ועד הלשון העברית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף ועד הלשון)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ועד הלשון העברית הראשון, ירושלים תרע"ב. יושבים (מימין): אליעזר בן-יהודה, יוסף קלוזנר, דוד ילין, אליעזר מאיר ליפשיץ; עומדים (מימין): חיים אריה זוטא, קדיש יהודה סילמן, אברהם צבי אידלסון, אברהם יעקב ברור.
רשימת מילים שהוציא ועד הלשון. עם המילים שלא התקבלו נמנות "מלוחית" לסלט ו"לפד" לקומפוט.
מתוך: זכרונות ועד הלשון, א-ג, ירושלים תרפ"ט (1929)

ועד הלשון העברית היה ארגון שנוסד בידי אליעזר בן יהודה וליווה את תחיית הלשון העברית בארץ ישראל. לימים הפך הארגון לאקדמיה ללשון העברית.

תולדותיו של ועד הלשון העברית

בשנת תר"ן (1890) החליטה אגודת "שפה ברורה" של בן יהודה להקים "ועד ספרות", כדי להרחיב את השימוש בעברית כשפת דיבור ולהציע מילים חדשות בעברית. מיד אחר כך שינו את השם ל"ועד הלשון". בן יהודה נבחר לנשיא הוועד, והחברים בו היו הרב חיים הירשנזון, דוד ילין, זאב יעבץ, אברהם משה לונץ, הרב יעקב מאיר (לימים הראשון לציון) ויחיאל מיכל פינס. הוועד פעל כבמשך שנה והתפרק.

בשנת 1904 חודשה פעולת הוועד בידי המורים העבריים, שעמדו בפני קשיים גדולים בשימוש בשפה העברית לצורך הוראה. אלה תפקידי הוועד שנקבעו:

"א. להכשיר את הלשון העברית לשימוש בתור לשון מדוברת בכל ענייני החיים, בבית, בבתי הספר, בחיים הציבוריים, במסחר ובקנין, בחרושת ובאמנות, בחכמות ובמדעים.
ב. לשמור על תכונתה המזרחית של הלשון וצורתה המיוחדת העיקרית במבטא האותיות, בבנין המלים ובסגנון, להוסיף לה הגמישות הנצרכה, כדי שתוכל לבטא את המחשבה האנושית בזמננו בכל מלואה".

הוועד פעל כדי לקבוע נורמות אחידות בעברית, בדקדוק, בהגייה ובמינוח. הוועד התמודד גם עם ביקורת על דרכי פעולתו ועל המילים שחידש, והיו שכינוהו בזלזול "פבריקה של מילים". את השׂגתו על החלטה של ועד הלשון, בעניין ניקודה של המילה "נמל", פרסם נתן אלתרמן בשיר:

בלילה שקט, על חוף תל אביב,
שוכב הנָמָל במ"ם קמוצה.
שוכב מיַבּב: - מחיי טוב מותי...
אלי, למי אני עמֵל?
קִויתי להיות לנמל אמִתי
והנה
מתגרים בי:
נָמֵל!...

נתן אלתרמן, למלחמת הקמץ והצֵירה, הארץ, 21 ביוני 1936

לקראת קום המדינה החליט ועד הלשון לפעול להקמת אקדמיה ללשון העברית. כחצי שנה מקוּם המדינה נבחר ועד מכין להקמת האקדמיה מטעם ועד הלשון, והוא נשא ונתן עם הממשלה בעניין זה. רק בשנת 1953 חוקקה הכנסת את "חוק המוסד העליון ללשון העברית, תשי"ג-1953"[1] שמכוחו הוקמה האקדמיה ללשון העברית.

נשיאי ועד הלשון העברית

ברוב שנות פעילותו של ועד הלשון היו לו שני נשיאים, האחד ירושלמי והאחר תל אביבי, ומכאן החפיפות בתקופת כהונתם של הנשיאים השונים.

לקריאה נוספת: הפרק "ירושלים ותל אביב וחלקן בפעולה הלשונית" שבספר "שפתנו העברית החיה" מאת שמואל איזנשטדט (תל אביב תשכ"ז) עמ' 571 ואילך.

לקריאה נוספת

  • נתן אפרתי, מלשון יחידים ללשון אומה - הדיבור העברי בארץ ישראל בשנים תרמ"ב-תרפ"ב (1881–1922), האקדמיה ללשון העברית, תשס"ד
  • לקט תעודות לתולדות ועד הלשון והאקדמיה ללשון העברית תר"ן-תש"ל ולחידוש הדיבור העברי, הוצאת האקדמיה ללשון העברית ירושלים, תש"ל
  • זאב בן-חיים, במלחמתה של לשון, האקדמיה ללשון העברית, תשנ"ב
  • יאיר אור, בוראים סגנון לדור: האמונות והאידאולוגיות של מתכנני הלשון העברית בארץ ישראל, הוצאת אוב - ז.ע.פ. 2016, (319 עמודים).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ חוק המוסד העליון ללשון העברית, תשי"ג-1953, באתר האקדמיה ללשון העברית