עכן בן כרמי
סקילת עכן, ציור מעשה ידי גוסטב דורהוַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכָּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה, וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל-יִשְׂרָאֵל אֶבֶן, וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ, וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים. וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל-אֲבָנִים גָּדוֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּשָׁב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ, עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא עֵמֶק עָכוֹר עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
עָכָן בֶּן-כַּרְמִי הוא אישיות מהתנ"ך שחייתה בתקופת כניסת בני ישראל לארץ ישראל בספר יהושע. עכן מוזכר בנביא כמי שמעל בחרם על השלל ממלחמת יריחו, מעשה שגרם לתבוסת ישראל במלחמת העי הראשונה. משפחתו, משפחת כרמי, הייתה חלק ממשפחת הזרחי בשבט יהודה.
משמעות שמו של עכן אינה ברורה. חז"ל דרשו את השם מן עכנה, שמשמעו נחש (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מ"ד עמוד ב'), אך מילה זו היא יוונית עתיקה במקורה.[1] בספר דברי הימים א', פרק ב', פסוק ז' נקרא שמו עכר, ככל הנראה בעקבות מעשה המעילה בחרם ומותו בעמק עכור. רד"ק מפרש את שמו על דרך בעל ספר דברי הימים: ”נראה שקראו 'עכר' שיפול יותר על לשון 'עוכר'.”
מעשה המעילה בחרם
כמתואר בספר יהושע[2], בעת נפילת חומות יריחו בשעת הכיבוש, הקצה יהושע את כל רכוש העיר עבור המשכן, על ידי החרמתו. עכן, שעל פי המדרש[3] הסתמך על הפסוק ”וְאָכַלְתָּ אֶת-שְׁלַל אֹיְבֶיךָ”,[4] לקח לעצמו ”אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה וּמָאתַיִם שְׁקָלִים כֶּסֶף, וּלְשׁוֹן זָהָב אֶחָד חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים”[5] וטמן אותם באוהלו. בעקבות כך נכשלו בני ישראל במלחמת העי ונהרגו שלושים וששה בני אדם[6].
בעקבות הכישלון במלחמת העי יהושע קורע את בגדיו, מתאבל יחד עם זקני ישראל ומקונן לפני ה' על מצבו של עם ישראל ועל שם השם שחולל בגויים. ה' מסביר לו כי הכישלון במלחמה נבע ממעילת ישראל בחרם על ביזת יריחו ועל כן הוא מצווה לאסוף את העם, למצוא את האשם ולשרוף אותו לאת רכושו באש.
יהושע העביר על פי ציווי ה' את כל השבטים בין בדי הארון על מנת ששבט אחד יילכד בין בדי הארון, ושבט יהודה נלכד. בנוסף, העביר את השבטים לפני החושן וכהתה אבנו של שבט יהודה[7]. לאחר מכן הפיל יהושע גורל בקלפי וכך הגיע אל עכן. בתחילה נסה עכן לערער על תוצאות הגורל, אך לאחר הפצרתו של יהושע הוא הודה במעילתו בחרם. על-פי המדרש[3], כל אנשי שבט יהודה התנגדו להסגרתו בידי יהושע ואף החלו להתאסף למלחמה, ורק לאחר הפצרות רבות של יהושע כלפי זקני השבט, הסגיר עצמו עכן שרצהלמנוע שפיכות דמים אם מפרוץ מלחמת אחים בישראל[8]. כעונש על מעילה זו, לקח יהושע את עכן, את רכושו ואת משפחתו לעמק עכור, ודן אותו בסקילה[9] ואת רכושו בשריפה, לרוב הדעות משפחתו הובלה לשם כדי לחזות בבזיונו, אך יש שאומרים[10] שגם משפחתו נידונה. מפרשי המקרא נחלקו האם עכן נהרג בגלל הגורל או בגלל הודאתו. לפני מיתתו התוודה עכן, והמשנה (מסכת סנהדרין, פרק ו', משנה ב') אומרת שבזכות וידויו התכפר חטאו של עכן, ומכאן למדו חז"ל שכל חייבי מיתות צריכים להתוודות קודם מיתתם כדי שיתכפר חטאם.
לפני הסקילה אמר יהושע: ”מֶה עֲכַרְתָּנוּ, יַעְכָּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה”[11]. מאז נקרא שם המקום ההוא עמק עכור.
בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מ"ג עמוד ב' נאמר שעכן מעל בחרמים נוספים בימי משה, אמנם רק לאחר כניסת ישראל לארץ חל דין ערבות גם על העבירות שנעשות בסתר, ולכן רק אז נענשו ישראל ונכשלו במלחמה. עוד נאמר בתלמוד, שעכן חטא בחטאים נוספים - עבר על חמשה חומשי תורה, מושך בערלתו ובא על נערה מאורסה.
במסורת היהודית יש הסוברים שקודם מותו חיבר עכן את הקטע "על כן נקווה" מתוך תפילת עלינו לשבח ושמו נרמז בראשי התיבות הפותחות אם הקטע[12].
אזכורים
- בספר דברי הימים מוזכר עכן בתולדות שבט יהודה כעכר בן כרמי.
- בספר הושע, פרק ב', פסוק י"ז מוזכר עמק עכור כמקום שיהפוך ל"פתח תקווה", ובספר ישעיהו, פרק ס"ה, פסוק י' מוזכר עניין דומה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- חיים חיון, ותצא דינה: קריאה בסיפור המקראי ועיון בזיקותיו, ירושלים: הוצאת מאגנס, 2011. בתוך פרק רביעי מעשה דינה וסיפורי יהושע ושופטים:חרם עכן:יהושע ז' עמ' 86–88.
- זאב ויסמן,עם ומלך במשפט המקראי, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1991. פרק תשיעי: מקומו של העם בביצוע גזרי דין מוות: משפטו של עכן עמ' 178–181.
- יחזקאל קויפמן, ספר יהושע, ירושלים, קריית ספר, 1963, עמ' 116–121.
קישורים חיצוניים
- אבי ורשבסקי, אביבה לוטן, רוני מגידוב, אילה פז, מהו חרם, באתר מקראנט.
- עכן בן כרמי, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ שמואל אחיטוב, מקרא לישראל יהושע, ירושלים: מאגנס, 1995. עמ' 123.
- ^ פרק ז
- ^ 3.0 3.1 במדבר רבה, פרשה כ"ג, פסקה ו'.
- ^ ספר דברים, פרק כ', פסוק י"ד.
- ^ ספר יהושע, פרק ז', פסוק כ"א.
- ^ או יאיר בן מנשה שהיה שקול כנגד 36 אנשים. עיין תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קכ"א עמוד ב'.
- ^ רד"ק על ספר יהושע, פרק ז', פסוק י"ד
- ^ רש"י על ספר יהושע, פרק ז', פסוק כ'.
- ^ נסקל חילול השבת שהיה במעשו עין רד"ק על ספר יהושע, פרק ז', פסוק כ"ה.
- ^ מצודת דוד: "לפי שבניו ובנותיו ידעו מזה ולא גילו הדבר לכן נסקלו גם הם". (פסוק כה)
- ^ ספר יהושע, פרק ז', פסוק כ"ה
- ^ עיין בערך עלינו לשבח פסקת "חיבור התפילה".
| ספר יהושע | ||
|---|---|---|
| הכניסה לארץ | מעבר הירדן • שליחת המרגלים ליריחו • ברית המילה בגלגל • מעמד הר גריזים והר עיבל • מפגש יהושע עם המלאך • תקנות יהושע בן נון | |
| כיבוש הארץ | מלחמת יריחו • מלחמות העי • מעל עכן וענישתו • ברית הגבעונים • מלחמת מלכי הדרום • שמש בגבעון דום • מלחמת מלכי הצפון | |
| חלוקת הארץ לשבטים | נחלת שבט ראובן • נחלת שבט גד • נחלת שבט יהודה • נחלת שבט מנשה • נחלת שבט אפרים • נחלת שבט בנימין • נחלת שבט שמעון • נחלת שבט זבולון • נחלת שבט יששכר • נחלת שבט אשר • נחלת שבט נפתלי • נחלת שבט דן • ערי הלויים • ערי המקלט | |
| סיום ספר יהושע | מזבח שניים וחצי השבטים • נאום יהושע • הברית בשכם | |
| דמויות בספר יהושע | יהושע בן נון • רחב • עכן בן כרמי • אדני צדק • הוהם מלך חברון • דביר מלך עגלון • יפיע מלך לכיש • פראם מלך ירמות • הורם מלך גזר • יבין מלך חצור • כלב בן יפונה • אלעזר הכהן • עתניאל בן קנז • עכסה • אדני בזק | |
