ארץ ישראל בעת העתיקה
| היסטוריה של ארץ ישראל |
 |
| לוח התקופות בארץ ישראל |
ארץ ישראל בעת העתיקה היא תחום מחקר ענף בתחומי ההיסטוריה, הארכאולוגיה והאנתרופולוגיה מאז המאה ה-19. בספרות המחקר הרבה, שהשתתפו בכינונה והרחבתה חוקרים מרחבי העולם, הוצעו מספר תיקופים ונושאים עיקריים למחקר.
תקופת הברונזה
גבולות התקופה: עד 1200 לפנה"ס.
מקובל בספרות המחקר לחלק את התקופה ל-4 תקופות משנה: הברונזה הקדומה, הברונזה הביניימית, הברונזה התיכונה והברונזה המאוחרת. בתקופה זו השתמש האדם בברונזה, סגסוגת המשלבת נחושת ובדיל. הברונזה חזקה מהנחושת ולכן אפשרה יצירת כלי עבודה וכלי נשק יעילים יותר.
ברונזה קדומה
גבולות התקופה: עד 2400 לפנה"ס.
בעוד שבתקופה זו התפתח הכתב באזור המסופוטמי ומצרים, באזור ארץ ישראל לא נתגלו ממצאים כתובים מן התקופה למעט מספר מצומצם של חריתות שמות מלכים מצריים. בתקופה זו מופיעה ככל הנראה המדינה הראשונה תחת שושלת מלוכנית במצרים (השושלת המלכותית הראשונה תחת שלטון נערמר). באזור הסהר הפורה מופיעות ערי־מדינה כדוגמת אור, נחור ועוד. בארץ, התקופה מתאפיינת בהתגבשות ערי־מדינה. שקיעתן של ערי מדינה אלו מסמנת את סופה של תקופה זו ומעבר חזרה לחיי נוודות.
היישוב
תקופת הברונזה הקדומה מתאפיינת בהופעת הערים המבוצרות (זאת למעט יריחו שהייתה ככל הנראה מבוצרת עוד בתקופה הנאוליתית) בערים כמו תענך, מגידו, ערד, תל אל פארעה ועוד, נתגלו ביצורים מרשימים. הביצורים עבים מאד (עד 8 מטרים) באופן יחסי לאמצעי הפריצה שהיו אז בהישג ידם של כובשים פוטנציאליים. נראה כי לרוב לא נבנו הביצורים כיחידה אחת, אלא קטעים קטעים ושכבות שכבות. בתחילה לא נבנתה חומה בכל היקף העיר, וכן עוביה המקורי של החומה היה שלושה מטרים ולא שמונה מטרים כבזמן חורבנה.
ממצאים
נתגלו כלי קרמיקה אשר אפשרו לחלק את התקופה ל-4 תקופות משנה: כלי חרס צרופים באיכות גבוהה ביותר (900 מעלות במקום 700 – 500) כלי אבידוס וכלים מסוג קרמיקה אפורה ממורקת, מהממצאים הקרמיים הבולטים בתקופת הברונזה הקדומה הידועים גם כ"כלי יזרעאל", כלים מסוג זה נתגלו בעיקר בצפון הארץ, אזור עמק יזרעאל, הגליל התחתון, עמק החולה, עמק הירדן, הגליל המערבי, ואף דרומה עד יריחו ואשקלון. בנוסף נתגלו באתרים רבים מהתקופה גם חותמות גליל כלי אבן וכלים נוספים.
ברונזה בייניימית
כרונולוגיה: 2400 - 2000 לפנה"ס.
