יוסף רוטבלט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוסף (ג'וזף) רוטבלט
לידה 4 בנובמבר 1908
פטירה 31 באוגוסט 2005 (בגיל 96)
ענף מדעי פיזיקה
מקום מגורים פולין, בריטניה
פרסים והוקרה פרס נובל לשלום

יוסף (ג'וזף) רוטבלט (4 בנובמבר 1908 - 31 באוגוסט 2005) היה פיזיקאי יהודי פולני בריטי. עבודתו של רוטבלט על נשורת גרעינית הייתה תרומה חשובה לקראת אשרור האמנה למניעת ניסויים גרעיניים בשנת 1963. בשנת 1995 הוא זכה בפרס נובל לשלום על מאמציו לפירוק נשק גרעיני.

קורות חייו

יוסף (ג'וזף) רוטבלט נולד למשפחה יהודית מבוססת בוורשה, ב-4 בנובמבר 1908, כאחד משבעה ילדים. בעקבות סגירת הגבולות במלחמת העולם הראשונה כשל העסק המשפחתי והמשפחה חוותה עוני.

עם סיום מלחמת העולם הראשונה, עבד רוטבלט כעוזר חשמלאי בוורשה תוך שהוא שואף להיות פיזיקאי. ללא השכלה פורמלית, הוא זכה למקום במחלקה לפיזיקה של האוניברסיטה החופשית של פולין, למד לתואר שני ב-1932 ולמד לדוקטורט בפיזיקה, באוניברסיטת ורשה ב-1938. רוטבלט החזיק בתפקיד עמית מחקר במעבדת הקרינה של האגודה המדעית של ורשה וכן עבד בפיזיקה אטומית באוניברסיטה החופשית של פולין ב-1937. במהלך תקופה זו, הוא התחתן עם סטודנטית לספרות, טולה גרין, אותה פגש ב-1930.

לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, ערך ניסויים שהראו כי בתהליך הביקוע הגרעיני, נפלטו ניטרונים. בתחילת 1939 הוא חזה כי במידה ומספר גדול של ביקועים גרעינים יתרחשו תוך זמן קצר במידה מספקת, כמויות ניכרות של אנרגיה יכולות להשתחרר. הוא המשיך וחישב, כי תהליך זה יכול להתרחש בפחות ממיקרו שנייה, וכתוצאה מכך יביא לפיצוץ.

בשנת 1939, הוא הוזמן ללמוד בפריז (באמצעות קשרים פולנים עם מארי קירי) באוניברסיטת ליברפול, כעוזרו של ג'יימס צ'דוויק, זוכה פרס נובל על הגילוי של הנייטרונים. צ'דוויק בנה מאיץ חלקיקים כדי ללמוד על תגובות גרעיניות בסיסיות ורוטבלט רצה לבנות מכונה דומה בוורשה. הוא נסע לאנגליה לבד, כי הוא לא יכל להרשות לעצמו לתמוך באשתו שם.

לאחר זמן מה, צ'דוויק נתן לרוטבלט מלגה (מלגת אוליבר לודג'), שהכפילה את הכנסותיו ובקיץ 1939, חזר רוטבלט לביתו, מתוך כוונה להביא את טולה אשתו בחזרה איתו. בסוף אוגוסט, עת תכננו לעזוב את ורשה, חלתה טולה מאד ונשארה מאחור כשהיא מתכננת להצטרף אליו תוך כמה ימים. אך בעקבות פרוץ מלחמת העולם השנייה נלכדה בוורשה וכל מאמציו של רוטבלט בחודשים שלאחר מכן להביא אותה דרך בלגיה, דנמרק או איטליה נכשלו, מכיוון שכל מדינה בתורה סגרה את גבולותיה. מאוחר יותר נספתה טולה בשואה במחנה הריכוז וההשמדה מיידנק, ורוטבלט לא ראה אותה שוב. מותה השפיע עליו עמוקות למשך שארית חייו, והוא מעולם לא נישא בשנית.

