימת אבטחת הנשיא על השירות החשאי. ברוסיה את התפקיד מבצע שירות הביטחון הנשיאותי ושירות האבטחה הפדרלי. בישראל מוטלת משימת אבטחת ראשי השלטון על היחידה לאבטחת אישים של שירות הביטחון הכללי ועל יחידת "כח עוז" של משמר הכנסת.