תקופה זו היא תקופת מעבר בין הברונזה הקדומה לברונזה התיכונה. בתחילת הדרך, כשניסו לתָקֵף את הארכאולוגיה של ארץ ישראל חשבו לקרוא לה תקופת הנחושת. הארכאולוג פלינדרס פיטרי היה הראשון שזיהה צורת התיישבות חדשה זו בקברים שסביב תל אל-עג'ול, קרא לה תקופת הנחושת על שם כלי הנחושת הרבים שנמצאו בקברים. אולברייט היה הראשון שקרא לה ברונזה תיכונה 1 (MB1) כאשר ב-2000 מתחילה ברונזה תיכונה 2 (MB2). אולם ישנם חוקרים אשר המשיכו את התקופה קדומה 4 (EB4) עד 2000 (בעיקר ארכאולוגיים אמריקאים). קתלין קניון (הבריטית) חידשה את המושג של הברונזה הביניימית. וזה המושג המקובל היום על רוב הארכאולוגים הישראלים.
בסוף תקופת הברונזה הקדומה ננטשו הערים, והאזור נכנס לתקופה של נסיגה (סברות שונות לסיבת תהליך זה הן שינויי אקלים, שינוי דמוגרפי של האוכלוסייה, בזיזה חוזרת ונשנית ממצרים ואף התעייפות הערים ממלחמה אחת בשנייה)
מדובר על 200 שנה שבמהלכם בארץ ישראל המערבית לא היה יישוב עירוני, ואין שינוי.
תקופת הברונזה הבייניימית מתאפיינת בכך שהאדם לא גר בערים מרכזיות אלא חי חיי נוודות. על רקע היישוב הדל בולטים בתי הקברות הרבים שנתגלו בהקשר לתקופה זו. (ראו קברים וקבורות בתקופת הברונזה הביניימית)
היישוב
היישוב בארץ מפוזר ולרוב התפרסו היישובים אל תוך מקומות שטרם נתיישבו קודם. הבנייה צפופה ולרוב יישובים אלה לא הגיעו אף לעשרות דונמים. אורך קיום היישובים הללו היה כה קצר עד כי לא שרד כל סימן מהם ולכן אין הם ידועים כלל.
ממצאים
כמה כלי עבודה נמצאו במטמונים בחברון וביריחו וכן מספר סיכות רכיסה ותכשיטים נמצאו בקברים בגולן ובגליל. במגידו שבה נמצא ברונזה קדומה, נמצא מתחם מקודש ענק, אך אנו מוצאים שבברונזה הבניימית היא מולאה כולה בעפר והושאר תא קטן לפולחן. זו דוגמה לירידה ישובית דרסטית.
בהר הנגב המבנים הם סגלגלים (שבמרכזם עמוד תומך) ולא רבועים. הבתים צמודים זה לזה (למשל באר רסיסים). בהר הנגב רוב הטומולים נמצאו ריקים. ישנם הרבה מגליתים (לית=אבן מגה=גדול) כלומר, מבני קבורה גדולים מאוד. כלי החרס דומים לכלים מתקופת הברונזה הקדומה, אך, יש גם שוני רב. הכלים בעיקר עשויים ביד, מעין קומקומים עם זרבובית.
ברונזה תיכונה
גבולות התקופה: 2000 לפנה"ס - 1550 לפנה"ס.
בתקופה זו חוזרים בארץ ישראל אל ישיבה ביישובי קבע ולבסוף חוזרים גם הביצורים. שינוי זה מתרחש בעקבות חדירת עמים מהצפון ומסוריה אל תוך הארץ, וחזרת כוחה של מצרים העתיקה עם עליית השושלות ה־12 וה־13 בתחילת התקופה.
היישוב
תקופת העיור חוזרת לארץ ישראל. בין הערים המרכזיות נמנות שכם, חצור, רחוב וליש. בנוסף יש מעבר מהמערך השבטי של 3–4 שליטים בעיר לשלטון מלוכני של שליט יחיד, כפי שהתגלה בחקירת כתבי המארות. בכתבים אלו, המחולקים לשלוש תקופות, נראה כי יחס מספר השליטים למספר הערים נמצא במגמת מתאם שלילית, כך שככל שעולה מספר הערים - יורד מספר שמות המלכים המופיעים בכתבים. בעקבות זאת, לקראת סוף התקופה, ישנן עדויות לארמונות שליטים בחצור ובמגידו. לאחר מכן מתרחשת קריסת מערכות נוספת.
