מאסר וגאולת רבי שניאור זלמן מליאדי

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קובץ:מבצר פטרופבלסקי.jpg
מבצר פטרופבלסקי בו היה אסור אדמו"ר הזקן

מאסר וגאולת רבי שניאור זלמן מליאדי התרחשה עם מייסד חסידות חב"ד רבי שניאור זלמן מלאדי, על רקע ההתנגדות לדרך החסידות. מלשינות שיצאה מאת המתנגדים של וילנא בקיץ תקנ"ח הובילה למאסרו של רבי שניאור זלמן ולמעצרם של שלושים מחסידיו ברחבי רוסיה, אולם כעבור תקופה יצא ממאסרו ביום י"ט בכסלו ונקבע היום לחג הגאולה וכ'ראש השנה לחסידות'.

קובץ:חדר בפטרובלסקי.jpg
תא בכלא הסמוך לזה שבו היה אסור אדמו"ר הזקן

רקע: התפשטות שיטת החסידות, ההתנגדות

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – חסידות, ההתנגדות לחסידות

השתלשלות האירועים

המלשינות

קובץ:אדמו"ר הזקן שעווה.jpg
בובת שעווה של אדמו"ר הזקן, מוצב כיום בתערוכת בית הכלא - מבצר 'פטרובלסקיא קרעפאסט', הבובה מוצבת בפתח התערוכה ולצידה שלט ברוסית המספר על מאסרו של "הרב הגדול ביותר של היהודים"

בד' סיוון תקנ"ח, הירש בן דוד מווילנה מגיש מלשינות נגד רבי שניאור זלמן, בטענה כי הוא "...קושר קשר, הולך ואוסף צעירים יהודים פורקי עול, עושה רשימות להיות עזר ללמהפכה שבארץ צרפת.. מנהלים הם חיים ללא מיסגרת החוק, מלאי תענוגות... שותים ואוכלים ומסתובבים באפס מעשה... והם גם גנבים ולוקחי שוחד..."[1] ולכן מייעץ "...שיגייסו אותם ולתיתם בחזית הקרב או שמא להגלותם לערבה.."[1] יומיים אחרי זה בעיצומו של חג השבועות הגיש המלשין מלשינות נוספת נגד שלטונות העיר וילנא (הכתיבה בעיצומו של חג השבועות, צורת החתימה העברית המעוותת מורים, לכאורה, שהמלשין לא היה יהודי) וביום י' אלול תקנ"ח נפתח התיק נגד רבינו הזקן והגנרל-פרוקורור מגיש את המלשינות אל הקיסר.

ביום י"ג אלול תקנ"ח (14 באוגוסט 1798) הורה הקיסר לברר את תוכן המלשינות ובט"ו אלול הודיע הגנרל-פרוקורור אל המושל האזרחי של ליטא, את הוראת הקיסר, לברר את הנושא. ביום כ"ט אלול המליץ המושל האזרחי של ליטא לקחת את רבינו הזקן לחקירה, ויחד אתו גם את ראשי עדת חסידיו אשר בליטא.

המאסר

בימי חול המועד סוכות תקנ"ט שולח שר המשפטים מכתב לעצור את האדמו"ר הזקן ולשלחו לפטרפורג, וכן לעצור ראשי החסידים בוילנא ולחקרם.[2] המאסר עצמו בוצע מיד ובל' בתשרי מודיע המושל כי הוא נשלח יחד עם "ניירותיו וספריו",[3] המאסר עצמו היה "תחת משמר חזק כאחד הפושעים הגדולים"[4] והוא נשלח לעיר פטרבורג.

