קוריאה הדרומית

קטע זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך. הנתונים בנושא זה משתנים במהירות או בהתמדה, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.

קוריאה הדרומית
대한민국

דגל דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	סייעו לכל בני-האדם
המנון לאומי	השיר הפטריוטי המנון
ממשל
משטר	משטר צבאי
ראש המדינה	נשיא קוריאה הדרומית
ראש הרשות המבצעת	ראש ממשלת קוריאה הדרומית
ראש ממשלת קוריאה הדרומית	האן דאק-סו
שפה רשמית	קוריאנית
עיר בירה	סיאול 37°35′N 127°0′E (והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת	האספה הלאומית של קוריאה הדרומית
רשות שופטת	בית המשפט העליון של קוריאה הדרומית בית המשפט לחוקה של קוריאה הדרומית
גאוגרפיה
יבשת	אסיה
שטח יבשתי	99,720 קמ"ר (110 בעולם)
אחוז שטח המים	0.3%
אזור זמן	UTC +9
היסטוריה
הקמה
חלוקת קוריאה	13 באוגוסט 1945
ישות קודמת	הכיבוש האמריקאי בקוריאה
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 בדצמבר 2024)	51,696,390 נפש (29 בעולם)
צפיפות	518.42 נפש לקמ"ר (24 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0 - 14 10.57% גילאי 15 - 24 9.94% גילאי 25 - 54 43.92% גילאי 55 - 64 16.29% גילאי 65 ומעלה 19.27%
כלכלה
תמ"ג (2023)	1.71 טריליון $ (14 בעולם)
תמ"ג לנפש	33,132$ (43 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי (2022)	0.929 (19 בעולם)
מטבע	וון דרום קוריאני‏ (KRW)
שונות
סיומת אינטרנט	kr
קידומת בין־לאומית	82
korea.net

בערך זה מופיע גוֹפן מזרח-אסייתי. כדי שתוכלו לראות את הכתוב בערך זה בצורה תקינה, תצטרכו להתקין גופן מזרח אסייתי במחשבכם. אם אינכם יודעים כיצד לעשות זאת, לחצו כאן לקבלת עזרה.

חיילים אמריקאים במלחמת קוריאה

החל משנות השישים, הפכה קוריאה הדרומית ובירתה סיאול (בתמונה) לכוח תעשייתי בינלאומי מוביל

קוריאה הדרומית, או בשמה הרשמי הרפובליקה של קוריאה (בקוריאנית: 대한민국 דה-הָאן מִינְגוּק) היא מדינה במזרח אסיה, במחציתו הדרומית של חצי האי קוריאה. המדינה גובלת רק בקוריאה הצפונית מצפון, ובשאר חלקיה היא מוקפת ים. המדינה זכתה לעצמאות ב-1945 עם כניעת יפן (ושנות העצמאות נספרות מ-1945 ואילך), אולם ממשל עצמאי כונן ב-1948 בשטח הנאמנות האמריקאי בקוריאה שנוצר בעקבות כיבוש חצי האי במלחמת העולם השנייה. קוריאה הצפונית הוקמה בשטח הנאמנות הסובייטי.

היסטוריה

ערכים מורחבים – היסטוריה של קוריאה, היסטוריה של קוריאה הדרומית

מ-1910 ועד תום מלחמת העולם השנייה הייתה קוריאה כולה תחת כיבוש יפני. בסיום מלחמת העולם השנייה חולק חצי האי הקוריאני לשני אזורי כיבוש שהגבול ביניהם עבר בקו הרוחב 38. ברית המועצות שלטה בחלק הצפוני, ואילו ארצות הברית שלטה בחלק הדרומי. ב-1948 הוקמו שתי ממשלות תואמות: ממשלה צפונית הנתמכת על ידי ברית המועצות, וממשלה דרומית המושפעת מארצות הברית.

