הפרדה גזעית
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. הערך נותן כדוגמה רק את ארצות הברית, בעוד קיימות עוד דוגמאות רבות בהיסטוריה וכיום.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. הערך נותן כדוגמה רק את ארצות הברית, בעוד קיימות עוד דוגמאות רבות בהיסטוריה וכיום. |
הפרדה גזעית היא הפרדה בין בני אדם על בסיס גזעי. ההפרדה יכולה להתבטא בכניסה למסעדות, מערכות חינוך, אולמות קולנוע, בתי חולים, מקומות מגורים ועוד. כיום הפרדה גזעית אינה פעולה חוקית במרבית מדינות העולם, אך היא יכולה להתקיים באמצעות נורמות חברתיות.
הפרדה גזעית יכולה להתבצע באמצעים שונים, החל מאפליה בקבלה לעבודה או בהשכרת ומכירת דירות לאנשים מגזע מסוים, ועד להפרדה גזעית המעוגנת בחוק. בארצות הברית, הפרדה גזעית הייתה מעוגנת בחוק, ואחת הדוגמאות לכך היא חוקים כנגד נישואים בין-גזעיים. חוקים כנגד הפרדה גזעית חוקקו בארצות הברית במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20.
רק ב-1967 בוטלו סופית במדינות רבות בארצות הברית כל החוקים שנותרו עד אז נגד נישואים בין-גזעיים של לבנים עם צבעוניים (אפריקאים או אינדיאנים).
הפרדה גזעית מספקת אמצעי לשימור היתרון הכלכלי והמעמד החברתי הגבוה של הקבוצה הפוליטית השלטת, ובתקופה המודרנית שיטה זו הונהגה בעיקר על ידי האדם הלבן כלפי אנשים בעלי צבע עור כהה.
היסטוריה
באופן היסטורי, עמים כובשים רבים, ביניהם המונגולים, עמי הבנטו, והאצטקים, הנהיגו הפרדה גזעית בשטחם. להלן מספר דוגמאות היסטוריות להפרדה גזעית:
ארצות הברית
לאחר שהתיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית ביטל את העבדות בארצות הברית, אפליה גזעית הוסדרה בחוק באמצעות חוקי ג'ים קרואו, שהנהיגו הפרדה גזעית נוקשה. למרות שחוקים אלו כוננו זמן קצר לאחר שהקרבות פסקו, הם נעשו רשמיים רק לאחר תקופת השיקום, בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-19, במה שנודע כתקופת השפל של יחסי הגזע בארצות הברית. הפרדה חוקית זו נמשכה עד לשנות ה-60 של המאה ה-20, בעיקר באמצעות כוחם הפוליטי של אנשי המפלגה הדמוקרטית שהתבססה בזמנו על השמרנות הקיצונית במדינות הדרום. ההפרדה התבטאה בשירותים ציבוריים כגון תחבורה ציבורית, מוסדות חינוך, מסעדות, פארקים ומגורים.
במהלך תקופה זו רשויות מקומיות רבות שיתפו פעולה עם ארגונים שדגלו בהפרדה גזעית והיו כופים, לפעמים באמצעות איומים ואלימות, על בעלי עסק לבנים להימנע מלמכור לשחורים. כתוצאה מזה בסיטואציות רבות אמריקאים שחורים היו נוסעים במושב האחורי של האוטובוס מחוץ לעיר בשביל לרכוש עודפי מזון במחיר כפול. בחלק מהמקרים הם היו נכנסים בטעות לשכונה לבנה או לעסק הלא נכון והיו מותקפים על ידי המקומיים.
על אף שדעת הרוב בפסק דין פלסי נגד פרגוסון ב-1886 קבעה שההפרדה הגזעית היא חוקתית תחת הדוקטרינה של "נפרד אבל שווה", דעת המיעוט של השופט ג'ון מרשל הרלאן טענה שההחלטה היא ביטוי לתפיסה של "עליונות הגזע הלבן", וקבעה שהחוקה האמריקנית היא "עיוורת צבעים", שאינה מאפשרת הבחנות בין שחורים ללבנים.
