יחסי ליטא–פולין
| יחסי ליטא–פולין | |
|---|---|
|
|
| |
| ליטא | פולין |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 65,300 | 312,685 |
| אוכלוסייה | |
| 2,849,316 | 38,404,520 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 77,836 | 811,229 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 27,318 | 21,123 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה |
יחסי ליטא-פולין הם היחסים ההדדיים בין ליטא ופולין, שראשיתם במאה ה-13, לאחר שהדוכסות הגדולה של ליטא תחת מינדאוגאס רכשה חלק משטחה של רוס, ובכך נוצר לה גבול משותף עם ממלכת פולין. לאחר מכן השתפרו היחסים בין המדינות, בסופו של דבר נוצרה אוניה פרסונלית בין שתי המדינות. מאמצע המאה ה-16 עד שלהי המאה ה-18 פולין וליטא היו מאוחדות, כחלק מהאיחוד הפולני-ליטאי, אולם הם הופרדו בעקבות חלוקת פולין על ידי אוסטריה, פרוסיה ורוסיה. לאחר מלחמת העולם הראשונה קיבלו שתי המדינות את עצמאותן מחדש, אך היחסים החריפו בהתמדה בשל עליית הרגשות הלאומניים. התביעות המנוגדות על אזור וילנה, הובילו לעימות מזוין, שהחמיר את יחסי המדינות בין שתי מלחמות העולם. במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשו שתי המדינות על ידי ברית המועצות וגרמניה הנאצית, אבל היחסים בין הפולנים והליטאים נשארו עוינים. לאחר תום מלחמת העולם השנייה היו שתי המדינות חלק מהגוש המזרחי, ולאחר נפילת הקומוניזם חודשו היחסים בין שתי המדינות.
היסטוריה
-
מפה של פולין מתחילת המאה ה-11, המראה את פולין וליטא מופרדות על ידי פרוסיה העתיקה ורוס של קייב -
מפת פולין במחצית הראשונה של המאה ה-13, המראה את הגבול בין דוכסות מזוביה וליטא -
מפת פולין וליטא בסביבות 1275-1300 -
מפת פולין וליטא בסביבות 1333 - 1370 -
מפת פולין וליטא בסביבות 1370 - 1382 -
מפת פולין וליטא בסביבות 1386 - 1434 -
מפת פולין וליטא בסביבות שנת 1466 -
מפה של פולין וליטא בסביבות שנת 1526 -
מפת האיחוד הפולני-ליטאי לאחר הקמתו בשנת 1569, שטחים אוקראינים הועברו תחת שליטה מנהלית של הכתר הפולני -
מפה של ליטא בסביבות 1867-1914, תחת שלטון האימפריה הרוסית -
הגבול הפולני-ליטאי בשנים 1918-1939
.png)
.png)
_and_the_Crown_of_the_Kingdom_of_Poland_(red)_in_1386_-_1434.png)
ימי הביניים
במהלך המאה ה-13 הוקמה הדוכסות הגדולה של ליטא, ובמהלך המאה ה-14 נוצר לה גבול עם ממלכת פולין, בעקבות חורבן פרוסיה הישנה והשבטים היוטבינגים. בתחילה היו כמה סכסוכים צבאיים בין המדינות,[1] אולם באמצע שנות ה-20 של המאה ה-14 נחתמה ברית בין מלך פולין, ולדיסלב הראשון, לבין הדוכס הגדול של ליטא, גדימינאס.[2] בנו של ולדיסלב, קז'מייז' השלישי, מלך פולין, התחתן בשנת 1325 עם בתו של גדימינאס, ובעקבות כך השתפרו מאד יחסי המדינות.[3] בשנת 1358 נחתם הסכם בין דוכסות מזוביה לבין הדוכסות הגדולה של ליטא, אשר התווה את הגבול בין שתי המדינות.[4] בשנת 1385 הוביל האיום המתגבר של המסדר הטבטוני לברית תקיפה בין המדינות, ואיחוד קראו, סימן את תחילתו של האיחוד הפולני–ליטאי.[5] ברית זו התחזקה על ידי הניצחון הפולני-ליטאי על האבירים הטבטונים בשנת 1410 בקרב גרונוולד.
ככל שליטא הייתה יותר ויותר מאויימת על ידי נסיכות מוסקבה, היא ביקשה לחזק את הקשרים עם פולין. בשנת 1569 נחתם איחוד לובלין, אשר הביא להקמת האיחוד הפולני-ליטאי, שהתקיים עד לחלוקת פולין בסוף המאה ה-18.
