התנחלות השבטים
התנחלות השבטים היא אירוע המתואר בספר יהושע ובספר שופטים, המתאר את התנחלותם של שנים עשר השבטים בשטחי ארץ ישראל ועבר הירדן לאחר יציאת בני ישראל ממצרים וארבעים שנות נדודים במדבר. התקופה שלאחר תקופה זו, המכונה גם תקופת ההתנחלות, ועד לתקופת המלכים, מכונה תקופת השופטים.
ההתנחלות
אף על פי שמקובל לחשוב כי המקרא מתאר את תהליך ההתנחלות וכיבוש הארץ בראשות יהושע בן נון כמסע צבאי אחיד, הרי בפועל מתואר במקרא תהליך ארוך שהחל בימי משה, המשיך בימיו של יהושע והסתיים שנים רבות לאחר מותו.
ספר יהושע עצמו מתאר כיבוש של שלושים ואחת ערי מדינה כנעניות (שירת ל"א המלכים), על פי המשתמע מתיאור הכיבוש ומתיאור קורות עם ישראל בתקופות שלאחר מכן, היה זה כיבוש חלקי בלבד, כאשר בחלקים מהארץ נותרו על כנם העמים שהיו שם טרום בא יהושע. מכמה פסוקים בספר יהושע משתמע כי יהושע כבש את כל הארץ, אולם נראה שהכוונה למסעות צבאיים ולא להשתלטות על כלל השטח.[1] חלק מערי המדינה הוחרבו וחלק נשארו על תילן.[2]
כיבוש עבר הירדן
כיבוש הארץ החל במלחמה עם סיחון מלך האמורי, סיחון שעיר בירתו הייתה חשבון כבש את עבר הירדן מנחל ארנון צפונה מיד מלך מואב הראשון, לאחר מכן נלחמו בני ישראל עם עוג מלך הבשן באדרעי ובעקבות כך נכבש הבשן (כיום רמת הגולן) וחבל ארגוב (הלג'ה הגדולה שבסוריה)[3].
כיבוש יריחו, העי, ומעמד הר גריזים והר עיבל
ערך מורחב – כיבוש יריחו- ערך מורחב – מעמד הר גריזים והר עיבל
- ערך מורחב – מזבח הר עיבל
לאחר מעבר הירדן, חנו בני ישראל בגלגל ומשם יצא העם בראשות יהושע בן נון לכיבוש יריחו והעי. לאחר זאת הצפינו בני ישראל להר גריזים והר עיבל (ליד שכם) שם ערכו את מעמד הר גריזים והר עיבל במהלכו בנו מזבח בהר עיבל והקריבו עליו קרבנות, וקראו את "כל דברי התורה הברכה והקללה בכל-הכתוב בספר התורה" כחלק מכריתת הברית השנייה עם ה' לאחר כריתת הברית במעמד הר סיני.
כריתת הברית עם הגבעונים והמלחמה בחמשת מלכי האמורי
- ערך מורחב – הברית עם הגבעונים
- ערך מורחב – מלחמת מלכי הדרום
בעקבות כיבוש יריחו והעי פנו הגבעונים תושבי גבעון, הכפירה, בארות וקריית יערים לכרות ברית עם יהושע, לאחר הגעת בני ישראל לערי הגבעוני חזרו העם לגלגל[4].
בעקבות הברית עם הגבעונים התאגדו חמשת מלכי האמורי שמלכו בצפון הנגב, ההר והשפלה מירושלים דרומה (אדוני צדק מלך ירושלים, הוהם מלך חברון, פראם מלך ירמות, יפיע מלך לכיש, דביר מלך עגלון) ויצאו למלחמה על גבעון. יהושע וצבאו עלו במסע לילי מהגלגל לגבעון, הפתיעו את חמשת מלכי האמורי, רדפו אחריהם במורד בית חורון עד עזקה ולאחר מכן לכדו את מקדה, לבנה, לכיש, עגלון, חברון, ודביר, וכן הכו את צבאו של הורם מלך גזר כאשר בא לסייע ללכיש. לאחר מסע מלחמה זה חזר יהושע עם לוחמיו לגלגל.
