יוזמת החגורה והדרך

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוזמת החגורה והדרך
一带一路
פעילות לקדם פיתוח כלכלי וקישוריות בין-אזורית
תקופת הפעילות 2013–הווה (כ־11 שנים)
www.yidaiyilu.gov.cn
חגורה אחת, דרך אחת - הכלכלות
  סין היבשתית
  כלכלות החגורה האחת
  כלכלות הדרך האחת

יוזמת החגורה והדרך או בכינויים אחרים נפוצים חגורת דרך המשי הכלכלית של המאה ה-21 או חגורה אחת, דרך אחת (באנגלית: Belt and Road Initiative ובקיצור: BRI) היא אסטרטגיית פיתוח, שהועלתה בידי מנהיגה של סין שי ג'ינפינג. האסטרטגיה מתמקדת בקשרים ובשיתוף פעולה בין מדינות, ובמיוחד בקשרים בינן לבין הרפובליקה העממית של סין ושאר אירואסיה. התשתית הכלכלית מבוססת על הבנק האסייני להשקעות בתשתיות, בו חברה גם ישראל.[1]

התוכנית כוללת שני נתיבים עיקריים:

  • נתיב יבשתי, המכונה "חגורת דרך המשי הכלכלית".
  • נתיב ימי, המכונה "דרך המשי הימית".

בנובמבר 2014 הודיעה סין כי תקים קרן של 40 מיליארד דולר לקידום המיזם.

האסטרטגיה מדגישה ומקדמת את חזונה של סין למלא תפקיד משמעותי יותר בנושאים גלובאליים, בתחומים כגון ייצור פלדה.[2][3]

התוכנית נחשפה בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2013, עם מספר פרסומים המפרטים את חזון ה-SREB ו-MSR, בהתאמה. התוכנית גם קודמה על ידי ראש הממשלה לי קצ'יאנג, במהלך ביקורים מדיניים באסיה ואירופה.

עד יולי 2022 בנו חברות סיניות 1,118 פרויקטים במסגרת המיזם ב-150 מדינות, כשיוזמת החגורה והדרך התרחבה מאסיה, לאפריקה, דרום אמריקה ואפילו אירופה.

המדינות המשתתפות כוללות כמעט 75% מאוכלוסיית העולם ומהוות יותר ממחצית מתמ"ג העולם.[4]

התומכים ביוזמה משבחים אותה על הפוטנציאל שלה להגביר את תמ"ג העולם, במיוחד במדינות מתפתחות. עם זאת, יש גם ביקורת על הפרות זכויות אדם והשפעה סביבתית, כמו גם חששות של דיפלומטיה של מלכודת חובות (אנ') שגורמת לנאו-קולוניאליזם ואימפריאליזם כלכלי. נקודות מבט שונות אלו הן נושא לוויכוח פעיל.[5]

יעדים

רקע

המדיניות של סין לתעל את חברות הבנייה שלה התחילה עם מדיניות היציאה החוצה (אנ') של ג'יאנג דזה-מין. ה-BRI של שי ג'ינפינג  מתבסס על מדיניות זו.[6]

שי ג'ינפינג הכריז על הרעיון כ"חגורת דרך המשי הכלכלית" ב-7 בספטמבר 2013 באוניברסיטת נזרבייב (אנ') באסטנה שבקזחסטן[6] . באוקטובר 2013, במהלך נאום שנשא באינדונזיה, שי ג'ינפינג הצהיר כי סין מתכננת לבנות " דרך המשי הימית של המאה העשרים ואחת" כדי לשפר את שיתוף הפעולה בדרום מזרח אסיה ומחוצה לה[6].  ראש הממשלה לי קצ'יאנג קידם את תפיסת ה-BRI המתפתחת במהלך ביקורים ממלכתיים באסיה ובאירופה. היוזמה זכתה לסיקור אינטנסיבי בתקשורת הממלכתית הסינית, ומ-2016 ואילך הופיעה לעיתים קרובות ב-יומון העם.

המטרות המוצהרות של ה-BRI הן "לבנות שוק גדול מאוחד ולעשות שימוש מלא בשווקים הבינלאומיים והמקומיים כאחד, באמצעות חילופי תרבות ואינטגרציה, כדי לשפר את ההבנה ההדדית והאמון של המדינות החברות, וכתוצאה מכך יאפשר דפוס חדשני של זרימת הון, מאגרי כישרונות, ומאגרי מידע טכנולוגיים".[7] יוזמת החגורה והדרך מטפלת ב"פער תשתיות" ובכך יש לה פוטנציאל להאיץ את הצמיחה הכלכלית ברחבי אסיה /האוקיינוס השקט, אפריקה ומרכז ומזרח אירופה. דו"ח של מועצת הפנסיה העולמית (WPC) מעריך כי אסיה, למעט סין, דורשת עד 900 מיליארד דולר של השקעות תשתית בשנה במהלך העשור הבא, בעיקר במכשירי חוב, 50% מעל שיעורי ההוצאה הנוכחיים על תשתיות.[8] הצורך בגישור על הפער התשתיות הזה על ידי הון לטווח ארוך מסביר מדוע ראשי מדינות אסיה ומזרח אירופה רבים "הביעו בשמחה את התעניינותם להצטרף למוסד פיננסי בינלאומי חדש זה המתמקד אך ורק ב'נכסים ריאליים' ובצמיחה כלכלית מונעת על ידי תשתיות".[9]

המוקד הראשוני היה השקעות בתשתיות, חינוך, חומרי בנייה, רכבת וכביש מהיר, רכב, נדל"ן, רשת חשמל וברזל ופלדה.[10] כבר עכשיו, כמה הערכות מציינות את יוזמת החגורה והכביש כאחד מפרויקטי התשתית וההשקעות הגדולים בהיסטוריה, המכסה יותר מ-68 מדינות, כולל 65% מאוכלוסיית העולם ו-40% מהתוצר המקומי הגולמי העולמי נכון ל-2017.[11][12] הפרויקט מתבסס על נתיבי הסחר הישנים שחיברו פעם את סין ממערב, הנתיבים של מרקו פולו ואבן בטוטה בצפון ועל נתיבי המשלחת הימית של אדמירל שושלת מינג ג'נג הא בדרום. יוזמת החגורה והדרך מתייחסת כעת לכל האזור הגאוגרפי של נתיב הסחר ההיסטורי "דרך המשי", שהיה בשימוש מתמשך בעת העתיקה.[13]

ה-BRI מפתח שווקים חדשים עבור חברות סיניות, מתעל קיבולת תעשייתית עודפת מעבר לים, מגדיל את הגישה של סין למשאבים ומחזק את קשריה עם מדינות שותפות.[14] עמ' 34

עבור מדינות מתפתחות, ה-BRI מושך בגלל ההזדמנויות שהוא מציע להקל על החסרונות הכלכליים שלהן ביחס למדינות המערב.[14] עמ' 49

בעוד שמדינות מסוימות, במיוחד ארצות הברית, רואות בביקורתיות את הפרויקט בגלל השפעה סינית אפשרית, מדינות אחרות מצביעות על יצירת מנוע צמיחה עולמי חדש על ידי חיבור וקירוב אסיה, אירופה ואפריקה זו לזו.[15]

המדינה התעשייתית היחידה של G7 - איטליה - הייתה שותפה בפיתוח הפרויקט מאז מרץ 2019, אך הצהירה על כוונתה ביולי 2023 לפרוש מה-BRI.[16] ראש הממשלה ג'ורג'יה מלוני הצהירה כי הפרויקט אינו מהווה תועלת ממשית לכלכלת איטליה.[17]

על פי הערכות, הפרויקט כולו משפיע כיום על יותר מ-60% מאוכלוסיית העולם וכ-35% מהכלכלה העולמית. הסחר לאורך דרך המשי עשוי להוות בקרוב כמעט 40% מסך הסחר העולמי, כאשר חלק גדול הוא בדרך הים. נראה גם שהתוואי היבשתי של דרך המשי יישאר פרויקט נישה במונחים של נפח תחבורה בעתיד.[18]

בדרך המשי הימית, שמהווה כבר תוואי של יותר ממחצית מכל המכולות בעולם, מורחבים נמלי מים עמוקים, נבנים מוקדים לוגיסטיים ונוצרים נתיבי תנועה חדשים בעורף. דרך המשי הימית עוברת עם חיבוריה מהחוף הסיני לדרום, מקשרת את האנוי, קואלה לומפור, סינגפור וג'קרטה, ואז מערבה מקשרת את עיר הבירה של סרי לנקה - קולומבו, ומאלה - בירת האיים המלדיביים, והלאה למזרח. אפריקה, והעיר מומבסה, בקניה. משם החיבור נע צפונה לג'יבוטי, דרך הים האדום ותעלת סואץ לים התיכון, ובכך מקשרת את חיפה, איסטנבול ואתונה, לאזור הים האדריאטי העליון למרכז טריאסטה שבצפון איטליה, עם הנמל החופשי הבינלאומי שלו וחיבורי רכבת למרכז אירופה ולים הצפוני.[19][20][21][22]

כתוצאה מכך, פולין, המדינות הבלטיות, צפון אירופה ומרכז אירופה גם מחוברות לדרך המשי הימית ומקושרות לוגיסטית למזרח אפריקה, הודו וסין דרך הנמלים האדריאטיים ופיראוס. בסך הכל, צמתי הנתיבים ימיים להובלות מכולות בין אסיה לאירופה יאורגנו מחדש. בניגוד לתנועה הארוכה יותר ממזרח אסיה דרך צפון מערב אירופה, הנתיב הימי הדרומי דרך תעלת סואץ לכיוון צומת טריאסטה מקצר את הובלת הסחורות בארבעה ימים לפחות.[23][13]עמ' 112[24]

בקשר לפרויקט דרך המשי, סין מנסה גם לעצב רשת פעילויות מחקר עולמיות.[25]

סיימון שן וילסון צ'אן השוו את היוזמה לתוכנית מרשל שלאחר מלחמת העולם השנייה.[26]

סין מעצבת בכוונה את ה-BRI בצורה גמישה על מנת להתאים אותו לצרכים או למדיניות המשתנים, כגון הוספת "דרך המשי הבריאותית" במהלך מגפת הקורונה.[14] עמ' 147

שם הפרויקט

מפה טופוגרפית של המסדרון הכלכלי של החגורה ודרך ונתיב הערים שלו.

השם הרשמי של היוזמה הוא החגורה הכלכלית של דרך המשי ואסטרטגיית הפיתוח של דרך המשי הימית של המאה ה-21 (Silk Road Economic Belt and 21st-Century Maritime Silk Road Development Strategy) ובסינית (פשוטה): 丝绸之路经济带和21世纪海上丝绸之路发展战略) אשר נקראה בתחילה חגורה אחת דרך אחת[1] (בסינית: 一带一路) או אסטרטגיית OBOR. התרגום לאנגלית שונה ל"יוזמת החגורה והדרך (Belt and Road Initiative)(BRI) מאז 2016, כאשר ממשלת סין חשבה שהדגש על המילים "אחד" ו"אסטרטגיה" היו מועדים לפרשנות שגויה ולכן הם בחרו במונח הכולל יותר "יוזמה" בתרגומו. עם זאת,"חגורה אחת דרך אחת" (One Belt One Road) הוא עדיין מונח ההתייחסות בתקשורת בשפה הסינית.

יחסים בינלאומיים

חלק מהאנליסטים מאמינים כי יוזמת החגורה והדרך היא דרך להרחיב את ההשפעה הכלכלית והפוליטית הסינית.[12][27]כמה אנליסטים גאופוליטיים ניתחו את יוזמת החגורה והדרך בהקשר של תאוריית לב הארץ (אנ') של האלפורד מקנדר.[28][29][30] חוקרים ציינו שהתקשורת הרשמית של PRC מנסה להסוות ממדים אסטרטגיים כלשהם של יוזמת החגורה והדרך כמוטיבציה,[31] בעוד שאחרים מציינים שה-BRI משמש גם כתמרורים עבור מחוזות ומשרדים סיניים, ומשקפים בכך את המדיניות והפעולות שלהם.[32] הכותב האקדמי קיו ג'ין כותב שבעוד שה-BRI מקדם אינטרסים אסטרטגיים עבור סין, הוא גם משקף חזון סיני של סדר עולמי המבוסס על "בניית קהילה גלובלית של עתיד משותף".[33]: 281–282

סין כבר השקיעה מיליארדי דולרים במספר מדינות בדרום אסיה כמו פקיסטן, נפאל, סרי לנקה, בנגלדש ואפגניסטן כדי לשפר את התשתית הבסיסית שלהן, עם השלכות על משטר הסחר של סין כמו גם על השפעתה הצבאית. פרויקט זה יכול גם להפוך למסדרון כלכלי חדש עבור אזורים שונים. לדוגמה, באזור הקווקז, סין שקלה שיתוף פעולה עם ארמניה ממאי 2019. הצדדים הסיניים והארמניים קיימו פגישות מרובות, חתמו על חוזים, יזמו תוכנית כבישים צפון-דרום לפתרון אפילו היבטים הקשורים לתשתית.[34]

השלכות צבאיות

מחקר משנת 2023 על ידי AidData (אנ') מהמכללה של ויליאם ומרי (אנ') קבע שמיקומי הנמלים בחו"ל אשר נהנים מהשקעה משמעותית של BRI מעוררים שאלות של שימוש כפול צבאי ואזרחי ועשויים להיות נוחים עבור בסיסים ימיים עתידיים.[35][36]

ב-2023, דיוויד ה. שין (אנ') והכותב האקדמי ג'ושוע אייזנמן טוענים כי באמצעות ה-BRI, סין מבקשת לחזק את מעמדה ולצמצם את ההשפעה הצבאית האמריקנית, אך נראה שפעילות ה-BRI של סין אינה מקדמת בסיסים צבאיים או נוכחות צבאית עולמית בסגנון אמריקאי.[37]עמ' 161

אנליסטים אחרים מאפיינים את בניית הנמלים של סין שיכולים להיות בעלי שימושים כפולים כניסיון להימנע מהצורך בהקמת בסיסים צבאיים.[37]עמ' 273  לפי האקדמית שוה גוויפאנג, לסין אין מוטיבציה לחזור על המודל של בסיס התמיכה של צבא השחרור העממי של סין בבסיס בג'יבוטי.[37]עמ' 273

מנהיגות

מדינות שחתמו על מזכר הבנות (MOU) ביחס ליוזמת החגורה והדרך

לגבי סין ומדינות אפריקה, הפורום לשיתוף פעולה בין סין לאפריקה (FOCAC) (אנ') הוא מנגנון שיתוף פעולה רב-צדדי משמעותי להנחיית פרויקטים של BRI.[38] הפורום סין-ערב לשיתוף פעולה (CASCF (אנ')) משרת תפקיד מתאם דומה לגבי פרויקטים של BRI במדינות ערב.[38]

חברות

מדינות מצטרפות ליוזמת חגורה ודרך על ידי חתימה על מזכר הבנות עם סין לגבי השתתפותן בה. ממשלת סין מנהלת רשימה של כל המדינות המעורבות בפורטל החגורה והדרך שלה,[39] ואמצעי התקשורת הממלכתיים שינחואה מפרסמת הודעה לעיתונות בכל פעם שנחתם מזכר הבנות עם מדינה חדשה.[40] למעט סין עצמה היו 154 מדינות המזוהות רשמית עם יוזמת החגורה והדרך נכון לאוגוסט 2023 על פי משקיפים במרכז הפיננסים והפיתוח הירוק של אוניברסיטת פודן,[41] וניתוח עצמאי מגרמניה מאותה תקופה מצא גם 148 מדינות חברות מתוך 249 ישויות פוליטיות שנסקרו.[42]המועצה ליחסי חוץ (אנ') מצאה בנוסף 139 מדינות חברות נכון למרץ 2021;[43] מדינות שתועדו כמצטרפות מאז כוללות את סוריה[44] וארגנטינה.[45] הרשימה המלאה של החברים על פי ממשלת סין[39] היא להלן:[46]