ממצאים
לקראת סוף התקופה פורחת תעשיית התכשיטים בארץ ובהם פסלי אלות פריון שונות ותכשיטי זהב. הממצא החשוב ביותר בתקופה זו נמצא בישראל בתל אל-עג'ול שם נמצא מלאי עצום של תכשיטי זהב, העיר כנראה נחרבה לאחר מצור שארך שלוש שנים על ידי יעחמס הראשון.
בתקופה זו, ניתן למצוא מעט תעודות על מה שקורה בארץ, רובן ממצרים:
מגילת סינוחת - במגילה ישנו סיפור מהמאה ה-20 לפנה"ס. הסיפור מתאר אדם חשוב ממצרים שנאלץ לברוח ממצרים לארץ כנען ("גבל"-בין טריפולי לבירות בזמננו). עיר זו שימשה, לדבריו, כמרכז תרבותי-מצרי, דבר המחזק את ההשערה כי האזור שמדרום לגבל אכן היה נתון להשפעה מצרית מסוימת. הוא מתאר את ארץ כנען כארץ מאד פוריה ופורחת. בעניין האנשים שהוא פוגש שם - הסברה המקובלת במחקר[דרוש מקור] היא שאלו אנשים נוודים למחצה שנמצאים באיזשהו תהליך של התיישבות. אינטרפרטציה זו נשענת גם על ידיעות ממקומות אחרים ולא רק מהטקסט עצמו.
אולם יש המשערים שב"רתנו העילית" ששכנה בתוך כנען הרחק ממבוא הים פגש סינוחה במצרים שהעדיפו חיי קבע במקום זה ולא במולדתם - מצרים. מקור נוסף הם שתי קבוצות של טקסטים הקרויים כתבי המארות (=קללות). הקבוצה הראשונה כתובה על גבי קעריות חרס והקבוצה השנייה על גבי צלמיות. הראשונה בערך מ-1900 לפנה"ס והשנייה בערך מ-1800 לפנה"ס ובהן מוזכרים מקומות ושליטיהם בא"י, חלקם בפעם הראשונה. בין המקומות המוזכרים: ירושלים, אשקלון, צור, עכו, שכם, אפק, חצור, ליש.
הכתובות הללו ממחישות את הקשר בין ארץ ישראל למצרים. למצרים היה קשר לארץ ישראל וכן הייתה למצרים יומרה להשתלט ולהשפיע על ארץ ישראל.
מקור נוסף הוא כתובת חוּסֶבֶּכְ, כתובת קבר ממצרים. היא אינה אומרת הרבה חוץ מהזכרת מסע צבאי מצרי לאזור שכם, וכך מלמדת, שוב, על עניין מצרי בארץ ישראל.
מקור נוסף הוא מכתבים שנמצאו בארכיון של מָארִי. הם נמצאו במסופוטמיה בצפון סוריה מתוארכים למאה ה-18 לפנה"ס. בארכיון נמצאו, לוחות טין של כתב יתדות ובהן עשרות אלפי תעודות. חמש מהן מדברות על ארץ ישראל - בעיקר על חצור. הן מזכירות שיירות שנסעו לחצור חזרו מחצור נתפסו בדרך, מפני שחצור הייתה עיר מרכזית ונכללה בעולם התרבות של סוריה.
ברונזה מאוחרת
ערך מורחב – תקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל
כרונולוגיה: 1550 לפנה"ס - 1200 לפנה"ס.
תקופה זו, האחרונה בתקופות הברונזה, מסתמנת בעלייתה המחודשת של מצריים עם השושלות ה-18 וה-19 ושליטתן הברורה בארץ כנען עד לירידת כוחה בסוף התקופה. במהלך התקופה כבשה מצרים בראשות אמנחותפ את כנען, ואף נלחמה עם החיתים על השליטה בסוריה. למרות מספר מסעות מרשימים (כשהמצליח שבהם היה הראשון שבה כבש את צפון הארץ עם ניצחון מוחץ במגידו) ורשימות שלל ושבויים מפוארות, לא הצליחה מצרים לכבוש את סוריה אך ארץ כנען נשארה בשליטה מצרית עד סוף התקופה. לקראת סוף התקופה לא הצליחה מצרים לעצור התנחלות עמים בארץ, ביניהם "ישראל", עם הנזכר לראשונה בכתוב בתקופה זו, ו"גויי הים", שהגיעו כנראה מהאיים האגאיים ואיי הים התיכון והפלשתים היו הקבוצה העיקרית שבהם.
