קו העוני

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קו העוני הוא מדד חברתי כלכלי, המתייחס לרמות ההכנסה המינימאליות הנדרשות לאדם או משפחה. אדם או משפחה ייחשבו עניים אם סך הכנסותיהם נמוך באופן קבוע מקו העוני. בהתאם למתודה של מדידתו.

קו העוני נועד להיות האינדיקטור בין אלו שהכנסתם מספיקה לשם קיום ראוי לבין אלו שהכנסתם לא מספיקה לכך. אולם במרבית המדינות המערביות הוא אינו קובע עוני מוחלט ואינו חייב לסמל כי לאותם פרטים ומשפחות הנמצאות מתחתיו יש מצוקת אמת ביכולת אספקת מצרכים ושירותים.

באותן המדינות, העוני הוא יחסי לרמת החיים הכללית של אותה מדינה. במדינות עשירות יחצה קו העוני את אזרחי אותה מדינה בהכנסה גבוהה יותר מאשר במדינות עניות.

במדינות רווחה רבות מקובל כי המדינה מסייעת לאזרחיה הנמצאים מתחת לקו העוני בדרך של מתן הטבות שונות, כספיות או שוות כסף.

שיטות מדידה

קיימות שיטות מדידה רבות. השיטות הרווחות הן:

  • מדידה יחסית - עני הוא מי שרמת חייו נמוכה יחסית לרמת החיים במדינה (בחברה) בה הוא חי[1]. זו היא הגישה המקובלת בישראל.
  • מדידה בערכים מוחלטים - משפחה תחשב לענייה אם אין ביכולתה לרכוש סל מוצרים בסיסי, מינימום הנדרש לקיומה של המשפחה.
  • מדידה סובייקטיבית - העוני הוא כפי שמשק הבית רואה אותו, אינו תלוי ברמת החיים המוחלטת במדינה או בסל מוצרים אלא ברצונותיו של האדם.

היסטוריה

במאה ה-19 הוגדר לראשונה "קו" למדידת עוני, בידי צ'רלס בות(אנ) וסיבהום ראונטרי(אנ) ובשנת 1887 פורסמה לראשונה מדידה לפי מודל כזה. בתקופת מלחמת העולם השניה התקבל בבריטניה מודל שראה את קו העוני במצב של אי-השגת קיום מינימלי במספר מרכיבים בסיסיים מסוימים, בהם מזון, דיור ולבוש. (דו"ח בוורידג).

במדינת ישראל, בעשורים בראשונים לקיומה התייחסו ל"קו העוני" כאל העדר בצרכים חיוניים. בשנת 1963 הקיף שר הסעד, יוסף בורג, ועדה בראשות ד"ר ישראל כ"ץ שתפקידה היה לקבוע "סל צריכה הולם" ולקבוע מדד לקביעת קו העוני. הועדה לא הצליחה למלא את המשיבה ופוזרה בשנת 1967. בשנות ה-70 הובילו רפי רוטר ונירה שמאי ל"מדידה יחסית" כדי לקבוע את קו העוני בישראל. לפי פרופסור אברהם דורון, "המדידה היחסית" שיזמו רוטר ונירה הייתה אמורה להיות זמנית ונועדה לתת תמונת מצב ראשונית על מצב העוני באותה תקופה[2].

קו העוני בישראל

בישראל קו העוני מוגדר כהכנסה הפחותה מ-50% מההכנסה החציונית, למשפחה. משמעות ההכנסה הפנויה החציונית היא הכנסה משפחתית (מעבודה, הון ונכסים, אחרי מסים ישירים ותשלומי העברה), שלחצי מהמשפחות יש הכנסה גבוהה ממנה ולחצי נמוכה ממנה. בשל צורת חישוב זו, קו העוני הוא יחסי ומושפע מרמת ההכנסה הכללית במשק. בחישוב קו העוני נלקח בחשבון גודל המשפחה על ידי שימוש ב"סולם שקילות" המאפשר השוואה של רמת החיים של משפחות בגודל שונה. קו העוני בישראל מחושב על ידי המוסד לביטוח לאומי.

"ה'הכנסה' לצורך חישוב קו העוני בישראל, מבוססת על ההכנסה הכספית (החודשית או השנתית) של האדם. החישוב אינו מביא בחשבון הכנסה בעין, אינו מביא בחשבון חסכונות שהאדם משתמש בהם אותה עת (כך שמיליארדר שפרש מעסקיו וחי רק מחסכונותיו, יוגדר עני) ואינו מביא בחשבון בעלות על נכסים שמביאה לחסכון משמעותי בהוצאות המחיה השוטפות כגן בעלות על דירה, שמובילה ישירות לחסכון חודשי של שכר דירה (כך אדם שמרויח מעט מעבר לקו העוני ומוציא אלפי שקלים מידי חודש על שכר דירה לא יוגדר עני, בעוד חברו שמרוויח מעט פחות מקו העוני ומתגורר בדירה בבעלותו כן יוגדר "עני")[2].

