ז'אן אנרי דינן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
עריכה
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה.

ז'אן אנרי דינן

ז'אן אנרי דינן (Jean Henri Dunant;‏ 8 במאי 1828 - 30 באוקטובר 1910; ידוע גם כאנרי דינן או הנרי דוננט) היה איש עסקים ופעיל חברתי שווייצרי.

במהלך נסיעת עסקים ב-1859 היה דינן עד לתוצאות הקרב על סולפרינו (24 ביוני 1859), באיטליה של היום. הוא רשם את זכרונותיו בספר "זכרונות מסולפרינו", שיצא לאור ב-1862 ב-1,600 עותקים שדינן מימן בעצמו. הספר היווה בסיס רעיוני לייסוד הצלב האדום. אמנת ז'נבה של 1864 מבוססת על רעיונות של דינן, וב-1901 הוא זכה בפרס נובל לשלום הראשון יחד עם פרדריק פסי.

ראשית חייו

דינן נולד בז'נבה, בנם הבכור של ז'אן-ז'אק דינן ואנטואנט דינן-קולאדון. בני משפחתו היו קלוויניסטים אדוקים ובעלי השפעה בקרב תושבי ז'נבה. שניהם היו פעילים חברתיים, אביו עבד עם אוכלוסיות של אסירים ויתומים ואמו עבדה עם חולים ועניים. בעקבותיהם הלך ז'אן כאשר בגיל 19, יסד יחד עם כמה צעירים את "אגודת יום חמישי"- אגודה של צעירים שהתאספו אחת לשבוע ללימוד תנ"ך ועזרה לעניים. ב-30 בנובמבר 1852, הוא הקים את סניף ז'נבה של ימק"א ושלוש שנים מאוחר יותר, השתתף בפגישה בפריס בנושא הקמת ימק"א הבינלאומי.

אלג'יריה

ב-1853 דינן ביקר באלג'יריה, תוניס וסיציליה בשליחות חברה שהתמקדה ב"מושבות סטיף". למרות חוסר הניסיון, הוא סיים את המשימה בהצלחה. בהשראת הנסיעה הוא כתב את ספרו הראשון "אודות השליט בתוניס" שפורסם ב-1858. ב-1856 הוא יסד חברה לפעול במושבות הזרות ואחרי שקבל אדמות מממשלת צרפת באלג'יר הוא הקים חברה לגידול תירס ומסחר בשם "החברה הפיננסית ותעשייתית של מון-ג'ימיליה מילס". עם זאת, זכויות האדמה והמים לא הוגדרו באופן ברור והשלטונות המקומיים לא שתפו פעולה. על כן החליט לערער ישירות לקיסר הצרפתי, נפוליאון השלישי, אשר באותו עת נלחם עם צבאו בלומברדיה. צרפת לחמה לצד ממלכת סרדיניה נגד האוסטרים שכבשו את רוב איטליה של ימינו. המפקדה של נפוליון הייתה ממוקמת בעיירה קטנה בשם סולפרינו. דינן כתב ספר בשבח נפוליאון השלישי בכוונה למסור אותו לקיסר ולפגוש אותו אישית בסולפרינו.

הקרב על סולפרינו

דינן הגיע לסולפרינו בערב של 24 ביוני 1859 לאחר קרב שהתרחש בקרבה. הוא נדהם לראות כ-38,000 פצועים, גוססים וגופות מתים נטושים עדיין בשדה הקרב וככל הנראה כמעט ולא היה מאמץ להגיש להם עזרה. דינן ארגן את האוכלוסייה המקומית, בעיקר נשים ונערות, להגשת עזרה לחיילים הפצועים והחולים. היה חסר להם ציוד ודינן עצמו ארגן את רכישת הציוד והקמת בתי חולים שדה. הוא שכנע את האוכלוסייה להגיש עזרה ללא הבחנה באיזו צד לחמו תחת הסיסמה "כולם אחים". הוא גם הצליח לארגן את שחרורם של רופאים אוסטרים שנשבו על ידי הצרפתים.

הצלב האדום

אחרי שובו לז'נבה ביולי, החליט דינן לכתוב את ספרו Un Souvenir de Solferino (זכרונות מסולפרינו) שהוציא לאור ב-1862. בספר תיאר את הקרב, עלותו והתוהו ובוהו שנוצר בעקבותיו. הוא גם פיתח את הרעיון שארגון נטראלי צריך להתקיים לטיפול בחיילים הפצועים. הוא חילק את הספר למנהיגים פוליטיים וצבאיים מובילים באירופה והחל במסע באירופה לקידום הרעיונות שלו. הספר התקבל באופן חיובי ונשיא האגודה הג'נבית לרווחה ציבורית, גוסטב מויניה הפך את הספר לנושא המרכזי של מפגש הארגון ב-9 בפברואר 1863. במפגש דנו בהמלצותיו של דינן והחליטו על הקמת ועדה בת חמישה חברים לבדוק האפשרות ליישם את ההמלצות וקבעו שדינן יהיה חבר בוועדה. חברי הוועדה האחרים היו מוניה, הגנרל הצבאי השווצרי אנרי דופור והרופאים לואי אפיה ותיאדור מונואר. כיום מקובל לראות ב-17 בפברואר 1863, יום המפגש הראשון של הוועדה, כתאריך הקמת הצלב האדום.