  1. אפגניסטןאפגניסטן אפגניסטן
  2. אלבניהאלבניה אלבניה
  3. אוגנדהאוגנדה אוגנדה
  4. אוזבקיסטןאוזבקיסטן אוזבקיסטן
  5. אוסטריהאוסטריה אוסטריה
  6. אורוגוואיאורוגוואי אורוגוואי
  7. אזרבייג'ןאזרבייג'ן אזרבייג'ן
  8. איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות איחוד האמירויות הערביות
  9. סיישלסיישל סיישל
  10. איי שלמהאיי שלמה איי שלמה
  11. אינדונזיהאינדונזיה אינדונזיה
  12. איראןאיראן איראן
  13. אל סלוודוראל סלוודור אל סלוודור
  14. אלבניהאלבניה אלבניה
  15. אלג'יריהאלג'יריה אלג'יריה
  16. אנגולהאנגולה אנגולה
  17. אנטיגואה וברבודהאנטיגואה וברבודה אנטיגואה וברבודה
  18. אסטוניהאסטוניה אסטוניה
  19. אפגניסטןאפגניסטן אפגניסטן
  20. אריתריאהאריתריאה אריתריאה
  21. ארמניהארמניה ארמניה
  22. אתיופיהאתיופיה אתיופיה
  23. בוטסואנהבוטסואנה בוטסואנה
  24. בולגריהבולגריה בולגריה
  25. בוליביהבוליביה בוליביה
  26. בוסניה והרצגובינהבוסניה והרצגובינה בוסניה והרצגובינה
  27. בורונדיבורונדי בורונדי
  28. בורקינה פאסובורקינה פאסו בורקינה פאסו[47]
  29. בחרייןבחריין בחריין
  30. בלארוסבלארוס בלארוס
  31. בנגלדשבנגלדש בנגלדש
  32. בניןבנין בנין
  33. ברבדוסברבדוס ברבדוס
  34. ברונייברוניי ברוניי
  35. גאורגיהגאורגיה גאורגיה
  36. גאנהגאנה גאנה
  37. גבוןגבון גבון
  38. גיאנהגיאנה גיאנה
  39. ג'יבוטיג'יבוטי ג'יבוטי
  40. גינאהגינאה גינאה
  41. גינאה ביסאוגינאה ביסאו גינאה ביסאו
  42. גינאה המשווניתגינאה המשוונית גינאה המשוונית
  43. גמביהגמביה גמביה
  44. ג'מייקהג'מייקה ג'מייקה
  45. דומיניקהדומיניקה דומיניקה
  46. הרפובליקה הדומיניקניתהרפובליקה הדומיניקנית הרפובליקה הדומיניקנית
  47. דרום אפריקהדרום אפריקה דרום אפריקה
  48. דרום סודאןדרום סודאן דרום סודאן
  49. הונגריההונגריה הונגריה
  50. הונדורסהונדורס הונדורס
  51. הרפובליקה המרכז-אפריקאיתהרפובליקה המרכז-אפריקאית הרפובליקה המרכז-אפריקאית
  52. וייטנאםוייטנאם וייטנאם
  53. ונואטוונואטו ונואטו
  54. ונצואלהונצואלה ונצואלה
  55. זמביהזמביה זמביה
  56. זימבבואהזימבבואה זימבבואה
  57. חוף השנהבחוף השנהב חוף השנהב
  58. טג'יקיסטןטג'יקיסטן טג'יקיסטן
  59. טוגוטוגו טוגו
  60. טונגהטונגה טונגה
  61. טורקמניסטןטורקמניסטן טורקמניסטן
  62. טנזניהטנזניה טנזניה
  63. טרינידד וטובגוטרינידד וטובגו טרינידד וטובגו
  64. יווןיוון יוון
  65. ירדןירדן ירדן
  66. כוויתכווית כווית
  67. כף ורדהכף ורדה כף ורדה
  68. לאוסלאוס לאוס
  69. לבנוןלבנון לבנון
  70. לובלוב לוב
  71. לוקסמבורגלוקסמבורג לוקסמבורג
  72. לטביהלטביה לטביה
  73. ליבריהליבריה ליבריה
  74. ליטאליטא ליטא
  75. לסוטולסוטו לסוטו
  76. מאוריטניהמאוריטניה מאוריטניה
  77. מאוריציוסמאוריציוס מאוריציוס[48]
  78. מאלימאלי מאלי
  79. מדגסקרמדגסקר מדגסקר
  80. מוזמביקמוזמביק מוזמביק
  81. מולדובהמולדובה מולדובה
  82. מונגוליהמונגוליה מונגוליה
  83. מונטנגרומונטנגרו מונטנגרו
  84. מזרח טימורמזרח טימור מזרח טימור
  85. מיאנמרמיאנמר מיאנמר
  86. מיקרונזיהמיקרונזיה מיקרונזיה
  87. האיים המלדיבייםהאיים המלדיביים האיים המלדיביים
  88. מלאווימלאווי מלאווי
  89. מלזיהמלזיה מלזיה
  90. מלטהמלטה מלטה
  91. מצריםמצרים מצרים
  92. מקדוניה הצפוניתמקדוניה הצפונית מקדוניה הצפונית
  93. מרוקומרוקו מרוקו
  94. נאורונאורו נאורו
  95. נורווגיהנורווגיה נורווגיה
  96. ניגריהניגריה ניגריה
  97. ניו זילנדניו זילנד ניו זילנד
  98. ניז'רניז'ר ניז'ר
  99. ניקרגואהניקרגואה ניקרגואה
  100. נמיביהנמיביה נמיביה
  101. נפאלנפאל נפאל
  102. סאו טומה ופרינסיפהסאו טומה ופרינסיפה סאו טומה ופרינסיפה[49]
  103. סודאןסודאן סודאן
  104. סומליהסומליה סומליה
  105. סוריהסוריה סוריה
  106. סורינאםסורינאם סורינאם
  107. סיירה לאוןסיירה לאון סיירה לאון
  108. הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין
  109. סינגפורסינגפור סינגפור
  110. סלובניהסלובניה סלובניה
  111. סלובקיהסלובקיה סלובקיה
  112. סמואהסמואה סמואה
  113. סנגלסנגל סנגל[48]
  114. סרביהסרביה סרביה
  115. סרי לנקהסרי לנקה סרי לנקה
  116. עומאןעומאן עומאן
  117. עיראקעיראק עיראק
  118. ערב הסעודיתערב הסעודית ערב הסעודית
  119. פוליןפולין פולין
  120. פורטוגלפורטוגל פורטוגל
  121. פיג'יפיג'י פיג'י
  122. הפיליפיניםהפיליפינים הפיליפינים צפויים לצאת ה-2024[50]
  123. פנמהפנמה פנמה
  124. פפואה גינאה החדשהפפואה גינאה החדשה פפואה גינאה החדשה
  125. פקיסטןפקיסטן פקיסטן
  126. פרופרו פרו
  127. צ'אדצ'אד צ'אד
  128. צ'ילהצ'ילה צ'ילה
  129. צ'כיהצ'כיה צ'כיה
  130. קובהקובה קובה
  131. קומורוקומורו קומורו
  132. הרפובליקה הדמוקרטית של קונגוהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו
  133. הרפובליקה של קונגוהרפובליקה של קונגו הרפובליקה של קונגו
  134. קוסטה ריקהקוסטה ריקה קוסטה ריקה
  135. קזחסטןקזחסטן קזחסטן
  136. קטר (מדינה)קטר (מדינה) קטר
  137. קירגיזסטןקירגיזסטן קירגיזסטן
  138. קיריבטיקיריבטי קיריבטי
  139. קמבודיהקמבודיה קמבודיה
  140. קמרוןקמרון קמרון
  141. קניהקניה קניה
  142. קפריסיןקפריסין קפריסין
  143. קרואטיהקרואטיה קרואטיה
  144. רואנדהרואנדה רואנדה[48]
  145. רומניהרומניה רומניה
  146. רוסיהרוסיה רוסיה
  147. תאילנדתאילנד תאילנד
  148. תוניסיהתוניסיה תוניסיה
  149. טורקיהטורקיה טורקיה
  150. טורקמניסטןטורקמניסטן טורקמניסטן
  151. תימןתימן תימן

משקיפים

קוריאה הצפוניתקוריאה הצפונית קוריאה הצפונית

מדינות השוקלות להצטרף

פרשו

מימון

בנק להשקעות בתשתיות באסיה (AIIB)

ערך מורחב – הבנק האסייני להשקעות בתשתיות
הבנק האסייני להשקעות בתשתיות

הבנק האסייני להשקעות בתשתיות, שהוצע לראשונה באוקטובר 2013, הוא בנק פיתוח המוקדש להלוואות לפרויקטי תשתית. נכון לשנת 2015, סין הודיעה כי למעלה מטריליון יואן (160 מיליארד דולר) של פרויקטים הקשורים לתשתית היו בתכנון או בנייה.[60]

המטרות העיקריות של AIIB הן לתת מענה לצורכי התשתית המתרחבים ברחבי אסיה, לשפר את האינטגרציה האזורית, לקדם פיתוח כלכלי ולשפר את הגישה הציבורית לשירותים חברתיים.[61]

תקנון ההסכם (המסגרת המשפטית) של AIIB נחתם בבייג'ינג ב-29 ביוני 2015. לבנק המוצע הון מורשה של 100 מיליארד דולר, 75% ממנו מקורו באסיה ואוקיאניה. סין תהיה בעלת העניין הגדולה היחידה, שתחזיק ב-26.63% מזכויות ההצבעה. מועצת הנגידים היא הגוף הגבוה ביותר המקבל החלטות ב-AIIB.[62] הבנק החל לפעול ב-16 בינואר 2016, ואישר את ארבע ההלוואות הראשונות שלו ביוני.[63]

הלוואות דרך AIIB שקופות לחלוטין ונגישות באתר האינטרנט של AIIB, בניגוד לצורות רבות אחרות של השקעה סינית דרך ה-BRI. עמ' 85.

קרן דרך המשי

בנובמבר 2014, מנהיג הועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הסינית שי ג'ינפינג הכריז על קרן פיתוח של 40 מיליארד דולר בשם קרן דרך המשי (אנ')., שתהיה נפרדת מהבנקים ולא חלק מההשקעה של CPEC (אנ'). קרן דרך המשי תשקיע בעסקים במקום להלוות כסף לפרויקטים. פרויקט ההידרואלקטרי של קארות, 50 ק"מ (31 מייל) מאיסלמבאד, פקיסטן, הוא הפרויקט הראשון.[64]

תאגיד ההשקעות של סין (CIC)

תאגיד ההשקעות של סין תומך ב-BRI על ידי השקעה בפרויקטי התשתית שלו, השתתפות בקרנות פיתוח אחרות הקשורות ל-BRI, וסיוע לתאגידים סיניים עם מיזוגים ורכישות זרות.[48]עמ' 124

Central Huijin, חברת הבת המקומית של CIC, תומכת בעקיפין ב-BRI באמצעות תמיכתה במוסדות פיננסיים מקומיים, כגון בנקי מדיניות (אנ') או בנקים מסחריים בבעלות המדינה (אנ'), אשר בתורם מממנים פרויקטים של BRI.[48]עמ' 124

קיימות החוב

בשנת 2017, סין הצטרפה להנחיות התפעוליות של G20 למימון בר קיימא וב-2019 לעקרונות ה-G20 להשקעה בתשתית איכותית. המרכז לפיתוח גלובלי תיאר את מסגרת קיימות החוב החדשה של סין כ"זהה כמעט" למסגרת קיימות החוב של הבנק העולמי ושל קרן המטבע הבינלאומית.[65][66] לדברי האקדמאי ג'רמי גארליק, עבור מדינות עניות רבות, סין היא האופציה הזמינה הטובה ביותר למימון פיתוח וסיוע מעשי.[14] עמ' 6  משקיעים מערביים והבנק העולמי נרתעו מהשקעה במדינות בעייתיות כמו פקיסטן, קמבודיה, טג'יקסטן, ומונטנגרו, שסין מוכנה להשקיע בה באמצעות ה-BRI.[14] עמ' 146-147 בדרך כלל, ארצות הברית והאיחוד האירופי לא הציעו למדינות של הדרום הגלובלי השקעות ברות השוואה למה שסין מציעה דרך ה-BRI.[14] עמ' 147

סין היא המלווה הבילטרלי הגדול בעולם.[67] ההלוואות מגובות בביטחונות כגון זכויות על מכרה, נמל או כסף.[68]

ממשלת ארצות הברית טענה שמדיניות זו היא צורה של דיפלומטית מלכודת חובות (אנ'). עם זאת, המונח עצמו נכנס לבדיקה מעמיקה כאשר אנליסטים וחוקרים הצביעו על כך שאין ראיות המוכיחות שסין שואפת לדיפלומטיה של מלכודת חובות בזדון.[69] מחקר של דבורה בראוטיגם (אנ'), פרופסור לכלכלה פוליטית בינלאומית באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, ומג רית'מיר, פרופסור חבר בבית הספר לעסקים בהרווארד, ערערו על ההאשמות על דיפלומטיה של מלכודת חובות על ידי סין והצביעו על כך ש"בנקים סינים מוכנים לבנות מחדש את התנאים של הלוואות קיימות ומעולם לא תפסו בפועל נכס מאף מדינה, על אחת כמה וכמה מנמל המבנטוטה (אנ')". הם טענו כי זה מזמן האנשים היו צריכים לדעת את האמת ושלא יעמידו פנים שאינם מבינים בכוונה.[70]

בהשוואה שלו בין הלוואות BRI להלוואות קרן המטבע הבינלאומית והלוואות מועדון פריז, אשר לא הצליחו במיוחד בהפחתת החוב של מדינות מתפתחות, מגיע האקדמי ג'רמי גארליק למסקנה שאין סיבה להאמין שמסגרת ה-BRI גרועה יותר עבור החוב של מדינות מתפתחות מאשר מסגרות הלוואות מערביות.[14] עמ' 69

לגבי סין עצמה, דו"ח של סוכנות הדירוג פיץ' מטיל ספק ביכולתם של הבנקים הסיניים לשלוט בסיכונים, מכיוון שאין להם מוניטין טוב של הקצאת משאבים (אנ') ביעילות בסין עצמה. זה עשוי להוביל לבעיות חדשות באיכות הנכסים (אנ') עבור בנקים סיניים שמהם צפוי רוב המימון להגיע.[71] בנוסף, שני בנקים בבעלות המדינה מפקחים על ההלוואות והפיתוח הזרות של סין.

הוצע על ידי כמה חוקרים שדיונים ביקורתיים המתפתחים על BRI וצרכי המימון שלה צריכים להתעלות מעל הדיון על "מלכודת החובות". זה נוגע לאופי הרשתי של מרכזים פיננסיים ולתפקיד החיוני של שירותים עסקיים מתקדמים (כגון משפט וחשבונאות) הבאים לידי ביטוי על ידי סוכנים ואתרים (כגון משרדי עורכי דין, רגולטורים פיננסיים ומרכזי offshore) שבדרך כלל נראים פחות בניתוח גאופוליטי, אך חיוניים במימון BRI.[72]

באוגוסט 2022 הודיעה סין כי תמחק ל-17 מדינות אפריקאיות חובות על 23 מהלוואות ללא ריבית.[73] ההלוואות הסתיימו בסוף 2021.[73]

רשתות תשתית

יוזמת החגורה והדרך עוסקת בשיפור התשתית הפיזית דרך מסדרונות יבשתיים הדומים בערך לדרך המשי הישנה. דרך המשי, או דרכי המשי, הוכיחו את עצמם כמושג פרודוקטיבי אך בו-זמנית חמקמק, המשמש יותר ויותר כמטאפורה מעוררת.[74] עם 'יוזמת החגורה והדרך' של סין, המטאפורה הזאת מצאה קריאות וקהלים חדשים.[75] אלו החגורות בשם היוזמה, ויש גם דרך משי ימית.[76] מסדרונות התשתית המשתרעים על כ-60 מדינות, בעיקר באסיה ובאירופה, אך כוללות גם את אוקיאניה ומזרח אפריקה, יעלו על פי הערכות של 4–8 טריליון דולר.[77][78] היוזמה הועמדה בהשוואה לעומת לשני הסדרי המסחר המתמקדים בארצות הברית, השותפות הטרנס-פסיפיק ושותפות הסחר וההשקעות הטרנס-אטלנטית (אנ').[77] פרויקטי היוזמה זוכים לתמיכה כספית מקרן דרך המשי ומבנק ההשקעות בתשתיות אסיה בזמן שהם מתואמים טכנית על ידי פורום פסגת B&R. המסדרונות היבשתיים כוללים:[76]

סוג זה של קישוריות הוא המוקד של מאמצי BRI מכיוון שצמיחה הכלכלית המשמעותית של סין, תלויה ביצוא וייבוא יבשתי של כמויות גדולות של חומרי גלם ורכיבי ביניים.[88]עמ'  98 עד 2022, סין בנתה כבישים עיליים חוצי גבולות ורשתות כבישים מהירים כמעט לכל אזור סמוך.[88]עמ'  99  היא גם בנתה שירות רכבות ישיר, שהשימוש בו גבר לאחר שמגפת COVID-19 יצרה גודש בשילוח האווירי והימי, והעיקה על הגישה לנמלים.[88]עמ'  99

חגורה כלכלית של דרך המשי

מנהיג סין שי ג'ינפינג ביקר באסטנה בירת קזחסטן ודרום מזרח אסיה בספטמבר ואוקטובר 2013, והציע לבנות במשותף אזור כלכלי חדש, "החגורה הכלכלית של דרך המשי" (SREB) (בסינית: 丝绸之路经济带).[89] ה"חגורה" כוללת מדינות על דרך המשי המקורית דרך מרכז אסיה, מערב אסיה, המזרח התיכון ואירופה. היוזמה תיצור אזור כלכלי מגובש על ידי בניית תשתיות קשות כגון רכבת וכבישים ותשתיות רכות כמו הסכמי סחר ומבנה משפטי מסחרי משותף עם מערכת בתי משפט לאכיפת ההסכמים.[90] אזור כזה יגביר את חילופי התרבות וירחיב את המסחר.

בנוסף לאזור המקביל במידה רבה לדרך המשי ההיסטורית, הרחבה כוללת את דרום אסיה ודרום מזרח אסיה. ה-BRI חשוב מנקודת המבט של דרום מזרח אסיה מכיוון שלמעט סינגפור, מדינות דרום מזרח אסיה דורשות השקעת תשתית משמעותית כדי לקדם את פיתוחן.[91] 210

רבות מהמדינות בחגורה זו חברות גם בבנק להשקעות בתשתיות באסיה (AIIB) בראשות סין.[דרוש ציטוט]

שלוש חגורות מוצעות. החגורה הצפונית תעבור דרך מרכז אסיה ורוסיה לאירופה. החגורה המרכזית עוברת דרך מרכז אסיה ומערב אסיה אל המפרץ הפרסי והים התיכון. החגורה הדרומית עוברת מסין דרך דרום מזרח אסיה ודרום אסיה ועד לאוקיינוס ההודי והלאה אל פקיסטן. האסטרטגיה תשלב את סין עם מרכז אסיה באמצעות תוכנית התשתית Nurly Zhol (אנ') של קזחסטן.[92]

דרך המשי הימית של המאה ה-21

נמל יאנגשאו בסין
טרמינל מכולות בקוואי צ'ומג, הונג קונג

"דרך המשי הימית של המאה ה-21 (אנ')" (בסינית:21世纪海上丝绸之路), או רק "דרך המשי הימית", היא 'המסדרון' של נתיב הים.[90] זוהי יוזמה משלימה שמטרתה השקעה וטיפוח שיתוף פעולה בדרום מזרח. אסיה, אוקיאניה ואפריקה דרך מספר גופי מים רציפים: ים סין הדרומי, דרום האוקיינוס השקט ואזור האוקיינוס ההודי הרחב יותר.[93][94][95] הוא הוצע לראשונה באוקטובר 2013 על ידי שי ג'ינפינג בנאום בפני הפרלמנט האינדונזי.[96] כמו ביוזמת החגורה הכלכלית של דרך המשי, רוב המדינות החברות הצטרפו לבנק להשקעות בתשתיות באסיה.