תחת השלטון הרוסי (1795–1914)
לאחר החלוקה השלישית של האיחוד הפולני-ליטאי בשנת 1795, שלטה האימפריה הרוסית ברוב חלקי ליטא וכן בבירה וילנה. בשנת 1812 קיבלו הליטאים את כוחותיו של נפוליאון כמשחררים, אולם לאחר תבוסתו של הצבא הצרפתי ועזיבתו את האזור החל הצאר ניקולאי הראשון בתוכנית רוסיפיקציה אינטנסיבית.
האזור הדרום-מערבי של ליטא, שניתן לפרוסיה בשנת 1795 והיה לחלק מדוכסות ורשה קצרת הימים בשנת 1807, הפך בשנת 1815 לחלק מממלכת פולין החדשה – ממשלת בובות שנשלטה לגמרי על ידי הרוסים.
הליטאים והפולנים ניסו פעמיים למרוד באימפריה הרוסית, בשנת 1831 ובשנת 1863, אולם ללא הצלחה. ניסיון המרד ב-1863, שלו ניתן השם "מרד ינואר", החל כהתקוממות של פולנים צעירים כנגד גיוסם לצבא הרוסי, אליהם הצטרפו במהרה קצינים ופוליטיקאים ליטאים שביקשו להשיב את האיחוד הפולני-ליטאי. המורדים השתמשו בטקטיקות גרילה כנגד הצבא הקיסרי, אולם לא צלחו שום ניצחון חשוב. עונשים כבדים שניתנו למורדים, כמו הוצאות להורג וגלות בסיביר, גרמו לרבים לנטוש את רעיון המרד המזוין.
מרד ינואר שכנע פוליטיקאים רוסים רבים כי המכשול הגדול ביותר שעומד בפני רוסיפיקציה מלאה של ליטא הוא ההשפעה הפוליטית והתרבותית של פולין. הרוסים האמינו כי אם יצליחו להרחיק את האיכרים הליטאים מההשפעה של האצולה הפולנית ושל הכנסייה הקתולית, הם יושפעו יותר בקלות על ידי התרבות הרוסית ויתבוללו.
ב-13 במאי 1863 מינה הצאר הרוסי אלכסנדר השני את הפוליטיקאי מיכאיל ניקולאייביץ' מוראבנוב כמושל הכללי של גוברניית וילנה (רוב ליטא של היום), שתפקידו כלל את דיכוי המרד הליטאי-פולני ואת יישום תוכנית הרוסיפיקציה במחוז. מוראבנוב הכין תוכנית רוסיפיקציה ארוכת-טווח, שמטרותיה העיקריות היו: סילוק השפה הפולנית מחיי היום יום; מניעת העסקת קתולים במוסדות ממשלתיים; הגבלת הכנסייה הקתולית; הפצת הנצרות האורתודוקסית; החלפת בתי הספר הכפריים הליטאים בבתי ספר רוסיים; עידוד רוסים להתיישב בליטא; החלפת הכתב הלטיני בכתב הקרילי; איסור על הוצאת כתבים ליטאים בכתב לטיני.
ב-22 במאי 1864 אישר הצאר את התוכנית, ומספר ימים לאחר מכן פרסם מוראבנוב את הצו הרשמי שאסר על הוצאת עיתונים וספרים בכתב הלטיני. הוצאת כתבים בשפה הלטינית בכתב קרילי דווקא עודדה. האיסור, שנמשך כ-40 שנה, גרם להתעוררות תחושת הלאומיות הליטאית בקרב העם.
בין המלחמות
בעקבות תבוסת האימפריה הרוסית במלחמת העולם הראשונה, חידשו פולין וליטא את עצמאותם. העצמאות החדשה של ליטא ופולין הובילה לסכסוכי גבול ארוכים, במיוחד באזור העיר וילנה, שנחשבה לבירה ההיסטורית של ליטא אולם רוב האוכלוסייה בה הייתה ממוצא פולני. סכסוכים אלו הובילו בשנת 1920 למלחמת פולין-ליטא, שנמשכה מספר חודשים. באותו זמן ביקשו גם הסובייטים לכבוש שטחים אלו, אולם הם הובסו על ידי הפולנים במהלך המלחמה הפולנית-סובייטית. באוקטובר 1920, לאחר שהחלו הסובייטים לסגת מהאזור, כבשו כוחות מורדים של הצבא הפולני את וילנה וסביבתה והקימו את רפובליקת מרכז ליטא. הרפובליקה התקיימה במשך 18 חודשים, שלאחריהם סופח האזור לפולין לאחר בחירות כלליות.