בתחילת חודש חשוון הגיע לפטרבורג והועמד לחקירה, במהלכה נשאל אודות עיסוקו, תפקידו, מהותה של הכת החסידית מנהגיה ועוד. על רבים מהשאלות לא היה בכוחו לענות ללא מתורגמן כך שהחקירה לא מוצתה וכך סיכם זאת שר המשפטים לקיסר: "כשהגיע לכאן שאלו אותו שאלות בעניין זה שבתשובותיו עליהן העיד שלא יסד כת חדשה, ולא שלח כסף לחוץ לארץ והוא אינו עוסק אלא בפתרון העניינים הרוחניים של היהודים... אך עקב חוסר שליטתו ברוסית ובגרמנית, לא היה אפשר לקבל ממנו הסבר מספק בהעדר מתורגמן... אבל המושל האזרחי של ליטא.. ושל בילרוסיה.. מתארים אותו כאיש די מזיק..."[5] כתשובה על כך ביקש הקיסר "לכתוב בשפת היהודים המקומית, שאלות מקיפות ומפורטות"[5]

במקביל למעצר רבי שניאור זלמן התקבלה פקודה לעצור כשלושים חסידים מוילנא מהסביבה, בא' בחשוון תקנ"ט עצרו את ראשי החסידים בולינא והחזיקו אותם בכנסייה בעיר[6] חקירתם החלה מיד למחרת. בסיום חקירתם בוילנא נשלחו 7 מראשי החסידים בכ' בחשוון לפטרבורג, אולם אלו עוכבו באמצע דרכם (בהיותם בריגא) בפקודת הצאר. החוקרים עצמם המליצו והחוו את דעתם מתוך השמועות אשר לרוב נטו להשחרת ה"כת הקרולינית"[7] והמלצה לחסלה.[8]

בארכיון של המאסר נמצאה עדות ארוכה של רבינו כתובה בלשון הקודש כמענה לשאלות שנשאל,[9] בסיומה מבקש רבינו כי יציגו לפניו את הטיוטה של התרגום "כי במעט שינוי ישתנה העניין כולו". בימים שלאחר מכן נשלחה העדות לוילנא באישור הקיסר לתרגום. ובד' בכסלו נשלח התרגום חזרה, ותמצית מתוכנה נשלח לעיון הקיסר. במכתב ארוך ששלח שר הפנים לצאר מעביר הוא לו את כל השתלשלות המאורעות: ההלשנה, הפקפוק מהימנותה, טענות אנשי וילנא על הכת ככת חדשה הנוגדת את היהדות, הסיוע לשלטונות האויב, מענה רבי שניאור זלמן ותוצאת חקירת החסידים, המלצת החוקרים כי בשל השפעתו החזקה והנהגותיהם של חסידיו יש סיכון לשלום המדינה ולכן מומלץ לחסל את הכת.[10]

הגאולה

בי"ט בכסלו הודיע הקיסר "שלא מצא בהתנהגות היהודים שהקימו את כת הקרולינים [- חסידים] שום דבר מזיק למדינה...וציווה לשחרר את כולם.."[11] הודעת השחרור של החסידים הועברה למושלים בוילנא ובכ"ח בכסלו (25 בנובמבר) יום רביעי של חג החנוכה התקבלה ההודעה אצל מושלי וילנא לשחררם לביתם.[12] החסידים שוחררו וחזרו לביתם עד הערב "נר חמישי דחנוכה" ומני אז נקבע היום למועד שמחה יתירה על ידי קהילות החסידים ברחבי רוסיה.[13]

התייחסות רבינו למעצר והגאולה

במילים קצרות תיאר רבי שניאור זלמן במכתב לרבי לוי יצחק מברדיצוב:

להודיע את כל התלאה אשר מצאני מאנשי ריבנו דוילנא, ההולכים אחרי דעת רבם הידוע אשר התיר דמינו כמים בשנת תקל"ב, ועתה מקרוב כאשר נכנסו תחת ממשלת הקיסרות רוסיה מצאו מקום להפיק זממם במלשינות רבה ועצומה על כל תלמודת תלמידי הבעש"ט נשמתו עדן ומשנהו רבנו הגדול המגיד מישרים דמיעזריטש וראוונא נשמתו עדן. אך בהיות דתי המלך שלא להצדיק הראשון בריבו בלי שמיעת טענות שכנגדו, לזאת הביאוני בחזקת היד לעיר מלוכה פטרבורג לחצר המטרה, וה' היה עם פי "ומה' מענה לשון" להשיב תשובה ניצחת על כל דבריהם ונתקבל מאוד בעיני הקיסר והשרים יר"ה. והדת ניתנה במכתב חירות לכל אנשי שלומנו להתנהג כמקדם בכל מכל כל.

