ברלין

ברלין
Berlin

מלמעלה בכיוון השעון: ארמון שרלוטנבורג, הפרנזהטורם, בניין הרייכסטאג, קתדרלת ברלין, הגלריה הלאומית, כיכר פוטסדאם ושער ברנדנבורג
מדינה
עיר מדינה
ראש העיר	מיכאל מילר
תאריך ייסוד	1244 1990 איחוד ברלין המזרחית וברלין המערבית
שטח	891.85 קמ"ר
גובה	34 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	3,440,991 (2014)
‑ במטרופולין	6,024,000 (2012)
‑ צפיפות	3,859 נפש לקמ"ר (2014)
קואורדינטות	52°31′N 13°24′E
אזור זמן	UTC +1
www.berlin.de
מפת מיקום מפה מפורטת לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה (למפת גרמניה מוגדלת)   שטוטגרט מינכן קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני ברלין (למפת גרמניה רגילה)   שטוטגרט מינכן קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני ברלין (למפת ברלין רגילה)   ברלין (למפת ברלין מוגדלת)   ברלין tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

בֶּרְלִין (בגרמנית: Berlin; להאזנה (מידע • עזרה)) היא בירת הרפובליקה הפדרלית של גרמניה ואחת מ-16 המדינות המרכיבות אותה. אוכלוסייתה מונה 3.5 מיליון תושבים, והיא המאוכלסת בערי בגרמניה. שטחה 891 קמ"ר. ברלין שוכנת בצפון-מזרח גרמניה, כ-70 ק"מ מערבה מהגבול עם פולין.^{[דרוש מקור]} גובהה הממוצע מעל פני הים 34 מטרים.^{[דרוש מקור]}

היסטוריה

האזכור הכתוב הראשון של העיר קלן (Cölln; להבדיל מקלן - Köln, שעל גדות הריין) מתוארך ל-1237, וזה של ברלין ל-1244. שני המסמכים מוצגים במוזיאון הדום (קתדרלה) של ברנדנבורג אן דר האבל. כבר בהתחלה, שתי הערים היוו יחידה כלכלית וחברתית. ב-1307 התאחדו שתי הערים באופן פוליטי. עם הזמן, שתי הערים התאומות נודעו בפשטות כברלין, הגדולה מביניהן.

השם "ברלין" נובע ככל הנראה מהשורש הסלבי brl (ביצה), אף כי הועלתה סברה שהשם נגזר מהמילה דוב (Bär).

ב-1411 מינה המלך זיגיסמונט את פרידריך השישי הוהנצולרן, למושל רוזנות הספר (מרקה) ברנדנבורג. ב-1415 הוכתר על ידי המלך כפרידריך הראשון, רוזן הספר (מארקגראף) של ברנדנבורג, ונסיך בוחר שלה (קורפירסט, אלקטור, חבר מטעם ברנדנבורג בקולגיום הבוחר את המלך הגרמני). פרידריך הראשון הניח את היסוד לגדולת משפחת הוהנצולרן. מאז שלטו צאצאיו על ברלין וברנדנבורג, גם הפכו מלכי פרוסיה וקיסרי גרמניה, עד נפילתם ב-1918.

תושבי ברלין לא תמיד בירכו על שינויים אלו. ב-1448 הם התמרדו נגד בניית הארמון המלכותי החדש על ידי האלקטור פרידריך השני. התנגדות זו לא הצליחה, וציבור האזרחים איבד רבות מן הפריבילגיות הפוליטיות והכלכליות שלו. מלבד זאת האלקטור הפריד את ברלין וקלן מחדש לשתי ערים (מדיניות של הפרד ומשול). קיימת סברה שהאלקטור עצמו שיסה מתחילה את האזרחים באצילים, ולאחר מכן דיכא בכוח את המרד שנגרם מתככיו. ב-1451 (ובאופן רשמי ב-1486) הפכה לבית המגורים המלכותי של אלקטורי ברנדנבורג וברלין ויתרה על מעמדה כעיר הנזאטית חופשית. ב-1539 האלקטורים של העיר הפכו באופן רשמי לפרוטסטנטים.