דרך המשי הימית עוברת עם הקישורים שלה מהחוף הסיני לדרום דרך האנוי לג'קרטה, סינגפור וקואלה לומפור דרך מיצר מלאקה מערבה לקולומבו שבסרי לנקה הנמצאת מול הקצה הדרומי של הודו ודרך מאלה, בירת האיים המלדיביים אל מומבסה המזרח אפריקאית, משם לג'יבוטי, ואז דרך הים האדום ותעלת סואץ אל הים התיכון, ומשם דרך חיפה, איסטנבול ואתונה אל הים האדריאטי העליון ועד לצומת טריאסטה שבצפון איטליה עם הנמל החופשי הבינלאומי שלו וחיבורי הרכבת שלו למרכז אירופה ולים הצפוני. על פי הערכות בשנת 2019, התוואי היבשתי של דרך המשי נותר פרויקט נישה ועיקר הסחר בדרך המשי ממשיך להתבצע דרך הים. הסיבות נובעות בעיקר מעלות הובלת במכולות. דרך המשי הימית נחשבת גם לאטרקטיבית במיוחד למסחר מכיוון שבניגוד לדרך המשי היבשתית המובילה דרך מרכז אסיה הדלילה, יש מצד אחד הרבה יותר מדינות בדרך לאירופה ומצד אחד מאידך השווקים, הזדמנויות הפיתוח והאוכלוסיות שלהם גדולים בהרבה. בפרט, ישנם קישורים יבשתיים רבים כמו מסדרון בנגלדש-סין-הודו-מיאנמר (BCIM). בשל האטרקטיביות של נתיב ימי מסובסד זה וההשקעות הנלוות לכך, חלו שינויים גדולים ברשתות הלוגיסטיקה של מגזר הספנות.[97] בשל מיקומה הגאוגרפי הייחודי, מיאנמר נחשבת כממלאת תפקיד מרכזי כציר בפרויקטי BRI של סין.[98]

מנקודת המבט הסינית, אפריקה חשובה כשוק, ספק חומרי גלם וכפלטפורמה להרחבת דרך המשי החדשה – ולכן יש לכלול את חופי אפריקה. בנמל מומבסה של קניה, סין בנתה חיבור רכבת וכביש לפנים הארץ ולבירה ניירובי. מצפון מזרח למומבסה, נבנה נמל גדול עם 32 מקומות עגינה עם אזור תעשייה צמוד כולל תשתית למסדרונות תעבורה חדשים לדרום סודן ולאתיופיה. נמל מודרני של מים עמוקים, עיר לוויין, שדה תעופה ואזור תעשייה נבנים בבגאמויו (אנ'),טנזניה. בהמשך לכיוון הים התיכון, נבנה האזור הכלכלי המיוחד טדה במצרים (אנ') ליד עיירת החוף המצרית עין סוצ'נה (אנ') כפרויקט סיני-מצרי משותף.[99][100]

כחלק מאסטרטגיית דרך המשי שלה, סין משתתפת באזורים נרחבים באפריקה בבנייה ותפעול של נתיבי רכבת, כבישים, שדות תעופה ותעשייה. בכמה מדינות כמו זמביה, אתיופיה וגאנה, נבנו סכרים בסיוע סינית. בניירובי, סין מממנת את בניית הבניין הגבוה ביותר באפריקה, מגדלי Pinnacle. עם ההשקעות הסיניות של 60 מיליארד דולר באפריקה שהוכרזו בספטמבר 2018, נוצרים נוצרים מצד אחד שוקי מכירות ומקודמת הכלכלה המקומית, ומצד שני, חומרי גלם אפריקנים זמינים לסין.[101]

אחד מראשי הגשר הסינים באירופה הוא נמל פיראוס. בסך הכל, חברות סיניות אמורות להשקיע סך של 350 מיליון יורו ישירות במתקני הנמל עד 2026 ועוד 200 מיליון יורו בפרויקטים קשורים כגון מלונות.[102] באירופה, סין רוצה להמשיך ולהשקיע בפורטוגל עם נמל המים העמוקים שלה בסינס (אנ'), ובמיוחד באיטליה במרכז הלוגיסטי האדריאטי סביב טריאסטה. לוונציה, נקודת הקצה האירופית החשובה מבחינה היסטורית של דרך המשי הימית, יש היום פחות ופחות חשיבות מסחרית בשל העומק הרדוד או הסחף של הנמל שלה.[103]

אזור החופשי הבינלאומי של טריאסטה מספק במיוחד אזורים מיוחדים לאחסון, טיפול ועיבוד וכן אזורי מעבר לסחורותץ.[104][105] במקביל, חברות לוגיסטיקה ושילוח משקיעות בטכנולוגיה ובמיקומים שלהן על מנת להפיק תועלת מהפיתוחים המתמשכים.[106][107] זה חל גם על הקשרים הלוגיסטיים בין טורקיה לנמל החופשי של טריאסטה (אנ'), החשובים לדרך המשי, ומשם ברכבת לרוטרדם וזיברוז'. יש גם שיתוף פעולה ישיר, למשל בין טריאסטה, בטמבורג (אנ') והמחוז הסיני סצ'ואן. בעוד שקישורי רכבת ישירים מסין לאירופה, כגון מצ'נגדו לוינה יבשתית, נעצרו בחלקם או מופסקים, ישנם (נכון לשנת 2019) קישורי רכבת שבועיים חדשים בין וולפורט (אנ') או נירנברג לטריאסטה או בין טריאסטה, וינה ולינץ על דרך המשי הימית.[108][109]

הנמל של טריאסטה

ישנם גם פרויקטי תשתית פנים-אירופיים נרחבים כדי להתאים את זרמי הסחר לצרכים הנוכחיים. פרויקטים קונקרטיים (כמו גם מימונם), אשר אמורים להבטיח את החיבור של נמלי הים התיכון עם העורף האירופאי, מוכרעים בין היתר בפסגה השנתית של סין-מרכז-מזרח אירופה, שהושקה ב-2012. למשל, להרחבת קו הרכבת בלגרד-בודפשט, בניית הרכבת המהירה בין מילאנו, ונציה וטריאסטה[110] וחיבורים בציר הים האדריאטי-הבלטי והים הצפוני. פולין, המדינות הבלטיות, צפון אירופה ומרכז אירופה מחוברות גם הן לדרך המשי הימית באמצעות קישורים רבים, ובכך מרושתות לוגיסטית דרך נמלי הים האדריאטי ופיראוס למזרח אפריקה, הודו וסין. באופן כללי, חיבורי הספינות להובלת מכולות בין אסיה לאירופה יאורגנו מחדש. בניגוד לתנועה הארוכה יותר ממזרח אסיה דרך צפון מערב אירופה, נתיב הים הפונה דרומה דרך תעלת סואץ לכיוון ראש הגשר של טריאסטה מקצר את הובלת הסחורות בארבעה ימים לפחות.[111]

על פי מחקר של אוניברסיטת אנטוורפן (אנ'), הנתיב הימי דרך טריאסטה מפחית באופן דרמטי את עלויות התחבורה. הדוגמה של מינכן מראה שההובלה לשם משנחאי דרך טריאסטה אורכת 33 ימים, בעוד שהמסלול הצפוני לוקח 43 ימים. מהונג קונג, המסלול הדרומי מפחית את התחבורה למינכן מ-37 ל-28 ימים. ההובלה הקצרה יותר פירושה מצד אחד ניצול טוב יותר של נתיבי הספנות עבור חברות הספנות ואידך יתרונות אקולוגיים ניכרים, גם בהתייחס לפליטת ה-CO2 הנמוכה יותר, כי השילוח מהווה נטל כבד על האקלים. לכן, באזור הים התיכון, שבו האזור הכלכלי של ציר ליברפול–מילאנו פוגש קשרי רכבת מתפקדים ונמלי מים עמוקים, נוצרים אזורי צמיחה משמעותיים. הנינג וופל, מנהל המכון הכלכלי העולמי של המבורג, מכיר בכך שהטווח הצפוני (כלומר הובלה דרך נמלי הים הצפוני לאירופה) הוא לא בהכרח זה שיישאר דומיננטי בטווח הבינוני.[112]

משנת 2025, מנהרת בסיס ברנר (אנ') תקשר גם את הים האדריאטי העליון עם דרום גרמניה. נמל טריאסטה, שיחד עם ג'ויה טאורו הוא נמל המים העמוקים היחיד במרכז הים התיכון המתאים לאוניות מכולות מהדור השביעי, הוא אפוא יעד מיוחד להשקעות סיניות. במרץ 2019, חברת הבנייה של סין תקשורת (אנ') חתמה על הסכמים לקידום נמלי טריאסטה וגנואה. לפיכך כושר הטיפול השנתי של הנמל תוגדל מ-10,000 ל-25,000 רכבות בטריאסטה (פרויקט Trihub) ותיווצר פלטפורמה הדדית לקידום וטיפול בסחר בין אירופה לסין. מדובר גם בקידום לוגיסטי בין נמל צפון הים האדריאטי לשנגחאי או גואנגדונג. זה כולל גם השקעה מדינת הונגרית של 100 מיליון יורו עבור מרכז לוגיסטי בשטח של 32 דונם ומימון מהאיחוד האירופי של 45 מיליון יורו בשנת 2020 לפיתוח מערכת הרכבות בעיר הנמל.[113] יתר על כן, קבוצת הלוגיסטיקה של נמל המבורג HHLA (אנ') השקיעה בפלטפורמה הלוגיסטית של נמל טריאסטה (PLT) בספטמבר 2020.[114] בשנת 2020, Duisburger Hafen AG (Duisport), מפעילת המסוף הבין-מודאלי הגדולה בעולם, רכשה 15% ממניות מסוף המטענים בטריאסטה.[115] ישנם גם מגעים נוספים בין המבורג, ברמן וטריאסטה בנוגע לשיתוף פעולה.[116] ישנם גם שיתופי פעולה רבים בים האדריאטי העליון, למשל עם הפלטפורמה הלוגיסטית ב-Cervignano.[117] בפרט, אזור הים האדריאטי העליון מתפתח להצטלבות מורחבת של האזורים הכלכליים הידועים בשם הבננה הכחולה והבננה המוזהבת (אנ'). חשיבותו של הנמל החופשי של טריאסטה תמשיך לעלות בשנים הקרובות עקב הרחבת הנמל המתוכננת והרחבת ציר הרכבת הבלטי-אדריאטי (מנהרת בסיס זמרינג (אנ'), מנהרת קורלם (אנ') ובאזור הרחב יותר מנהרת בסיס ברנר (אנ')).[118][119][120]

דרך המשי בקרח

בנוסף לדרך המשי הימית, דווח כי רוסיה וסין הסכימו לבנות במשותף "דרך משי בקרח" לאורך נתיב הים הצפוני באזור הארקטי, לאורך נתיב ימי בתוך המים הטריטוריאליים של רוסיה.[121][122]

חברת הספנות China COSCO (אנ') Shipping Corp השלימה מספר מסעות ניסיון בנתיבי ספנות הארקטיים, וחברות סיניות ורוסיות משתפות פעולה בחיפושי נפט וגז באזור (אנ') וכדי לקדם שיתוף פעולה מקיף בבניית תשתיות, תיירות ומסעות מדעיים.[122]

דרך המשי הדיגיטלית

דרך המשי הדיגיטלית היא מרכיב ב-BRI הכולל פיתוח טכנולוגי דיגיטלי, פיתוח סטנדרטים דיגיטליים והרחבת תשתית דיגיטלית.[123]עמ' 177–188 מטרתה היא לשפר את הקישוריות הדיגיטלית בין המדינות המשתתפות עם סין כמניע עיקרי לפיתוח התשתית הדיגיטלית המשופרת עם היתרון לסין שמתבטא בהפחתת תלותה בטכנולוגיה דיגיטלית אמריקאית.[124]עמ' 205  כמו ה-BRI באופן רחב יותר, דרך המשי הדיגיטלית אינה מונוליטית, אלא מערבת שחקנים רבים במגזר הציבורי והפרטי של סין.[124]עמ' 205

כחלק מדרך המשי הדיגיטלית, סין בנתה 34 כבלים יבשתיים ותריסרי כבלים תת-מימיים ב-12 מדינות BRI באסיה, אפריקה ואירופה במהלך התקופה 2017–2022.[123]עמ' 180  השקעות הקשורות לדרך המשי הדיגיטלית בפרויקטים מחוץ לסין הגיע לסכום מוערך של 79 מיליארד דולר נכון ל-2018.[124]עמ' 205

בטקס הפתיחה של פורום החגורה והדרך הראשון, שי ג'ינפינג הדגיש את החשיבות של פיתוח דרך משי דיגיטלית באמצעות חדשנות בתפיסות ערים אינטליגנטיות, הכלכלה הדיגיטלית, בינה מלאכותית, ננוטכנולוגיה ומחשוב קוונטי.[123]עמ' 77

חברי האיחוד הכלכלי האירו-אסיאתי משתפים פעולה עם דרך המשי הדיגיטלית ושילבו טכנולוגיות סיניות בתשתית הדיגיטלית שלהם.[125] עמ' 187

רשת העל

פרויקט רשת העל (אנ') שואף לפתח שש רשתות חשמל במתח גבוה במיוחד (אנ') ברחבי סין, צפון מזרח אסיה, דרום מזרח אסיה, דרום אסיה, מרכז אסיה ומערב אסיה. משאבי אנרגיית הרוח של מרכז אסיה יהוו מרכיב אחד ברשת זו.[126][127]

הוצע בנוסף

המסדרון הכלכלי של בנגלדש–סין–הודו–מיאנמר (BCIM) (אנ') הוצע שיעבור מדרום סין למיאנמר ובתחילה סווג באופן רשמי כ"קשור באופן הדוק ליוזמת החגורה והדרך".[84] מאז פורום החגורה והכביש השני בשנת 2019, BCIM ירד מרשימת הפרויקטים עקב סירובה של הודו להשתתף ביוזמת החגורה והדרך.[128]

פרויקטים

יוזמת החגורה והדרך. סין באדום. חברי הבנק האסייני להשקעות בתשתיות בכתום.[129]

סין שיתפה ב-149[130] מדינות ו-30 ארגונים בינלאומיים[131] בפרויקטי תשתית של BRI הכוללים נמלים, רכבות, כבישים מהירים, תחנות כוח, תעופה וטלקומוניקציה.[132] פרויקטי דגל (אנ') אלה כוללים את המסדרון הכלכלי של סין-פקיסטן, מסילת הרכבת בוטן-ויינטיאן (אנ') בלאוס ונמל היבשתי של Khorgas (אנ').[133][134][135]

השקעת BRI במיליארדי $ מ-2014 עד 2018[136][137]
בניה השקעה
פקיסטןפקיסטן פקיסטן 31.9 סינגפורסינגפור סינגפור 24.3
ניגריהניגריה ניגריה 23.2 מלזיהמלזיה מלזיה 14.1
בנגלדשבנגלדש בנגלדש 17.5 רוסיהרוסיה רוסיה 10.4
אינדונזיהאינדונזיה אינדונזיה 16.8 אינדונזיהאינדונזיה אינדונזיה 9.4
מלזיהמלזיה מלזיה 15.8 דרום קוריאהדרום קוריאה דרום קוריאה 8.1
מצריםמצרים מצרים 15.3 ישראלישראל ישראל 7.9
איחוד האמירויות[[קובץ:תבנית:דגל/איחוד האמירויות|קישור=איחוד האמירויות|גבול|22x16pxpx|איחוד האמירויות]] איחוד האמירויות 14.7 פקיסטןפקיסטן פקיסטן 7.6

בעיות אקולוגיות

יוזמת החגורה והדרך משכה תשומת לב ודאגה מצד ארגוני הסביבה. דו"ח משותף של הקרן העולמית לטבע ו-HSBC טען כי ה-BRI מהווה סיכונים משמעותיים וגם הזדמנויות לפיתוח בר קיימא. סיכונים אלו כוללים שימוש יתר במשאבי טבע, שיבוש מערכות אקולוגיות ופליטת מזהמים.[138] תחנות כוח פחמיות (אנ'), כמו תחנת הכוח Emba Hunutlu (אנ') בטורקיה, נבנות כחלק מ-BRI, ובכך מגדילות את פליטת גזי החממה (אנ') וההתחממות הגלובלית.[139] הפשרת קרחונים (אנ') כתוצאה מפליטת גזי חממה עודפת, שימור מינים בסכנת הכחדה, המדבור וסחיפת קרקע כתוצאה מרעיית יתר וחקלאות יתר, שיטות כרייה, ניהול משאבי מים (אנ') וזיהום אוויר ומים כתוצאה מפרויקטי תשתית שתוכננו בצורה גרועה הם חלק מהחששות לאורך זמן ביחס למדינות מרכז אסיה.[140]

נקודת ביקורת על ה-BRI באופן כללי מתייחסת למוטיבציה של זיהום והידרדרות סביבתית (אנ') הינו מיקור החוץ למדינות עניות יותר, שממשלותיהן יתעלמו מההשלכות. בסרביה, למשל, שם מקרי מוות הקשורים לזיהום כבר נמצאים בראש אירופה, הנוכחות של מפעלי פחם בבעלות סינית הביאה להגברת התלות של המדינה בפחם, כמו גם לזיהום אוויר וקרקע בכמה ערים.[141]

לפי קבוצת הסביבה הגרמנית Urgewald (אנ'), חברות האנרגיה של סין יהוו כמעט מחצית מהדור החדש של מפעלי הפחם שצפויים להיות מופעלים בעשור הבא.[142] פרויקטי הפחם של BRI היוו עד 42% מההשקעה בחו"ל של סין ב-2018,[143]ו-93% מהשקעות האנרגיה של קרן דרך המשי המקושרת ל-BRI מושקעות בדלקים מאובנים.[144]