אודות השיחרור עצמו התפרסמה מכתבו של רבי שניאור זלמן בו כתב:

...כי הפלא ה' והגדיל לעשות בארץ והפליא והגדיל שמו הגדול והקדוש אשר נתגדל ונתקדש ברבים, ובפרט בעיני כל השרים וכל העמים אשר בכל מדינות המלך, אשר גם בעיניהם יפלא הדבר הפלא ופלא, וענו ואמרו על זאת כי אם מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו, ותהיה זאת לפלא כי ה' איתנו ואין עוד....

...ברם כגון דא צריך להודיע, כי יום אשר עשה ד' עמנו הוא, יום ג שנכפל בו כי טוב יט בכסליו, יום הילולא רבא פטירת רבינו הקדוש ז"ל, וכשקריתי בס[פר] תהילים בפסוק "פדה בשלום נפשי", קודם שהתחלתי פסוק שלאחריו, יצאתי בשלום מד' שלום.

אגרות קודש אדמו"ר הזקן עמוד רל (הוצאת תשע"ב).

כמה מכתבים מפורסמים כתב ופרסם רבי שניאור זלמן מיד לאחר שחרורו, מכתב אחד המתחיל במילים "קטנתי מכל החסדים ומכל וכו" בה גם מבקש מהחסידים בין השאר לנהוג בנמיכות רוח ובאיפוק, נדפסה לאחר מכן באגרת הקודש בספר התניא אגרת ב.[14] מכתב נוסף שלח רבי שניאור זלמן לקהל ווילנה ובה מבקש מהם ב"אזהרה נוראה" שלא לדבר אחרי הגר"א ותלמידי חכמים ושלא לעורר מחלוקות.[15]

תיק החקירה

לאחר קריסת המשטר הקומוניסטי נמצא בארכיון הגנרל-פרוקורור של רוסיה הצארית תיק החקירה של המאסר, שבו שמורים מכתבי ההלשנה המקוריים, חוות הדעת של פקידי השלטון, הוראות הצאר, דוחות החקירה ותשובות על שאלות החוקרים שכתב הרבי בכתב ידו[16].

מתיק החקירה עולה כי המאסר בא בעקבות הלשנה החתומה בידי הירש בן דוד. הכותב מאשים את בעל התניא בגיבוש חבורות של "צעירים יהודים פורקי עול", ובסיוע למהפכה הצרפתית. את הצאר הרוסי הטריד החשד לתמיכה בצרפתים והוא כתב על התיק: "אם יתברר ששיתפו איזו פעולה בהתקוממות כלשהי, אזיי מאלה לשלוח אלי מיד".

בתשובות הבעל התניא לחוקרים, המונות 23 סעיפים בלשון הקודש, הוא מסביר מהי לדעתו החסידות, מהו תפקידו של רבי, את מהות משלוחי הכספים לאחזקת היישוב בארץ ישראל ועוד. הוא כותב: "נפלה עלי קינאה ושנאת חינם בלב מקצת אנשים קנאים... ולא ידעתי מה פשעי ומה חטאתי... גם אין לי שום נחת מהנוסעים אליי, כי אין נותנים לי אפילו פרוטה אחת... אך מה יש לי לעשות, שכך חובה עליי על פי דתנו, שכל היודע מחויב ללמד למי שאינו יודע".