במלחמת שלושים השנים בין 1618 ל-1648 ברלין נכבשה ונבזזה מספר פעמים בידי כוחות האימפריה הרומית ה"קדושה" ובידי הצבא השוודי של גוסטבוס אדולפוס, וניזוקה קשות. עם סיום המלחמה עמדו בברלין רק 845 בתי מגורים שלמים - שליש מן הבתים ניזוקו, והעיר איבדה מחצית מאוכלוסייתה. תושבי ברלין נחשפו תחת הכיבוש הזר לעינויים קשים כצלייה, בישול ברותחין והטלת לקות גופנית כדבר שבשגרה כדי לאלצם לגלות את מקומות מסתור הממון והמזון. אחת משיטות העינויים שהונהגו בידי צבא הכיבוש השוודי הייתה שפיכת מי ביוב לגרונות הקרבנות. שיטה זו הותירה זכרונות צורבים בקרב הברלינאים, שכינו במשך שנים רבות לאחר התקופה את מי הביוב בשם "המשקה השוודי". בין השנים 1631 ל-1632 שרר רעב חמור בקרב האוכלוסייה האזרחית בברלין, ונרשמו אף מקרים של קניבליזם. לפי אחד הדיווחים נמצאו בבור סמוך לאחד הגרדומים בעיר עצמות אדם שלשדן נמצץ.

ב-1640 ירש פרידריך וילהלם הידוע כ"אלקטור הגדול" את אביו כמושל. הוא יזם מדיניות של קידום הגירה וסובלנות דתית. במשך העשורים שלאחר מכן ברלין התרחבה מאד בשטח ובאוכלוסייה עם הקמת פרברים חדשים. ב-1671 חמישים משפחות יהודיות מאוסטריה קיבלו בתים בברלין. בעקבות ה"אדיקט של פונטנבלו" של לואי הארבעה עשר, שהוציא ב-1685 את הנצרות הפרוטסטנטית בצרפת אל מחוץ לחוק ודחק את רגלי ההוגנוטים, הוציא פרידריך וילהלם את צו פוטסדם, שהזמין את ההוגנוטים הצרפתים לברנדנבורג. יותר מ-20,000 פליטים נענו לקריאתו ורבים מהם התיישבו בברלין. עם מותו של "האלקטור הגדול" בשנת 1687 היוו ההוגנוטים כ-20 אחוזים מתושבי ברלין, והשפעתם התרבותית הייתה רבה. מהגרים רבים נוספים באו מבוהמיה, מפולין ומזלצבורג. בכך נתקבע סגנונה של העיר כעיר של מהגרים, סגנון שהשתמר עד המאה ה-21.

עם הכתרת פרידריך הראשון ב-1701 כמלך פרוסיה הפכה ברלין לבירתה של פרוסיה. ב-1 בינואר 1710 הערים ברלין, קלן, דורותיאנשטאדט (Dorotheenstadt), פרידריכסוורדר (Friedrichswerder) ו-פרידריכשטאדט (Friedrichstadt) התאחדו כ"הבירה והמגורים המלכותיים של ברלין". קצב גידול האוכלוסייה הואץ וב-1713 נספרו בעיר 55,000 תושבים. המהפכה התעשייתית שינתה את ברלין במהלך המאה ה-19 - האוכלוסייה והכלכלה של העיר התרחבו בצורה דרמטית והעיר הפכה למרכז הרכבות הראשי והמרכז הכלכלי של גרמניה. פרברים נוספים התפתחו תוך זמן קצר והגדילו את השטח של ברלין ואת אוכלוסייתה. ב-1861 פרברים מרוחקים כגון ודינג (Wedding) ומואביט (Moabit) כמו גם מספר פרברים אחרים אוחדו לברלין. ב-1871 ברלין הפכה לבירת האימפריה הגרמנית החדשה שהוקמה.

המאה ה-20

מפת חלוקת ברלין. הרבעים המערביים צבועים בגווני כחול והרובע הסובייטי באדום.

לאחר סוף מלחמת העולם הראשונה ב-1918 הוקמה בגרמניה רפובליקת ויימאר, וברלין הוכרה כבירת הרפובליקה החדשה. ב-1920 איחד "חוק ברלין הגדולה" ערים פרבריות, כפרים ואחוזות סביב ברלין לעיר גדולה ומורחבת. לאחר התרחבות זו נאמדה ב-1939 אוכלוסיית ברלין ביותר מ-4 מיליון נפש.

דגם "ברלין החדשה" בתכנונו של אלברט שפר לפי חזונו של היטלר

חומת ברלין ב-1986, צבועה מהצד המערבי.

ברלין ורובעיה

לאחר שהנאצים נבחרו ב-1933, הפכה ברלין לבירת הרייך השלישי. הנאצים השתמשו באולימפיאדה שנערכה ב-1936 בברלין לצורכי תעמולה. בנוסף לכך היו תוכניות לבנייה מחדש של ברלין כ"גרמאניה, בירת העולם" (Welthauptstadt Germania). תוכניות אלו הושמו בצד עקב מלחמת העולם השנייה.

השלטון הנאצי הרס את הקהילה היהודית של ברלין, שנאמדה ב-160 אלף בטרם עליית הנאצים לשלטון. לאחר הפוגרום האכזרי של ליל הבדולח ב-1938 אלפים מיהודי העיר נכלאו במחנה הריכוז זקסנהאוזן בפרבר אורניינבורג. מתחילת 1943 ועד מרץ 1945 נשלחו יהודים מברלין מתחנת הרכבת גרונוולד ב-63 שילוחים למחנות מוות כדוגמת אושוויץ ו-117 שילוחים לגטו טרזיינשטט.