המשך חייו ומותו

עסקיו של דינן באלג'יר התדרדרו, בין היתר בשל הקדשת זמנו לקידום רעיונותיו ההומניים. מצבו הכלכלי התדרדר עד מאד וב-17 באוגוסט 1868 נאלץ על ידי בית הדין למסחר בז'נבה, להכריז על פשיטת רגל. בהמשך התדרדר דינן לעוני ורק ב-1887 בעודו חי בלונדון, התחיל לקבל תמיכה כספית חודשית מקרובי משפחה רחוקים ומצבו הכלכלי התייצב. ביולי של אותה השנה עבר לגור בהיידן שבשווייץ שם חיי שארית חייו. ב-30 באפריל 1892 עבר לגור בבית חולים ובית הבראה בניהול הרופא הרמן אלתר. בנין זה משמש כיום כמוזאון אנרי דינן. ב-1901 זכה בפרס נובל לשלום (בשנה הראשונה לחלוקת הפרס), יחד עם המדינאי הצרפתי פרדריק פאסי. מת ב-30 באוקטובר 1910 בבית האבות בהיידן כאשר הוא סובל מדיכאון ופרנויה.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ז'אן אנרי דינן בוויקישיתוף


זוכי פרס נובל לשלום
1901–1925 דינן, פאסי (1901) • דוקומון, גובאט (1902) • קרמר (1903) • המוסד לחוק בינלאומי (1904) • פון זוטנר (1905) • רוזוולט (1906) • מונטה, רנו (1907) • ארנולדסון, באייר (1908) • ברנארט, דה קונסטן (1909) • לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910) • אסר, פריד (1911) • רוט (1912) • לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916) • הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918) • וילסון (1919) • בורז'ואה (1920) • ברנטין, לאנגה (1921) • ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924) • צ'מברלין, דוז (1925) Nobel Prize.png
1926–1950 בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928) • קלוג (1929) • סודרבלום (1930) • אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932) • אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934) • פון אוסייצקי (1935) • לאמאס (1936) • ססיל (1937) • משרד ננסן הבין-לאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (1944) • הול (1945) • באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948) • אור (1949) • באנץ' (1950)
1951–1975 ז'ואו (1951) • שווייצר (1952) • מרשל (1953) • נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956) • פירסון (1957) • פיר (1958) • נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960) • המרשלד (1961) • פאולינג (1962) • הצלב האדום (1963) • לותר קינג (1964) • UNICEF‏ (1965) • לא הוענק (1966–1967) • קאסן (1968) • ארגון העבודה הבין-לאומי (1969) • בורלוג (1970) • ברנדט (1971) • לא הוענק (1972) • קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סאטו (1974) • סחרוב (1975)
1976–2000 ויליאמס, מגווייר (1976) • אמנסטי אינטרנשיונל (1977) • בגין, סאדאת (1978) • תרזה (1979) • אסקיבל (1980) • נציבות האו"ם לפליטים (1981) • מירדאל, רובלס (1982) • ואלנסה (1983) • טוטו (1984) • האגודה הבין-לאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985) • ויזל (1986) • אריאס (1987) • כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988) • גיאטסו (1989) • גורבצ'וב (1990) • סו צ'י (1991) • מנצ'ו (1992) • מנדלה, דה קלרק (1993) • רבין, פרס, ערפאת (1994) • רוטבלט, קונגרס פגוואש בנושא מדע ועניינים בינלאומיים (1995) • בלו, הורטה (1996) • המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997) • יום, טרימבל (1998) • רופאים ללא גבולות (1999) • קים (2000)
2001 ואילך האומות המאוחדות, אנאן (2001) • קרטר (2002) • עבאדי (2003) • מאטאיי (2004) • הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005) • יונוס, גרמין (2006) • גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007) • אהטיסארי (2008) • אובמה (2009) • שיאובו (2010) • ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011) • האיחוד האירופי (2012) • הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013) • יוספזאי, סאטיארת'י (2014) • קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015) • סנטוס (2016) • התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017) • מוראד, מקווגי (2018) • אבי אחמד​ (2019) • תוכנית המזון העולמית​ (2020) • מוראטוב, רסה​ (2021) • ביאליצקי, ממוריאל, המרכז לחירויות אזרחיות (2022) • נרגוס מוחמדי, (2023)
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ז%27אן_אנרי_דינן&oldid=2074332"