המלחמה עם מלכי הצפון
- ערך מורחב – מלחמת מלכי הצפון
בעקבות המלחמה עם חמשת מלכי האמורי ששלטו בדרום ההר, צפון הנגב והשפלה התאגדה ברית מלכים צפונית בראשות יבין מלך חצור ועימו יובב מלך מדון, מלך שִמרון ומלך אכשף. יהושע והלוחמים (יתרת העם נשארה כמו במערכה הקודמת בגלגל) עלו למי מרום, הכו את צבאות מלכי הצפון, החריבו את חצור, והשתלטו על יתר השטחים.
מסעי מלחמה נוספים בתקופתו של יהושע
מלכים נוספים שהכה יהושע המוזכרים בשירת ל"א המלכים: בית אל, גדר, חרמה, ערד, עדלם, תפוח, חפר, אפק, לשרון, תענך, מגידו, קדש, יקנעם, דור, גוים, תרצה.
מסעות כיבוש לאחר תקופתו של יהושע
המסעות לכיבוש המרחבים הבאים נערכו קרוב למותו של יהושע בן נון. חלק ממסעות אלו תוארו בהרחבה בספר העוקב, ספר שופטים.
- כיבוש יהודה וצפון הנגב: לאחר מותו של יהושע עלו שבטי יהודה ושמעון לכיבוש המרחב שבין ירושלים וצפון הנגב, במסגרת זאת נלחמו השבטים שנית עם חברון וירושלים כבשו את חברון והפכו אותה למרכזם. אף על פי שמתואר כיבושה של ירושלים ברור מהפסוקים שבהמשך כי לא הצליחו למגר את היבוסים בירושלים.
- כיבוש והתנחלות בהר המרכזי (אזור בית אל - מגידו): למעט כיבוש בית אל מתואר במקרא עיקר אזור ההר המרכזי כאזור מיוער שעל מנת להתנחל בו היו צרכים בני אפרים לבצע בירוא יערות נרחב, ערי הממלכה המרכזיות (מגידו, בית שאן, תענך, גזר ויבלעם) נשארו בידיים כנעניות.
- מסעות מלחמה בתקופת השופטים: לאחר כיבוש הארץ החלה תקופת השופטים שבה ישבו שבטי ישראל במקביל לכנענים ולפלשתים, במהלך אותה תקופה התקיימו יחסי גומלין מורכבים בין הצדדים ותקופת מלחמה רדפו תקופות שלום, לא רק שלא עלה ביד השבטים להקים שלטון מרכזי על מנת לאחד את כוחותיהם אלא שלעיתים אירעו מלחמות ביניהם ולעיתים שיתפו פעולה עם הכנענים והפלשתים כנגד אחיהם.
- כיבוש צפון בקעת עמק החולה: חלק מבני שבט דן שנלחצו בידי הפלשתים עלו צפונה, כבשו את העיר ליש ושינו את שמה לדן, יחד עמם עלה איש לוי בשם יהונתן בן גרשום, שנאמר במדרש שהיה נכדו של משה וייסד מרכז פולחן בדן.
- המלחמה (השנייה)[5] כנגד יבין מלך חצור, הידועה גם בשם מלחמת סיסרא: מלחמתם של שבטי זבולון ונפתלי בצבאות כנען בראשות סיסרא.