פיתוח תשתיות נמלים והגברת הספנות הקשורים ביוזמת החגורה והדרך הימית עלולים להשפיע על מינים רגישים ובתי גידול ימיים כמו שוניות אלמוגים, מנגרובים, כרי עשב ים (אנ') וביצת מלח.[145]

בפתיחת פורום החגורה והדרך לשיתוף פעולה בינלאומי (אנ') לשנת 2017, הצהיר המנהיג הסיני שי ג'ינפינג שעל ה-BRI "לרדוף אחר החזון החדש של פיתוח ירוק ודרך חיים ועבודה שהיא ירוקה, דלת פחמן, מעגלית ובת קיימא" בהתאם למטרות האג'נדה של 2030 לפיתוח בר קיימא.[146] דו"ח של תוכנית הפיתוח של האומות המאוחדות והמרכז הסיני לחילופים כלכליים בינלאומיים (CCIEE) (אנ') ממסגרות את ה-BRI כהזדמנות להגנה על הסביבה, כל עוד היא מקדמת סחר ירוק, מימון והשקעות בהתאמה ליישום יעדי הפיתוח בר קיימא של כל מדינה.[147] הצעות אחרות הן מתן תמיכה פיננסית למדינות החברות ב-BRI שמטרתן למלא את תרומתם להסכם פריז, או מתן משאבים ומומחיות במדיניות כדי לסייע בהרחבת מקורות אנרגיה מתחדשים כגון אנרגיה סולארית במדינות החברות.[148][149]

הקואליציה הבינלאומית לפיתוח ירוק של יוזמת החגורות והכבישים (BRIGC) הושקה במהלך פורום החגורה והדרך השני לשיתוף פעולה בינלאומי באפריל 2019.[37] עמ' 60  מטרתה "לשלב פיתוח בר קיימא, בפרט קיימות סביבתית, סטנדרטים בינלאומיים והפרקטיקות הטובות ביותר על פני... סדרי העדיפויות של יוזמת החגורה והדרך".[150][151][152] עם זאת, חוקרים רבים אינם בטוחים אם שיטות העבודה המומלצות הללו ייושמו. כל יעדי הגנת הסביבה הספציפיים ל-BRI מתוארים בהנחיות לא רשמיות במקום במדיניות או בתקנות מחייבות מבחינה משפטית.[148][153] יתרה מכך, המדינות החברות עשויות לבחור לתת עדיפות לפיתוח כלכלי על פני הגנת הסביבה, ובכך להוביל להזנחת אכיפת המדיניות הסביבתית או להורדת הסטנדרטים של המדיניות הסביבתית.[154] זה עלול לגרום למדינות החברות להפוך ל"מקלטי זיהום (אנ')" בזמן שהגנת הסביבה המקומית הסינית (אנ') מתחזקת, אם כי העדויות לכך שזה כרגע מתרחש מוגבלות.[155][156]

בספטמבר 2021, המנהיג העליון של סין שי ג'ינפינג הודיע כי ארצו "תגביר את התמיכה" במדינות מתפתחות אימוץ "אנרגיה ירוקה ודלת פחמן" ולא תממן עוד תחנות כוח פחמיות מעבר לים.[157]

האשמות על הפרת זכויות אדם

על פי דו"ח של ה-NGO האמריקאי משמרת העבודה בסין (אנ')(China Labor Watch), יש הפרות נרחבות של זכויות אדם ביחס למהגרי עבודה סינים שנשלחו לחו"ל. החברות הסיניות לכאורה "מבצעות עבודת כפייה" ובדרך כלל מחרימות את הדרכונים של העובדים ברגע שהם מגיעים למדינה אחרת, גורמות להם להגיש בקשה לאשרת עסקים לא חוקית ומאיימות לדווח על מעמדם הבלתי חוקי אם יסרבו לציית להם, מסרבים לתת טיפול רפואי הולם ומנוחה, מגבילים את החופש האישי וחופש הביטוי של שלהם, מאלצים אותם לעבוד יתר על המידה, מבטלים חופשות, דוחים את תשלום שכרם, מפרסמים פרסומות והבטחות מטעות, מפחידים את הרוצים לעזוב עם פיצויים גבוהים, מספקים תנאי עבודה ואורח חיים גרועים., מענישים את אלה המובילים הפגנות וכדומה.[158][159]

תגובות וביקורת

בכלל, חשוב יותר לסין לשכנע את הקהלים המקומיים שלה ביתרונות של BRI מאשר לשכנע קהלים זרים באופן כללי.[14] עמ' 148  האקדמי ג'רמי גארליק כותב שזו הסיבה לכך שממשלת סין מציגה את ה-BRI בצורה יותר מובנת אינטואיטיבית לקהלים מקומיים מאשר גלובליים.[14] עמ' 148

תמיכה

הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין והנשיא הסיני שי ג'ינפינג ב-4 בפברואר 2022

נכון לשנת 2020, יותר מ-130 מדינות פרסמו אישורים ליוזמה.[68] מוסקבה הייתה שותפה מוקדמת של סין, ולרוסיה ולסין יש כעת בסך הכל 150 פרויקטים משותפים, כולל צינורות גז טבעי ודרך המשי הקוטבית (אנ'). [דרוש ציטוט] במרץ 2015, סגן ראש הממשלה הראשון של רוסיה איגור שובאלוב טען כי "אסור לרוסיה לראות את החגורה הכלכלית של דרך המשי כאיום על תחום ההשפעה המסורתי והאזורי שלה […] אלא כהזדמנות לאיחוד הכלכלי האירו-אסיאתי".

ביוני 2016, מנהיג סין שי ג'ינפינג ביקר בפולין ונפגש עם נשיא פולין אנדז'יי דודה ועם ראש הממשלה ביאטה שידלו. דודה ושי חתמו על הצהרה על שותפות אסטרטגית שבה הם חזרו על כך שפולין וסין רואות זו בזו שותפות אסטרטגיות ארוכות טווח.

כמדינה עשירה, סינגפור אינה זקוקה למימון חיצוני מסיבי או לסיוע טכני לבניית תשתיות מקומיות, אך אישרה שוב ושוב את ה-BRI ושיתפה פעולה בפרויקטים קשורים בחתירה אחר רלוונטיות גלובלית ולחיזוק הקשרים הכלכליים עם מקבלי BRI. הוא גם אחד המשקיעים הגדולים בפרויקט. יתר על כן, ישנו גורם הגנתי אסטרטגי: לוודא שמדינה בודדת אינה הגורם הדומיננטי היחיד בכלכלה האסייתית.[160]

עוד שהפיליפינים מבחינה היסטורית היו קשורים קשר הדוק לארצות הברית, סין ביקשה את תמיכתה ב-BRI במונחים של החיפוש אחר דומיננטיות בים סין הדרומי. הפיליפינים התאימו את מדיניותם לטובת תביעות סיניות בים סין הדרומי תחת הנשיא רודריגו דוטרטה.[161]

בשנת 2017, יאניס וארופקיס, שר האוצר היווני (אנ') לשעבר, כתב ב-Project SyndicateProject Syndicate (אנ') כי הניסיון שלו עם יוזמת החגורה והדרך היה מעודד ביותר.[162] הוא ציין כי השלטונות הסיניים הצליחו לשלב את תחושת האינטרס העצמי שלהם עם גישה סבלנית להשקעה ומחויבות אמיתית לנהל משא ומתן שוב ושוב, כדי להשיג הסכם עם יתרון הדדי.[162]

באפריל 2019 ובמהלך הפורום הערבי לאיכות סביבה ופיתוח (אנ') השני, סין עסקה בשורה של שותפויות בשם "בנה את החגורה והדרך, שתף פיתוח ושגשוג" עם 18 מדינות ערביות. העמדה הכללית של מדינות אפריקה רואה ב-BRI הזדמנות אדירה לעצמאות מסיוע והשפעה זרים.[163]

יוון, קרואטיה ו-14 מדינות אחרות במזרח אירופה כבר ביחסים מסחריים עם סין במסגרת ה-BRI. במרץ 2019, איטליה הייתה החברה הראשונה ב-G7 שהצטרפה ל-BRI. השותפים החדשים חתמו על מזכר הבנות בשווי 2.5 מיליארד אירו על פני שורה של מגזרים כגון תחבורה, לוגיסטיקה ותשתיות נמלים.[164]

למרות הביקורת הראשונית כלפיBRI, ראש ממשלת מלזיה לשעבר, מאהאטיר מוחמד, התחייב לתמוך בפרויקט BRI בשנת 2019. הוא הצהיר כי הוא תומך באופן מלא ביוזמת החגורה והדרך וכי ארצו תהנה מ-BRI. "כן, רעיון החגורה והדרך נהדר. הוא יכול לקרב את המדינות הנטולות יבשה של מרכז אסיה קרוב יותר לים. הן יכולות לגדול בעושר ולצמצם את העוני שלהן", אמר מאהאטיר.[165]

מדען המדינה הרוסי סרגיי קרגנוב (אנ'), הנחשב מקורב לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין, תמך באסטרטגיה סין-רוסית מאוחדת לאיחוד גוש אירו-אסיה. הוא טוען שהאיחוד הכלכלי האירו-אסיה (EEU) ויוזמת החגורה והדרך של סין יעבדו יחד כדי לקדם אינטגרציה כלכלית ברחבי האזור.[166][נדרש מקור טוב יותר]

ההתנגדות

חלק מהמשקיפים והספקנים, בעיקר ממדינות שאינן משתתפות, כולל ארצות הברית, מפרשים את BRI כתוכנית לרשת סחר בינלאומית מאופיינת על ידי סינוצנטריות (אנ').[167][168] כתגובה ל-BRI ארצות הברית, יפן ואוסטרליה הקימו יוזמה נגדית, רשת הנקודה הכחולה (אנ') ב-2019, ואחריה יוזמת בנה מחדש עולם משופר (אנ') של ה-G7 ב-2021.[169][170]

ארצות הברית מציעה יוזמה נגדית בשם "אסטרטגיית הודו-פסיפיק החופשית והפתוחה (אנ')" (FOIP). פקידים אמריקאים ניסחו את האסטרטגיה כבעלת שלושה עמודי תווך: ביטחון, כלכלה וממשל.[171] בתחילת יוני 2019, חלה הגדרה מחדש של ההגדרות הכלליות של "חופשי" ו"פתוח" לארבעה עקרונות מוצהרים: כיבוד ריבונות ועצמאות; פתרון סכסוכים בדרכי שלום; סחר חופשי, הוגן והדדי; והקפדה על כללים ונורמות בינלאומיות.[172]

פקידי ממשל בהודו התנגדו שוב ושוב ליוזמת החגורה והדרך של סין.[173] בפרט, הם מאמינים שפרויקט "המסדרון הכלכלי של סין-פקיסטן" (CPEC) מתעלם מהדאגות המהותיות של ניו דלהי לגבי ריבונותה ושלמותה הטריטוריאלית.[174]

ראש ממשלת מלזיה לשעבר מאהאטיר מוחמד, מצא בתחילה את תנאי ההתקשרות של BRI קשים מדי עבור רוב המדינות והמליץ למדינות להימנע מהצטרפות ל-BRI, אך שינה מאז את עמדתו.[175][176]

תגובות מעורבות

מבחינה היסטורית וייטנאם הייתה מסוכסכת עם סין, ולכן היא לא הייתה החלטית לגבי תמיכה או התנגדות ל-BRI.[177] בדצמבר 2023, וייטנאם וסין הסכימו על מספר מסמכי שיתוף פעולה, כולל "תוכנית לשיתוף פעולה בקידום קישוריות בין מסגרת "שני מסדרונות, חגורה אחת" לבין יוזמת "חגורה ודרך"" בין ממשלות וייטנאם וסין.[178]

דרום קוריאה ניסתה לפתח את "יוזמת אירואסיה" (EAI) כחזון שלה לחיבור מזרח-מערב. בקריאה להחייאת דרך המשי העתיקה, המטרה העיקרית של הנשיאה פאק גאון-היי הייתה לעודד זרימה של אינטראקציה כלכלית, פוליטית וחברתית מאירופה דרך חצי האי הקוריאני. יורשו, הנשיא מון ג'יאה-אין הכריז על יוזמת מדיניות חוץ משלו, "המדיניות הדרומית החדשה" (NSP), השואפת לחזק את היחסים עם דרום מזרח אסיה.[179]

בעוד שאיטליה ויוון הצטרפו ליוזמת החגורה והדרך, מדינות אחרות באירופה הביעו דעות אמביוולנטיות. קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, הכריזה כי ה-BRI "חייב להוביל להדדיות מסוימת, ואנחנו עדיין מתקוטטים על החלק הזה". בינואר 2019 נשיא צרפת עמנואל מקרון אמר, "דרכי המשי העתיקות מעולם לא היו רק סיניות... כבישים חדשים לא יכולים ללכת רק בכיוון אחד."[164] ראש הנציבות האירופית ז'אן קלוד יונקר וראש ממשלת יפן שינזו אבה חתמו על הסכם תשתית בבריסל בספטמבר 2019 כחלופה ליוזמת החגורה והדרך של סין כדי לקשר בין אירופה ואסיה בתיאום תשתיות, תחבורה ופרויקטים דיגיטליים.[180][181]

בשנת 2018, ראש הממשלה של מדינת ויקטוריה בדרום-מזרח אוסטרליה, דניאל אנדרוז (אנ'), חתם על מזכר הבנות על יוזמת החגורה והדרך ליצירת קשרי תשתית וקידום היחסים עם סין.[182][183] שר הפנים פיטר דוטון (אנ') תיאר את ה-BRI כ"יוזמת תעמולה מסין" שמביאה ל"כמות עצומה של התערבות זרה", תוך שהוא טוען ש"ויקטוריה צריכה להסביר מדוע היא המדינה היחידה במדינה שנכנסה להסכם הזה.". ראש הממשלה סקוט מוריסון אמר שוויקטוריה נכנסת לשטח מדיניות הממשל הפדרלי, והצהיר כי "לא תמכנו בהחלטה הזו בזמן ההוא [כשממשלת ויקטוריה והוועדה הלאומית לפיתוח ורפורמה של הרפובליקה העממית של סין קיבלו את ההסכם]. נושאי אינטרסים לאומיים בענייני חוץ נקבעים על ידי הממשל הפדרלי, ואני מכבד את סמכות השיפוט שלהם בכל הנוגע לנושאים שהם אחראים להם, וזה תמיד היה הנוהג המקובל עבור מדינות לכבד ולהכיר בתפקיד הממשל הפדרלי בקביעת מדיניות החוץ". באפריל 2021, שרת החוץ מאריס פיין הכריזה כי אוסטרליה תפרוש מיוזמת החגורה והדרך, ביטלה את ההסכמים של ויקטוריה שנחתמו עם סין, ופרשה לחלוטין מיוזמת "חגורה ודרך".[184][183][185][186] החלטת הממשל הפדרלי להטיל וטו על העסקה שיקפה את מערכת היחסים ההולכת ומתערערת בין ממשלות אוסטרליה וסין, זאת לאחר הניסיונות לכאורה של סין להפעיל כפייה כלכלית[187] בתגובה לתמיכת ממשלת אוסטרליה בחקירה על מקורות מגפת ה-COVID-19,[188] וכן החלטת ממשלת אוסטרליה לתמוך בארצות הברית במספר מחלוקות אזוריות המתנגדות לסין, כגון סוגיית טייוואן[189] או ים סין הדרומי.[190]

האשמות של נאו-אימפריאליזם ודיפלומטיה של מלכודת חובות

האשמות

גורמים אחדים, כולל ממשלות מערביות,[191] האשימו את יוזמת החגורה והדרך בהיותה סוג של נאו-קולוניאליזם, בשל מה שלטענתם הוא הנוהג של סין לנקוט ב דיפלומטיה של מלכודת חובות (אנ') כדי לממן את פרויקטי התשתית של היוזמה.[192] המושג "דיפלומטיה של מלכודת חוב" סינית נטבע לראשונה על ידי צוות חשיבה הודי, מהמרכז לחקר מדיניות שבסיסו בניו דלהי, לפני שנקלט והורחב במאמרים של שני סטודנטים בהרווארד, שזכו לאחר מכן לתשומת לב תקשורתית בזרם העיתונאי המרכזי.[193]

סין טוענת כי היוזמה סיפקה שווקים לסחורות, שיפרה את מחירי המשאבים, ובכך צמצמה את אי השוויון בתמורה, שיפרה תשתיות, יצרה תעסוקה, עוררה תיעוש והרחיבה את העברת הטכנולוגיה, ובכך הועילה למדינות המארחות.[194]

נשיא טנזניה, ג'ון מגופולי, אמר שהסכמי ההלוואה של פרויקטי BRI בארצו היו "מנצלים ומגושמים".[195] לדבריו, אנשי הכספים הסינים הציבו "תנאים קשים שיכולים להתקבל רק על ידי משוגעים", משום שממשלתו התבקשה לתת להם ערבות של 33 שנים וחכירה נרחבת של 99 שנים על בניית נמל. מגופולי אמר כי קבלנים סיניים רצו לקחת את הקרקע כנחלתם, אך ממשלתו נאלצה לפצות אותם על קידוח בניית הפרויקט.[196]

הפרשן ההודי ס. ק. צ'אטרג'י רואה במלכודות חוב ממד כלכלי של אסטרטגיית חיתוך סלמי סינית (אנ').[197] לדברי צ'אטרג'י, טקטיקת חיתוך הריבונות של סין מדללת את הריבונות של מדינות היעד בעיקר באמצעות מלכודת החובות. דוגמה לכך היא הלחץ של בייג'ינג על טג'יקיסטן להעביר שטח של 1,158 קמ"ר ועדיין היא חייבת לסין 1.2 מיליארד דולר מתוך חוב כולל של 2.9 מיליארד דולר. מדינות נוספות בעלות סיכון דומה לצמצום ריבונות הן פקיסטן, מדגסקר, מונגוליה, המלדיביים, קירגיזסטן, מונטנגרו, סרי לנקה ולאוס אשר ליוו סכומים גדולים מסין.[197] למרות עומס חובות משמעותי לסין על הנייר ביחס לתוצר לאוס נדרשת רק להחזיר 30% מהחוב שלה לסין.[14] עמ' 102