ערך מורחב – ליטא המרכזית
מחוז וילנה, שכלל את דרום-מזרח ליטא המודרנית וחלק מצפון-מערב בלארוס המודרנית, סופח רשמית לפולין באישור חבר הלאומים בשנת 1922, אולם ליטא המשיכה לטעון לבעלות על וילנה, בירתה ההיסטורית. הממשלה הליטאית, שישבה בבירה הזמנית קובנה, סירבה לקבל את ההשתלטות על הפולנית על אזור וילנה, וניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם פולין.
במשך שנים רבות האמינו רבים בצבא הליטאי כי מכיוון שלליטא ולפולין היה אויב משותף (ברית המועצות), צריכות שתי המדינות לסיים את החרם הדיפלומטי ביניהן. בשנת 1938, לאחר תקרית בגבול שבין שתי המדינות שבה נהרג חייל פולני, הציבה פולין אולטימטום לליטא, לפיו אם היא לא תחדש את השיחות הדיפלומטיות תוכרז עליה מלחמה. הליטאים, שידעו כי במצב של מלחמה עם פולין לא תהיה להם שום עזרה מבחוץ, הסכימו לשוב ולהידבר, ושני הצדדים חתמו על הסכם בטאלין שבאסטוניה. אף על פי שליטא עדיין טענה לבעלות על אזור וילנה, השתפרו מאד היחסים בין שני העמים והרוחות שככו.
במאי 1939, לנוכח האגרסיביות הגרמנית הגוברת והחשש ממלחמה, הציעה ליטא לפולין לחתום על ברית צבאית בין שתי המדינות, אולם הפולנים סירבו להצעה.
מלחמת העולם השנייה
באוגוסט 1939 נחתם הסכם ריבנטרופ-מולוטוב בין גרמניה הנאצית לברית המועצות, שקבע בין השאר את חלוקת המדינות הבלטיות בין שני הצדדים. למרות שלפי ההסכם ליטא הייתה אמורה להיות מסופחת לגרמניה, סירובה לתמוך בהתקפה הגרמנית על פולין גרם לכך שהיא סופחה לבסוף לברית המועצות. הצבא האדום, שכבש את וילנה מידי הפולנים, העביר את העיר לשליטת הליטאים. באוקטובר 1939 הוצבו במדינה 20,000 חיילים סובייטים, ובקיץ 1940 נכבשה ליטא על ידי הצבא האדום. בקיץ 1941 נכבשו ליטא והחלק המזרחי של פולין על ידי הוורמאכט במהלך מבצע ברברוסה, וסבלו מכיבוש קשה ומשעבד מידי הגרמנים. בנוסף, הגרמנים טבחו ברוב יהודי ליטא, והקימו בפולין גטאות, מחנות ריכוז ומחנות השמדה, שבהם נרצחו רוב יהודי פולין, ואף יהודים ממדינות אחרות, כחלק מהפתרון הסופי - השואה.
התקופה הקומוניסטית
מלחמת העולם השנייה שמה קץ לעצמאות הפולנית והליטאית, ושתי המדינות נפלו תחת השפעה של ברית המועצות. על ידי ששטח פולין זז מערבה, עברה רוב הריבונות על שטחים שהכילו מיעוט ליטאי משמעותי, אשר היו קודם לכן תחת שלטון הרפובליקה הפולנית השנייה, לשטחי הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הליטאית והרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית, אשר היו חלק מרפובליקות ברית המועצות. באותו זמן פולנים רבים הורשו לעזוב את ברית המועצות, והועברו מערבה לשטחים הפולנים החדשים. המיעוט הפולני שנותר בליטא עבר תהליך סובייטיזציה, כחלק מהפעילות הסובייטית שפעלה לטשטש את זהות הקבוצות האתניות השונות בגוש המזרחי, על מנת למנוע יצירת ברית העלולה להחליש את המשטר סובייטי.
היחסים כיום
.jpg)
אירועי סתיו העמים בין השנים 1989 - 1991 הובילה להקמתם מחדש של היחסים בין המדינות. פולין תמכה בעצמאותה של ליטא, והייתה אחת המדינות הראשונות שהכירה בליטא העצמאית (26 באוגוסט 1991).[6] עם זאת, בתחילה פרץ משבר בין המדינות, עקב אפליית המיעוט הפולני בליטא, וחששות בליטא מתביעות טריטוריאליות או ניסיונות השפעה של פולין על המדיניות הליטאית. אולם בהמשך השתפרו היחסים בין המדינות,.[7] וב-28 בספטמבר 1992 חתמו שרי החוץ של שתי המדינות על אמנת ידידות, יחסי שכנות ודחו את כל התביעות טריטוריאליות ההדדיות, והבטיחו לכבד את זכויות המיעוטים השונים. ב-26 באפריל 1994 במהלך פגישה של נשיאי שתי המדינות בווילנה, הם סיכמו את אמנת הידידות ההדדית.[8] שתי המדינות הצטרפו לנאט"ו (פולין בשנת 1999, וליטא בשנת 2004), ולאיחוד האירופי (שתיהן בשנת 2004).