בארכיון זה מצוי גם תיק החקירה ממאסרו השני, ובו כתב-ההלשנה שנכתב על ידי הרב אביגדור בן-חיים שכיהן כרב העיר פינסק וכראש ישיבה.

עובדות, מסורות וסיפורים

מקום המאסר

מקום מאסרו של רבי שניאור זלמן היה במבצר פטרופבלובסקיה. בתחילה הושיבו אותו בתא מאסר צפוף וקטן לאחר שלשה שבועות העבירו אותו לתא גדול ומרווח יותר.[17] רבי יוסף יצחק שניאורסון סיפר כי בקיץ תרע"א ביקר במבצר בתאי המעצר.[17]

במתחם המבצר נבנה בשנים שלאחר הקמתו מבנה חד קומתי ששימש לאסירים פוליטיים, וקיבל את שמו "בית סוהר אלכסייבסקי" וסביר להניח שבמבנה זה היה אסור רבי שניאור זלמן, בסביבות שנת תר"ל (1870) החלו בבניה של בית כלא נוסף בתחום המבצר ובמקביל בשנים אלו החריבו את המבנה הישן בו היה אסור הרבי.[18] (בעקבות פרסומים אלו נוצרו פולמוסים רבים בקרב חסיד חב"ד), כאשר פורומים שונים פורסמו תמונות המייצגות את המבצר וחדר המאסר, ואת בובת השעווה מרבי שניאור זלמן אותה העמידו הרשויות כמיצג של אישים שהיו אסורים בבבית הסוהר הקיים[19] מאידך טוענים חלק מהחוקרים כי סביר להניח שתאי המעצר נבנו בדומה למבנה ששכן קודם.[20] ועל פי זה ביארו את כוונתו של רבי יוסף יצחק שניאורסון כי ביקר בתא המעצר של סביו רבי שניאור זלמן.[21]

בבית המתנגד - כ כסלו

בפי החסידים מקובל הסיפור כי לאחר ששוחרר לחופשי. ביקש להגיע לביתו של החסיד רבי מרדכי מליעפלי. האחרון התגורר בבית חומה בקומה העליונה, ואילו בקומה התחתונה גר יהודי שהתנגד לשיטת רבינו.[22] ובטעות הכניסו את רבינו לביתו. משראה המתנגד את רבי שניאור זלמן נבהל וביקשו לשבת, וכבדו בשתייה חמה. לאחר מכן החל לדרוש מרבינו כי יחתום לו כי יבטל את המנהגים השנויים במחלוקת חזרה למנהגם כבעבר, והטיח ברבי שניאור זלמן נאצות וגידופים.

החסידים שהמתינו בביתו של ר' מרדכי מליעפלי ראו כי הרבי בושש לבוא הלכו לחפשו ומבעד לדלת ביתו של המתנגד שמעו את קולו, החסידים דפקו בחוזקה על דלתו של המתנגד עד שפתח להם. הם השתוממו לראות את אדמו"ר הזקן יושב כשראשו שעון על ידיו ושומע חירופים וגידופים מאותו מתנגד. רבי מרדכי מליעפלי רץ בחמת זעם להכות את המתנגד, אך אדמו"ר הזקן רמז לו שלא יעשה זאת. לפני שיצא אמר שצריכים לתת כבוד לאכסניא שתה כוס מים חמין והלך עם רבי מרדכי לביתו. אמר רבינו הזקן לרבי מרדכי: "החייתני ותאמין לי שכל ימי שבתי במאסר לא היה קשה לי כמו אותן שלוש השעות ששהיתי בביתו של המתנגד".[23]

ולכן נקבע החג גם לליל כ בכסלו כבפעם הראשונה.[23] ועיקר החגיגה וההתוועדויות היא בלילה זה.[דרוש מקור]

שב"ר במצרים

כאשר נאסר אדמו"ר הזקן, ביקש לשלוח שליח לרבי לוי יצחק מברדיטשוב שיתפלל עליו, אך השליח שכח את שם אימו של אדמו"הז.