במאי 2021, נשיא DRC פליקס טשיסקדי קרא לבחון את חוזי הכרייה שנחתמו עם סין על ידי קודמו ג'וזף קבילה,[223] בפרט את הסכם 'מינרלים תמורת תשתית' של Sicomines בשווי מיליארדי דולרים.[198][199][200] התוכניות של סין לקשר את מחוז שינג'יאנג המערבי שלה לגואדאר שבמחוז בלוצ'יסטן בפקיסטן עם השקעתה של 500 מיליון דולר בנמל גוואדר נתקלו בהתנגדות של דייגים מקומיים שהפגינו נגד מכמורות סיניות ודיג לא חוקי (אנ').[201][202]

הפרכות ההאשמות

דבורה בראוטיגם, פרופסור בבית הספר ללימודים בינלאומיים מתקדמים (SAIS) באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, תיארה את תאוריית הדיפלומטיה של מלכודת החוב כ"מם" שהפכה פופולרי עקב "הטיה אנושית שלילית" המבוססת על חרדה מעלייתה של סין.[5] מאמר מחקר משנת 2019 של בראוטיגם חשף כי רוב מדינות החייבות חתמו מרצון על ההלוואות והיו להם חוויות חיוביות בעבודה עם סין, ו"הראיות עד כה, כולל המקרה של סרי לנקה, מראות כי השמעת תופי האזעקה לגבי מימון התשתיות של הבנקים הסיניים ברחבי ה-BRI ומחוצה לו היא מוגזמת" ו"למספר רב של אנשים יש דעות חיוביות על סין כמודל כלכלי ורואים בסין שותפה אטרקטיבית לפיתוחם."[5] היא אמרה שלתיאוריה חסרות ראיות וביקרה את התקשורת על קידום נרטיב ש"מציג באופן שגוי את היחסים בין סין למדינות המתפתחות שאתם היא בקשרי פיתוח", והדגישה את העובדה שסרי לנקה חייבת יותר ליפן, לבנק העולמי ולבנק לפיתוח אסיה מאשר לסין[203] דו"ח של יוזמת המחקר של סין אפריקה (אנ') משנת 2018, שחובר בשיתוף בראוטיגם, ציין כי "הלוואות סיניות אינן תורם כיום עיקרי למצוקת החוב באפריקה."[204]

לדברי הכלכלנית הניו יורקית אנסטסיה פפאדימיטריו, המדינות השותפות אחראיות באותה מידה כאשר הן עושות עסקאות עם סין. "הכוונות הנאו-קולוניאליסטיות" לכאורה של סין ניתנות להפרכה על ידי פרויקט הנמל הבינלאומי Hambantota (אנ') של סרי לנקה בחוף הדרום מזרחי של סרי לנקה, אחת הדוגמאות המצוטטות ביותר של "דיפלומטיה מלכודת חובות".[205] לאחר ניתוח של יוזמת החגורה והדרך, פפאדימיטריו מסיקה שזה "לא כל כך נאו-קולוניאליזם, אלא זה אזוריות כלכלית".[205] בנוסף, המכון המלכותי לעניינים בינלאומיים (אנ'), צוות חשיבה לעניינים בינלאומיים שבסיסו בלונדון, טען כי משבר החובות בסרי לנקה אינו קשור להלוואות סיניות, אלא נגרם בעיקר מ"התנהלות לא נכונה של האליטות המקומיות והשווקים הפיננסיים הנשלטים במערב. ".[206] זה אושר על ידי מכון לואי (אנ'). דו"ח משנת 2019 של מכון לואי (אנ') אמר כי סין לא נקטה בפעולות מכוונות באוקיינוס השקט אשר מצדיקות האשמות בדיפלומטיה של מלכודת חובות (בהתבסס על עדויות בנות זמננו), וסין לא הייתה המניע העיקרי מאחורי סיכוני החוב הגוברים באוקיינוס השקט; עם זאת, הדו"ח הביע דאגה לגבי היקף ההלוואות של המדינה ומהחולשה המוסדית של מדינות האוקיינוס השקט, שהיווה את הסיכון שמדינות קטנות יוצפו בחובות.[207] מאמר במכון לואי משנת 2020 כינה את נמל המבנטוטה הבינלאומי של סרי לנקה "המקרה פר אקסלנס" לדיפלומטיה של מלכודת החובות של סין, אך כינה את הנרטיב "מיתוס" מכיוון שהפרויקט הוצע על ידי נשיאת סרי לנקה לשעבר, מהינדה רג'פקסה, ולא בייג'ינג.[208] במאמר הוסיפו כי מצוקת החוב של סרי לנקה מקורה לא בהלוואות הסיניות, אלא מ"הלוואות מוגזמות בשוקי ההון הנשלטים על ידי המערב".[208]

קבוצת Rhodium, חברת מחקר אמריקאית, ניתחה את הסדרי החוב לסין והגיעה למסקנה שהמינוף של סין בהם הוא לרוב מוגזם ומוגבל באופן ריאלי בכוחם. ממצאי המחקר שלהם הראו לעיתים קרובות תוצאה לטובת הלווה ולא המלווה הסיני הדורסני כביכול. הקבוצה מצאה כי "תפיסות נכסים הן אירוע נדיר מאוד" וכי במקום זאת מחיקת חובות הייתה התוצאה הנפוצה ביותר.[209]

דארן לים, מרצה בכיר באוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה, אמר כי טענת "דיפלומטיית מלכודת החוב" מעולם לא הייתה אמינה, למרות שממשל טראמפ דחף אותה.[210] Dawn C. Murphy, פרופסור למחקרי ביטחון בינלאומיים במכללת U.S. Air War College, מגיע למסקנה כי תיאור התנהגותה של סין כ"נאו-קולוניאליסטית" הוא "הגזמה והטעיה".[211]

לדברי מדען המדינה והחוקר Zhexin Zhang, ההתלהבות העצומה של מדינות מתפתחות מיוזמת החגורה והדרך, כפי שבאה לידי ביטוי לראשונה ב"פורום החגורה והדרך לשיתוף פעולה בינלאומי" שנערך במאי 2017, מספיקה כדי לסתור את טיעון הנאו-קולוניאליזם.[212]

מחקר מחודש מרץ 2018 שפורסם על ידי המרכז לפיתוח גלובלי (אנ'), צוות חשיבה מוושינגטון, מציין כי בין השנים 2001 ל-2017, סין הסדירה או מחקה חובות ל-51 מדינות חייבות, רוב משתתפי ה-BRI, מבלי להשתלט על נכסי מדינה.[213] המחקר הגיע למסקנה שברוב המקרים, לא סביר שיהיו בעיות חמורות עם החוב.[14]עמ' 87  בספטמבר 2018, W. Gyude Moore, שר לעבודות ציבוריות הליברי לשעבר ועמית מדיניות בכיר במרכז לפיתוח גלובלי, קבע כי "השפה של "דיפלומטיה מלכודת חובות" מהדהדת יותר במדינות המערב, במיוחד בארצות הברית, והיא נטועה בחרדה מפני עלייתה של סין כמעצמה עולמית ולא במציאות של אפריקה."[214] הוא גם הצהיר כי "סין הייתה שותפה חיובית בהחלט עם רוב מדינות אפריקה".[215] על פי Pradumna Bickram Rana ו-Ji Xianbai Jason מהאוניברסיטה הטכנולוגית של נאניאנג בסינגפור, למרות שישנן מספר בעיות יישום העומדות בפני יוזמת החגורה והדרך, בעיקר בשל מגפת COVID-19, הדיפלומטיה לכאורה של מלכודת החובות של סין היא "יותר מיתוס ממציאות".[216] בעוד שהם מכירים בכך שמדינות שונות מתמודדות עם קשיים בתשלום חובותיהן לסין, הם מדגישים את נכונותה של סין לסייע למדינות אלו בהסדר חובן באמצעות מדיניות סלחנית, כגון שמיטת חובות חלקית.[216] באחד עשר מקרים, סין דחתה הלוואות למדינות עם חובות, אחת מהן היא טונגה.[210]

בכתבה בשנת 2023, האקדמאי Süha Atatüre קובע כי התנגדות ארצות הברית ליוזמת החגורה והדרך נובעת מהעובדה שהיא חסרה את היכולת ליישם פרויקט מתחרה.[[217] עמ' 40

פרופסור Keyu Jin מבית הספר לכלכלה של לונדון, כותבת שהטענה שסין מובילה לווים למלכודת חוב היא מטעה.[33] עמ' 280  ג'ין מציינת שרוב החוב של מדינות BRI הוא חוב לארגונים בינלאומיים או למוסדות מערביים פרטיים כמו קרנות גידור, ולא לסין.[33]  עמ' 280-281  ג'ין כותבת גם כי סין מחקה רבות מהלוואותיה וכן סיפקה שמיטת חובות ללווים.[33] עמ' 281

קהילה חינוכית ליוזמת החגורה והדרך

יחד עם תיאום מדיניות, קישוריות מתקנים, סחר ללא הפרעה ואינטגרציה פיננסית, קשרים בין אנשים הן בין חמשת המטרות העיקריות של BRI.[218] המרכיב החינוכי של BRI גורר הכרה הדדית בכישורים, ניידות אקדמית וחילופי סטודנטים, תיאום מדיניות החינוך, למידה לכל החיים ופיתוח תוכניות לימוד משותפות.[219][220] לשם כך, שי ג'ינפינג הודיע על תוכנית להקצות כספים ל-30000 מלגות נוספות לאזרחי SCO ו-10000 מלגות לסטודנטים ולמורים לאורך הדרך.[221] בין סדר העדיפויות של שיתוף הפעולה של BRI הוא גם חיזוק הקשרים בין אנשים באמצעות ניידות אקדמית, שיתוף פעולה מחקרי וחילופי סטודנטים.[222] מאז תחילת ה-BRI, סין תפסה תפקיד מפתח בעיצוב האופן שבו מתפתחת הגירה אקדמית בפרט והגירה מיומנת בכלל לאורך ה-BRI ובהגברת המאמצים למשוך ולשמור כישרונות זרים.[222]

ברית האוניברסיטאות של דרך המשי (אנ') שמרכזה באוניברסיטת שיאן ג'יאוטונג שמה לה למטרה לתמוך ביוזמת החגורה והדרך במחקר והנדסה, ולטפח הבנה וחילופי אקדמיים.[223][224] צוות החשיבה הצרפתי, Fondation France Chine (קרן צרפת-סין), המתמקד במחקר של דרכי המשי החדשות, הושק בשנת 2018. הוא מתואר כתומך ביוזמת החגורה והדרך ובסין.[225][226]

יוזמות חלופיות

מפת תוכניתו של שר התחבורה ישראל כץ לחיבור יבשתי של מדינות המפרץ הפרסי וסעודיה לירדן וישראל
  המסדרון הצפוני דרומי
  המסלול אותו קיצר המסדרון הצפוני הדרומי

ישראל ויוזמת החגורה והדרך

  • מיקומה הגאוגרפי הייחודי של ישראל, היותה מקור מובטח להון אנושי ומדינת סטארט-אפ עם תשתית היי-טק המציעה יציבות פוליטית וסביבה עסקית יציבה – בזכות כל אלה ישראל אטרקטיבית ומשמשת רכיב מרכזי ביוזמת החגורה והדרך. מנגד, היריבות המתעצמת לוחצת על ממשלת ישראל להתייצב לצד אחת משתי המעצמות.[232] ארצות הברית וסין נמצאות בנקודה מכרעת במרדף שמנהלות מעצמות גדולות אחר עוצמה חומרית, הרצוף עימותים, יריבות ותחרות. זוהי תחרות שמתרחשת על רקע צמיחה איטית מתמשכת בכלכלה העולמית, סדר עולמי מפוצל, ואתגרים פנימיים כבדי משקל בשתי המעצמות. ערעור מעמדה הדומיננטי של וושינגטון הוא מרכיב במדיניות החוץ הסינית במזרח התיכון שחשיבותו הולכת וגוברת, ואשר תורם להתפתחותה של סין משחקנית אזורית פסיבית לשחקנית קולנית ואגרסיבית יותר. כך הופך המזרח התיכון לאחת הזירות העיקריות לתחרות בין מעצמות גדולות.[232]
  • במארס 2017, במהלך ביקורו הרשמי של ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו בבייג'ינג, הכריז נשיא סין שי ג'ין-פינג על 'שותפות כוללת בחדשנות' עם ישראל (Chaziza, 2018a). הגדרת היחסים כשותפות כוללת בחדשנות סימנה מהו האינטרס הלאומי של שתי המדינות (שותפות כלכלית וטכנולוגית, לא אסטרטגית). כפי שניסח זאת הנשיא שי ג'ין-פינג במהלך שיחת טלפון עם הנשיא יצחק הרצוג בנובמבר 2021, "החדשנות הפכה לגולת הכותרת ולמנוע ההאצה של היחסים בין שתי המדינות" (Xinhua, 2021).בעקבות הגדרת היחסים כשותפות כוללת בחדשנות וכתמיכה בה, החלו להתגבש מנגנונים שונים לשיתופי פעולה (כגון כנסים, ועדות משותפות, ירידים ועוד). כך למשל כונסה ועדת החדשנות ישראל-סין, שהיא המנגנון הבין-ממשלתי (G2G) החשוב ביותר עם סין ומי שאחראית לקידום דיאלוג ושיתוף פעולה בין משרדי הממשלה, תוך שימת דגש על חדשנות. שיתופי הפעולה והפגישות הללו החלו בשנת 2014 והם משמשים ערוץ ישיר וחשוב לדיאלוג עם סין בדרגים הגבוהים ביותר. מנגנון זה מסייע בהסרת חסמים בירוקרטיים, בהגדלת היקף היצוא ובקידום נושאים נוספים החיוניים לכלכלת ישראל, כגון הסכם אזור סחר חופשי, טיסות ותיירות. ישראל היא גם אחת מ-57 החברות המייסדות של הבנק האסייני להשקעות בתשתיות, המשמש כלי פיננסי לקידום מיזם החגורה והדרך.[232][233]
  • פיתוח ותפעול נמלים - בתחום של פיתוח ותפעול נמלים, הקישוריות חיונית לשילובה של ישראל ביוזמת החגורה והדרך. ישראל ממוקמת בין אירופה לאסיה ובין המזרח התיכון לאפריקה. מבחינת היוזמה הסינית, מיקומה האסטרטגי הוא כמעט מובן מאליו. ישראל יכולה להיות תחנה קטנה אך חיונית בדרך המשי הימית, המחברת את האוקיינוס ההודי והים התיכון דרך מפרץ עקבה ותעלת סואץ, למשל באמצעות מיזם 'מסילות לשלום' או מסילה בין נמל אילת לאשדוד – אם ימומשו. חברות סיניות מעורבות יותר ויותר בנמלי ים, במסילות רכבת, בנתיבי תחבורה ובמיזמי תשתית גדולים נוספים בישראל הנושאים רווחים כלכליים, בשילוב דרך המשי הכלכלית.

יש להבחין בין מיזמי קישוריות חוצת גבולות לבין פעילויות אחרות של יוזמת החגורה והדרך מתוך הבנה כי מיזמי קישוריות, שהם תמצית חזון החגורה והדרך, יחייבו את סין להגביר את המעורבות האזורית שלה – מהלך שממנו היא נמנעה עד כה.[234] חברות ספנות סיניות קיבלו גישה לשני פרויקטים גדולים של בניית נמלי ים בישראל. הראשון שהחל ביוני 2014 הוא פרויקט הנדסי של בניית 'נמל הדרום' באשדוד, שמבצעת PMEC (Pan-Mediterranean Engineering), חברה בת של החברה הסינית China Harbor Engineering Company (נחנך ב-2022). לנמל הדרום תהיה קיבולת לטיפול במיליון מכולות סטנדרטיות, והוא יהפוך לנמל החשוב ביותר בדרומה של ישראל. יתרה מכך, חברת PMEC גם זכתה במכרז בהיקף של מיליארד שקל לשדרוג הרציף הראשי של נמל אשדוד. פרויקט הבנייה הגדול השני הוא המכרז שבו זכתה Bayport Terminal Company, חברה בת של SIPG (Shanghai International Port Group), להפעלת מסוף חדש בנמל חיפה (נחנך ב-2021), בחכירה ל‑25 שנים.

