יחסי פולין–צ'כוסלובקיה
| יחסי פולין–צ'כוסלובקיה | |
|---|---|
|
|
| |
| פולין | צ'כוסלובקיה |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה |
יחסי פולין–צ'כוסלובקיה מאז הקמת צ'כוסלובקיה אחרי מלחמת העולם הראשונה הושפעו רבות מסכסוכי הגבולות בין שתי המדינות מצד אחד ומצד שני מהיותן מדינות קטנות יחסית בקרבת גרמניה ורוסיה. לאחר מלחמת העולם השנייה הוסדרו היחסים בין המדינות מתוקף היותן תחת השפעת ברית המועצות.
היחס בין העמים
היחסים בין הפולנים לצ'כים היו קשים במשך מאות שנים. סטריאוטיפים צ'כיים ראו בפולנים לאומנים צרי אופקים הנגועים בקלריקליזם. סטריאוטיפים פולניים ראו בצ'כים סלאבים שהושפעו יתר על המידה על ידי התרבות הגרמנית[1].
שנים ראשונות
עם התפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית לאחר מלחמת העולם הראשונה, חולקו שטחיה הנרחבים בין מספר מדינות. כשיקולים לחלוקת השטחים הוזכרו השליטה ההיסטורית בשטחים וההרכב הדמוגרפי של תושבי האזור. פולין קיבלה לידיה את גליציה שנלקחה ממנה בחלוקת פולין, וצ'כוסלובקיה הוקמה על השטחים של צ'כיה וסלובקיה. לגבי שטחים מסוימים התגלעו חילוקי דעות בין צ'כוסלובקיה ופולין.
בדצמבר 1918 שלח יוזף פילסודסקי משלחת לנשיא צ'כוסלובקיה, טומאש מסריק, עם מכתב אישי בו הוא הציע הקמת משלחת צ'כוסלובקית-פולנית ליישוב כל הבעיות ביחסי שתי המדינות, כשהכוונה הייתה בעיקר לסכסוך על זאולז'ה בסביבות צ'שין. מסריק הביע מילות הסכמה בפני המשלחת, אולם לא עשה מעבר לכך. הוא העביר את העניין לטיפול ממשלת צ'כוסלובקיה אשר לא קידמה את העניין, ואף אישר את תפיסת זאולז'ה על ידי צבא צ'כוסלובקיה. למרות שהמעצמות כפו על הצבא הצ'כוסלובקי לסגת, בפולין כעסו על כך שצ'כוסלובקיה השתמשה בצבאה בעוד היא עסוקה בלחימה בחזית המזרחית[2].
ב-6 בנובמבר 1921 נחתם בין המדינות הסכם בנש-סקירמונט על שם אדווארד בנש וקונסטנטי סקירמונט שרי החוץ של המדינות. בהסכם התחייבו הצדדים לכבד את גבולות המדינה השנייה ולשמור על נייטרליות נדיבה, המאפשרת העברת אמצעי לחימה, במקרה שהמדינה השנייה תותקף. צ'כוסלובקיה הצהירה שאין לה עניין במזרח גליציה. בנספח נקבע שהטיפול בסכסוכי הגבולות באזורי זאולז'ה, אורבה וספיש יועבר לוועדה פולנית צ'כוסלובקית שתדון בנושא ושעניין העיירה יאבורינה ייפתר תוך ששה חודשים[3].
באפריל 1925 נחתמו הסכמים בין בנש לאלכסנדר סקריז'נסקי שקבעו שיתוף פעולה הדוק בענייני חוץ, מיעוטים וסכסוכי גבולות. אולם סכסוכי הגבולות שלא נפתרו מנעו שיתוף פעולה הדוק בין המדינות.
אל מול גרמניה
עם התגברות החשש מגרמניה לאחר עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, מנהיגי פולין וצ'כוסלובקיה הבינו שעמידתם מול הגרמנים תלויה בתמיכה של צרפת. היה ברור שבמקרה שצרפת תצא למלחמה בגרמניה להגנת אחת המדינות, המדינה השנייה תצטרך להצטרף למלחמה נגד גרמניה, מכיוון שניצחון גרמני פירושו חיסול מדינתם שלהם בשלב הבא. אולם מנהיגי שתי המדינות הטילו ספק בכך שצרפת תעמוד בהתחייבויותיה לבא לעזרת פולין או צ'כוסלובקיה. מנהיגי שתי המדינות גם האמינו שיש יותר סיכוי שצרפת תעזור למדינתם מאשר לשנייה. במצב זה, גיבשה כל אחת מהמדינות מדיניות עצמאית שנועדה למזער את נזקיה במקרה שצרפת לא תבוא לעזרה[4].
