חואן מנואל סנטוס

חואן מנואל סנטוס קלדרון
Juan Manuel Santos Calderón
	חואן מנואל סנטוס קלדרון
לידה	10 באוגוסט 1951 (גיל: 72); בוגוטה
מדינה	קולומביה
מפלגה	המפלגה הליברלית (לפני 2005); המפלגה החברתית של האחדות הלאומית
בת זוג	מריה קלמנסיה רודריגס מונרה
	7 באוגוסט 2010 – 7 באוגוסט 2018; (8 שנים)
	→ אלווארו אוריבה איוואן דוקה ←

חואן מנואל סנטוס קלדרון (בספרדית: Juan Manuel Santos Calderón; נולד ב-10 באוגוסט 1951) הוא פוליטיקאי, עיתונאי וכלכלן קולומביאני, שכיהן כנשיא קולומביה וכיושב ראש המפלגה החברתית של האחדות הלאומית (Partido Social de Unidad Nacional). שימש בעבר כשר סחר החוץ, שר האוצר ושר ההגנה הלאומית. זוכה פרס נובל לשלום לשנת 2016 על ניסיונו להביא להסכם עם המחתרת FARC לסיום מלחמת האזרחים בקולומביה, שנדחה במשאל עם באותה שנה.

ביוגרפיה

רקע משפחתי ושנות צעירותו ולימודיו

מנואל סנטוס נולד בעיר בוגוטה בירת קולומביה במשפחה שרבים מבניה היו אנשי ציבור. אחי סבו, אדוארדו סנטוס, היה נשיא קולומביה בין השנים 1938–1942 ובעל העיתון "אל טיימפו". האב, אנריקה סנטוס, היה במשך יותר מחמישים שנה מוציא לאור של עיתון זה. בן דוד של חואן מנואל, פרנסיסקו סנטוס, שימש כסגן נשיא בעת כהונתו של הנשיא הקודם אלווארו אוריבה ולס. חואן מנואל סנטוס הוא כלכלן בהכשרתו.

חואן מנואל סנטוס למד עד גיל 16 במספר מכללות, לרבות מכללת "סן קרלוס" בבוגוטה, שבה היה חבר לימודים עם אנדרס פאסטראנה אראנגו, גם הוא לימים נשיא הרפובליקה. היה פרח קצונה בבית הספר של חיל הים בקרטחנה. אחר כך למד כלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת קנזס בארצות הברית. בהמשך עשה קורסים לתארים מתקדמים בכלכלה, משפט כלכלי ומנהל ציבורי בבית הספר לכלכלה של לונדון, באוניברסיטת הארוורד והיה עמית מטעם תוכנית פולברייט בבית הספר פלצ'ר למשפט ודיפלומטיה באוניברסיטת טאפטס.

קריירה דיפלומטית ועיתונאית

בצעירותו פעל סנטוס למשך 9 שנים כנציג הפדרציה הלאומית של מגדלי הקפה בארגון הקפה הבינלאומי בלונדון. במקביל כיהן למשך שנתיים כמזכיר משנה בשגרירות ארצו באנגליה. חואן מנואל סנטוס היה עד שנת 1991 בעבר סגן מנהל של העיתון "אל טיימפו" שהשתייך למשפחתו.

קריירה פוליטית

הוא כיהן כשר לסחר חוץ בעת שלטונו של הנשיא ססאר גוויריה (1994-1991), שר האוצר ולאשראי ציבורי, בימי הנשיא אנדרס פאסטראנה אראנגו (2002-2000). בשנת 1992 התמנה ליושב ראש הוועידה השמינית של האו"ם על סחר ופיתוח. הוא כיהן כשר ההגנה הלאומית של קולומביה בשנים 2006–2009 והיה אחראי לקו הממשלתי התקיף נגד תנועות המורדים במדינה.

בשנת 2010 התמודד על תפקיד נשיא קולומביה וזכה ב-69% מקולות הבוחרים, יריבו בבחירות היה אנטנאס מוקוס, ראש עיריית בוגוטה לשעבר, אשר זכה ב-27% מן הקולות בלבד.

בנאום ניצחונו הכריז סנטוס על כוונתו לשמור על מעמדה של קולומביה כבת בריתה של ארצות הברית בדומה למדיניות שנקט קודמו הנשיא אלווארו אוריבה ולס.

המשא ומתן לסיום מלחמת האזרחים

הנושא המרכזי בו עסק סנטוס כנשיא הוא הניסיון להביא לסיום מלחמת האזרחים בקולומביה.

בשנת 2012 החלו שיחות בין ממשלת קולומביה לבין המחתרת המרקסיסטית FARC. סנטוס הכריז שעל ההסכם להיחתם עד נובמבר 2013, אולם השיחות בוטלו כאשר בין השנים 2014 ו-2015 ביצע הארגון התקפות רבות.