חלוקת הנחלות
- ערך מורחב – נחלות השבטים
בתום מספר שנים של לחימה חילק יהושע את השטח שנכבש בין השבטים, למעט שבט לוי שקיבל כמתנה כמה ערים מכל שבט, ובסך הכל קיבל ארבעים ושמונה ערים, כאשר שש מתוכן היו ערי מקלט. חז"ל קבעו[6] שתקופת הכיבוש שקודם חלוקת הארץ ארכה שבע שנים, וכן ארך זמן חלוקת הארץ (התיישבות והתבססות השבטים בנחלתם, כנראה) שבע שנים. מכל מקום, גם לאחר שנים אלו נותרו עדיין אזורים בארץ שטרם נכבשו, כמתואר בספר יהושע.
חלוקת הארץ נעשתה בשלושה שלבים, אשר נעשו בשלושה מקומות שונים. הראשונים שקיבלו את נחלתם היו ראובן, גד וחצי המנשה, בעבר הירדן. הם קיבלו זאת ממשה רבנו בערבות מואב, טרם הכניסה. לאחר מכן קיבלו יהודה, אפרים וחצי שבט המנשה, מיהושע ואלעזר בן אהרון הכהן בגלגל, ורק יותר מאוחר, בשילה, שבעת השבטים הנותרים קיבלו מיהושע ואלעזר את חלקם.
בסיומה של התקופה הצטמצם היישוב הכנעני, ואילו הפלשתים הגיעו לשיא התפשטותם עקב עליונותם הארגונית-טכנולוגית. מצב זה בא לקיצו כאשר החלו השבטים להתאחד איחוד של קבע (ממלכת ישראל המאוחדת) בראשותו של המלך שאול, ובהמשך דוד ושלמה.
הכרונולוגיה המקראית של התנחלות השבטים
תקופה זו מתוארכת לפי מדרש סדר עולם רבה בין השנים 2497 לבריאת העולם ועד השנה ה-2503 לבריאת העולם (מ-1272 לפנה"ס ועד 1265 לפנה"ס)[7].
ארכאולוגיה של תקופת ההתנחלות
ספר יהושע מפרט בהרחבה על מסע כיבוש הארץ בראשות יהושע בן נון. חלק מהיישובים המוזכרים שם נחפרו ונחקרו בהרחבה, כאשר נכון לסוף העשור השני של המאה ה-21, זיהוים של חלק מהממצאים התאים לתיאור המקראי, בעוד החוקרים התקשו בתיארוכם של ממצאים אחרים בהתאם למקרא[8]. למשל, חורבן החומות שנמצאו ביריחו תוארך על ידי קתלין קניון לתקופת הברונזה הקדומה, יותר מאלף שנים לפני התיארוך המקובל לגבי תקופת ההתנחלות[9].
ציר הזמן הארכאולוגי
על פי המחקר הארכאולוגי, תקופת הברונזה התיכונה מסתיימת בחורבן רחב היקף שלאחריו מתחילה תקופת הברונזה המאוחרת. בראשית אותה תקופה (תקופת הברונזה המאוחרת I) האוכלוסייה הדומיננטית הם תושבי ערי ממלכה מתקופת הברונזה התיכונה אשר משקמים את תרבותם ובמקביל אליהם חיים קבוצות חברתיות אחרות כגון שרידי החיקסוס שגורשו ממצרים, הח'בירו, והשוסים, האימפריה המצרית מנסה לבסס את שלטונה בכנען במידה משתנה של הצלחה.
בסיומה של התקופה (תקופת הברונזה המאוחרת III), יורד השלטון המצרי בכנען מגדולתו, מוזכר לראשונה השם "ישראל" בידי פרעה מרנפתח (מצבת ישראל) כגורם בעל חשיבות באזור שמצפון למצרים, מופיעים הפלשתים והתרבות הכנענית נטמעת בתרבויות אחרות. הופעת הפלשתים שהיו בעלי טכנולוגיית עיבוד ברזל מפותחת מסמנת את תחילת תקופת הברזל בארץ ישראל.