  • מגה-פרויקט תחבורתי פוטנציאלי נוסף של סין בישראל הוא הקמת מסילת רכבת מהירה לאילת (Red-Med railway), שתאפשר קישוריות בין נמלי אילת ואשדוד ותהיה תוואי חלופי בטוח לתעלת סואץ. בייג'ינג השקיעה בבניית רשת אזורית של תשתית ימית ומסילות רכבת (כדי להבטיח גישה אמינה לספינות הסחר הסיניות מהים האדום לים התיכון), המחברת את סין עם אירופה דרך אסיה והמזרח התיכון. מסילת הרכבת לאילת תהיה נתיב בטוח המשלים את תעלת סואץ, שבאמצעותו תתאפשר העברת חומרי גלם ומכליות דלק מאירופה לסין. בנתיב יעברו גם המוצרים המוגמרים של סין בחזרה לאירופה דרך מפרץ עדן.[235] למרות זאת לא בטוח שחברות סיניות ייקחו חלק בפרויקט, לא ברור מתי תוקם מסילת הרכבת לאילת, והפרויקט טרם קיבל אישור סופי ולא הובטח מימון עבורו.
  • בתחום התעשיות הגדולות, הרכישות וההשקעות הגדלות של סין בתעשיות ישראליות מרכזיות הן אחד מעמודי התווך של חילופי החדשנות הטכנולוגית ושיתופי הפעולה ביוזמת החגורה הדרך. בעשור האחרון רכשו חברות סיניות רכשו אחדות מהתעשיות הישראליות המרכזיות (תנובה, אדמה, שח"ל ואהבה). סין משקיעה מיליארדי דולרים בשוק הישראלי בתחומי אנרגיה מתחדשת, טיפול במים, ציוד רפואי, תקשורת וחקלאות. ההשקעות הסיניות בשוק הישראלי נעות מהשקעה ישירה ועד הסדרים של שיתוף פעולה עם חברות הון סיכון ישראליות, או מאמצים משותפים לגיוס הון עם משקיעים וארגונים אחרים. חלק גדול מהעסקאות הסיניות נועד לשפר את הפרודוקטיביות, לחדור לשווקים מעבר לים ולשפר יכולות טכנולוגיות וכישורי ניהול.[236]
  • להדגמת החיכוך עם ארצות הברית בעטיו של שיתוף הפעולה הישראלי ב-BRI - פרויקט הרכבת הקלה. אחד ממיזמי התשתית הגדולים והמורכבים בישראל, מכרזי הקו הירוק והסגול של הרכבת הקלה, נתפס על ידי גורמים רשמיים בוושינגטון כמבחן רציני למדיניות של ממשלת ישראל כלפי סין. כמה חברות מקומיות שחברו לחברות זרות התמודדו על עסקת המיליארדים (מכרזים של 15 מיליארד שקל), כולל חברות סיניות (הצעתן הייתה נמוכה במידה משמעותית מהאחרות). עם זאת, ועדת המכרזים של נת"ע החליטה לבחור בהצעת הקבוצה של אלסטום, דן ואלקטרה לביצוע השלב השני של פרויקט הקו הירוק. קבוצת שפיר ו-CAF הספרדית זכו בהקמת הקו הסגול. פסילתן של החברות הסיניות (CRRC ו-CRCC) במכרז היא לשביעות רצונה של ממשלת ישראל, שנאלצת להתמודד עם לחצים מצד ארצות הברית בנוגע למעורבות סינית בהקמת מיזמי תשתית בישראל.
  • ההסלמה שמתחוללת כעת בהתמודדות בין המעצמות מביאה את ממשלת ישראל לקבל החלטות הפוגעות בשיתוף הפעולה הכלכלי-טכנולוגי עם סין. לאחרונה הפסידו חברות סיניות כמה מכרזים גדולים, כגון מכרזי הקו הירוק והסגול של הרכבת הקלה ומכרז מתקן ההתפלה שורק 2. גורם דיפלומטי ישראלי בכיר אמר לאחרונה כי ישראל תעדכן את ממשלת ארצות הברית לגבי כל עסקה גדולה של תשתית וטכנולוגיה עם סין, ותשקול מחדש עסקאות כאלה, לבקשת וושינגטון. ממשלת ישראל מתמודדת עם האתגר המורכב והעדין של ניהול יחסיה עם וושינגטון תוך השתלבות ביוזמת החגורה והדרך, ובפרט במיזמי תשתית ובהעברת טכנולוגיות. בחירה בין ארצות הברית לסין תגבה מחיר יקר מממשלת ישראל – המיזמים במסגרת החגורה והדרך וההזדמנויות הכלכליות הנלוות אליהם גדולים וממשיכים לצמוח. למרות זאת, הבחירה ברורה לירושלים יותר מאשר למדינות אחרות באזור. ארצות הברית היא השותפה האסטרטגית והמסחרית העיקרית של ישראל בעולם (ישראל מקבלת סיוע צבאי אמריקאי בשווי מיליארדי דולרים מדי שנה), והידידות בין ישראל לארצות הברית עמוקה ומלווה בערכים משותפים, בשותפויות כלכליות, בשיתוף פעולה אסטרטגי, בסיוע הומניטרי ובקשרי תרבות. אין תחליף לתמיכה האמריקאית בישראל והדבר הופך אותה לנכס אסטרטגי עליון לביטחונה הלאומי של ישראל.[232]בעידן של תחרות בין מעצמות גדולות, וושינגטון מצפה שבעלות בריתה ברחבי העולם יצטרכו לבחור בחירות קשוחות ואכזריות בין שתי מעצמות גדולות. לכן על ישראל להמשיך את יחסיה עם סין תוך שהיא מתמרנת בין האינטרסים של וושינגטון ובייג'ינג, ולאמץ גישה זהירה אך עצמאית. היא חייבת להמשיך להרחיב את שיתוף הפעולה שלה ביוזמת החגורה והדרך בזהירות הנדרשת (בתבונה, בתחכום ותוך ויתורים מינימליים) ותוך הבנה מלאה לדאגות החמורות של וושינגטון וההגבלות הממשיות והיקרות שהחששות הללו יטילו על הקשרים הגיאו-כלכליים (שותפויות כלכליות וטכנולוגיות) עם סין. עם זאת, אין זה אומר שישראל חייבת להישאר צלע פסיבית במשולש היחסים עם וושינגטון ובייג'ינג, שכן כניעה לתכתיבים אמריקאיים רק תוביל ללחצים נוספים. במקום זאת צריכה ישראל להבהיר לממשל האמריקאי כי היא קשובה לדאגותיו, אך עליה לפעול לשמירה על האינטרסים שלה. מרחב הפעולה של ישראל אומנם מוגבל אולם עדיף ליזום, לקדם דיאלוג ולהפגין עמוד שדרה בנושא רגיש זה ולא להיכנע מראש ולהיסחף בזרם ההתפתחויות.[232]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוזמת החגורה והדרך בוויקישיתוף

לקריאה נוספת

  • Blanchard, Jean-Marc F. (2021). "Belt and Road Initiative (BRI) Blues: Powering BRI Research Back on Track to Avoid Choppy Seas". Journal of Chinese Political Science. 26: 235–255. doi:10.1007/s11366-020-09717-0. S2CID 230718702.
  • Cai, Peter. Understanding China's belt and road initiative (Lowy Institute 2017) online Archived 18 August 2021 at the Wayback Machine.
  • Calabrese, L. (2019): China and global development: what to read ahead of the Belt and Road Forum. London: Overseas Development Institute.