פרויקט מנהטן

בהיותו עדיין בפולין, רוטבלט הבין שעבודתו יכולה לשמש לייצור פצצה. בתחילה הוא חשב שהוא צריך "להניח לנושא" אבל עם עליית גרמניה הנאצית הוא המשיך בתהליך הפיתוח מכיוון שחשב שהדרך היחידה למנוע מגרמניה הנאצית מלהשתמש בפצצה גרעינית הייתה לייצר פצצה גרעינית גם לבריטניה שתשמש כגורם הרתעה.

לאחר תחילת המלחמה התחיל רוטבלט לעבוד באופן מפורש עם צ'דוויק על הפצצה כשבתחילת 1944 יחד עם קבוצת צ'דוויק עבדו על פרויקט מנהטן כדי לבנות את פצצות האטום הראשונות.

התנאי לעבודה בפרויקט מנהטן היה אזרחות אמריקאית או נתינות בריטית תנאי שהוסר לאחר שרוטבלט סירב.

המשיכו להיות לו הסתייגויות חזקות נגד השימוש במדע לפיתוח נשק כזה הרסני והוא הופתע לשמוע במרץ 1944 בארוחת ערב פרטית אצל צ'דוויק את לזליג רובס אומר: "כמובן שהמטרה האמיתית לייצור הפצצה הייתה להכניע את הסובייטים".

עד סוף 1944, היה כבר ברור שגרמניה נטשה את פיתוח הפצצה ורוטבלט התבקש לעזוב את הפרויקט. לאחר מכן הוצג לצ'דוויק תיק שבו רוטבלט הואשם בהיותו מרגל סובייטי. זאת ועוד, לאחר שלמד להטיס מטוסים, הוא אף נחשד ברצון להצטרף לחיל האוויר המלכותי כדי שיוכל לטוס לפולין ומשם לערוק לברית המועצות. בסופו של דבר, הואשם רוטבלט בביקור חבר בסנטה פה והשארת המחאה פתוחה למימון הקמה של תא קומוניסטי. למעשה, רוטבלט הצליח להראות כי חלק גדול מהמידע בתוך התיק היה מפוברק. בנוסף, מרשומות ה-FBI עולה, כי בשנת 1950, חברו של רוטבלט בסנטה פה אותר בכלל בקליפורניה והכחיש את הסיפור. אותו חבר טען, כי ההמחאה מעולם לא נפדתה והיא הושארה כדי לשלם עבור פריטים שלא היו זמינים בבריטניה בזמן המלחמה. בספר זכרונות משנת 1985, מספר רוטבלט, כיצד תיבה המכילה "את כל המסמכים שלי" הלכה לאיבוד בנסיעה ברכבת מוושינגטון לניו יורק כשהוא עזב את המדינה. אך למעשה, ישנו מספר גדול של מסמכים אישיים של רוטבלט מלוס אלמוס בארכיון מרכז צ'רצ'יל. רוטבלט לא הורשה עוד להיכנס לארצות הברית עד לשנת 1964. יוסף רוטבלט היה לפיזיקאי היחיד שעזב את פרויקט מנהטן, מטעמי מצפון.

עבודה למען השלום

רוטבלט האמין, כי מדענים תמיד צריכים להיות מודאגים לגבי ההשלכות המוסריות של עבודתם ובכך הוא הפך לאחד ממבקריו הבולטים ביותר של מרוץ החימוש הגרעיני. רוטבלט היה החותם הצעיר ביותר של מניפסט ראסל-איינשטיין ב-1955 ועמד בראש מסיבת העיתונאים בהשקתו.