כאשר הגיע לברדיטשב ורבי לוי יצחק שמע את הבשורה ואת בקשתו של אדמו"ר הזקן, פתח את החומש ונפתח בפסוק "וירא יעקב כי יש שבר במצרים", אמר רבי לוי יצחק: "שבר" ר"ת - שניאור בן רבקה, אסור בידי מצרים.

בתא המאסר

בתחילת מאסרו ישב הרבי בתא המיועד ל"מורדים במלכות" בתנאים קשים מנשוא, אך כשהבחינו החוקרים כי מדובר באיש קדוש, העבירו אותו לתא אחר כשהתנאים בו היו נוחים יותר מקודמו.

לאחר חקירה ממושכת וישיבה בבית המעצר חמישים ושלושה ימים, נוכחו שרי המלוכה שחקרו בעצמם את הרבי, כי פעל ביושר לבב ובנקיון כפיים, וחתמו על כתב השיחרור.

כל ימי שבתו של רבינו הזקן במבצר הפטרופבלי, נערכו וועדות מיוחדות שהיו אוספות ומעבדות את חומר המלשינות נגד אדמו"ר הזקן, ואחר כך חקרו ודרשו אותו. כל אותן החקירות והדרישות כנגד אדמו"ר הזקן לא התקיימו במבצר, אלא במשרדי המועצה החשאית, וכל פעם היו מובילים את רבינו הזקן בסירה על נהר הניבה, מהמבצר למשרדים.

את אדמו"ר הזקן חקרו שרי המלוכה בעצמם, והוא ענה להם על כל שאלותיהם. התשובות והשאלות נרשמו ונשלחו לסנאט לעיון. כולם ראו בתשובותיו של רבינו הזקן את חוכמתו הנפלאה ואת טהרת לבבו.

ביקור רבותיו

ביום שחרורו - י"ט כסליו תקנ"ט, נתגלו אל אדמו"ר הזקן רבותיו הבעל שם טוב והמגיד ממעזריטש וסיפרו לו כי הסיבה למאסרו היא מפני שמפרסם חסידות ברבים, כולל גם ענינים כמוסים שבתורת הסוד, על אף שכבוד אלוקים הצנע דבר. כאשר שאל אדמו"ר הזקן את רבותיו אם יפסיק מעתה לפרסם את תורת החסידות, אמרו לו הבעש"ט והמגיד כי להיפך, מעכשיו שכבר נפסק בשמים כי מותר לו להפיץ חסידות ברבים, הרי ימשיך ויתגבר בהפצת לימוד החסידות.

חג הגאולה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חג הגאולה

על יום גאולת אדמו"ר הזקן מהמאסר כתב אדמו"ר הרש"ב באגרת משנת תרס"ב:

בניי שיחי´ תתאספו בי"ט כסליו הבע"ל.. ותשמחו בשמחת החג אשר פדה בשלום נפשנו ואור וחיות נפשנו ניתן לנו. היום הזה הוא ראש השנה לדא"ח אשר הנחילנו אבותינו הקדושים זצוקללה"ה זי"ע והיא תורת הבעש"ט. זה היום תחילת מעשיך, שלימות הכוונה האמיתית בבריאת האדם עלי ארץ, להמשיך גילוי אור פנימיות תורתנו הקדושה אשר נמשך ביום הזה בבחינת המשכה כללית על כללות השנה, ועלינו להעיר לבבנו ביום הזה בבחינת חפץ ורצון פנימי ועצמי באמיתת נקודת לבבנו שיאיר נפשנו באור פנימיות תורתו יתברך...

לקוטי דיבורים חלק ד, עמ' 1518

יום זה הינו יום התוועדות וקבלת החלטות טובות בקביעות עתים לתורה הנגלית ודא"ח ברבים, וחיזוק דרכי החסידים באהבת רעים.

