אוטודידקטיות

אוטודידקטיות (בעברית: למידה עצמית) היא רכישת השכלה באופן עצמאי או באופן עצמאי למחצה. לאורך ההיסטוריה, חלק מהאוטודידקטים לא רכשו כל השכלה פורמלית או רכשו השכלה תיכונית בלבד.

עם התפתחותה של האקדמיה, למידה אוטודידקטית בצורתה הקלאסית, הפכה לבעייתית בשיח המדעי, בחברה, ובחוק. כיום, הלמידה האוטודידקטית לצורך השכלה היא בעיקרה פורמלית, ולרוב נעשית באוניברסיטאות פתוחות, לעיתים בשיטה של למידה מרחוק, כך יוצא שהלמידה היא אוטודידקטית רק באופיה. עצם הלמידה במוסד מאופיינת בהוכחת ידע, ומספקת הסמכה מוכרת וחוקית ללומדים דרכה.

המקורות הסטוריים של מושג האוטודידקטיות

חיבורו הפילוסופי של אבן-טופייל חיי אבן-יקט'ן הוא הביטוי הפילוסופי השיטתי הראשון לרעיון של לימוד עצמי. החיבור מספר על ילד, חיי אבן-יקט'ן, שנוצר בצורה ספונטנית וחי על אי בודד, וללא הורים, מורים, ספרים, ושפה הצליח רק באמצעות ניסוי וטעייה לגלות לבד את חוקי הפיסיקה והאסטורנומיה ואת עקרונות המטאפיסיקה האריסטוטלית. החיבור שתורגם בנאורות תחת הכותרת "הפילוסוף האוטודידקט" או "על שיפור התבונה האנושית" עורר השראה וויכוחים בנוגע לאפשרות וללגיטימיות של אוטודידקטיות. בספרו על ההתגלגלות הבין-תרבותית של האוטודידקטיות, אבנר בן-זקן עקב אחר ההתגלגלות של הטקסט מימי הביניים ועד לנאורות והראה כיצד מושג האוטודידקטיות היה לכלי בידי אבן-טופייל במאבק נגד מיסטיקנים באנדלוסיה של המאה ה-12; הדרך שבה משה נרבוני העלה את הטענה בעד לימוד עצמי בויכוחים על פדגוגיה חינוכית בפרובנס במאה ה-14; מדוע האוטודידקטיות הפכה למושג מרכזי במאבק כנגד האסטרולוגיה ברנסאנס של פירנצה במאה ה-15; ולבסוף, כיצד לימוד-עצמי היה למושג פילוסופי/פרקטי מרכזי שאיפשר את עליית המדע האקספרימנטליסטי באוקספורד של המאה ה-17.

קריאות וטענות הדוגלות באוטודידקטיות לא הידהדו רק בקרב חוג סגור של פילוסופים. מאבקים על יחסי-כח בין אינדיבידואלים חדשניים לבין מימסדים מסורתיים היו לאדמה שממנה קריאות לאוטודידקטיות צמחו והשדות שבתוכם הן הוצגו לציבור הרחב. מאבקים אלה הסיטו את השליטה החברתית מהמוסדות לאינדיבידואלים עצמם, תוך שהם יוצרים את "האדם המודרני", כאדם מדעי, מבודד הנמצא בשליטה עצמית, ואשר משתמש בתבונתו על-מנת לצפות את ההשלכות של מעשיו. האוטודידקטיות אמנם דחתה מוסדות מסורתיים, אך לא קראה לכאוס, אנרכיזם או חופש מושלם. ללא כוונה תחילה, התהליך שבו אומץ המושג באירופה של תחילת העת החדשה הוביל למעשה להעתקת השליטה המוסדית הישנה לאינדיבידואל עצמו. במקום איבוד שליטה, אוטודידקטיות הדגישה את הצורך בשליטה עצמית, ובחשיבה רציונלית. 

דיון פילוסופי בהשלכות האוטודידקטיקה

בעידן הנוכחי, בו רוב בני האדם אוריינים, ומידע רב נגיש בשפע ממקורות שונים, מסגרת למידה אוטודידקטית לא-פורמלית כרוכה לעיתים בלמידה לא מבוססת ולא מאורגנת, ומוטה לקריאה סלקטיבית, שטחית, ואף פסבדו מדעית. היא עלולה לפתוח צוהר לשרלטנות מצד פרטים שונים, ולכן בעייתית בהשוואה ללמידה פורמלית, באוניברסיטה רגילה. זוהי אחת הסיבות בשלה קמו אוניברסיטאות הפתוחות המאפשרות לאדם, הרואה עצמו "אוטודידקט", ללמוד באופן עצמאי ולהוכיח ידע כך שיזכה לתעודה המעידה מצד גוף השכלה גבוהה מוכר, עדות אובייקטיבית, שאכן הפרט למד את אשר הוא טוען שלמד, והוא בעל בקיאות מספקת בתחום ידע זה.