בשנת 1950 פרצה מלחמת קוריאה בין שתי השכנות, האו"ם תמך בממשלת הדרום והקומוניסטים תמכו בממשלת הצפון. הסכם שביתת נשק נחתם סופית בשנת 1953 וחילק את חצי האי לרוחב האזור המפורז הקוריאני בקרוב לגבולות המקוריים של שתי הקוריאות לפני המלחמה.

בתום המלחמה חוותה קוריאה הדרומית מספר מהפכות פוליטיות: הממשלה האוטוקרטית של נשיא המדינה הראשון, סינגמן רי, הופלה על ידי מהומות סטודנטים ולתקופה קצרה הוקם שלטון אזרחי בשנת 1960 בידי הנשיא הנבחר יון פוסאן. אולם, הפיכה צבאית בראשותו של הגנרל פאק צ'ונגהי בשנה העוקבת גררה את האומה לדיקטטורה שנמשכה 18 שנה, במהלך התקופה השיגה המדינה צמיחה כלכלית רבה. פאק נרצח ב-1979 והגנרל צ'ון דוהוואן תפס את השלטון בהפיכה נוספת. הפגנות סטודנטים מאסיביות באביב 1980 בקוואנגג'ו הסתיימו בשבירת הצבא באירוע שנודע כהתקוממות קוואנגג'ו. כל אותה התקופה גנרלים אמריקאים שמרו על שליטה מבצעית על הכוחות האמריקאים-קוריאנים המשותפים.

אי שקט פוליטי שרר במדינה עד שהמחאות הצליחו לסלק את הדיקטטורה, ולבסס צורת ממשל דמוקרטית יותר בשנת 1987, עם בחירתו של נו טהאו לנשיאות. בעשור העוקב, הפכה קוריאה הדרומית לאחת הכלכלות המובילות בעולם. בשנת 1991 בעקבות החלטה 702 של מועצת הביטחון של האו"ם היא התקבלה לארגון. בשנת 1996 היא הצטרפה ל-OECD (הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי). אף על פי שהאומה סבלה במהלך המשבר הכלכלי של אסיה בשנת 1997, קוריאה הדרומית היא דמוקרטיה מודרנית כיום ואחת מהאומות האסיאתיות המשפיעות ביותר.

איחוד קוריאה נשאר נושא חשוב בשיח הקוריאני, וזאת על אף העובדה שעדיין לא נחתם שום חוזה שלום עם הצפון. ביוני 2000 התקיימה פסגה ראשונה מסוגה בין הצפון לדרום, ומאז נחתמו מספר אמנות וחוזים, אך הכל בזהירות מצד שתי המדינות. לאחרונה אף גברו הדאגות של הדרום ומדינות נוספות באזור כמו יפן, סין, וארצות הברית עקב תוכנית הגרעין של קוריאה הצפונית שהחלה להוות איום על המדינות באזור.

נסיון ההפיכה בדצמבר 2024

בדצמבר 2024 הכריז נשיא דרום קוריאה יון סאק יאול על ממשל צבאי ומינה את הגנרל פארק אן־סו למפקד הממשל הצבאי.

לאחר הכרזה זו, הורה פארק אן־סו(אנ׳) על הלאמת כל כלי התקשורת ובתי הדפוס, על "איסור מוחלט של כל פעילות פוליטית", ובכלל זה הפגנות אזרחיות ופעילות האספה הלאומית וכי כל צוותי הרפואה, נדרשים להגיע למקומות העבודה בתוך 48 שעות. תוך שמי שיפר את פקודות הממשל הצבאי מסתכן במעצר ללא צו. במקביל דווח כי הצבא חסם את הכניסה לבניין הפרלמנט ונכנס לבניין לפנות מחוקקים ששהו בו.

למרות זאת, 190 מתוך 300 חברי פרלמנט הצליחו להיכנס למתחם הפרלמנט והצביעו ברוב מוחץ (190-0) נגד החלת המשטר הצבאי מה שהכניס את המדינה למצב של משבר חוקתי.

פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של קוריאה הדרומית

"רפובליקת קוריאה" היא רפובליקה דמוקרטית מפותחת ויציבה שבה חולקים הנשיא והרשות המחוקקת את השלטון.

ראש המדינה של הרפובליקה הוא הנשיא, שנבחר בבחירות ישירות לקדנציה יחידה בת 5 שנים. בנוסף להיותו הנציג הגבוה ביותר מטעם הרפובליקה והמפקד העליון של הכוחות המזוינים, יש לנשיא כוח ביצועי רב: באישור הפרלמנט הוא ממנה את ראש הממשלה וכן את נציגי "מועצת המדינה" או ה"קבינט" שבראשו הוא עומד.

"האספה הלאומית של קוריאה הדרומית" (kukhae) הוא הפרלמנט החד ביתי של המדינה, שנבחריו ממלאים את תפקידם במשך 4 שנים. המועצה המחוקקת מורכבת מ-299 מושבים, כאשר 243 מהמושבים נבחרים על ידי בחירות מקומיות והשאר מחולקים על פי ייצוג פרופורציונלי.

הגוף שעומד בראש הרשות השופטת הוא בית המשפט העליון של קוריאה הדרומית. את שופטי השלום ממנה הנשיא, בהסכמת הפרלמנט. מאז 1948 היו לקוריאה הדרומית 6 חוקות. כל חוקה מסמלת רפובליקה דרום קוריאנית חדשה. הממשלה הנוכחית ידועה כרפובליקה השישית תחת חוקת 1988.

באוקטובר 2006, נבחר שר החוץ של קוריאה הדרומית, באן קי-מון, למזכ"ל האו"ם, הוא כיהן בתפקיד מ-2007 עד 2017.

היחסים עם קוריאה הצפונית מבוססים על מדיניות אור השמש שעליה לקים דה-ג'ונג הוענק פרס נובל לשלום.

שלטון מקומי

קוריאה הדרומית מחולקת ל-9 פרובינציות, 6 ערי מטרופולין, פרובינציה אוטונומית אחת ועיר מיוחדת אחת:

עיר מיוחדת:

1. סיאול

ערי מטרופולין:

1. פוסאן
2. טגו
3. אינצ'ון
4. קוואנגג'ו
5. טג'אן
6. אולסן

פרובינציות:

1. קיונגי
2. קאנגוואן
3. צפון צְ'הוּנגצְ'הַאנג
4. דרום צ'הונגצ'האנג
5. צפון צַ'אלַּה
6. דרום צ'אלה
7. צפון קיאנגסאנג
8. דרום קיאנגסאנג

פרובינציה אוטונומית

1. צ'ג'ו

גאוגרפיה

מפת קוריאה הדרומית

קוריאה הדרומית נמצאת בחצי אי בדרום מזרח אסיה, ממזרח לקוריאה הדרומית נמצא הים היפני (בפי הקוריאנים "הים המזרחי") ובמערבה של קוריאה הדרומית נמצא הים הצהוב, מדרום נמצאים מצר קוריאה והים הסיני המזרחי. הנוף הדרומי של המדינה מורכב מהרים מיוערים למחצה המגיעים למזרח, בין ההרים יש וואדיות צרים ועמוקים. חופי המערב והדרום במדינה מיושבים בצפיפות. כ-3,000 איים, רובם קטנים ולא מיושבים נמצאים ממערב ומדרום למדינה. שטחה הכולל של המדינה הוא 99,268 קילומטר מרובע.

קוריאה הדרומית היא ארץ הררית. כ-30% משטח המדינה הם שטח מישורי נמוך שנמצא בעיקר במערב ובדרום-מזרח המדינה. ניתן לחלק את קוריאה הדרומית לשלושה חלקים: אזור מזרחי שמורכב מהרים ומרצועת חוף צרה, חלק מערבי המורכב ממישור חוף רחב, נחלים ונהרות ואזור דרומי המורכב מרשת סבוכה של הרים וואדיות.