לאחר הסיקור החיובי של המניפסט, סיירוס איטון הציע לממן את כנסי פגוואש בנושאי השפעה על מדע וענייני העולם. יחד עם ברטראנד ראסל ואחרים, ארגן רוטבלט את הכנס הראשון ב -1957 והמשיך לעבוד במסגרת זו עד יום מותו. למרות מסך הברזל והמלחמה הקרה, הוא דגל בהקמת קשרים בין מדענים מהמערב והמזרח. מסיבה זו, נתפסו כנסי פגוואש כחשודים. בתחילה, הממשלה הבריטית התייחסה אליהם כאל "מפגשים קומוניסטים" אך רוטבלט שכנע את ג'.ד. קוקרופט שהיה חבר ברשות לאנרגיה אטומית בבריטניה, להיות מוזמן לכנס בשנת 1958. הוא התנגד בהצלחה לניסיונות להשתלט על הכנסים וגורם רשמי במשרד חוץ כתב [1], כי הקושי הוא להשיג מפרופ' רוטבלט התייחסות למה שאנחנו חושבים ... הוא ללא ספק קנאי לעצמאותו וליושרה המדעית"... "הבטחת ארגון מחדש למשלחת הבריטית יהיה הצורך הראשון, אבל אני לא יודע אם יש תקווה כלשהי לכך". בתחילת שנות השישים, התייחס כבר משרד הביטחון לכנסי פאגווש כאל כנסים מכובדים מאד ואף נתן את ברכתו הרשמית. משרד החוץ ציין, כי כל פריצת דרך עשויה היטב מקורה במפגשים מסוג זה. במקביל לכנסים אלו, רוטבלט הצטרף לאיינשטיין, אופנהיימר, ראסל ומדענים אחרים הנוגעים בדבר, כדי לייסד את האקדמיה העולמית לאמנות ומדע, רעיון שהוצע על ידם באמצע שנות החמישים והוקם באופן רשמי בשנת 1960 לאחר פריצת הדרך של האמנה למניעת ניסויים גרעיניים. בשנת 1965 קיבל רוטבלט את אות מפקד מסדר האימפריה הבריטית (CBE).

המשך חייו

בשנת 1976, פרש רוטבלט מסנט ברתולומאוס. בין השנים 1975–1976, הוא היה פרופסור אורח ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת אדינבורו. הוא האמין, שלמדענים יש אחריות מוסרית בדיוק כמו שבועת היפוקרטס המספקת קוד התנהגות לרופאים. לדעתו, למדענים גם צריך להיות קוד משלהם של התנהגות מוסרית, מעין שבועת היפוקרטס למדענים.

בתקופת כהונתו כנשיא כנסי פגוואש, בין השנים 1988–2004, העמיד רוטבלט בכל שנה מחדש, את מרדכי ואנונו, טכנאי גרעין ישראלי, לבחירה כמועמד לפרס נובל לשלום.

רוטבלט יצא במסעות תעמולה ללא הרף נגד נשק גרעיני. בראיון שהעניק זמן קצר לפני בחירות 2004 לנשיאות ארצות הברית, הוא הביע את אמונתו שגם היום, 50 שנה אחרי, מניפסט ראסל איינשטיין רלוונטי מאד במיוחד בהקשר לבחירתו של נשיא בארצות הברית. ומעל לכל, ביחס לשימוש מנע האפשרי של נשק גרעיני.

בהרצאת התודה שלו בעת קבלת פרס נובל לשלום בשנת 1995, הוא אמר: "מעל לכל, יש לזכור את האנושיות שלך"[1].

בשנת 1992, זכה רוטבלט בפרס השלום על שם אלברט איינשטיין וכן נבחר בשנת 1995 להיות חלק ממסדר החברה המלכותית.

בשנת 1998 קיבל רוטבלט תואר אבירות KCMG, שימש כעורך הראשי של כתב העת לפיזיקה ברפואה ובביולוגיה[2] והיה עורך וחבר מועצת המנהלים של כתב העת לשלום סביבתי [2].