בתקופת הברזל א (1200 - 1000 לפנה"ס) התחילו לצוץ מאות יישובים קטנים חדשים באזורים רבים בארץ, הן בצפונה והן באזור חבל ההר בה ישנה התפתחות ממספר יישובים עירוניים בודדים בתקופה שקדמה לה, למאות יישובים קטנים, שנמצאים ברובם בשלב מעבר הדרגתי מרעייה נוודית להתיישבות קבע חקלאית[10]. בקרב הארכאולוגים, לא כולם הסכימו שניתן לאפיין ולהגדיר זהויות אתניות לאותם מתיישבים, אולם אלו שכן ערכו הבחנה שכזו, זיהו את המתיישבים באזור החוף הצפוני בעיקר ככנענים/פיניקים ובגליל ואזור ההר זיהו את המתיישבים כישראלים. הזיהוי נעשה לפי צורת ההתיישבות, פרטי קרמיקה ושרידי המזון (בתי ארבעת מרחבים, מבנה מעגלי של היישוב בדומה למעגל אוהלים של נוודים, קנקני שפת צווארון, והיעדר שרידי חזירים)[11]. עם זאת מכיוון ופריטים רבים שמזוהים כ"ישראלים" נמצאו גם באתרים כנענים ולהפך, היו מי שפיקפקו באפשרות ליצור סיווג אתני למתיישבים.
במקביל בכל אזור החוף הגיעו לשיא ערי קבוצות גויי הים. אלו קבוצות אתניות שמוצאן באזור יוון ובתרבות המיקנית שחרבה. בין אותם גויי הים ידועה הקבוצה האתנית "פלשתים"[12]. בתקופה הבאה (תקופת הברזל ב) גדל היישוב ונוסדות ממלכות יהודה וישראל.
מאפיינים ארכאולוגיים של תקופת ההתנחלות
חורבנות היישובים ממסע הכיבוש המקראי
בסקרים ארכאולוגיים שבוצעו נמצאו מאות יישובים קטנים באזור ההר המתוארכים למאות ה-13 עד ה-11 לפנה"ס. כמו כן נחקרו חלק מאתרי הכיבוש המוזכרים בספר יהושע. נכון לסוף העשור השני של המאה ה-21, זיהוים של חלק מהממצאים התאים לתיאור המקראי, וזיהויים של אחרים עורר קשיים בניסיונות ההתאמה לטקסט[13].
בחלק מהאתרים, כמו העי או יריחו, לא התגלו ממצאים לחורבנה של עיר כנענית - על אף שממצאים כאלו היו צפויים להשאיר עדויות ארכאולוגיות ברורות[13], אם כי שרידי העיר המאוחרים לתקופת הברונזה הקדומה נסתחפו ברובם.[14][15] דוגמה נוספת הן לכיש וחצור הכנעניות שאמנם כן חרבו בתקופה זו, אולם על פי התיארוכים המקובלים במחקר יש הפרש של כמאה שנים בין החורבנות, מצב שאינו מתאים לתיאור של מסע כיבוש אחד באותו דור[13].
ביצורים בתקופת ההתנחלות
בתקופת ההתנחלות לא הייתה תופעה של ביצורים[16].
למעשה, האתר היחיד שניתן לומר עליו באופן וודאי שהיה מבוצר באותה תקופה, הוא אתר שנחפר בגילה. אתרים אחרים, כמו בית אל, היו בהם אמנם ביצורים אולם הם נותרו מהתיישבויות קדומות בתקופת הברונזה, ואין עדות לכך שהם שימשו לביצור בתקופת ההתנחלות. ואילו בשאר האתרים לא נתגלה כל ביצור. באתרים תל באר שבע (שכבה VII), העי ותל א-נצבה הוצמדו הקירות החיצוניים של הבתים זה לזה, וייצרו מעין קיר היקף. ואילו באתרים אחרים כמו: תל ערד, תל בית מירסים, חרבת רדנה, תל אל פול, תל חצור, תל דן, תל חרשים, סאסא וחורבת עבות לא נמצא אף קיר היקף כלשהו.