הערות שוליים

  1. ^ רועי ילינק, ‏ענק וננס: חלומות וחששות ביחסי ישראל-סין, השילוח 13, פברואר 2019
  2. ^ "One Belt, One Road". Caixin Online. 2014-12-10. נבדק ב-2016-04-13.
  3. ^ "Getting lost in 'One Belt, One Road'" (באנגלית). Hong Kong Economic Journal. 2016-04-12. נבדק ב-2016-04-13.
  4. ^ Caridi, Giorgio (2023). "BRI's Digital Silk Road and the EU: The Role of Innovation and Communication in the Italian Case Study". China and Eurasian Powers in a Multipolar World Order 2.0: Security, Diplomacy, Economy and Cyberspace. Mher Sahakyan. New York: Routledge. ISBN 978-1-003-35258-7. OCLC 1353290533
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 Brautigam, Deborah (2 January 2020). "A critical look at Chinese 'debt-trap diplomacy': the rise of a meme". Area Development and Policy. 5 (1): 1–14. doi:10.1080/23792949.2019.1689828. ISSN 2379-2949. S2CID 214547742
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 Garlick, Jeremy (2024). Advantage China: Agent of Change in an Era of Global Disruption. Bloomsbury Academic. ISBN 978-1-350-25231-8
  7. ^ "News—Zhejiang Uniview Technologies Co., Ltd". en.uniview.com. Archived from the original on 11 May 2019. Retrieved 11 May 2019.
  8. ^ World Pensions Council (WPC) (אנ') Firzli, Nicolas (February 2017). "World Pensions Council: Pension Investment in Infrastructure Debt: A New Source of Capital". World Bank blog. Archived from the original on 6 June 2017. Retrieved 13 May 2017.
  9. ^ World Pensions Council (WPC) (אנ') Firzli, M. Nicolas J. (October 2015). "China's Asian Infrastructure Bank and the 'New Great Game'". Analyse Financière. Archived from the original on 29 January 2016. Retrieved 5 February 2016.
  10. ^ General Office of Leading Group of Advancing the Building of the Belt and Road Initiative (2016). "Belt and Road in Big Data 2016". Beijing: the Commercial Press.
  11. ^ "What to Know About China's Belt and Road Initiative Summit". Time. Archived from the original on 28 January 2018. Retrieved 30 January 2018.
  12. ^ 12.0 12.1 Griffiths, James. "Just what is this One Belt, One Road thing anyway?". CNN. Archived from the original on 30 January 2018. Retrieved 30 January 2018.
  13. ^ 13.0 13.1 Marcus Hernig: Die Renaissance der Seidenstraße (2018).
  14. ^ 14.00 14.01 14.02 14.03 14.04 14.05 14.06 14.07 14.08 14.09 14.10 Jeremy Garlick, Advantage China: Agent of Change in an Era of Global Disruption., Bloomsbury Academic, 2024
  15. ^ Wang, Xueqin; Wong, Yiik Diew; Li, Kevin X.; Yuen, Kum Fai (2021). "Transport research under Belt and Road Initiative: current trends and future research agenda". Transportmetrica A:Transport Science. 17 (4): 357–379. doi:10.1080/23249935.2020.1731008. hdl:10356/146535. S2CID 225499859
  16. ^ Folkman, Varg (30 July 2023). "Italy intends to leave China's Belt and Road Initiative, defense minister says". Politico Europe. Retrieved 30 July 2023.
  17. ^ "Italy formally pulls out of China's Belt and Road Initiative". www.ft.com. Retrieved 11 December 2023.
  18. ^ Bernhard Simon: Can The New Silk Road Compete With The Maritime Silk Road? in The Maritime Executive, 1 January 2020.
  19. ^ Christoph He"Wie Amerika Chinas Neue Seidenstraße kontern will" Frankfurter Allgemeine Zeitung, 11 November 2019.
  20. ^ Harry de Wilt: Is One Belt, One Road a China crisis for North Sea main ports? in World Cargo News, 17 December 2019.
  21. ^ Global shipping and logistic chain reshaped as China's Belt and Road dreams take off" in Hellenic Shipping News, 4 December 2018.
  22. ^ Guido Santevecchi: Di Maio e la Via della Seta: «Faremo i conti nel 2020», siglato accordo su Trieste in Corriere della Sera, 5 November 2019.
  23. ^ "Triest – Ein Welthafen für Bayern" Bayrische Staatszeitung, 30 November 2018.
  24. ^ Andrew Wheeler: How Trieste could become the Singapore of the Adriatic in Asia Shipping Media – Splash247, 19 February 2019.
  25. ^ Ethan Masood: How China is redrawing the map of world science. Nature. Band 569, Number 7754, May 2019, p 20–23
  26. ^ Shen, Simon; Chan, Wilson (27 March 2018). "A comparative study of the Belt and Road Initiative and the Marshall plan". Palgrave Communications. 4 (1): 1–11. doi:10.1057/s41599-018-0077-9. ISSN 2055-1045. S2CID 4387434.
  27. ^ , Financial Times, 22 March 2017
  28. ^ Sempa, Francis P. (26 January 2019). "China and the World-Island". The Diplomat. Archived from the original on 26 January 2019. Retrieved 1 June 2019.
  29. ^ Daly, Robert (12 March 2018). "China's Global Dreams Give Its Neighbors Nightmares". Foreign Policy. Archived from the original on 1 June 2019. Retrieved 1 June 2019.
  30. ^ James Stavridis, China and Russia Want to Control the 'World Island, Bloomberg News, 2019
  31. ^ Rolland, Nadège (12 August 2019). "Mapping the footprint of Belt and Road influence operations". Sinopsis. Archived from the original on 25 September 2019. Retrieved 25 October 2019.
  32. ^ Loh, Dylan M H (23 April 2021). "The 'Chinese Dream' and the 'Belt and Road Initiative': narratives, practices, and sub-state actors". International Relations of the Asia-Pacific. 21 (2): 167–199. doi:10.1093/irap/lcz018. hdl:10356/145543. ISSN 1470-482X.
  33. ^ 33.0 33.1 33.2 33.3 Jin Keyu, The New China Playbook: Beyond Socialism and Capitalism., New York: Viking, 2023, מסת"ב 978-1-9848-7828-1
  34. ^ "China ready to reveal new directions with Armenia for construction of One Belt, One Road". armenpress.am. Retrieved 2 May 2021.
  35. ^ Lendon, Brad; McCarthy, Simone (2 September 2023). "Blue-water ambitions: Is China looking beyond its neighborhood now it has the world's largest navy?". CNN. Retrieved 4 September 2023.
  36. ^ Wooley, Alex; Zhang, Sheng; Fedorochko, Rory; Patterson, Sarina (25 July 2023). "Harboring Global Ambitions: China's Ports Footprint and Implications for Future Overseas Naval Bases". AidData. Retrieved 4 September 2023.
  37. ^ 37.0 37.1 37.2 37.3 Shinn, David H.; Eisenman, Joshua (2023). China's Relations with Africa: a New Era of Strategic Engagement. New York: Columbia University Press. ISBN 978-0-231-21001-0.
  38. ^ 38.0 38.1 Murphy, Dawn C. (2022). China's rise in the Global South : the Middle East, Africa, and Beijing's alternative world order. Stanford, California: Stanford University Press. p. 244. ISBN 978-1-5036-3060-4. OCLC 1249712936.
  39. ^ 39.0 39.1 Belt and Road Portal (in Chinese). National Development and Reform Commission, Xinhua News Agency. Retrieved 13 July 2023.
  40. ^ "Belt and Road Countries". Xinhua Silk Road Information Service. Retrieved 13 July 2023.
  41. ^ Nedopil, Christoph. "Countries of the Belt and Road Initiative (BRI) – Green Finance & Development Center". Retrieved 19 June 2023.
  42. ^ Steinert, Christoph; Weyrauch, David (24 March 2022). "Collecting data on Membership in the Belt and Road Initiative". Analyzing the BRI. Retrieved 13 July 2023.
  43. ^ Sacks, David (24 March 2021). "Countries in China's Belt and Road Initiative: Who's In And Who's Out". Council on Foreign Relations. Retrieved 13 July 2023.
  44. ^ O'Connor, Tom (12 January 2022). "Syria Officially Joins China's Belt and Road, Seeking Lifeline to Defy U.S. Sanctions". Newsweek. Retrieved 13 July 2023.
  45. ^ "Argentina and China seal Silk Road deal". Deutsche Welle. 6 February 2022. Retrieved 13 July 2023.
  46. ^ 46.0 46.1 >Nedopil Christoph, "Countries of the Belt and Road Initiative (BRI) – Green Finance & Development Center".
  47. ^ "【The Chinese Government and the Government of Burkina Faso Signed the Belt and Road Initiative Cooperation Document】-National Development and Reform Commission (NDRC) People's Republic of China". en.ndrc.gov.cn. Retrieved 30 July 2023.
  48. ^ 48.0 48.1 48.2 48.3 48.4 China's Belt and Road Makes Inroads in Africa, The Diplomat, 2023
  49. ^ "China, Sao Tome and Principe vow to strengthen pragmatic cooperation". www.news.cn. Retrieved 30 July 2023.
  50. ^ "After Italy, Philippines To Exit China's Belt and Road Initiative". 4 November 2023.
  51. ^ "China Wants Bhutan's Active Participation in the Belt and Road Initiative". thewire.in. Retrieved 30 July 2023.
  52. ^ "BRI and Brazil's contribution to a more inclusive international system". global.chinadaily.com.cn.
  53. ^ "The Goal Is to Join the Belt and Road — Interview with Luis Diego Monsalve, Colombian Ambassador to China". China Today.
  54. ^ "China calls for cooperation with Denmark under Belt and Road initiative - Xinhua | English.news.cn". www.xinhuanet.com.
  55. ^ "Ireland willing to deepen cooperation with China under BRI". ie.china-embassy.gov.cn.
  56. ^ "San Marino and BRI". 21 August 2019.
  57. ^ "Spain to boost cooperation with China under Belt & Road Initiative - Xinhua Silk Road". en.imsilkroad.com.
  58. ^ "Argentina and Brazil's Divergent Approaches to China's Belt and Road". thediplomat.com. Retrieved 18 January 2024.
  59. ^ David Sacks, "?Why is Italy Withdrawing from China's Belt and Road Initiative", Council on Foreign Relations, 2023
  60. ^ Wan, Ming (16 December 2015). The Asian Infrastructure Investment Bank: The Construction of Power and the Struggle for the East Asian International Order. Palgrave Macmillan. p. 70. ISBN 9781137593887. Archived from the original on 3 February 2017. Retrieved 13 April 2016.
  61. ^ "About AIIB Overview – AIIB". aiib.org. Archived from the original on 30 September 2017. Retrieved 1 October 2017.
  62. ^ "Governance Overview – AIIB". aiib.org. Archived from the original on 30 September 2017. Retrieved 1 October 2017.
  63. ^ "AIIB Turns 3, Reflects on Startup Growth – News – AIIB". aiib.org. Archived from the original on 17 January 2019. Retrieved 16 January 2019.
  64. ^ "Commentary: Silk Road Fund's 1st investment makes China's words into practice". english.gov.cn. Archived from the original on 15 July 2015. Retrieved 15 July 2015.
  65. ^ "Ocean of debt? Belt and Road and debt diplomacy in the Pacific". www.lowyinstitute.org. Retrieved 24 July 2021.
  66. ^ "China's New Debt Sustainability Framework Is Largely Borrowed from the World Bank and IMF. Here's Why That Could Be a Problem". Center For Global Development. Retrieved 24 July 2021.
  67. ^ Wingo, Scott. "How will China respond when low-income countries can't pay their debts?". Washington Post. WP Company. Retrieved 4 February 2021.
  68. ^ 68.0 68.1 "The pandemic is hurting China's Belt and Road Initiative". The Economist. 4 June 2020. ISSN 0013-0613. Archived from the original on 19 December 2020. Retrieved 14 June 2020.
  69. ^ "No evidence of China's 'debt-trap diplomacy', researchers and analysts say". South China Morning Post. 21 February 2021. Retrieved 20 July 2021.
  70. ^ "The Chinese Debt Trap Is a Myth: The Narrative Wrongfully Portrays Both Beijing and the Developing Countries It Deals With. - Editorial - Faculty & Research - Harvard Business School". www.hbs.edu. Retrieved 20 July 2021.
  71. ^ Peter Wells, Don Weinland, Fitch warns on expected returns from One Belt, One Road Archived 3 March 2017 at the Wayback Machine, Financial Times, 26 January 2017
  72. ^ Lai, Karen P. Y.; Lin, Shaun; Sidaway, James D. (3 March 2020). "Financing the Belt and Road Initiative (BRI): research agendas beyond the "debt-trap" discourse" (PDF). Eurasian Geography and Economics. 61 (2): 109–124. doi:10.1080/15387216.2020.1726787. ISSN 1538-7216. S2CID 213846545.
  73. ^ 73.0 73.1 "China forgives debt for 17 African nations amid accusations of debt trap diplomacy | news.com.au — Australia's leading news site". 22 August 2022. Archived from the original on 22 August 2022. Retrieved 22 August 2022.
  74. ^ Wahlquist, Hakan (2020). "Albert Herrmann: A missing link in establishing the Silk Road as a concept for Trans-Eurasian networks of trade". Environment and Planning C: Politics and Space. 38 (5): 803–808. doi:10.1177/2399654420911410a. S2CID 220982093.
  75. ^ "Walquist, Hakan. "Albert Herrmann: A missing link in establishing the Silk Road as a concept for Trans-Eurasian networks of trade" 38.5 (2020): 803–808."
  76. ^ 76.0 76.1 Ramasamy, Bala; Yeung, Matthew; Utoktham, Chorthip; Duval, Yann (November 2017). "Trade and trade facilitation along the Belt and Road Initiative corridors" (PDF). ARTNeT Working Paper Series, Bangkok, ESCAP (172). Archived (PDF) from the original on 17 April 2018. Retrieved 17 April 2018.
  77. ^ 77.0 77.1 "Getting lost in 'One Belt, One Road'". 12 April 2016. Archived from the original on 14 April 2016. Retrieved 13 April 2016.
  78. ^ Our bulldozers, our rules Archived 23 December 2017 at the Wayback Machine, The Economist, 2 July 2016
  79. ^ "China to step up Russian debt financing". China Daily. 9 May 2015. Archived from the original on 23 July 2018. Retrieved 23 July 2018.
  80. ^ "Silk Road Economic Belt_China.org.cn". china.org.cn. Archived from the original on 15 March 2016. Retrieved 23 July 2018.
  81. ^ "CPEC investment pushed from $55b to $62b – The Express Tribune". 12 April 2017. Archived from the original on 15 May 2017. Retrieved 14 May 2017.
  82. ^ Hussain, Tom (19 April 2015). "China's Xi in Pakistan to cement huge infrastructure projects, submarine sales". McClatchy News. Islamabad: mcclatchydc. Archived from the original on 2 August 2017. Retrieved 16 May 2017.
  83. ^ 83.0 83.1 Kiani, Khaleeq (30 September 2016). "With a new Chinese loan, CPEC is now worth $57bn". Dawn. Archived from the original on 20 November 2016. Retrieved 19 November 2016.
  84. ^ 84.0 84.1 "Vision and Actions on Jointly Building Belt and Road". Xinhua News Agency. 29 March 2015. Archived from the original on 4 March 2016. Retrieved 28 April 2015.
  85. ^ "CPEC: The devil is not in the details". 23 November 2016. Archived from the original on 14 May 2017. Retrieved 14 May 2017
  86. ^ "Economic corridor: Chinese official sets record straight". The Express Tribune. 2 March 2015. Archived from the original on 2 August 2017. Retrieved 14 May 2017.
  87. ^ Ramachandran, Sudha (16 November 2016). "CPEC takes a step forward as violence surges in Balochistan". Asia Times Online. Retrieved 19 November 2016.
  88. ^ 88.0 88.1 88.2 88.3 Zhao, Suisheng (2023). The Dragon Roars Back: Transformational Leaders and Dynamics of Chinese Foreign Policy. Stanford, California: Stanford University Press. doi:10.1515/9781503634152. ISBN 978-1-5036-3088-8. OCLC 1331741429.
  89. ^ "Xi Jinping Calls For Regional Cooperation Via New Silk Road". The Astana Times. Archived from the original on 7 November 2017. Retrieved 31 October 2017.
  90. ^ 90.0 90.1 Kuo, Lily; Kommenda, Niko. "What is China's Belt and Road Initiative?". The Guardian. Archived from the original on 5 September 2018. Retrieved 5 September 2018.
  91. ^ Gerstl, Alfred (2023). "China in its Immediate Neighborhood". In Kironska, Kristina; Turscanyi, Richard Q. (eds.). Contemporary China: a New Superpower?. Routledge. ISBN 978-1-03-239508-1.
  92. ^ "Integrating #Kazakhstan Nurly Zhol, China's Silk Road economic belt will benefit all, officials say". EUReporter. Archived from the original on 15 March 2017. Retrieved 14 March 2017.
  93. ^ "Sri Lanka Supports China's Initiative of a 21st Century Maritime Silk Route". Archived from the original on 11 May 2015.
  94. ^ Shannon Tiezzi, The Diplomat. "China Pushes 'Maritime Silk Road' in South, Southeast Asia". The Diplomat. Archived from the original on 1 May 2015. Retrieved 16 April 2015.
  95. ^ "Reflections on Maritime Partnership: Building the 21st Century Maritime Silk Road". Archived from the original on 3 April 2015. Retrieved 16 April 2015.
  96. ^ "Xi in call for building of new 'maritime silk road'". China Daily. Archived from the original on 2 March 2017. Retrieved 16 April 2015.
  97. ^ Bernhard Simon: Die natürlichen Grenzen der Neuen Seidenstraße. Manager Magazin 5/2019, 2 May 2019; Bernhard Zand: China erobert das Wasser Der Spiegel, 9 September 2016; Global shipping and logistic chain reshaped as China's Belt and Road dreams take off in Hellenic Shipping News, 4 December 2018.
  98. ^ Mark, Siusue; Overland, Indra; Vakulchuk, Roman (2020). "Sharing the Spoils: Winners and Losers in the Belt and Road Initiative in Myanmar". Journal of Current Southeast Asian Affairs. 39 (3): 381–404. doi:10.1177/1868103420962116. hdl:11250/2689628. S2CID 227179618.
  99. ^ Johnny Erling: Chinas großer Sprung nach Afrika, Die Welt, 3 September 2018; Andreas Eckert: Mit Mao nach Daressalam, Die Zeit 28 March 2019, p 17.
  100. ^ Harry G. Broadman "Afrika's Silk Road" (2007), pp 59.
  101. ^ Andreas Eckert: "Mit Mao nach Daressalam" Die Zeit, 28 March 2019, p. 17.
  102. ^ Zacharias Zacharakis: Chinas Anker in Europa Die Zeit, 8 May 2018.
  103. ^ Andrea Rossini: Venezia, si incaglia la via della Seta. Porto off limits per le navi cinesi in TGR Veneto (RAI), 16 January 2020.
  104. ^ Chinesen wollen im Hafen Triest investieren. Warenverkehr der Seidenstraße läuft übers Meer Die Presse 16 May 2017
  105. ^ Thomas Fischer: Viele europäische Länder fürchten Chinas Einfluss. Portugal glaubt an die Seidenstrasse in Neue Zürcher Zeitung 6 December 2018
  106. ^ Cosco investiert wieder in große MPP-Flotte. Hansa International Maritime Journal, 20 November 2018.
  107. ^ Wolf D. Hartmann, Wolfgang Maennig, Run Wang: Chinas neue Seidenstraße. Frankfurt am Main 2017, S. 59; Chinesen wollen verstärkt im Hafen Triest investieren, In: Kleine Zeitung 16 May 2017; Marco Kauffmann Bossart: Chinas Seidenstrasse-Initiative bringt Griechenland Investitionen und Jobs. Zu welchem Preis? In: Neue Zürcher Zeitung 12 July 2018.
  108. ^ P&O Ferrymasters Launches New Intermodal Services Linking Turkey To Rotterdam And Zeebrugge Hubs Via Trieste. in Hellenic Shipping News 8 January 2019; Hafen Triest stärkt Intermodal-Verbindungen nach Luxemburg in Verkehrsrundschau: 12 June 2019.
  109. ^ "Hafen Triest nun mit Bahnverbindung nach Nürnberg" Industrie Magazin, 9 November 2020.
  110. ^ "Italien will in schnellere Bahnverbindung Triest-Venedig investieren". stol.it.
  111. ^ Gerald Pohl: Neue Seidenstraße: China drängt es nach Europa Die Presse, 17 September 2019; Hafen Triest auf Wachstumskurs: Neue Bahnverbindung nach Rostock. Der Trend, 17 October 2018; Frank Behling: Hafenzug Kiel–Triest. Von der Förde ans Mittelmeer. In: Kieler Nachrichten: 25 January 2017.
  112. ^ Triest – Ein Welthafen für Bayern, In: Bayrische Staatszeitung 30 November 2018; Marcus Hernig: Die Renaissance der Seidenstraße (2018), p 112; Bruno Macaes: China's Italian advance threatens EU unity. Im Nikkei Asian Review 25 March 2019; Werner Balsen: Der neue Blick nach Europa – von Süden in DVZ, 10 July 2019; Alexandra Endres: Schifffahrt ist fürs Klima genau so schlimm wie Kohle, In: Die Zeit, 9 December 2019; Harry de Wilt: Is One Belt, One Road a China crisis for North Sea main ports? In: World Cargo News, 17 December 2019.
  113. ^ "Trieste, ex Aquila venduta all'ungherese Adria Port" Il Piccolo, 18 December 2020.
  114. ^ Matteo Bressan: Opportunities and challenges for BRI in Europe in Global Time, 2 April 2019; Andreas Deutsch: Verlagerungseffekte im containerbasierten Hinterlandverkehr (2014), p 143; Johnny Erling: Peking streckt die Hand nach italienischen Häfen aus Die Welt, 21 March 2019; Alexander Zwagerman: The eternal city welcomes the eternal Red Emperor: Italy's embrace of Beijing is a headache for its partners, Hong Kong Free Press, 31 March 2019; Guido Santevecchi: Di Maio e la Via della Seta: «Faremo i conti nel 2020», siglato accordo su Trieste in Corriere della Sera: 5 November 2019; Trieste to become Hungary's sea exit, The Budapest Business Journal, 21 June 2019; "Hamburger Hafenkonzern investiert groß in Triest" in Die Presse 29 September 2020; Linda Vierecke, Elisabetta Galla "Triest und die neue Seidenstraße" Deutsche Welle, 8 December 2020.
  115. ^ "Logistica, il colosso Duisport acquisisce il 15% delle quote dell'Interporto di Trieste" Il Piccolo, 15 December 2020.
  116. ^ "Verso il colosso Ue dei container Amburgo-Brema. Un faro su Trieste". Nord Est Economia. 31 January 2021.
  117. ^ Veneziani, Italo (24 May 2021). "L'Interporto Cervignano è ora la banchina estesa del Porto di Trieste - TRIESTE.news".
  118. ^ "RCG verstärkt Verbindung nach Triest" In: Dispo, 03.02.2021; "Zusätzliche Bahnverbindungen zwischen Triest und Nürnberg" In: Verkehrsrundschau 19.04.2021.
  119. ^ "Hafen Triest nun mit Bahnverbindung nach Nürnberg". Das Österreichische Industriemagazin (in German).
  120. ^ "Neue Seidenstraße: Das Mega-Projekt aus China". www.merkur.de. 14 June 2021.
  121. ^ Suokas, J., China, Russia to build ‘Ice Silk Road’ along Northern Sea Route Archived 18 August 2018 at the Wayback Machine, GB Times, published 6 July 2017. Retrieved 10 March 2019
  122. ^ 122.0 122.1 Henderson, Isaiah M. (18 July 2019). "Cold Ambition: The New Geopolitical Faultline". The California Review. Archived from the original on 8 February 2021. Retrieved 19 July 2019.