הלסן – הר געש שאינו פעיל יותר – יצר את האי הגעשי צ'ג'ו שבדרום המדינה. ההר הוא הגבוה במדינה וגובהו 1,950 מטר. צ'ג'ו הוא האי הגדול במדינה, ומרוחק כ-100 ק"מ מהחוף הדרומי של קוריאה הדרומית. האי – ששטחו 1,845 קילומטרים רבועים – זכה בשנת 2011 להיכלל ברשימת שבעת פלאי עולם הטבע.

דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של קוריאה הדרומית

הערים הגדולות של קוריאה הדרומית מפקד האוכלוסין 2020
	דירוג	שם	מחוז	אוכלוסייה	דירוג	שם	מחוז	אוכלוסייה
סיאול פוסאן
	1	סיאול	סיאול	9,586,195	11	צ'נגוון	דרום קיאנגסאנג	1,029,389	אינצ'ון דאיגו
	2	פוסאן	פוסאן	3,349,016	12	סונגנאם	קיונגי	922,025
	3	אינצ'ון	אינצ'ון	2,945,454	13	הוואסונג	קיונגי	880,859
	4	דאיגו	דאיגו	2,410,700	14	צ'ונגיו	צפון צ'הונגצ'האנג	855,326
	5	טג'אן	טג'אן	1,488,435	15	בוצ'ון	קיונגי	833,148
	6	קוואנגג'ו	קוואנגג'ו	1,477,573	16	אנסאן	קיונגי	717,345
	7	סוואן	קיונגי	1,210,150	17	נמיאנגג'ו	קיונגי	696,033
	8	אולסן	אולסן	1,135,423	18	צ'ונאן	דרום צ'הונגצ'האנג	682,199
	9	יונגין	קיונגי	1,066,975	19	ג'ונג'ו	צפון צ'אלה	666,517
	10	קויאנג	קיונגי	1,045,497	20	גימאה	דרום קיאנגסאנג	552,427

בניין האספה הלאומית של קוריאה הדרומית

האוכלוסייה של קוריאה היא אחת האוכלוסיות ההומוגניות ביותר בעולם מבחינת המגוון האתני ומבחינת השפה המדוברת. מרבית האוכלוסייה במדינה הם קוריאנים. המיעוט האתני המשמעותי שקיים במדינה הוא המיעוט הסיני.

הקוריאנים חיו במנצ'וריה במשך מאות שנים וכיום הם מיעוט בסין. לאחר מלחמת העולם הראשונה אילץ סטלין אלפי קוריאנים שחיו בקרבת ולדיווסטוק וחברובסק לעבור למרכז אסיה ולשטחים בשליטת ברית המועצות, מפני שפחד כי הם משתפים פעולה עם היפנים. למעשה, מרבית הקוריאנים שחיו ביפן הובאו לשם כדי לשמש כוח עבודה זול במהלך התקופה הקולוניאלית של יפן.

לאחר חלוקת חצי האי קוריאה בתום מלחמת העולם השנייה עברו יותר מארבעה מיליון קוריאנים את הגבול לעבר קוריאה הדרומית. במשך ארבעים השנים הבאות התאזן המצב בעקבות הגירה לארצות אחרות, בעיקר לארצות הברית, קנדה, מערב אירופה ודרום אמריקה, בגלל המצב הפוליטי, הכלכלי והסוציאלי הרעוע ששרר במדינה בעשורים הראשונים לאחר הקמתה. מצב זה השתנה לאחר הפריחה הכלכלית של המדינה בסוף שנות השמונים ולקראת תחילת ואמצע שנות התשעים, ומספר המהגרים מהמדינה ירד בצורה חדה. רבים מהקוריאנים שעזבו בעשורים הקודמים החליטו לחזור לקוריאה הדרומית. כיום מספר העוזבים שווה בערך למספר החוזרים.^{[דרוש מקור]}