היישוב העירוני עבר דלדול, יחסית לתקופת הברונזה התיכונה. ערים מרכזיות ננטשו (אולי במהלך הכיבוש המצרי של הארץ), ותושבים רבים עברו לעיירות ספר קטנות ששטחן לא היה גדול מכמה דונמים (מעטים היישובים של התקופה שעלו על 50 דונם). לרוב היישובים לא היו ביצורים (הביצורים המרשימים מהברונזה התיכונה נהרסו או הפכו ללא יעילים בזמן שהיישוב נבנה על חורבות הקודם, ובכך היה גבוה מהביצורים. כמו כן כנראה שביצורים חדשים לא נבנו כי נאסרו על ידי המצרים (הם נתפסו כהכנה למרד).
ערים מרכזיות: תל חצור, גזר, תל בית שמש, בית אל, שכם, מגידו, תענך, עפולה ובית שאן
תקופה זו מכונה בחלק ניכר מספרות המחקר התקופה הכנענית.
תקופת הברזל
גבולות התקופה: 1200 לפנה"ס (בקירוב) - 586 לפנה"ס (חורבן בית ראשון).
תקופה זו מתחלקת לשתיים:
- תקופת הברזל I בין 1200 לבין 1000 לפני הספירה.
- תקופת הברזל II בין 1000 ל-586 לפני הספירה.
תחילת התקופה עומדת בסימן ירידת קרנן של המעצמות הגדולות מתקופת הברונזה המאוחרת: המצרית, החתית והמיקנית. וכניסתם של עמים חדשים, תרבויות חדשות וממלכות קטנות חדשות בתוך ארץ ישראל ובהם שבטי ישראל והפלשתים (שהיו חלק מתוך גל נדידה שנקרא "גויי הים"). ארץ ישראל הייתה ללא שליט וחולקה רובה בין ישראל הפלשתים והכנענים שישבו בה עוד קודם. שם נוסף בספרות המחקר לתקופה זו הוא "התקופה הישראלית". חלקה השני של התקופה עומד בסימן עלייתה של אשור, פחד מפני כיבוש, חורבן בית ראשון בידי בבל שהתחזקה והפכה לאימפריה של אותם זמנים וסופה בגלות בבל.
היישוב
היישוב העירוני מתפתח והאוכלוסייה גדלה, יישובים מרכזיים מגיעים אף למאות דונמים, במקביל מתפתחים בארץ מאות יישובם קטנים ופרוזים. ישנם הבדלים מהותיים בין היישוב היהודי ליישוב הפלשתי בתקופה זו.
היישוב הישראלי
ההתיישבות הישראלית עוברת בתקופה זו התפתחות מרחיקת לכת. בתחילה התקיימה ההתיישבות השבטית: כל שבט ישב בנחלה משלו וקבע את כלליו שלו, והשולטים בשבט היו המשפחות החזקות. לערים לא הייתה משמעות מיוחדת. באותה תקופה הערים לא היו מבוצרות, או שהיו מבוצרות בצורה דלה מחוסר ידע וכוח אדם (עבדים) לבנייה. בסקרים ארכאולוגיים זוהו מאות יישובים פרוזים מתחילת תקופה זו, בעלי מאפיינים ייחודיים: בית ארבעת המרחבים, קנקני שפת צווארון ועוד.
התפתחות הממלכה מביאה לזיקה ממלכתית בעם במקום הזיקה הפטריארכלית הקודמת. כמו כן מוקמות ערים ומחוזקים ביצורים, במיוחד לנוכח התחזקות אשור. יש סימנם למינהל ממלכתי החל מן המאה העשירית והלאה.