  123. ^ 123.0 123.1 123.2 Parzyan, Anahit (2023). "China's Digital Silk Road: Empowering Capabilities for Digital Leadership in Eurasia". China and Eurasian Powers in a Multipolar World Order 2.0: Security, Diplomacy, Economy and Cyberspace. Mher Sahakyan. New York: Routledge. ISBN 978-1-003-35258-7. OCLC 1353290533.
  124. ^ 124.0 124.1 124.2 Larissa Sciacovelli, Annita (2023). "Cybersecurity Challenges between the EU and China". China and Eurasian powers in a Multipolar World Order 2.0: Security, Diplomacy, Economy and Cyberspace. Mher Sahakyan. New York: Routledge. ISBN 978-1-003-35258-7. OCLC 1353290533.
  125. ^ Parzyan, Anahit (2023). China and Eurasian Powers in a Multipolar World Order 2.0: Security, Diplomacy, Economy and Cyberspace. Mher Sahakyan. New York: Routledge. ISBN 978-1-003-35258-7. OCLC 1353290533.
  126. ^ "China plans super-grid for clean power in Asia". Financial Times. 5 December 2017. Archived from the original on 2 December 2018. Retrieved 1 December 2018.
  127. ^ Fairley, Peter (21 February 2019). "China's Ambitious Plan to Build the World's Biggest Supergrid". IEEE Spectrum: Technology, Engineering, and Science News. Archived from the original on 12 May 2019. Retrieved 11 May 2019.
  128. ^ "China drops BCIM from BRI projects' list". Business Standard. 28 April 2019. Archived from the original on 28 October 2019. Retrieved 28 October 2019.
  129. ^ Based on 《一帶一路規劃藍圖》 in Nanfang Daily
  130. ^ WANG, Christoph NEDOPIL. "Countries of the Belt and Road Initiative (BRI) – Green Finance & Development Center".
  131. ^ 已同中國簽訂共建一帶一路合作文件的國家一覽. BRI Official Website. 12 April 2019. Archived from the original on 8 February 2019. Retrieved 24 April 2019.
  132. ^ "B&R interconnection witnesses great breakthroughs in 5-year development-Belt and Road Portal". eng.yidaiyilu.gov.cn. Archived from the original on 19 January 2019. Retrieved 19 January 2019.
  133. ^ "Understanding China's BRI in Laos". www.businesstimes.com.sg. 13 January 2020. Retrieved 3 June 2021.
  134. ^ "Can China Turn the Middle of Nowhere Into the Center of the World Economy?". The New York Times. 29 January 2019. ISSN 0362-4331. Retrieved 3 June 2021.
  135. ^ "The BRI in Pakistan: China's flagship economic corridor | Merics". merics.org. 20 May 2020. Retrieved 3 June 2021.
  136. ^ "China Global Investment Tracker". American Enterprise Institute and Heritage Foundation. ארכיון מ-30 במרץ 2020. נבדק ב-5 במאי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  137. ^ Scissors, Derek (12 ביוני 2019). "Facts on the BRI's Past and Present". The Belt and Road is Overhyped, Commercially (PDF). American Enterprise Institute. ארכיון (PDF) מ-1 במרץ 2020. נבדק ב-5 במאי 2020. {{cite book}}: (עזרה)
  138. ^ "Greening the Belt and Road Initiative" (PDF).
  139. ^ "China's Belt and Road Initiative Could Drive Warming to 2.7 Degrees". Yale E360. Archived from the original on 25 September 2019. Retrieved 25 September 2019.
  140. ^ Hughes, Geoff, ed. (2019). Greening the Belt and Road Projects in Central Asia: A Visual Synthesis (PDF). Switzerland: Zoi Environment Network. Archived (PDF) from the original on 8 February 2021. Retrieved 9 March 2020.
  141. ^ Vuksanovic, Vuk (16 July 2021). "China's Belt and Road Initiative Is Causing Environmental Damage in Serbia". Foreign Policy.
  142. ^ Tabuchi, Hiroko (1 July 2017). "As Beijing Joins Climate Fight, Chinese Companies Build Coal Plants". The New York Times. ISSN 1553-8095. OCLC 1645522.
  143. ^ Kuo, Lily (25 April 2019). "Belt and Road forum: China's 'project of the century' hits tough times". The Guardian. Beijing. ISSN 1756-3224. OCLC 60623878.
  144. ^ Zhou, L.; Gilbert, S.; Wang, Y.; Muñoz Cabre, M.; Gallagher, K.P. (October 2018). "Moving the Green Belt and Road Initiative: From Words to Actions". Washington, DC: World Resources Institute.
  145. ^ Turschwell, Mischa P.; Brown, Christopher J.; Pearson, Ryan M.; Connolly, Rod M. (1 February 2020). "China's Belt and Road Initiative: Conservation opportunities for threatened marine species and habitats". Marine Policy. 112: 103791. doi:10.1016/j.marpol.2019.103791. ISSN 0308-597X. S2CID 212771175.
  146. ^ "Full text of President Xi's speech at opening of Belt and Road forum - Xinhua | English.news.cn". www.xinhuanet.com. Archived from the original on 1 February 2018. Retrieved 19 October 2021.
  147. ^ "A New Means to Transformative Global Governance Towards Sustainable Development | UNDP in China". UNDP. Retrieved 19 October 2021.
  148. ^ 148.0 148.1 Coenen, Johanna; Bager, Simon; Meyfroidt, Patrick; Newig, Jens; Challies, Edward (2021). "Environmental Governance of China's Belt and Road Initiative". Environmental Policy and Governance. 31 (1): 3–17. doi:10.1002/eet.1901. ISSN 1756-9338. S2CID 225610730.
  149. ^ Chen, Shi; Lu, Xi; Miao, Yufei; Deng, Yu; Nielsen, Chris P.; Elbot, Noah; Wang, Yuanchen; Logan, Kathryn G.; McElroy, Michael B.; Hao, Jiming (21 August 2019). "The Potential of Photovoltaics to Power the Belt and Road Initiative". Joule. 3 (8): 1895–1912. doi:10.1016/j.joule.2019.06.006. ISSN 2542-4351. S2CID 197671970.
  150. ^ "The Belt and Road Initiative International Green Development Coalition". 9 October 2018. Archived from the original on 25 November 2020. Retrieved 24 September 2020.
  151. ^ Treyer, Sébastien (23 September 2019). "Greening the Belt and Road Initiative". IDDR. Archived from the original on 20 December 2020. Retrieved 24 September 2020.
  152. ^ Shepherd, Christian (5 June 2020). "China's Belt and Road urged to take green route". Financial Times. ISSN 0307-1766. Archived from the original on 17 December 2020. Retrieved 24 September 2020.
  153. ^ Nakano, Jane (May 2019). "Greening or Greenwashing the Belt and Road Initiative?". www.csis.org. Retrieved 19 October 2021.
  154. ^ Gamso, Jonas (2018). "Environmental policy impacts of trade with China and the moderating effect of governance". Environmental Policy and Governance. 28 (6): 395–405. doi:10.1002/eet.1807. ISSN 1756-9338. S2CID 158113385.
  155. ^ Tracy, Elena F.; Shvarts, Evgeny; Simonov, Eugene; Babenko, Mikhail (2 January 2017). "China's new Eurasian ambitions: the environmental risks of the Silk Road Economic Belt". Eurasian Geography and Economics. 58 (1): 56–88. doi:10.1080/15387216.2017.1295876. ISSN 1538-7216. S2CID 157808832.
  156. ^ Tian, Xu; Hu, Yunyi; Yin, Haitao; Geng, Yong; Bleischwitz, Raimund (1 November 2019). "Trade impacts of China's Belt and Road Initiative: From resource and environmental perspectives". Resources, Conservation and Recycling. 150: 104430.
  157. ^ "Why China's Promise to Stop Funding Coal Plants Around the World Is a Really Big Deal". Time. Retrieved 30 September 2021.
  158. ^ "Silent Victims of Labor Trafficking: China's Belt and Road workers stranded overseas amid Covid-19 pandemic". China Labor Watch. 30 April 2021. Retrieved 4 October 2022.
  159. ^ 方冰 (1 May 2021). "劳工组织："一带一路"加剧海外中国劳工被强迫劳动". 美国之音. Retrieved 1 May 2021.
  160. ^ Chan, Irene (September 2019). "Reversing China's Belt-and-Road Initiative—Singapore's Response to the BRI and Its Quest for Relevance". East Asia. 36 (3): 185–204. doi:10.1007/s12140-019-09317-7. ISSN 1096-6838. S2CID 203492432.
  161. ^ De Castro, Renato Cruz (21 August 2019). "China's Belt and Road Initiative (BRI) and the Duterte Administration's Appeasement Policy: Examining the Connection Between the Two National Strategies". East Asia. 36 (3): 205–227. doi:10.1007/s12140-019-09315-9. ISSN 1096-6838. S2CID 202316018.
  162. ^ 162.0 162.1 Varoufakis, Yanis (27 October 2017). "China is the Real Deal". Project Syndicate. Retrieved 17 December 2021.
  163. ^ "China notes Africa's key BRI role ahead of forum in Beijing". Africa Times. 18 April 2019. Archived from the original on 23 June 2019. Retrieved 23 June 2019.
  164. ^ 164.0 164.1 Ellyatt, Holly (27 March 2019). "Is Italy playing with fire when it comes to China?". CNBC. Archived from the original on 1 May 2019. Retrieved 23 June 2019.
  165. ^ "'The Belt and Road Initiative is great': Malaysia PM Mahathir". CNA. 26 April 2019. Archived from the original on 20 July 2021. Retrieved 30 July 2023.
  166. ^ Karagamov, Sergey (26 October 2015). "The Promise of Eurasia". karaganov.ru (in Russian). Retrieved 22 February 2022.
  167. ^ Compare: Chohan, Usman W. (7 July 2017), What Is One Belt One Road? A Surplus Recycling Mechanism Approach, SSRN 2997650, It has been lauded as a visionary project among key participants such as China and Pakistan, but has received a critical reaction, arguably a poorly thought out one, in nonparticipant countries such as the United States and India (see various discussions in Ferdinand 2016, Kennedy and Parker 2015, Godement and Kratz, 2015, Li 2015, Rolland 2015, Swaine 2015)."
  168. ^ Compare: "Getting lost in 'One Belt, One Road'". Hong Kong Economic Journal. 12 April 2016. Archived from the original on 14 April 2016. Retrieved 13 April 2016. Simply put, China is trying to buy friendship and political influence by investing massive amounts of money on infrastructure in countries along the 'One Belt, One Road'."
  169. ^ "Explained: What is the Blue Dot network, on the table during Trump visit to India". Indian Express. 26 February 2020. Archived from the original on 26 February 2020. Retrieved 28 February 2020.
  170. ^ Walden, Max (8 November 2019). "What is the Blue Dot Network and is it really the West's response to China's Belt and Road project?". ABC News. Archived from the original on 5 March 2020. Retrieved 28 February 2020.
  171. ^ Diplomat, Prashanth Parameswaran, The. "Advancing Democracy in the US Free and Open Indo-Pacific Strategy". The Diplomat. Archived from the original on 25 April 2019. Retrieved 23 June 2019.
  172. ^ "Ministry of US Defense. Indo-Pacific Report June 2019" (PDF). Archived (PDF) from the original on 26 June 2019. Retrieved 23 June 2019.
  173. ^ "India refuses to support China's Belt and Road project at SCO meet". Hindustan Times. 30 November 2020. Retrieved 21 February 2022.
  174. ^ "CPEC route through Kashmir could create tension with India: UN report". Hindustan Times. 22 April 2016. Archived from the original on 11 May 2019. Retrieved 28 May 2019.
  175. ^ "China: Power and Prosperity -- Watch the full documentary". PBS. 22 November 2019. 16:13. Archived from the original on 30 October 2021. Retrieved 26 June 2021.
  176. ^ "'The Belt and Road Initiative is great': Malaysia PM Mahathir". Channel News Asia. 26 April 2019. Archived from the original on 19 April 2022. Retrieved 5 August 2021.
  177. ^ Di Lan, Ngo; Vu, Truong-Minh (September 2019). "The Sino-US-Vietnam Triangle in a Belt and Road Era". East Asia. 36 (3): 229–241. doi:10.1007/s12140-019-09318-6. ISSN 1096-6838. S2CID 211091110.
  178. ^ "Việt Nam, China sign 36 cooperation documents on diplomacy, trade, defence & sea issues".
  179. ^ Hwang, Balbina Y. (26 June 2019). "Northeast Asian Perspectives on China's Belt Road Initiative: the View from South Korea". East Asia. 36 (2): 129–150. doi:10.1007/s12140-019-09310-0. ISSN 1096-6838. S2CID 198492001.
  180. ^ Eva, Joanna (30 September 2019). "Japan and the EU sign infrastructure deal to rival China's Belt and Road". European Views. Archived from the original on 2 January 2020. Retrieved 2 January 2020.
  181. ^ "Japan and EU ink infrastructure cooperation pact in counter to China's Belt and Road". The Japan Times. 28 September 2019. ISSN 0447-5763. Archived from the original on 2 January 2020. Retrieved 2 January 2020.
  182. ^ "Memorandum of Understanding between the state of Victoria in Australia and the People's Republic of China" (PDF). 2014. Archived (PDF) from the original on 1 June 2020. Retrieved 19 June 2020.
  183. ^ 183.0 183.1 Taylor, Josh (2 May 2020). "China's belt and road initiative: what is it and why is Victoria under fire for its involvement?". The Guardian. ISSN 0261-3077. Archived from the original on 20 June 2020. Retrieved 20 June 2020.
  184. ^ "Federal government rips up Victoria's controversial Belt and Road agreement with China". SBS News. Special Broadcasting Service. 21 April 2021. Retrieved 21 April 2021.
  185. ^ "Turnbull plays down Belt and Road fears". SBS News. Archived from the original on 20 June 2020. Retrieved 20 June 2020.
  186. ^ "The pandemic is hurting China's Belt and Road Initiative". The Economist. 4 June 2020. ISSN 0013-0613. Archived from the original on 13 June 2020. Retrieved 14 June 2020.
  187. ^ "Summary of Australia's involvement in disputes currently before the World Trade Organization". Australian Government, Department of Foreign Affairs and Trade. The Australian Government, Department of Foreign Affairs and Trade. Retrieved 18 December 2021.
  188. ^ Dziedzic, Stephen (20 May 2020). "Australia started a fight with China over an investigation into COVID-19 — did it go too hard?". ABC News. Retrieved 18 December 2021.
  189. ^ "Australia would help US defend Taiwan". Taipei Times. 14 November 2021. Retrieved 18 December 2021.
  190. ^ Thayer, Carl (27 July 2020). "Australia Abandons Its Neutrality on the South China Sea Maritime Disputes". The Diplomat. Retrieved 18 December 2021.
  191. ^ Today, ISS (21 February 2018). "ISS Today: Lessons from Sri Lanka on China's 'debt-trap diplomacy'". Daily Maverick. Archived from the original on 15 September 2018. Retrieved 15 September 2018.
  192. ^ "Belt and Road: colonialism with Chinese characteristics". www.lowyinstitute.org. Retrieved 8 April 2021.
  193. ^ Brautigam, D. (2020). "A critical look at Chinese 'debt-trap diplomacy': The rise of a meme". Area Development and Policy. 5 (1): 1–14. doi:10.1080/23792949.2019.1689828. S2CID 214547742.
  194. ^ Blanchard, Jean-Marc F. (8 February 2018). "Revisiting the Resurrected Debate About Chinese Neocolonialism". The Diplomat. Archived from the original on 23 November 2018. Retrieved 23 November 2018.
  195. ^ Tanzania President terms China's BRI port project exploitative Archived 7 November 2020 at the Wayback Machine (July 2019)
  196. ^ "China is thinking twice about lending to Africa". The Economist. Archived from the original on 18 December 2020. Retrieved 12 December 2020.
  197. ^ 197.0 197.1 Chatterji, S. K. (22 October 2020). "Wider connotations of Chinese 'salami slicing'". Asia Times. Archived from the original on 1 November 2020.
  198. ^ "The Belt and Road Bubble Is Starting to Burst". Foreign Policy. 27 June 2018.
  199. ^ "Congo Reviews $6.2 Billion China Mining Deal as Criticism Grows". Bloomberg. 28 September 2021.
  200. ^ "China Cash Flowed Through Congo Bank to Former President's Cronies". Bloomberg. 28 November 2021.
  201. ^ "Pakistan detains five Chinese trawlers for alleged illegal fishing". TheGuardian.com. 13 July 2021.
  202. ^ Bokhari, Farhan; Parkin, Benjamin (19 December 2021). "Pakistan seeks to calm protesters at Chinese Belt and Road port project". Financial Times.
  203. ^ Brautigam, Deborah; Rithmire, Meg (6 February 2021). "The Chinese 'Debt Trap' Is a Myth". The Atlantic.
  204. ^ "The Path Ahead: The 7th Forum on China-Africa Cooperation" (PDF). China Africa Research Initiative. Retrieved 25 July 2021.
  205. ^ 205.0 205.1 Papadimitriou, Anastasia (20 October 2019). "China's Belt and Road Initiative: Is it Truly Neocolonialist?". World Mind –American University's undergraduate policy magazine.
  206. ^ "Debunking the Myth of 'Debt-trap Diplomacy'". Chatham House – International Affairs Think Tank. 19 August 2020. Retrieved 18 December 2021.
  207. ^ Rajah, Roland; Dayant, Alexandre; Pryke, Jonathan (21 October 2019). "Ocean of debt? Belt and Road and debt diplomacy in the Pacific". Lowy Institute.
  208. ^ 208.0 208.1 Hameiri, Shahar (9 September 2020). "Debunking the myth of China's "debt-trap diplomacy"". The Interpreter. Lowy Institute.
  209. ^ "New Data on the "Debt Trap" Question". Rhodium Group. Retrieved 18 December 2021.
  210. ^ 210.0 210.1 Needham, Kirsty (2 May 2019). "Data doesn't support Belt and Road debt trap claims". The Sydney Morning Herald. Retrieved 18 December 2021.
  211. ^ Murphy, Dawn C. (2022). China's rise in the Global South : the Middle East, Africa, and Beijing's alternative world order. Stanford, California: Stanford University Press. p. 158. ISBN 978-1-5036-3060-4. OCLC 1249712936.
  212. ^ Zhang, Zhexin (1 January 2018). "The Belt and Road Initiative: China's New Geopolitical Strategy?". China Quarterly of International Strategic Studies. 04 (3): 327–343. doi:10.1142/S2377740018500240. ISSN 2377-7400.
  213. ^ Hurley, John; Morris, Scott; Portelance, Gailyn (March 2018), Examining the Debt Implications of the Belt and Road Initiative from a Policy Perspective (PDF), Center for Global Development
  214. ^ Moore, W. Gyude (17 September 2018). "The language of "debt-trap diplomacy" reflects Western anxieties, not African realities". Quartz. Retrieved 21 July 2021.
  215. ^ "China Offers Debt Relief, But Most African Countries Borrow Elsewhere". Voice of America. Retrieved 21 July 2021.
  216. ^ 216.0 216.1 Rana, Pradumna Bickram; Xianbai, Jason Ji (4 November 2020). "BRI's 'Debt Trap Diplomacy': Reality or Myth?". S. Rajaratnam School of International Studies. Singapore. p. 3.
  217. ^ Atatüre, Süha (2023). "The US and China as Main Powers in Multipolar World Order 2.0". China and Eurasian Powers in a Multipolar World Order 2.0: Security, Diplomacy, Economy and Cyberspace. Mher Sahakyan. New York: Routledge. ISBN 978-1-003-35258-7. OCLC 1353290533.
  218. ^ "Vision And Actions On Jointly Building Silk Road Economic Belt And 21st-Century Maritime Silk Road". Belt and Road portal. 30 March 2015. Retrieved 15 February 2021.
  219. ^ "Education Action Plan for the Belt and Road Initiative". Belt and Road portal. 12 October 2017. Retrieved 15 February 2021.
  220. ^ Leskina, Natalia; Sabzalieva, Emma (4 January 2021). "Constructing a Eurasian higher education region: "Points of correspondence" between Russia's Eurasian Economic Union and China's Belt and Road Initiative in Central Asia". Eurasian Geography and Economics. 62 (5–6): 716–744. doi:10.1080/15387216.2020.1866997. ISSN 1538-7216. S2CID 234122770.
  221. ^ "Xi proposes a 'new Silk Road' with Central Asia". www.chinadaily.com.cn. Retrieved 15 February 2021.
  222. ^ 222.0 222.1 Richter, Eva L (1 September 2020). "Economic Development through Migration: Facilitating Skilled Migration to China through the Belt and Road Initiative". The Chinese Journal of Comparative Law. 8 (2): 331–350. doi:10.1093/cjcl/cxaa021. ISSN 2050-4802.
  223. ^ Ma, Lie (11 April 2016). "University alliance seeks enhanced education co-op along Silk Road". China Daily. Archived from the original on 18 September 2016. Retrieved 18 September 2016.
  224. ^ Yojana, Sharma (12 June 2015). "University collaboration takes the Silk Road route". University World News. Archived from the original on 19 August 2016. Retrieved 18 September 2016.
  225. ^ "OFNRS – Observer, analyser et conseiller". OFNRS. Archived from the original on 30 June 2019. Retrieved 30 December 2019
  226. ^ "Follow the New Silk Road: China's growing trail of think tanks and lobbyists in Europe". Corporate Europe Observatory. 4 August 2019. Archived from the original on 7 November 2020. Retrieved 14 September 2020.
  227. ^ "G7 rivals China with grand infrastructure plan". Reuters. 2021-06-12. Retrieved 14 June 2021.
  228. ^ "G7 adopts infrastructure plan to rival China's belt and road strategy". South China Morning Post. 2021-06-12. Retrieved 14 June 2021.
  229. ^ Arthur Sullivan, India-Middle East corridor in doubt due to Israel-Hamas war, ‏27/2/2024
  230. ^ ליאור בן ארי, החות'ים הכריזו מצור בים האדום: "נתקוף כל ספינה בדרך לישראל, גם אם היא לא ישראלית", באתר https://www.ynet.co.il, ‏09.12.23
  231. ^ SANDEEP DIKSHIT, Despite U.S. opposition, Iran to be transport hub for North-South Corridor, ‏16/11/2021
  232. ^ 232.0 232.1 232.2 232.3 232.4 מרדכי חזיזה, יחסי ישראל-סין בעידן החדש של יריבות אסטרטגית ותחרות בין מעצמות גדולות, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי - מחקר אסטרטגי, חדשני ומכוון מדיניות - INSS, ‏יולי 2022
  233. ^ Xiao, X. (2016). The “Belt and Road Initiative” and China-Israeli Relations. Journal of Middle Eastern and Islamic Studies (in Asia), 10(3), 1-23. DOI: 10.1080/19370679.2016.12023285
  234. ^ Evron, Y. (2019). The challenge of implementing the Belt and Road Initiative in the Middle East: Connectivity projects under conditions of limited political engagement. The China Quarterly, 237,196-216. doi:10.1017/S0305741018001273
  235. ^ Chaziza, M. (2020). China Middle East diplomacy: The Belt and Road strategic partnership. Sussex Academic Press.
  236. ^ Chaziza, M. (2018a). Israel-China Relations enter a new stage: Limited strategic hedging. Contemporary Review of the Middle East 5(1), 30-45. doi:10.1177/2347798917744293
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38523030יוזמת החגורה והדרך

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יוזמת_החגורה_והדרך&oldid=2570091"