בינואר 1934, בז'נבה, ביקש יוזף בק מאדווארד בנש דיון כולל בנושאים על הפרק בין המדינות, במטרה להדק את היחסים ביניהם. בנש הביע מילות הסכמה, אולם המדיניות של צ'כוסלובקיה הייתה שלא לקשור קשרים קרובים מדי עם פולין על בעיותיה הקשות עם ברית המועצות וגרמניה, בשעה שצ'כוסלובקיה הרגישה בטוחה במעמדה. כמה ימים לאחר מכן, עוד בינואר 1934, חתמה פולין עם גרמניה הסכם אי-לוחמה דבר שנתקבל במורת רוח רבה על ידי צ'כוסלובקיה[5]. צ'כוסלובקיה גם הביעה דאגה לנוכח היחסים הקרובים בין פולין להונגריה. מנגד, פולין חששה מהיחסים הטובים בין צ'כוסלובקיה לברית המועצות[6]. נוכח היחסים המתוחים בין המדינות, פולין תמכה בתנועות שקראו לעצמאות של סלובקיה, וצ'כוסלובקיה סייעה לתנועות לאומיות אוקראיניות בפולין[7]. צ'כוסלובקיה אף אירחה בשטחה לתקופה מסוימת ממשלה גולה של אוקראינה[6].
בפברואר 1937 דרשה פולין מצ'כוסלובקיה שכל ויתור שיינתן לגרמנים בחבל הסודטים יינתן במקביל גם לפולנים באזור צ'שין. דרישה זאת הוכרה על ידי צ'כוסלובקיה במאי 1937 כאשר שגרירה בפולין אמר ליוזף בק שהמיעוט הפולני יקבל יחס שווה לזה של שאר המיעוטים[8]. כל עוד האפשרות של ויתורים למיעוט בחבל הסודטים נראה רחוק, הייתה הצהרה זאת פתרון נוח לכל הצדדים. בעקבות הסכם מינכן והעברת חבל הסודטים לגרמניה, דרשה פולין, וקיבלה באוקטובר 1938, את זאולז'ה. פולין ספגה ביקורת קשה ביותר על מהלך זה וחוקרים רבים ביקרו בחריפות את הניצול של הפולנים את חולשת צ'כוסלובקיה ואף האשימו אותה בלקיחת חלק בהתפוררותה הסופית. אולם היו שטענו שהמדיניות הפולנית נבעה מההערכה הפולנית שצ'כוסלובקיה ממילא אבודה ותבלע על ידי גרמניה, ועל כן עדיף למנוע מגרמניה להשתלט על זאולז'ה, במיוחד מכיוון שגרמניה יכלה להשתמש בה כגשר להשתלטות על סלובקיה, השתלטות שתביא את גרמניה להקיף את פולין גם מדרום. בנוסף, ייתכן שפולין ביקשה למצוא חן בעיני גרמניה, בגלותה עוינות לצ'כוסלובקיה, בתקווה שדבר זה יעמוד לה בהמשך.
במהלך מלחמת העולם השנייה
במהלך מלחמת העולם השנייה היו פולין וצ'כוסלובקיה תחת כיבוש גרמני, אולם לשתי המדינות היו ממשלות גולות אשר ניהלו יחסי חוץ וניסו להגיע לשיתוף פעולה. הפולנים ניסו להקים פדרציה עם צ'כוסלובקיה, אך הכעס על שיתוף הפעולה של הפולנים עם גרמניה בעקבות הסכם מינכן וסירוב של סיקורסקי להשיב את זאולז'ה לצ'כוסלובקיה מנעו זאת. צ'כוסלובקיה גם לא ששה לאיחוד כלכלי עם מדינה נחשלת ממנה[9]. הקשר הקרוב בין אדווארד בנש וברית המועצות, הייתה למורת רוח גדולה של הפולנים שראו בקומוניסטים סכנה רבה לארצם[10].
