תל א-נצבה
 | |
| תצלום אווירי של תל א-נצבה (2018) | |
| מידות | |
|---|---|
| שטח | 32 דונם |
| אתר ארכאולוגי | |
| התגלה | חותם אבן "ליאזניהו עבד המלך" |
| חפירות | 1926 - 1935 |
| ארכאולוגים | ויליאם בדה |
תל א-נצבה (או תל אל-נצבה) הוא תל מצפון לירושלים, כ-2 ק"מ מצפון לקלנדיה ושדה התעופה עטרות. הוא מוקף בשלושה גאיות ורק מצד צפון הוא קשור באוכף לגב ההר. שטחו של התל כ-32 דונם[1]; אורכו 265 מטר. האתר בכללותו נפגע בצורה קשה, בעיקר בשל שוד עתיקות, סחף, הזנחה, ובנייה.
המחקר הארכאולוגי באתר
בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים חפר בתל ויליאם באדה (אנ') מבית הספר הפסיפי לדתות(אנ') בברקלי[2]. עונת חפירות ראשונה התקיימה במחצית הראשונה של 1926[3].
לאור הצלחת החפירות, שב באדה וחפר שוב בשנים 1927[4], 1929[5] ובראשית שנות ה-30 (1932 ו-1935). סה"כ, באדה ניהל בתל 5 עונות חפירה. ב-1934, באדה הוציא לאור ספר שבו תיעד בצורה מדויקת את שיטת החפירה שלו[6]. ב-4 במרץ 1936 בדה מת משבץ מוחי. כל הממצאים נלקחו ל"בית הספר הפסיפי לדתות" בקליפוניה, שם הוקם מוזיאון לכבודו של באדה. רוב המוצגים במוזיאון הם ממצאי תל א-נצבה.
בשנת 1947 יצא לאור דו"ח החפירה המסכם הראשון של חפירות תל א-נצבה על ידי צ'סטר צ'ארלטון מקאון. בשני כרכי הדוח איגד מקאון את המידע שעלה מחפירותיו של באדה הכוללים רישומי החפירה, צילומים וניתוח סטרטיגרפי של האתר.
באדה חפר את רוב התל, ובין ממצאיו בנייה רבה מתקופת הברזל ומהתקופה הבבלית והפרסית. מהמאה ה-12 לפנה"ס, נתגלה יישוב גדול, עם קרמיקה בעלת מאפיינים פלישתיים מובהקים[7].
מתקופת הברזל II נמצאה חומת סוגרים המכונה 'החומה הפנימית'; חומה זאת מיוחסת לשלב בניה קדום יותר, עובייה כ-2 מטר ולה מגדלים בחומה בצפון ובמערב התל. מהמאה ה-9 לפנה"ס (אולי מימי המלך אסא), נמצאה חומה חיצונית גדולה בעובי 5 מ' עם עשרה מגדלים ובאורך 660 מ' שסביבה חפיר, ושער בצפון העיר. נמצאו ידיות "למלך" רבות, המיוחסות לימי חזקיהו; אלו מעידות על מרכזיותו של האתר בתקופת הברזל 2ב.
משלהי המאה ה-7 לפנה"ס, נמצא חותם עשוי אבן אוניקס, עם הכתובת: "ליאזניהו עבד המלך" שלצידו ציור של תרנגול[8]. ייתכן שהחותם הוא של יאזניהו בן-המעכתי, שהיה בין שרי צדקיהו וכמופיע בנביאים[9], נשבע לאחר מכן אמונים לגדליהו בן אחיקם[10].
מראשית תקופת בית שני, נמצא מה שנראה כחומה דקה שהגנה על העיר רק בצד צפון. הממצאים מהתקופה החשמונאית מעידים על בנייה חפוזה שכן הבתים נבנו על השכבות הקודמות ללא חציבת יסודות[7].
זיהוי האתר
בדה ביקש לזהות את מצפה של נחלת בנימין על סמך קרבתו לגבעת בנימין בסיפור פלגש בגבעה. בהתאם לכך הוא זיהה את תל אל נצבה בצילומי אוויר גרמניים והחליט לחפור במקום. לטענתו, החפירות אישרו את השערתו[8]. ג' דלמן, פ' מ' אבל ו-וויליים ג'ון טאליה פיתיאן-אדמס תמכו בדעתו.
אך יש חולקים על זיהוי זה: אולברייט והרצברג זיהו בתל את מקומה של עטרות הארכי. גרסטנג זיהה אותה עם בארות. בנוסף, פורסמו דעות חולקות נוספות[11].
מצב האתר כיום
אף כי מרבית השרידים הארכאולוגיים כוסו בתום החפירה[8], קטעים רבים, כגון מערך בית השער וביצורי העיר אשר נותרו חשופים, נהרסו במהלך השנים, כתוצאה משוד עתיקות, מהזנחה והרס. חלק מן הקירות פורקו באופן יזום לצורך הכשרת השדות החקלאיים אשר אותם ממשיכים לעבד. חציו הצפוני של האתר ממוקם בשטח A (תחום הריבונות של הרשות הפלסטינית) ואילו חלקו הדרומי של האתר בשטח C, הנמצא בריבונות ישראלית. אולם, מיקומו הרגיש של האתר בתחום המוניציפלי של רמאללה מונע הגעתם של גורמי פיקוח ישראליים ומנגד לא ניכרת מעורבות של גופי אכיפה פלסטיניים או מעורבות בין-לאומית אחרת לצורך הצלת העתיקות ושימורן.