מסוף תקופת ההתנחלות, שלהי המאה ה-11 לפנה"ס התגלו ביצורים של ממש באתר חרבת א-דורה.
הכלכלה ואורח החיים של יישובי ההתנחלות
היישובים היהודיים בתקופת ההתנחלות, היו בעלי מאפיינים ארכאולוגיים שונים באופן מובהק, מהיישובים הכנעניים. לרוב היישובים היהודיים היו קטנים באופן ניכר מהיישובים הכנעניים (גודלם היה בין חמישה לשישה דונם לכל היותר), ולרוב הם גם היו פחות מבוצרים מהם. מבני ציבור היו לרוב מעטים, ובתי המגורים היו בדרך כלל בתי עמודים. כלכלת יישובי ההתנחלות, התבססה בעיקר על חקלאות. גידולי דגנים ועצי פרי כגון זיתים וגפנים, היו נפוצים מאוד בקרב המתנחלים. כלכלתם התבססה גם על משק חי, בעיקר עזים, כבשים ובקר[17].
ראו גם
לקריאה נוספת
- אברהם מלמט, כיבוש הארץ בימי יהושע, ירושלים, המחלקה לעלית ילדים ונוער - מדור להדרכה, תשכ"ג
- עמיחי מזר, מבוא לארכאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא, יחידה 8 - תקופת הברזל א', תת-יחידה 4 - התרבות החומרית של שבטי ישראל בתקופת השופטים, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1989, עמ' 42–59. מסת"ב 9653024833 (תצוגה חלקית באתר גוגל ספרים)
- ישראל פינקלשטיין, הארכאולוגיה של תקופת ההתנחלות והשופטים, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, והחברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 1986
- יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974
קישורים חיצוניים
- התנחלות השבטים באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- משה כוכבי, התנחלות בני ישראל בארץ כנען לאור המחקר הארכאולוגי, "מדע" כ"ט
- ישראל פינקלשטיין, ההתנחלות הישראלית: האסכולה הסוציולוגית במבחן העדות הארכאולוגית, בתוך: עיוני מקרא ופרשנות: כרך ג – ספר זיכרון למשה גושן-גוטשטיין (עורכים: משה בר-אשר, דבורה דימנט, משה גרסיאל וישעיהו מאורי), אוניברסיטת בר-אילן, 1993
- ישראל פינקלשטיין, היקפה של האוכלוסייה הישראלית בתקופת ההתנחלות, קתדרה 32, יולי 1984
- משה ויינפלד, מסורת ההתנחלות של שבטי ישראל בכנען – הדגם ואופיו, קתדרה 44, יוני 1987, עמ' 20-3
- אנטון סכורס, הכיבוש הישראלי: מקומן של הראיות מן הכתובים בטיעון הארכאולוגי, קתדרה 56, יוני 1990, עמ' 18-3
- משה ענבר, תעודות מארי וההתנחלות, עת־מול: עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, תל אביב: המרכז לחקר התפוצות ע"ש גולדשטיין-גורן, אוניברסיטת תל אביב, גיליון 63, אוקטובר 1985 (מובא באתר "מקרא-נט") – שתי שיטות להבנת הקשר בין התעודות הרבות על שבטים שמיים נוודים למחצה שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות במארי שעל חוף נהר פרת, המקבילות מבחינת זמנן לתקופת האבות ולתקופת ההתנחלות.
- יאירה אמית, הכיבוש ושאלת הארץ הנשארת באתר מקראנט
- מתיה קם, דוד בן-גוריון על צבא ומלחמה במקרא ובישראל, אתר מקראנט
- ד"ר אריה בורנשטיין 'שלושה שלבים בכיבוש הארץ' הרצאה בכינוס מטמוני ארץ באתר בינינו.
הערות שוליים
- ^ יואל אליצור, "ההתנחלות מימי יהושע או שיבה אל ארץ העברים
- ^ ספר יהושע, פרק י"א, פסוק י"ג
- ^ במדבר כא כא, דברים ב ל"א.