לקראת סופה של התקופה יש סימנים של חורבן ברוטאלי, במיוחד של יישובי יהודה. חורבן זה בא במסעות השונים שערכו מלכי אשור לממלכות ישראל, יהודה והפלשתים, וכן חורבן בית ראשון בידי בבל.
ערים מרכזיות: ירושלים, חצור, גזר ובית שאן.
היישוב הפלשתי
הפלשתים אימצו את תרבותם של ערי כנען, שבהן היה שליט לכול עיר, כאשר בערים הפלשתיות לשליט אופי צבאי מובהק, ובריתות בין ערים. הערים היו מבוצרות היטב בחומות לבנים ששוקמו מתקופת הברונזה המאוחרת (3–6 מ' עובי). כמו כן, היה צבא סדיר לכל עיר.
ערים מרכזיות: אשקלון, אשדוד, עקרון, גת ועזה.
ממצאים
מטמון של 26 ק"ג תכשיטים וחלקי מטילים מכסף בתוך חמישה פחי חרס נתגלה באשתמוע, שמדרום לחברון. עד היום לא ברור בדיוק מה מקורו, מה הייתה מטרתו ולמה החביאו אותו. יש שניסו לשייך אותו למשלוח מדוד לזקני יהודה המוזכר בספר שמואל[16] אך הוכח שהמטמון הומצא בתקופה מאוחרת יותר.
לקריאה נוספת
יען הדרכה
- יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974.
- מבוא לארכאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא, יחידות 1–10, 1989, מהתקופה הנאוליתית קדם קרמית א ועד תקופת ברזל ג2, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
- נתן שור, תולדות ארץ ישראל מהתקופה הפרהיסטורית עד ימינו, תל אביב: הוצאת דביר, 1998.
מחקרים ותערוכות
- עופר בר-יוסף ויוסף גרפינקל, הפרהיסטוריה של ארץ ישראל, ירושלים: אריאל, 2008.
- עירית ציפר, "והכנעני אז בארץ - חיי יום-יום בכנען בתקופת הברונזה התיכונה 2 (2000 - 1550 לפנה"ס)", תל אביב: מוזיאון ארץ ישראל, 1990.
- זאב הרצוג, העיר הכנענית: בין אידאולוגיה וממצא ארכאולוגי, בתוך: תרבות חומרית, חברה ואידאולוגיה: כיוונים חדשים בארכאולוגיה של ארץ ישראל, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, 1999.
- מאמרים
- אברהם רונן, "חשיבותה של ארץ ישראל בתולדות אדם הקדמון", קדמוניות, 144, 2012, עמ' 65–70
- עופר בר-יוסף, ארנסט אליעזר ורשנר, רם גופנא, דיון: דגמי יישוב בתקופה הנאוליתית הקדם-קראמית בארץ-ישראל ובסיני, קתדרה 20, יולי 1981, עמ' 22-3
- מגן ברושי ורם גופנא, ארץ-ישראל בתקופת הברונזה התיכונה II : יישובים ואוכלוסייה, קתדרה 31, אפריל 1984
- יוסף גרפינקל, על יישובה של ארץ-ישראל ואוכלוסייתה בתקופת הברונזה הקדומה, קתדרה 38, דצמבר 1985, עמ' 192-183
- מגן ברושי ורם גופנא, על עובדות ותאוריה (תשובה למאמרו של י' גרפינקל), קתדרה 38, דצמבר 1985, עמ' 194-193
- מגן ברושי וישראל פינקלשטיין, מניין אוכלוסי ארץ-ישראל בשנת 734 לפנה"ס, קתדרה 58, דצמבר 1990, עמ' 24-3
- גדעון ביגר ודוד גרוסמן, צפיפות האוכלוסין בכפר המסורתי בארץ-ישראל, קתדרה 63, אפריל 1992, עמ' 108–109, 121-119 (הערות)
- פרחיה בק, סוגיות באמנות של ארץ-ישראל בתקופת הברונזה הקדומה, קתדרה 76, יולי 1995, עמ' 33-3