לאחר מלחמת העולם השנייה
מיד לאחר מלחמת העולם השנייה, התעורר מחדש סכסוך הגבולות בזאולז'ה ואף היה חשש להתפתחות סכסוך מזוין בחודשים מאי-יוני 1945. יתרה מזאת, צ'כוסלובקיה דרשה חלקים מגרמניה שהועברו לפולין על פי הסכם פוטסדאם, דוגמת קלצ'קו ורציבורז, אשר באופן היסטורי היו שייכים לה והיו בהם מיעוט צ'כי ניכר. הסכם ראשון לשיתוף פעולה בין פולין לצ'כוסלובקיה הושג ב-10 במרץ 1947 אך היא לא פתרה את בעיית הגבולות[10]. לאורך השנים, לא נעשו מאמצים ממשיים להשלמה בין שתי המדינות והקשרים בין המדינות היו בעיקר בין האליטות הקומוניסטיות שלהן. ב-21 במרץ 1958 נחתם הסכם בין המדינות על השימוש בנהרות בגבולות ביניהן[11], וב-13 ביוני 1958 הושג הסכם שיישב את סכסוכי הגבולות בין המדינות. היחסים בין השלטונות הקומוניסטיים של המדינות הורעו בשנת 1980 בעקבות הקמת סולידריות בפולין, והשלטון בצ'כוסלובקיה שחשש מערעור מעמדו סגר את הגבול עם פולין לקראת סוף השנה.
החל מאמצע שנות ה-70 של המאה ה-20 התפתח שיתוף פעולה בין תנועות הדיסדנטים בשתי המדינות. אולם היחסים בין שתי המדינות בשנת 1989, עת נפלו המשטרים הקומוניסטיים והדיסדנטים הגיעו לשלטון, החלו ברגל שמאל. צ'כוסלובקיה סירבה לפתוח את גבולותיה עם פולין לתנועה חופשית כפי שעשתה עם שאר שכנותיה, מחשש לגלישת פעילויות פליליות פולניות לתחומה. בפולין גם מחו על כך שנשיא צ'כוסלובקיה בחר לבקר קודם בגרמניה ולא בפולין, על כל הסמליות הכרוכה בכך[12]. נטען שהסיבות האמיתיות לסגירת הגבולות היא פוליטית. על פי טענות אלו, צ'כוסלובקיה אינה רוצה בקשרים קרובים עם פולין, מחשש שהדבר יפריע להתקבלותה לחיק האיחוד האירופי. בנוסף, סגירת הגבולות אמור למנוע קשר קרוב מדי בין המיעוט הפולני בצ'כוסלובקיה לבין מדינת האם שלהם[10]. בשנת 1991 הופשרו היחסים, נחתם בין המדינות ברית ידידות ושיתוף פעולה, ובמאי 1991 הוסרו מגבלות המעבר בגבולות. היחסים בין צ'כיה לפולין נשארו טובים, גם לאחר התפרקות צ'כוסלובקיה[12].
הערות שוליים
- ^ Adrian G. V. Hyde-Price, The international politics of East Central Europe, Manchester University Press ND, 1996, page 85
- ^ Igor Lukes, Erik Goldstein, The Munich Crisis, 1938, Routledge, 1999, page 51
- ^ Igor Lukes, Erik Goldstein, The Munich Crisis, 1938, Routledge, 1999, page 50
- ^ Igor Lukes, Erik Goldstein, The Munich Crisis, 1938, Routledge, 1999, page 55
- ^ Igor Lukes, Erik Goldstein, The Munich Crisis, 1938, Routledge, 1999, page 54
- ^ 6.0 6.1 Andrzej Paczkowski, Jane Cave, The spring will be ours, Penn State Press, 2003, page 52
- ^ Anita J. Prazmowska, Britain, Poland and the Eastern Front, 1939, Cambridge University Press, 2004, page 10
- ^ Igor Lukes, Erik Goldstein, The Munich Crisis, 1938, Routledge, 1999, page 56
- ^ Anita Prażmowska, Britain and Poland, 1939-1943, Cambridge University Press, 1995, page 142
- ^ 10.0 10.1 10.2 R. Lefeber, M. Fitzmaurice, E. W. Vierdag, The Changing political structure of Europe, Martinus Nijhoff Publishers, 1991, page 100
- ^ Agreement Between the Government of the Czechoslovak Republic and the Government of the Polish People's Concerning the Use of the Water Resources in Frontier Waters, Signed at Prague, 21 March 1958; in force on 7 August 1958, International Water Law Project Web Site
- ^ 12.0 12.1 Adrian G. V. Hyde-Price, The international politics of East Central Europe, Manchester University Press ND, 1996, page 86
30868959יחסי פולין–צ'כוסלובקיה