בקוריאה הדרומית מתקיימת תופעת חורף דמוגרפי והילודה בה היא שלילית – ממוצע 0.92 ילדים לאישה. היא מדורגת מקום אחרון בעולם בממוצע ילודה לאישה. תוחלת החיים במדינה היא 83.5 שנים בממוצע והיא מדורגת בין המקומות הגבוהים בעולם. עם זאת, עד החלטת הפרלמנט במדינה בדצמבר 2022, חושב גילו של אדם בקוריאה לפי הכללים בהם האדם נולד בן שנה ובכל 1 בינואר מצרפים לגילו שנה נוספת. השינוי עשוי לשנות את גילם של רבים עד שתי שנות חיים פחות, ויכולה להיות לזה משמעות בשינוי מעמדם החברתי של האזרחים, הנקבע על פי גילם.

דת ומאפיינים תרבותיים

מבחינה דתית, הנצרות והבודהיזם הן שתי הדתות השולטות במדינה. בודהיזם הגיע למדינה במהלך המאה ה-4, לפי המסורת, מקדש ג'אונדאונסגה הוקם באותה תקופה. אף על פי שבמשך מאות שנים היה הבודהיזם הדת המרכזית במדינה, במאה ה-19 החלה הנצרות להופיע בחצי האי ולמשוך יותר ויותר מאמינים. לקראת סוף המאה ה-20 השתווה אחוז המאמינים בנצרות לאחוז המאמינים בבודהיזם. גם לתורת קונפוציוס השפעה היסטורית רחבה על הלכי הרוח ודרכי החשיבה של הקוריאנים.

לפי הנתונים, 56.1% הוגדרו כחסרי דת, 27.6% האמינו בנצרות, 15.5% בבודהיזם קוריאני ו-0.8% אחרים.

לאורך ההיסטוריה הקוריאנית הושפעו הקוריאנים הן מהתרבות הסינית והן מהתרבות היפנית, אך יצרו תרבות ייחודית משלהם המתאפיינת במאכלים משלהם, צורת כתב מיוחדת ומאפיינים נוספים.

הקוריאנים יצרו דרך ייחודית להיכרות התרבות הקוריאנית במערב, באמצעות דרמות קוריאניות, להקות קיי פופ שמאופיינות בקבוצות של בנים ובנות הרוקדים ושרים גם באנגלית, והפכו פופולריות מאוד במערב, וכן מוצרי קוסמטיקה קוריאנית ועוד. הפופולריות הגואה של התופעה אף הביאה לטביעת המושג ״הגל הקוריאני״.

כלכלה

ערך מורחב – כלכלת קוריאה הדרומית

כלכלת קוריאה הדרומית נמנית עם הכלכלות המפותחות והמתועשות באסיה, ומדורגת במקום ה-13 בעולם מבחינת התוצר הלאומי הגולמי. קוריאה הדרומית חברה בפורום הG-20, בו חברות 20 הכלכלות הגדולות בעולם, וכן בארגון ה-OECD.

חלוקת קוריאה לאחר מלחמת קוריאה, הותירה את רוב האזור המתועש בקוריאה הצפונית ואילו כלכלת קוריאה הדרומית התבססה עד שנות ה-60 של המאה ה-20 בעיקר על חקלאות, תעשייה זעירה, דיג ומעט תעשייה כבדה. אחרי שתקופה ארוכה הייתה קוריאה הדרומית זקוקה לסיוע בינלאומי (ובעיקר אמריקני) על מנת לספק את צרכיה המינימליים, החלה ממשלת פאק צ'ונגהי בתחילת שנות ה-60 ברפורמות כלכליות מרחיקות לכת שהתמקדו בעידוד היצוא ובמפעלי תעשייה קלה הדורשים כוח עבודה רב. הממשלה ערכה רפורמה במטבע של המדינה וחיזקה את המוסדות הפיננסיים. בשנות ה-70 החלה הממשלה להפנות את כספה ואת מדיניותה הכלכלית ליצירת מפעלים של תעשייה "כבדה" ומפעלים כימיים. בנוסף תמכה הממשלה בבניית מפעלי אלקטרוניקה ומכוניות. כך צמחו בקוריאה תאגידי ענק ("צ'בול") בבעלות משפחתית, כגון יונדאי, סמסונג (וסמסונג C&T)‏, LG, דייהו ועוד, שאחראיות עד היום על חלק ניכר מהתוצר הדרום-קוריאני.