ההפרדה הגזעית המוסדית הסתיימה כפרקטיקה רשמית באמצעות מאבקם של פעילים בתנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית כגון רוזה פארקס, ומרטין לותר קינג. תנועה זו פעלה בין 1955 ו-1968 לסיום האפליה כנגד אפרו-אמריקאים ולסיום ההפרדה הגזעית. מאבקם היה לא אלים בעיקרו, והם נקטו בטקטיקה של מרי אזרחי, בפעולות כגון סירוב לפנות את הכיסא באוטובוס לאדם לבן (רוזה פארקס), והתיישבות הפגנתית במסעדות שיועדו ללבנים בלבד. המאבק הוביל במידה רבה לחקיקת חוק זכויות האזרח ב-1964 וחוק זכויות ההצבעה ב-1965, שנתמך על ידי נשיא ארצות הברית דאז, לינדון ג'ונסון.
עד שנת 1968 כל צורות ההפרדה הגזעית הוכרזו כלא חוקתיות על ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית, ובשנת 1970 כבר לא הייתה תמיכה בהפרדה גזעית חוקית ורשמית. הפרדה גזעית רשמית הפכה לבלתי חוקית בבתי הספר, עסקים, צבא ארצות הברית, שירותים אזרחיים ובממשלה. שירותים ציבוריים נפרדים, ברזיות מים נפרדות ובתי ספר שקיימו הפרדה הפסיקו להתקיים, והתנועה לזכויות האזרח זכתה לתמיכה ציבורית גדולה.
אפרו-אמריקאים החלו לאייש תפקידים משמעותיים כגון ראשי ערים, מושלים ופקידים ממשלתיים הן במדינות הצפון והן במדינות הדרום, בבית הנבחרים האמריקאי ובסנאט ארצות הברית, בממשלת ארצות הברית, ובשנת 2009 נבחר ברק אובמה לנשיאות, והיה לנשיא השחור הראשון בהיסטוריה של ארצות הברית.
דרום אפריקה
בשנת 1948 נחקקו ע"י המפלגה הלאומית בדרום אפריקה חוקי אפליה והפרדה בין הלבנים לשחורים.
חוקי האפרטהייד כפו הפרדה מוחלטת באזורי המחיה, במוסדות החינוך, באמצעי התחבורה, ובגישה לשרותי הבריאות, התרבות והפנאי, תוך הקצאת המיטב שבהם לשימוש בני המיעוט הלבן. הם גם אסרו על נישואים בין בני הגזעים השונים, העניקו ללבנים את הזכות הבלעדית לבחור ולהיבחר למוסדות השלטון, הגבילו את חופש התנועה של השחורים, ואסרו עליהם התאגדות פוליטית ומקצועית. בצד חוקי האפרטהייד התפתחה מערכת נוקשה של אכיפת החוקים תוך שימוש בעונשים מחמירים, מעצר מנהיגי אופוזיציה פוליטית, שיטור ברוטאלי ופיזור הפגנות מחאה באש חיה.
מדיניות האפרטהייד ספגה גינויים הולכים וגוברים מצד הקהילה הבינלאומית החל משנות ה-60, תהליך שהביא בהדרגה לנידויה של דרום אפריקה ממשפחת העמים ולהטלת סנקציות נגדה. אלה, בשילוב תסיסה פנימית חריפה מצד ארגוני התנגדות לאפרטהייד, הביאו בסופו של דבר לקריסת משטר האפרטהייד לאחר ארבעה עשורים, בתהליך שבוצע בדרכי שלום ותוך העברה מסודרת של השלטון לידי הרוב השחור בבחירות דמוקרטיות.
בשנת 1994 התקיימו הבחירות הדמוקרטיות הרב-גזעיות הראשונות בדרום אפריקה, בהן זכה הקונגרס הלאומי האפריקאי ברוב מוחץ. הנשיא הנבחר, נלסון מנדלה, ערך מחדש את חוקת המדינה והקים את ועדת האמת והפיוס. תפקידה של הוועדה היה לחקור ולהוקיע את עוולות משטר האפרטהייד תוך מתן חנינה ומחילה למבצעי מדיניות האפרטהייד, וזאת בתנאי שימסרו את כל האמת על מעשי המשטר הקודם ויביעו חרטה על מעשיהם, לתועלת הדורות הבאים.
ראו גם
- אינטגרציה גזעית
- גזענות
- אפרטהייד
- רצח פעילי זכויות האזרח במיסיסיפי (1964)
- חוק זכויות האזרח (1964)
- נפרד אבל שווה
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