בשנים האחרונות החלה בנייה מואצת של בתי מגורים סביב האתר ובתוך כך הכשרת מגרשי בניה ושטחי מסחר צמוד למדרונות התל. באתר לא מבוצעות פעולות הצלה או שימור של הממצאים שנותרו, אשר מרביתם כבר אינם ניכרים בעין. קטעי החומה המאסיבית שהקיפה את התל בתקופה הישראלית נפגעו באופן קשה מאוד כתוצאה מפעולות חרישת הקרקע. באין תוכנית הגנה, פיתוח ושימור של האתר עתידו בסכנה וחשש סביר כי גם חלקו העליון של התל ינוצל בעתיד הלא רחוק לצורכי בנייה ופיתוח עירוני של פאתי העיר רמאללה ובתי כפר עקב, הסמוך לתל מצד מזרח[12].
לקריאה נוספת
- מגן ברושי, אנציקלופדיה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, תשל"א/ 1970. עמ' 391 - 394.
- פרופ' דוד דירינגר, מצפה, בתוך: ארץ בנימין: לקט הרצאות ומאמרים (בעריכת שמעון דר), הוצאת המדור לידיעת הארץ בתנועה הקיבוצית, 1972. עמ' 323- 333.
- אנציקלופדיה לתולדות ארץ-ישראל, עמ' 563 - 564.
- ישעיהו פרס, הערך "תל א-נצבה", ארץ ישראל - אנציקלופדיה טופוגרפית-היסטורית, (כרך ד, עמ' 960), הוצאת ראובן מס, תשט"ו.
- האנציקלופדיה של התנ"ך, הוצאת ידיעות אחרונות, (1987), כרך ג, עמ' 102.
- אפרים שטרן (עורך ראשי), האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, בהוצאת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, משרד הביטחון והוצאת כרטא ירושלים, 1992, כרך 3, עמ' 1080-1084.
- William Frederic Badè, Excavations at Tell En-Nasbeh, 1926 and 1927: A Preliminary Report, באתר גוגל ספרים
- C C McCown, Tell en-Nasbeh excavated under the direction of the late William Frederic Badè, באתר גוגל ספרים
- Joseph Carson Wampler, The Pottery [tell En-Nasbeh], באתר גוגל ספרים
- ישראל פינקלשטיין, The great wall of Tell en-Nasbeh (Mizpah) the first fortifications in Judah, and 1 Kings 15:16-22. בקטלוג רמב"י, פורסם ב- Vetus Testamentum, ב-2012.
קישורים חיצוניים
- רשימת מאמרים על תל א-נצבה באתר רמב"י
- מידע על אתר תל א-נצבה, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
- אסף אברהם, מהרסייך - מִצְפָּה (תל א-נצבה), נתפרסם במגזין 'סגולה', 2018.
- חותם טביעה עברי: "ליאזניהו עבד המלך", מוצג במוזיאון ישראל, ירושלים
- מבט מחודש על תל א-נצבה (מצפה) בתקופה הרומית והביזאנטית פרופ בועז זיסו
מבט מחודש על תל א נצבה, הרצאה באתר יוטיוב של פרופ בועז זיסו
- Tell en-Nasbeh: Biblical Mizpah of Benjamin
- חומר על המחקר הארכאולוגי באתר אוניברסיטת קורנל.
- תל א-נצבה באנציקלופדיית עמוד ענן
הערות שוליים
- ^ האנציקלופדיה של התנ"ך (1987), כרך ג, עמ' 102.
- ^ William Frederic Badè (1871–1936)
- ^ החפירות בעיר מצפה, דואר היום, 22 בפברואר 1926
תגליות בחפירות שבמצפה, דבר, 21 במאי 1926 - ^ עיר קדומים נגלתה מצפון לירושלים, דבר, 2 במאי 1927
- ^ מחפירות מצפה בנימין, דבר, 5 ביולי 1929
- ^ A Manual of Excavation in the Near East
- ^ 7.0 7.1 ע. ברושי, עוד על חפירות מצפה בנימין, דבר, 23 ביולי 1929
- ^ 8.0 8.1 8.2 טיול לתל אל נצבה היא מצפה, דבר, 19 ביוני 1932
- ^ ספר מלכים ב' כה, וכן שם כ' ג, ובספר ירמיהו מ' ח
- ^ http://www.arts.cornell.edu/jrz3/Eermdans_Mizpah.pdf
- ^ עוד בעניין ב-אנציקלופדיה גאוגרפית-היסטורית של ארץ ישראל של ישעיהו פרס, כרך ד', עמ' 960.
- ^ ע"פ המאמר שהתפרסם במגזין 'סגולה', 2018
29105062תל א-נצבה