בתחומי עיסוק רבים, החוק אוסר על אדם להסמיך את עצמו לעיסוק מסוים באופן אוטודידקטי עצמאי ולא פורמלי, ומחייב אותו להיסמך מקצועית במוסד אקדמי מוכר או בהסמכה המוכרת על ידי ממשרד ממשלתי תוך שהיא מעוגנת בחוק. אדם שאינו בעל הסמכה כזו, ועוסק במקצוע שהוסדר בחקיקה ללא הסמכה מתאימה, נחשב לשרלטן, כמו גם לעבריין.

גם בממסד הדתי התקיימו מחלוקות על סמיכתם לרבנות של אישים שהם עצמם או קהלם הגדירו אותם כ"רבנים" או בעלי תארים רבניים אחרים, וזאת מבלי שאושרו על ידי הממסד.^{[דרוש מקור]}

אוטודידקטים מפורסמים

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו. הסיבה היא פרק זה אינו מסביר על רוח התקופה בה אנשים אלה הוכרו כמשכילים באופן אוטודידקטי, ואינו מסביר על ההבדל בינה לימינו אנו, ימים של שלב מתקדם יחסית במהפכת המידע, ועידן האינטרנט.

בשנים עברו אוטודידקטיות נחשבה לתכונה נדירה. מידע לא היה נגיש לכל דורש, ומעטים עשו מאמץ להשיג אותו. בספריות, כתבי יד או מחקרים. כיום, כאשר מידע זמין יותר, אוטודידקטיות יותר מקובלת. עם זאת, יש טוענים כי למידה ממקורות מידע ערוכים מוגדרת כלמידה עצמית ולא כאוטודידקטיות. יש מבדילים בין לימוד עצמי ולמידה עצמאית.

אוטודידקט מפורסם הוא המיתולוג ג'וזף קמפבל, שנחשב על ידי רבים לנציג ראשי של המתודה האוטודידקטית. לאחר שהשלים את התואר השני שלו, החליט קמפבל לוותר על כוונתו להמשיך לדוקטורט ובילה את חמש השנים הבאות בקריאה אינטנסיבית של ספרים. קמפבל טוען שתקופה זו הייתה המשמעותית ביותר בהשכלתו ובפיתוח תפישת העולם שלו. חברו, המשורר והסופר רוברט בלי, טוען שקמפבל פיתח שיטת לימוד מסודרת שכללה קריאה יומיומית של תשע שעות.

אוטודידקט יהודי בולט הוא הגאון מווילנה, שרכש את רוב ידיעותיו התורניות בעצמו. על פי המסופר, אמר הגאון שהוא מכבד רק את מי שלימד אותו את האלפבית העברי, כיוון שיש להניח שהוא היחידי שלא טעה. רב מפורסם נוסף שלמד את תורתו בעצמו הוא המהר"ל מפראג. גם הרב אלישיב, מגדולי רבני הציבור החרדי, למד במשך שנות חייו לבד.

אוטודידקטים אחרים:

שם	תקופה	השכלה והישגים
לאונרדו דה וינצ'י	1452 - 1519	איש אשכולות איטלקי, מגדולי הרנסאנס, שהיה בין היתר מדען וממציא. לאונרדו היה אוטודידקט ולא למד מדע בצורה מסודרת. הוא הגדיר את עצמו כ"אדם חסר השכלה" (uomo sanza lettere), אך הכוונה אינה שהחשיב את עצמו כבור, אלא שלא למד לטינית, שפת המלומדים דאז, ולא קיבל הכשרה גבוהה בשבע האמנויות החופשיות.
ז'אן ז'אק רוסו	1712–1778	פילוסוף צרפתי שנחשב לפילוסוף החשוב של עידן הנאורות, ורעיונותיו השפיעו על המהפכה הצרפתית כמו על התפתחות התאוריה הסוציאליסטית ועל תנועת הלאומיות. את השכלתו רכש בעצמו וחינוכו בילדותו כלל אך ורק את קריאת ספרו של פלוטארכוס "חיי אישים" ודרשות ברוח הדת הקלוויניסטית.
מייקל פאראדיי	‏1791–1867	פיזיקאי וכימאי בריטי אשר תרם רבות לתחומי האלקטרומגנטיות והאלקטרוכימיה, ניסח את חוק פאראדיי והמציא את מבער בונזן. נולד למשפחה ענייה בלונדון ואת השכלתו רכש באופן עצמאי.
וולט ויטמן	‏1819–1892	נחשב לאחד מגדולי המשוררים האמריקאים. למד בבית הספר במשך שש שנים בלבד עד שבגיל 11 החל לעבוד. רכש את השכלתו באופן עצמאי, וקרא רבות את כתבי הומרוס, דנטה ושייקספיר.
אחד העם	1856–1927	מראשי הוגיה של הציונות, מייסד הזרם והוגה הרעיונות של הציונות הרוחנית. במסות שכתב מוכיח את התמצאותו בתחומי ידע רבים, אותה רכש בכוחות עצמו. הוא מביא במסותיו דוגמאות להמחשת רעיונותיו מתחומי הפילוסופיה, הלוגיקה, המדע ותחומים נוספים.
ארנולד שנברג	1874–1951	מלחין ותאורטיקן מוזיקה אוסטרי־יהודי, ששינה ללא הכר את הכללים הידועים לכתיבת מוזיקה, ויצר תחתם כללים חדשים. את ידיעותיו רכש בעצמו. לתקופה קצרה הודרך ברזי ההלחנה בידי אלכסנדר פון זמלינסקי, אך דבר זה נעשה יותר כשיחות ידידותיות מאשר כשיעורים.
תומאס מאן	1875–1955	מחשובי הסופרים בתולדות הספרות הגרמנית בפרט, ובספרות העולמית בכלל. את רוב השכלתו רכש בעצמו, אך עם זאת רכש השכלה באוניברסיטת מינכן כהכנה לקריירה עיתונאית.
סריניוואסה רמנוג'אן	1887–1920	מתמטיקאי הודי שהתפרסם באינטואיציה המתמטית המפותחת שלו. גדל בעוני, אך למד בעצמו את יסודות המתמטיקה.
הווארד פיליפס לאבקרפט	1890–1937	סופר אמריקאי שזכה לאחר מותו להכרה כאחד מסופרי האימה המובילים של המאה ה-20. בקושי ביקר בבית הספר, לא סיים את התיכון בשל התמוטטות עצבים ולאחר מכן לא הצליח להתקבל לאוניברסיטת בראון. על אף שסבל במהלך חייו מבושה בשל עניינים אלו, רכש את השכלתו בעצמו ונחשב אוטודידקט.
בקמינסטר פולר	1895–1983	אדריכל וממציא אמריקאי, ידוע בעיקר בזכות פיתוח הכיפה הגאודזית ולזכותו המצאות ופיתוחים רבים נוספים. בין השנים 1913 עד 1915 למד באוניברסיטת הרווארד עד שסולק משם בשל בעיות משמעת וחוסר אחריות. הוא לא השלים את לימודיו והשכלתו הרבה הייתה אוטודידקטית.
דב סדן	1902–1989	חוקר ספרות וחבר כנסת. שימש פרופסור לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים, אף שבהשכלתו לא היה אפילו תואר ראשון.
צבי ינאי	1935-2013	השכלתו הפורמלית מסתכמת בעשר שנות לימוד. שימש עורך כתב העת הבינתחומי "מחשבות" ומנכ"ל משרד המדע.
כריסטופר לנגן	נולד ב-1952 לערך	אוטודידקט אמריקאי אשר מנת המשכל שלו, כפי שדווח על ידי מקורות תקשורתיים שונים, נאמדת בין 195 ל–210. התפרסם ב־1999 כאשר תואר בידי מספר מקורות תקשורתיים כ"אדם החכם באמריקה", בעודו עובד כמאבטח בַּרִים בלונג איילנד.
יוסף קלנר	1955	הוא מרבני הציונות הדתית בישראל בעל השכלה כללית (אוטודידקטית) בעיקר בתחומי פילוסופיה ותרבות.

קישורים חיצוניים

• רשימת אוטודידקטים מפורסמים, באתר Serving History (באנגלית) (הקישור אינו פעיל)