בספטמבר 2015 פגש סנטוס לראשונה את מנהיג FARC, טיומוצ'נקו, בפגישה שאירח נשיא קובה ראול קסטרו בהוואנה.^[1] ב-23 ביוני 2016 חתמו סנטוס וטימוצ'נקו בהוואנה בירת קובה על הסכם הפסקת אש.^[2] על פי ההסכם יתפרקו 7,000 לוחמי ה-FARC מנשקם ויעבירו אותו לידי האו"ם. ב-24 באוגוסט חתמו הצדדים על הסכם שלום.^[3] במשאל עם שנערך בקולומביה ב-2 באוקטובר 2016, נדחה הסכם השלום ברוב זעום.^[4] עם זאת שני הצדדים הביעו נכונות להמשיך במגעים ולפעול יחד על מנת לשמור על השלום. למרות כישלון משאל העם, ועדת פרס נובל החליטה ימים ספורים אחר כך, ב-7 באוקטובר להעניק לסנטוס את פרס נובל לשלום. ב-24 בנובמבר נחתם בבירה בוגוטה הסכם שלום סופי.^[5]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חואן מנואל סנטוס בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ בדרך להסכם היסטורי בקולומביה: הנשיא והמורדים הקומוניסטים הכריזו על סיום הלחימה תוך חצי שנה, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2015
^ בתום סכסוך של 50 שנה: קולומביה והמורדים חתמו על הפסקת אש, באתר וואלה!‏, 24 ביוני 2016
^ יום היסטורי בקולומביה: הסכם שלום נחתם בין הממשלה למורדים, באתר וואלה!‏, 25 באוגוסט 2016
^ רויטרס, הלם בקולומביה: העם דחה את הסכם השלום, באתר ynet, 3 באוקטובר 2016
^ לאחר הכישלון במשאל העם: הסכם שלום חדש נחתם בקולומביה, באתר וואלה!‏, 25 בנובמבר 2016

הקודם: אלווארו אוריבה	נשיא קולומביה 2010–2018	הבא: איוואן דוקה

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24513729חואן מנואל סנטוס

[1] בדרך להסכם היסטורי בקולומביה: הנשיא והמורדים הקומוניסטים הכריזו על סיום הלחימה תוך חצי שנה, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2015

[2] בתום סכסוך של 50 שנה: קולומביה והמורדים חתמו על הפסקת אש, באתר וואלה!‏, 24 ביוני 2016

[3] יום היסטורי בקולומביה: הסכם שלום נחתם בין הממשלה למורדים, באתר וואלה!‏, 25 באוגוסט 2016

[4] רויטרס, הלם בקולומביה: העם דחה את הסכם השלום, באתר ynet, 3 באוקטובר 2016

[5] לאחר הכישלון במשאל העם: הסכם שלום חדש נחתם בקולומביה, באתר וואלה!‏, 25 בנובמבר 2016

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

זוכי פרס נובל לשלום
1901–1925	דינן, פאסי (1901) • דוקומון, גובאט (1902) • קרמר (1903) • המוסד לחוק בינלאומי (1904) • פון זוטנר (1905) • רוזוולט (1906) • מונטה, רנו (1907) • ארנולדסון, באייר (1908) • ברנארט, דה קונסטן (1909) • לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910) • אסר, פריד (1911) • רוט (1912) • לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916) • הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918) • וילסון (1919) • בורז'ואה (1920) • ברנטין, לאנגה (1921) • ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924) • צ'מברלין, דוז (1925)
1926–1950	בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928) • קלוג (1929) • סודרבלום (1930) • אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932) • אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934) • פון אוסייצקי (1935) • לאמאס (1936) • ססיל (1937) • משרד ננסן הבין-לאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (1944) • הול (1945) • באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948) • אור (1949) • באנץ' (1950)
1951–1975	ז'ואו (1951) • שווייצר (1952) • מרשל (1953) • נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956) • פירסון (1957) • פיר (1958) • נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960) • המרשלד (1961) • פאולינג (1962) • הצלב האדום (1963) • לותר קינג (1964) • UNICEF‏ (1965) • לא הוענק (1966–1967) • קאסן (1968) • ארגון העבודה הבין-לאומי (1969) • בורלוג (1970) • ברנדט (1971) • לא הוענק (1972) • קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סאטו (1974) • סחרוב (1975)
1976–2000	ויליאמס, מגווייר (1976) • אמנסטי אינטרנשיונל (1977) • בגין, סאדאת (1978) • תרזה (1979) • אסקיבל (1980) • נציבות האו"ם לפליטים (1981) • מירדאל, רובלס (1982) • ואלנסה (1983) • טוטו (1984) • האגודה הבין-לאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985) • ויזל (1986) • אריאס (1987) • כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988) • גיאטסו (1989) • גורבצ'וב (1990) • סו צ'י (1991) • מנצ'ו (1992) • מנדלה, דה קלרק (1993) • רבין, פרס, ערפאת (1994) • רוטבלט, קונגרס פגוואש בנושא מדע ועניינים בינלאומיים (1995) • בלו, הורטה (1996) • המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997) • יום, טרימבל (1998) • רופאים ללא גבולות (1999) • קים (2000)
2001 ואילך	האומות המאוחדות, אנאן (2001) • קרטר (2002) • עבאדי (2003) • מאטאיי (2004) • הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005) • יונוס, גרמין (2006) • גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007) • אהטיסארי (2008) • אובמה (2009) • שיאובו (2010) • ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011) • האיחוד האירופי (2012) • הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013) • יוספזאי, סאטיארת'י (2014) • קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015) • סנטוס (2016) • התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017) • מוראד, מקווגי (2018) • אבי אחמד (2019) • תוכנית המזון העולמית (2020) • מוראטוב, רסה (2021) • ביאליצקי, ממוריאל, המרכז לחירויות אזרחיות (2022) • נרגוס מוחמדי, (2023)

חואן מנואל סנטוס

תוכן עניינים

ביוגרפיה

רקע משפחתי ושנות צעירותו ולימודיו

קריירה דיפלומטית ועיתונאית

קריירה פוליטית

המשא ומתן לסיום מלחמת האזרחים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

תפריט ניווט

חואן מנואל סנטוס

ביוגרפיה

רקע משפחתי ושנות צעירותו ולימודיו

קריירה דיפלומטית ועיתונאית

קריירה פוליטית

המשא ומתן לסיום מלחמת האזרחים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

תפריט ניווט

חיפוש