רוטבלט היה הנשיא של כמה מוסדות ואיגודים מקצועיים וגם מייסד שותף וחבר בוועד המנהל של המכון הבינלאומי לחקר השלום בסטוקהולם [3]. כמו כן, היה גם חבר מייעץ בוועדה למחקר רפואי של ארגון הבריאות העולמי.

רוטבלט היה יהודי פולני שנולד והתחנך בוורשה וחי לאחר מכן בבריטניה. הוא דיבר פולנית בצורה מושלמת והדגיש את קשריו לפולין. הוא אמר על עצמו כי הוא "פולני עם דרכון בריטי".

פרסים ותעודות כבוד

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוסף רוטבלט בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ ראו כאן
  2. ^ ראו כאן


זוכי פרס נובל לשלום
1901–1925 דינן, פאסי (1901) • דוקומון, גובאט (1902) • קרמר (1903) • המוסד לחוק בינלאומי (1904) • פון זוטנר (1905) • רוזוולט (1906) • מונטה, רנו (1907) • ארנולדסון, באייר (1908) • ברנארט, דה קונסטן (1909) • לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910) • אסר, פריד (1911) • רוט (1912) • לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916) • הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918) • וילסון (1919) • בורז'ואה (1920) • ברנטין, לאנגה (1921) • ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924) • צ'מברלין, דוז (1925)
1926–1950 בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928) • קלוג (1929) • סודרבלום (1930) • אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932) • אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934) • פון אוסייצקי (1935) • לאמאס (1936) • ססיל (1937) • משרד ננסן הבין-לאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (1944) • הול (1945) • באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948) • אור (1949) • באנץ' (1950)
1951–1975 ז'ואו (1951) • שווייצר (1952) • מרשל (1953) • נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956) • פירסון (1957) • פיר (1958) • נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960) • המרשלד (1961) • פאולינג (1962) • הצלב האדום (1963) • לותר קינג (1964) • UNICEF‏ (1965) • לא הוענק (1966–1967) • קאסן (1968) • ארגון העבודה הבין-לאומי (1969) • בורלוג (1970) • ברנדט (1971) • לא הוענק (1972) • קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סאטו (1974) • סחרוב (1975)
1976–2000 ויליאמס, מגווייר (1976) • אמנסטי אינטרנשיונל (1977) • בגין, סאדאת (1978) • תרזה (1979) • אסקיבל (1980) • נציבות האו"ם לפליטים (1981) • מירדאל, רובלס (1982) • ואלנסה (1983) • טוטו (1984) • האגודה הבין-לאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985) • ויזל (1986) • אריאס (1987) • כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988) • גיאטסו (1989) • גורבצ'וב (1990) • סו צ'י (1991) • מנצ'ו (1992) • מנדלה, דה קלרק (1993) • רבין, פרס, ערפאת (1994) • רוטבלט, ועידות פגוואש בנושא מדע ועניינים בין-לאומיים (1995) • בלו, הורטה (1996) • המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997) • יום, טרימבל (1998) • רופאים ללא גבולות (1999) • קים (2000)
2001 ואילך האומות המאוחדות, אנאן (2001) • קרטר (2002) • עבאדי (2003) • מאטאיי (2004) • הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005) • יונוס, גרמין (2006) • גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007) • אהטיסארי (2008) • אובמה (2009) • שיאובו (2010) • ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011) • האיחוד האירופי (2012) • הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013) • יוספזאי, סאטיארת'י (2014) • קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015) • סנטוס (2016) • התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017) • מוראד, מקווגי (2018) • אבי אחמד​ (2019) • תוכנית המזון העולמית​ (2020) • מוראטוב, רסה​ (2021) • ביאליצקי, ממוריאל, המרכז לחירויות אזרחיות (2022) • נרגוס מוחמדי (2023) •ניהון הידאנקיו (2024)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25539519יוסף רוטבלט

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יוסף_רוטבלט&oldid=1804207"