כאחת מהמדינות המכונות ארבעת "הנמרים של מזרח אסיה" (יחד עם הונג קונג, סינגפור וטאיוואן), הפגינה קוריאה הדרומית רצף מרשים של צמיחה והשתלבות בכלכלה העולמית המודרנית בתחומים כגון תעשייה והיי טק. צמיחה זו הביאה את קוריאה הדרומית לדירוגה ככלכלה ה-12 בגודלה בעולם. זאת על אף המשבר הכלכלי החריף באסיה בשנת 1997 אשר חשף בעיות של תוכנית פיתוח המשק הדרום קוריאני.

מראשית שנות ה-60 עד לסוף שנות ה-80 צמחה הכלכלה הדרום קוריאנית בשיעור מרשים של 8.7% בשנה. נכון לאמצע העשור השני של המאה ה-21, התמ"ג לנפש בקוריאה הדרומית שווה ערך לזה שבכלכלות הבינוניות של האיחוד האירופי, ופי 20 מזה שבקוריאה הצפונית.

נכון ל-2005, הייתה קוריאה הדרומית בין המדינות המובילות בייצור זיכרונות של מוליכים למחצה, מסכים דקים וטלפונים סלולריים. בנוסף דורגה המדינה ראשונה בעולם בבניית ספינות וחמישית בבניית מכוניות.

ההצלחה הכלכלית התבססה בין היתר על יחסים קרובים בין הממשל והמגזר העסקי שכללו: הגבלות על יבוא, מענקים לתעשייה וטיפוח כוח העבודה. הממשלה עודדה יבוא חומרי גלם וטכנולוגיה מתקדמת. בעשור השני של המאה ה-21 מאופיינת קוריאה הדרומית במשק יציב עם אינפלציה בקצב בינוני, אבטלה נמוכה וחלוקה שוויונית יחסית של הכסף בין התושבים.

תיירות

תיירות פנים היא פופולרית מאוד בקוריאה הדרומית, אך היא לא הפכה עדיין ליעד משמעותי לתיירי חוץ. סיאול היא היעד העיקרי לתיירי חוץ. מונדיאל 2002 שנערך בקוריאה הדרומית וביפן משך תיירים רבים לבקר במדינה באותה התקופה. בשנת 2015 בקרו בקוריאה כ־10 מיליון תיירים. 47% מהם היו סינים (52% אם מחשיבים את הונג קונג). 17% היו יפנים.

יחסי ישראל-קוריאה הדרומית

ערך מורחב – יחסי ישראל-קוריאה הדרומית

בין מדינת ישראל וקוריאה הדרומית קיימים יחסים דיפלומטיים מלאים. הקשרים בין שתי המדינות החלו עוד מראשיתן של שנות ה-50 של המאה ה-20, כאשר החל משנת 1962, שתי המדינות השיקו קשרים דיפלומטיים רשמיים. ישראל וקוריאה הדרומית הביעו ומביעות עניין בחיזוק היחסים ביניהן בכלל התחומים, ובעיקר בתחום ההגנה, וכן בתחומי אנרגיה, מדע וטכנולוגיה, מסחר, והגדלת היקף התיירות בין שתי המדינות.

קוריאה הדרומית נחשבת למדינה מפותחת בתחומי הטכנולוגיה. בנובמבר 1994 נחתם בסיאול הסכם לשיתוף פעולה מדעי וטכנולוגי בין משרד המדע והטכנולוגיה הישראלי למקבילו הדרום קוריאני. במסגרת ההסכם, בוצעו למעלה מ-50 מחקרים משותפים בתחומים של ראייה ממוחשבת, ננו-טכנולוגיה, מוליכים למחצה ומדעי החיים. בשנת 2005 ביקר שר המדע הדרום קוריאני בישראל ובמהלך השנים נערכו כינוסים משותפים בישראל ובקוריאה הדרומית בתחומים מגוונים כדוגמת מידול גאומטרי ממוחשב וגרפיקה ממוחשבת.