עם זאת, בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 השפיעו חילוקי הדעות בנושא מימוש אמנת הידידות, על שיתוף הפעולה בנושאי האנרגיה, מכיוון שרשתות החשמל של פולין וליטא קשורות זו בזו, אך קווי הגז של שתי המדינות מחוברים רק באמצעות צינור גז רוסי.[9][10][11] נשיא פולין ברוניסלב קומורובסקי במהלך ביקורו בליטא בפברואר 2011 הביע את החששות מפני הידרדרות היחסים, וציין כי יישום מלא של אמנת הידידות אמור לאפשר לפולנים בליטא להשתמש בשמות המשפחה המקוריים ולהתחנך בשפה הפולנית.[12]
כ-250,000 פולנים חיים בליטא, ואילו כ-25,000 ליטאים חיים בפולין. שתי המדינות הם חברות במועצת מדינות הים הבלטי.
שתי המדינות חולקות גבול משותף של 103 ק"מ, ומכיוון ששתי המדינות חתומות על אמנת שנגן, ניתן לעבור את הגבול ביניהם ללא ביקורת.
יחסים דיפלומטיים
פולין מחזיקה בליטא שגרירות בווילנא, וקונסוליה כללית בקלייפדה. מאידך, ליטא מחזיקה בפולין שגרירות בוורשה ו-4 קונסוליות בקטוביץ, בקרקוב, בפוזנן ובסייני[13].
קישורים חיצוניים
- השיתוף פעולה הפולני-ליטאי שיתוף פעולה - היחסים עד לשנת 1991, שגרירות פולין בליטא
- משרד החוץ הליטאי: רשימה של הסכמים בילטראליים עם פולין (בליטאית)
- שגרירות ליטא בוורשה
- הקונסוליה הכללית הליטאית בסייני(ליטאית ופולנית)
- שגרירות פולין בווילנה
הערות שוליים
- ^ Kronika zamkowa. Arx Regia, Ośrodek Wydawniczy Zamku Królewskiego w Warszawie. 2007. p. 36.
- ^ Frank N. Magill (12 בנובמבר 2012). The Middle Ages: Dictionary of World Biography. Routledge. p. 209. ISBN 978-1-136-59313-0.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Saulius A. Suziedelis (7 בפברואר 2011). Historical Dictionary of Lithuania. Scarecrow Press. p. 334. ISBN 978-0-8108-7536-4.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Loreta Daukšytė (2010). The Borders of Lithuania: The History of a Millennium. "Baltų lankų" leidyba. p. 12. ISBN 978-9955-23-346-6.
- ^ Stephen R. Burant and Voytek Zubek, Eastern Europe's Old Memories and New Realities: Resurrecting the Polish-lithuanian Union, East European Politics and Societies 1993; 7; 370, online
- ^ Glenn E. Curtis (ed.), Polish foreign relations with the former Soviet Republics, Poland: A Country Study, Washington: GPO for the Library of Congress, 1992
- ^ Timothy Snyder (2004). The reconstruction of nations: Poland, Ukraine, Lithuania, Belarus, 1569-1999. Yale University Press. pp. 284–286. ISBN 978-0-300-10586-5. נבדק ב-17 בפברואר 2011.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Alexandra Ashbourne (1999). Lithuania: the rebirth of a nation, 1991-1994. Lexington Books. pp. 87–. ISBN 978-0-7391-0027-1. נבדק ב-17 בפברואר 2011.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Adam Mullett, Spelling law hurting relations with Poland, Baltic Reports, Apr 9, 2010
- ^ E.L., Poland, Lithuania and self-centredness goes nuclear (updated), Eastern Approaches blog, The Economist, Oct 25th 2010
- ^ Bad blood: Lithuania and Poland seem to have hit an icy impasse, The Economist, Jan 20th 2011
- ^ Current disputes must not spoil bilateral relations, says Komorowski, The News.pl, 17.02.2011
- ^ אתר על יחסי מדינות
25669012יחסי ליטא–פולין