מאמר חסידות (חב"ד)

בחסידות חב"ד, מאמר חסידות הוא דבר תורה שנאמר או נכתב על ידי אחד מאדמו"רי חב"ד, המבאר נושא עמוק בתורת חב"ד שיסודו בקבלה, ובו הסקת מסקנות בעבודת ה'. המאמר נחשב מקודש יותר מ"אמירת תורה" או "שיחה" על ידי האדמו"ר המקובלים בכל החסידויות, בשל כך הוא מכונה גם מאמרי דא"ח - ראשי תיבות דברי אלוקים חיים.

מאמר חסידות מתחיל בדרך כלל, בפסוק או מאמר חז"ל והוא נושא את שמו, (כך לדוגמה מאמר על הפסוק "אנוכי ה'" יכונה בטרמינולוגיה החסידית "מאמר דיבור המתחיל 'אנוכי ה'"), וממנו מתרחבת היריעה להסברת סוגיה כלשהי במשנת החסידות, שעליו מפרשים את פירושו של העניין על פי פירוש החסידות והקבלה כפי שהדברים הם ברובד נעלה יותר מהפן הרגיל של אותו פסוק או המדרש. לעיתים המאמר מתחיל לדון בנושא מסוים ללא הקדמת פסוק אלא ב"להבין עניין..." ("להבין עניין מתן תורה" וכדומה). המאמרים דנים בנושאי הקבלה כפי שהיא מההסתכלות של תורת החסידות באופן של הבנה בחכמה בינה ודעת - הבנה שכלית.

אמירת המאמרים על ידי האדמו"רים

מאמרים שאמרו אדמור"י חב"ד היו נאמרים בטקס מיוחד. החסידים ניגנו ניגון מיוחד קודם אמירת המאמר, במהלך כל זמן אמירת המאמר, נהגו החסידים לעמוד מחמת חשיבותו. המאמר עצמו נאמר על ידי הרבי במנגינה מיוחדת לאמירת מאמרים, רבי מנחם מנדל שניאורסון היה אומר לעיתים מאמר במנגינה רגילה של שיחה מאמרים אלו מכונים "מאמר כעין שיחה". לאחר אמירת המאמר ניגנו החסידים ניגון קצר נוסף. מקובל אצל חסידים שבשעת אמירת המאמר הרבי היה נמצא במצב של "שכינה מדברת מתוך גרונו", וכשהם אמרו את מאמרי החסידות, הם היו בעולם אחר, נעלה יותר.

לכל רבי בחב"ד סגנון שונה במאמריו. לדוגמה: מאמריו של רבי דובער (אדמו"ר האמצעי) מתייחדים בכך שהם ארוכים מבוארים ומפורטים מאד (ישנם מאמרים הממלאים חמישים עמודים ויותר) לעומת מאמרי אביו (אדמו"ר הזקן) שנאמרו בקיצור נמרץ.

המאמרים שנאמרו למעשה משנות ה-70 של המאה ה-17 בזמן הקמת חסידות חב"ד על ידי האדמו"ר הראשון שלה ומייסדה, רבי שניאור זלמן מליאדי ועד שנות ה-90 של המאה ה-20 על ידי האדמו"ר השביעי שלה, רבי מנחם מנדל שניאורסון מחב"ד, נאספו בסדרת מאמרי אדמו"רי חב"ד הכוללת בממוצע של כרך לשנה. למשל סדרת ספרי המאמרים של הרבי מחב"ד. מלבד זאת יש מאמרי חסידות שנאספו בספרים מיוחדים על ידי אדמור"י חב"ד או אף נכתבו במיוחד כספר בפני עצמו כגון דרך מצותיך שנכתב על ידי אדמו"ר הצמח צדק והודפס על ידי צאצאיו ב-1911.

כמה מאמרים חשובים היוו אף מעשה שסימל את תחילת נשיאותו של אדמו"ר בחב"ד, דוגמה לכך היא מאמר החסידות הראשון שאמר הרב מנחם מנדל שניאורסון, במעמד הכתרתו לאדמו"ר בשנת 1950, ברגע שהוא החל לומר את המאמר, ניתנה למעשה האות שקיבל על עצמו באופן רשמי את הנהגת חסידות חב"ד. שם המאמר הינו "באתי לגני אחותי כלה" על פסוק משיר השירים, המאמר כולל בתוכו את עיקר משנתו של הרבי על תפקיד הדור השביעי לחסידות חב"ד. וש"דורנו הוא הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה" ומוטל עלינו להביא את המשיח על ידי קיום תורה, מצוות ומעשים טובים.

שינון המאמרים בקרב החסידים

היחס של החסידים למאמרים שונה מהיחס לשיחות שאותם החסידים זוכרים בתוכן הדברים ואילו את המאמרים זוכרים בעל פה מתוך הקפדה על דיוק במילים ולעיתים באותיות. בדורות הקודמים היו חסידים שהיו מתבוננים שעות ארוכות במאמרים ללא שימת לב לקורה מסביב, הם היו נזכרים במעמד בו אמר הרבי את המאמר ומציירים לעצמם את פניו בעת אמירת המאמר.

חסידי חב"ד נוהגים לחזור בעל פה בהתוועדויות על מאמרי חסידות אלו שנשא אחד מאדמור"י חב"ד לדורותיהם. גם כשהחסידים חוזרים על מאמרים יש טקס קטן יותר דומה במקצת לטקס שנאמר על ידי הרבי. המאמר נאמר במנגינה מיוחדת לאמירת מאמרי חסידות, לפני אמירת המאמר מנגנים הם ניגון המיוחד להכנה למאמר ולאחרי המאמר ניגון קצר נוסף. כמו כן חוזרים על המאמר בהזדמנויות מיוחדות, כגון אחרי מנחה של יום שבת, לקראת מוצאי שבת, זמן זה נקרא בקבלה 'רעווא דרעווין' (תרגום: 'רצון הרצונות') והוא נחשב לזמן מיוחד ביום השבת. וכן בזמנים משמעותיים במהלך החיים, כגון ביום ההולדת, בר מצווה וחתונה.

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.