- ^ יהושע א עד ח.
- ^ יש מחלוקת האם מדובר באותו מלך שהוזכר בספר יהושע.
- ^ סדר עולם רבה פרק י"א, בבלי זבחים קי"ח ע"ב, ערכין י"ג ע"א.
- ^ תיארוך זה מתבסס על ההנחה שהתקופה הפרסית בארץ ישראל נמשכה 52 שנים בלבד, ובית המקדש הראשון חרב בשנת 422 לפנה"ס. אמנם במחקר המודרני נטען שיש 164 שנים חסרות בלוח העברי, והחורבן אירע בשנת 586 לפנה"ס, לפי מחקר זה יש המקדימים את תחילת ההתנחלות לסוף המאה ה-15 לפנה"ס.
- ^ עמיחי מזר, עמיחי מזר עושה סדר בארכיאולוגיה והיסטוריה של בני ישראל, דקות 14:20-10:14
- ^ עם זאת, חוקרים אחרים תארכו את המאורע באופן התואם למסורת היהודית, ראה כיבוש יריחו#במחקר המודרני.
- ^ עמיחי מזר, עמיחי מזר עושה סדר בארכיאולוגיה והיסטוריה של בני ישראל, 20:53-10:14
- ^ האוניברסיטה הפתוחה, מבוא לארכאולוגיה של ארץ־ישראל בתקופת המקרא, עמ' 89 ואילך.
- ^ טרודה דותן, הפלשתים ותרבותם החומרית
- ^ 13.0 13.1 13.2 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם:0 - ^ "חשפנו את יריחו: פרשת החפירות 1952-56", עמ' 199-200
- ^ שמואל אחיטוב, משה גרינברג, מקרא לישראל - פירוש מדעי למקרא (עמ' 122-120)
- ^ הארכאולוג עמיחי מזר טוען שהייתה תופעה של ביצורים בישראל בתקופת הברזל הראשונה, תקופת ההתנחלות, במאמר: Azae, A. Giloh - An Early Israelite Site in the Vicinity of Jerusalem. Israel Exploration Journal 31, 1981. pp 1-36. אולם ארכאולוגים אחרים חולקים על ממצאיו.
- ^ יד יצחק בן-צבי, ההר המרכזי, עמ' 135 - 136, ירושלים, 2002.
| ספר יהושע | ||
|---|---|---|
| הכניסה לארץ | מעבר הירדן • שליחת המרגלים ליריחו • ברית המילה בגלגל • מעמד הר גריזים והר עיבל • מפגש יהושע עם המלאך • תקנות יהושע בן נון | |
| כיבוש הארץ | מלחמת יריחו • מלחמות העי • מעל עכן וענישתו • ברית הגבעונים • מלחמת מלכי הדרום • שמש בגבעון דום • מלחמת מלכי הצפון | |
| חלוקת הארץ לשבטים | נחלת שבט ראובן • נחלת שבט גד • נחלת שבט יהודה • נחלת שבט מנשה • נחלת שבט אפרים • נחלת שבט בנימין • נחלת שבט שמעון • נחלת שבט זבולון • נחלת שבט יששכר • נחלת שבט אשר • נחלת שבט נפתלי • נחלת שבט דן • ערי הלויים • ערי המקלט | |
| סיום ספר יהושע | מזבח שניים וחצי השבטים • נאום יהושע • הברית בשכם | |
| דמויות בספר יהושע | יהושע בן נון • רחב • עכן בן כרמי • אדני צדק • הוהם מלך חברון • דביר מלך עגלון • יפיע מלך לכיש • פראם מלך ירמות • הורם מלך גזר • יבין מלך חצור • כלב בן יפונה • אלעזר הכהן • עתניאל בן קנז • עכסה • אדני בזק | |
התנחלות השבטים32938828Q2900968