החל משנת 2010 נערך אחת לשנה "כנס קוריאה לעסקים", שמטרתו הגברת פעילות הסחר, ההשקעות ושיתופי פעולה עסקיים בין המדינות. את הכנס מארגנת קבוצת "Yonaco" בשיתוף עם מכון היצוא. כתוצאה מסדרת הפגישות במהלך הכנס השני, התממשה השקעת הון הסיכון הראשונה של קרן הון סיכון קוריאנית בחברת טכנולוגיה מישראל.

בשנת 2012 פורסם קול קורא למחקרים משותפים בתחומים אנרגיה מתחדשת, ננו-מדע וטכנולוגיה בהקשר של מוליכים למחצה. מדי שנתיים מושקעים כ-400 אלף דולר מכל צד במחקרים המשותפים הללו.

במאי 2021 פורסם שישראל וקוריאה הדרומית יחתמו על הסכם סחר חופשי.

ראו גם

• יהדות קוריאה הדרומית

לקריאה נוספת

• אלון לבקוביץ, קוריאה: היסטוריה ופוליטיקה ; עריכה: אביעד קליינברג, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, ההוצאה לאור, תשס"ג 2003.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של קוריאה הדרומית
• מידע פוליטי-חברתי על דרום קוריאה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
• ״הקוריאנים״ - המדריך לאנשים ועסקים בקוריאה – מדריך אודות תרבות עסקית ועסקים בקוריאה
• יהושע רוטין, קוריאה הדרומית: כמו לטייל במוזיאון ללא חומות, באתר ynet, 15 בינואר 2011
• צופיה הירשפלד, שני קוריאנים אוחזים, באתר ynet, 24 במרץ 2011
• עמוס הראל, פריחה בצל הפצצה, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2011
• אילן בכר, קוריאה הדרומית, לגלות עולם חדש, ב-KOISRA - פורטל קוריאה בעברית, 2011
• אלי אשד, קוריאה לנצח, באתר אימגו
• טלי קרופקין, קוריאה הדרומית נסחפת למלחמת דת בין הכנסייה לכתות, באתר הארץ, 4 באפריל 2014
• נעמה לנסקי, ‏מה שקורה, בקוריאה, באתר ישראל היום, 21 בנובמבר 2014
• אלי סניור, לקרוע את קוריאה הדרומית, באתר ynet, 8 בדצמבר 2014
• שי זדה, כשישן וחדש נפגשים: טיול בדרום קוריאה, באתר ynet, 5 ביולי 2015
• מונטי רוסמן - קים, קוריאה הדרומית: מממלכה קדומה לאומה פורצת דרך, באתר ynet, 18 ביולי 2016
• ארווין פלר‏, הארץ המדהימה שתיקח אתכם מהעבר לעתיד ובחזרה, באתר וואלה!‏, 14 בינואר 2019
• ״סיפור שמתחיל בענק״ - פרק על ההיסטוריה של חצי האי הקוריאני בפודקאסט ״מינהר הזמן״, תאגיד השידור הישראלי, ״כאן״
• קוריאה הדרומית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• קוריאה הדרומית, דף שער בספרייה הלאומית

• קוריאה הדרומית, ברשת החברתית אינסטגרם
• לי אברמוביץ' וגדעון אוקו, המשחק האמיתי של דרום קוריאה | פרק 1 - מדוע הפכה לבירה העולמית לניתוחים פלסטיים? | פרק 2 - החתירה הקיצונית למצוינות בחינוך | פרק 3 - התרבות והקולינריה המשובחת של סיאול | פרק 4 - התחרות הלא נגמרת ומה הם רוצים ללמוד מישראל | באתר N12, פברואר 2022

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

40086307קוריאה הדרומית