תחולת העוני היא אחוז האוכלוסייה שהכנסתה נמוכה מקו העוני (מתוך האוכלוסייה הכללית).

על פי פרסומי המוסד לביטוח לאומי לשנת 2017 ישראל מובילה לרעה ביחס למדינות המערב במדד העוני. נכון לשנת 2017 קו העוני לזוג עומד על 5,216 שקלים. למרות ירידה מתונה בשיעורי העוני, בשנת 2016 חיו בישראל יותר מ-1.8 מיליון עניים. בהשוואה ל-2015 שיעורי העוני בקרב משפחות ירדו מ-19.1% ל-18.6%, ו-14,400 משפחות עלו מעל לקו העוני. לצד המגמות החיוביות עלתה ב-2016 תחולת העוני בנפשות ובילדים. שיעור העוני של נפשות עלה ב-0.3%, ושיעור הילדים החיים בעוני עלה ב-1.2%. שיעור הקשישים החיים בעוני ירד מ-60.3% ל-58.7%. בשנה זו תחולת העוני של החרדים עלתה מ-44.6% ל-45.1%. חלקן של המשפחות העניות החרדיות מכלל המשפחות העניות מגיע ל-15%, שיעור גדול בהרבה מחלקם היחסי של החרדים באוכלוסייה, שהוא 6%. 39% מקרב העניים הם ערבים, אף שחלקם היחסי באוכלוסייה הכללית הוא 14.6%. עם זאת שיעור העוני אצל משפחות ערביות ירד מ-53.3% מקרב אוכלוסייה זו בשנת 2015 ל-49.4% בשנת 2016[3].

ביקורת

בשל אופיו של העוני יחסי, עני במדינה אחת יכול להיחשב לבן אדם אמיד במדינה שנייה. לדוגמה, אזרח מדינת העולם השלישי שהתל"ג לנפש שלה לא עולה על כמה מאות דולרים לשנה, ייחשב לעני מאוד בישראל, אך עני ישראלי המקבל סכום גבוה פי 10 מאותו עני ממדינת העולם השלישי, יחשב לאמיד באותה מדינה. יש הרואים במקרה זה דוגמה לתיאור החלקי שמספקים הנתונים המתקבלים באמצעות חישוב קו העוני.

בנוסף על כך, עוני הוא תופעה רב ממדית[4]. קו העוני היחסי המקובל בישראל, מתייחס רק לממד אחד של העוני - רמת ההכנסות. כך למשל, אין התייחסות לתחושת עוני (עוני סובייקטיבי).

בעיה נוספת בחישוב מספר העניים וקו העוני היא אמינות נתוני ההכנסה המשפחתית שעליהם מתבסס החישוב. בישראל חישוב קו העוני מתבסס על סקר ההכנסות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שבו נשאלים כ-15 אלף ראשי משק-הבית על הכנסותיהם החודשיות השוטפות הכוללות הכנסות משכר עבודה, מנכסים, מקצבאות או מכל הכנסה אחרת. מדידה המתבססת על סקר כזה היא בעייתית לא רק מפני שכל סקר חשוף לטעויות סטטיסטיות, אלא בעיקר מפני שבסקר הספציפי הזה של הכנסות משק-הבית יש הטיה מובנית כי חלק מן הנסקרים יעדיפו לא לדווח את המספרים האמיתיים לסוקרים, ולא להסגיר את כל מקורות ההכנסה (למשל, כסף שחור) ובכך להטות את התוצאות מטה לעומת רמת ההכנסות האמיתיות. בתחום הספציפי של הכנסות מפנסיה, נמצא כי יש פערים משמעותיים בין הנתונים המתקבלים מעיבוד נתוני סקר ההכנסות לבין הנתונים הרשמיים הנאספים מדיווחי המעסיקים לביטוח לאומי ולמס הכנסה[5].

ראו גם

קישורים חיצוניים


הערות שוליים

  1. מוחמד סייד-אחמד, ד"ר יעקב ורשבסקי, ‏עוני ואי-שוויון בחלוקת ההכנסות – תמונת מצב, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, אוקטובר 2001
  2. 2.0 2.1 עמיעד כהן, ‏האומנם שליש מילדי ישראל עניים?, השילוח 9, אפריל 2019
  3. אמיר אלון, 1.8 מיליון עניים, 840 אלף מהם - ילדים. דו"ח העוני, באתר ynet, 6 בדצמבר 2017
  4. דניאל גוטליב וניצה (קלינר) קסיר, העוני בישראל ואסטרטגיית מוצעת לצמצומו, פרסומי בנק ישראל, יולי 2004
  5. אלי ציפורי, ‏הישראבלוף של מדדי העוני שמתבססים על סקרי הלמ"ס, באתר גלובס, 3 בפברואר 2018
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0