- שלמה בונימוביץ, ביצורי תקופת הברונזה התיכונה בארץ-ישראל כתופעה חברתית, קתדרה 81, ספטמבר 1996, עמ' 22-7
- פרחיה בק, סוגיות באמנות של ארץ-ישראל: על דמות המושל ובעיות נלוות באמנות של תקופת הברונזה התיכונה, קתדרה 87, אפריל 1998, עמ' 36-7
- גרשון גליל, ערי הממלכה הכנעניות במאה הי"ד לפה"ס: היקפן ומעמדן המדיני, קתדרה 84, יולי 1997, עמ' 52-7
קישורים חיצוניים
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל תולדות עם ישראל | ||
|
פורטל היסטוריה | ||
- "ההתיישבות בשילה בעת העתיקה", מאמרו של פרופסור פינקלשטיין
- מערת התנור (טאבון) בנחל מערות, אתר של אוניברסיטת חיפה הנותן מידע על הארכאולוגיה והממצאים במערה בתקופות פרהיסטוריות
- "עידן התנ"ך", אתר בנושא ארכאולוגיה, היסטוריה ומקרא
הערות שוליים
- ^ דני נדל, עצמות ורוח - מנהגי קבורה פרהיסטוריות בישראל, המוזיאון לפרהיסטוריה על שם משה שטקליס, חיפה, 1992, עמ' 16-15.
- ^ דני נדל, עצמות ורוח - מנהגי קבורה פרהיסטוריות בישראל, המוזיאון לפרהיסטוריה על שם משה שטקליס, חיפה, 1992, עמ' 20-19.
- ^ עופר בר יוסף, מבוא לארכאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא, יחידה 2, האוניברסיטה הפתוחה, 1989, עמודים 66-58
- ^ דני נדל, עצמות ורוח - מנהגי קבורה פרהיסטוריות בישראל, המוזיאון לפרהיסטוריה ע"ש משה שטקליס, חיפה, 1992, עמ' 28-25
- ^ Goring-Morris, A. N., & Belfer-Cohen, A. (2011). Neolithization processes in the Levant. Current Anthropology, 52(S4), S195-S208.
- ^ דני נדל, עצמות ורוח - מנהגי קבורה פרהיסטוריות בישראל, המוזיאון לפרהיסטוריה ע"ש שטקליס, חיפה, 1992, עמ' 38-35.
- ^ עופר בר יוסף, מבוא לארכאולוגיה בתקופת המקרא יחידה 2, האוניברסיטה הפתוחה, עמוד 90.
- ^ דני נדל, עצמות ורוח, עמ' 42.
- ^ עופר בר יוסף ויוסף גרפינקל, הפרהיסטוריה של ארץ ישראל: תרבות האדם לפני המצאת הכתב, ירושלים, הוצאת אריאל בשיתוף מוזיאון התרבות הירמוכית ע"ש יהודה רות, 2008, עמ' 130
- ^ עופר בר יוסף ויוסף גרפינקל, הפריהיסטוריה של ארץ ישראל: תרבות האדם לפני המצאת הכתב הוצאת ספרים אריאל, ירושלים ומוזיאון התרבות הירמוכית בקיבוץ שער הגולן, 2008, עמ' 161
- ^ עופר בר יוסף, מבוא לארכאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא, יחידה 2, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 100.
- ^ דני נדל, עצמות ורוח, עמ' 52
- ^ נתן שור, תולדות ארץ ישראל, עמ' 20.
- ^ Rowan, Y. M., & Golden, J. (2009). The Chalcolithic period of the Southern Levant: a synthetic review. Journal of World Prehistory, 22(1), 1-92.
- ^ דוד אוסישקין, "מקדש הכלקוליתי בעין גדי: במלאת חמישים שנה לחפירתו", קדמוניות 144, 2012, עמ' 78-71
- ^ ספר שמואל א', פרק ל', פסוקים כ"ו-כ"ח,
ארץ ישראל בעת העתיקה25065897