שינויים באופני ההנהגה

לפני המאסר ואחרי המאסר היה שינוי באופן ההנהגה וכמו שהרבי הרש"ב סיפר באריכות לבנו הריי"ץ, שהשינוי היה באופן ההנהגה, וכמו"כ בין החסידים אצלם היה שינוי בהדגשים וכמו בשיר ניגון ברוך הוא אלקינו ששינוי את ההדגש מהבבא השניה לבבא השלישית כי העבודה השתנתה[24].

ראה גם

לקריאה נוספת

  • יהושע מונדשיין, המאסר הראשון - "מאסרו של בעל התניא ומאבקי חסידים ומתנגדים בוילנא לאור מסמכים חדשים גם ישנים", תשע"ב.
  • נשיאים במאסר פרשת מאסרם וגאולתם של נשיאי חב"ד, בעל התניא, האדמו"ר האמצעי, והאדמו"ר הריי"צ, בליווי מסמכים וסיפורים שעברו מדור לדור. מכון באהלי צדיקים.
  • הרבנית שטערנא שרה שניאורסון, מגילת חייו של הרב מליאדי - תיעוד מאסר וגאולת אדמו"ר הזקן כפי שנכתב על ידי אשת אדמו"ר הרש"ב, תשע"ב.

קישורים חיצונים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. 1.0 1.1 יהושע מונדשיין, "המאסר הראשון" עמוד 30.
  2. "מאסר הראשון" עמוד 48-49.
  3. "המאסר הראשון" עמוד 50.
  4. אגרות קודש עמוד קח (מהדורת תש"מ).
  5. 5.0 5.1 המאסר הראשון עמוד 56.
  6. "המאסר הראשון" עמוד 52, 158.
  7. שמם של החסידים בפי המתנגדים והממשל.
  8. ראה כרם חב"ד חלק ד(א) עמוד 63, עמוד 74 ועוד.
  9. כרם חב"ד חלק ד(א) עמוד 45, אגרות קודש עמוד רז (אגרת נח).
  10. כרם חב"ד עמוד 73.
  11. "המאסר ראשון" עמוד 104.
  12. כרם חב"ד חלק ד עמוד 76.
  13. כרם חב"ד עמוד 3-11.
  14. תניא, אגרת הקודש סימן ב.
  15. אגרות קודש אדמו"ר הזקן עמוד רל"ה (הוצאת תשע"ב).
  16. חלק מאותם מסמכים הופיע בשני כרכים של כתב העת כרם חב"ד (קובץ רביעי), בעריכת יהושע מונדשיין, (הוצאת מכון אהלי-שם, כפר חב"ד) ובספרו המאסר הראשון.
  17. 17.0 17.1 רבי יוסף יצחק שניאורסון, שיחת יט כסלו תרצ"ב, (ליקוטי דיבורים חלק ד דף תשנ)
  18. קיים ויכוח אם המבנה נחרב בשנת תר"ל (יהושע מונדשיין מכתבים למערכת שטורעם נט תשס"ח, המאסר הראשון עמוד 666.), או בשנת תרמ"ד (שניאור זלמן ברגר).
  19. "תמונות בלעדיות מבית המאסר בעיר פטרבורג" באתר COL, תשע"ב.
  20. שניאור זלמן ברגר, תגליות מדהימות חב"ד אינפו.
  21. שניאור זלמן ברגר, מחקר: המבצר בו שכן אדמו"ר הזקן לא נהרס. חב"ד אינפו טו כסלו התשע"ג (29.11.2012).
  22. ר' נטע נוטקין שמו ולאחר מכן הפך לאוהד רבנו וסייע במאסרו השני[דרוש מקור].
  23. 23.0 23.1 היילמן חיים מאיר,ספר "בית רבי" פרק יח.
  24. אוצר סיפורי חב"ד מאגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ד' עמודים חצ"ר-ש'.
באדיבות חב"דפדיה,
קרדיט GFDL