במהלך המלחמה נחרבו חלקים גדולים מן העיר כתוצאה מההפצצות והלחימה ברחובות. ב-1945, לאחר כיבוש העיר בידי הצבא האדום, נכנעו הנאצים. ברלין חולקה לארבעה חלקים, בדומה לאזורי הכיבוש שלפיהם חולקה גרמניה. החלקים של בעלות הברית המערביות (ארצות הברית, בריטניה וצרפת) אוחדו מאוחר יותר לברלין המערבית, בעוד שהחלק שבשליטת ברית המועצות זכה לשם "ברלין המזרחית" והיה לבירת גרמניה המזרחית.

מערב ברלין היה אזור מנותק משאר חלקי גרמניה המערבית, ולפיכך שימש באופן טבעי כנקודת המוקד של שני הגושים במלחמה הקרה. ההבדלים הגדולים בין הגישה הפוליטית של בעלות הברית המערביות לבין הגישה הסובייטית הובילו את ברית המועצות, ששלטה על האזור סביב ברלין, להכריז על הסגר על ברלין - סגר כלכלי שהוטל על ברלין המערבית בשנים 1948–1949. בעלות הברית המערביות התגברו על הסגר באמצעות רכבת אווירית.

ב-1949 הוקמה בגרמניה המערבית "הרפובליקה הפדרלית של גרמניה", בעוד שבגרמניה המזרחית הוכרזה "הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית-קומוניסטית". עקב היותה של ברלין שטח כבוש ולא שייך (באופן רשמי) לגרמניה, הקימה הרפובליקה הפדרלית, גרמניה המערבית, את בירתה בבון. מאותה סיבה זכו תושבי מערב גרמניה הגרים בעיר לפטור משירות צבאי והוענקו להם הקלות במסים, דבר שנועד לעודד הגירת תושבים לעיר. ברלין המזרחית, שכללה את רוב המרכז ההיסטורי, הייתה לבירתה של גרמניה המזרחית.

העיר המחולקת

אף על פי שגרמניה המזרחית הקימה ב-1952 גבול מבוצר ובלתי עביר בינה לבין שכנתה המערבית, המשיכו אזרחיה לנהור באין מפריע כמעט לברלין המערבית ודרכה למערב. תופעה זו, שהביאה להגירתם של קרוב ל-3 מיליון מזרח-גרמנים בשנים 1949–1961, הייתה לצנינים בעיני שלטונות המזרח במידה רבה של צדק, שכן איימה על יציבותה של מדינתם, וב-13 באוגוסט 1961 הם החלו בהקמתה של חומה שתחצוץ בין מזרח ומערב העיר - חומת ברלין.

ערך מורחב – חומת ברלין

שני חלקיה של ברלין הפכו לנפרדים לחלוטין. תושבי מערב גרמניה יכלו לעבור לצדה המזרחי רק דרך נקודות ביקורת שבוקרו בקפדנות. עבור רוב תושבי ברלין המזרחית נסיעה למערב ברלין ולמערב גרמניה לא הייתה אפשרית עוד, אלא במקרים נדירים מאוד.

נפילת חומת ברלין ב־9 בנובמבר 1989 הייתה לסמל לסיום המלחמה הקרה. ב־1990 התאחדו שני חלקי ברלין, והחל דיון האם בירת גרמניה המאוחדת תישאר בבון או שתעבור לברלין. ב-1991 הצביע הבונדסטאג להשיב את הבירה הגרמנית לברלין עד שנת 1999.

דמוגרפיה

בברלין כ-3.375 מיליון תושבים (נכון ל-2015) בשטח של 891.75 קמ"ר. כך, צפיפות האוכלוסייה של האזור מסתכמת ב-3,850 תושבים לקמ"ר. ב-2012, גילם הממוצע של תושבי העיר עמד על 42.2 ולפי נתוני הסטטיסטיקאי העירוני מ-2015, גילם של למעלה מ-40 אחוזים מתושבי העיר, צעיר מ-35.

457,806 (13.5%) מהתושבים הם זרים עם אזרחות מ-185 מדינות. מתוכם 250,000 מטורקיה (הקהילה הטורקית הגדולה ביותר בעולם מחוץ לטורקיה) וכ-36,000 מהמדינה השכנה פולין. בעיר מתגוררים גם ישראלים רבים, אשר מספרם מוערך בכ-50,000, וכן ספרדים, קוריאנים, וייטנאמים ועוד.

כנגזרת מרישום כ-60% מהתושבים כחסרי דת, מוגדרת ברלין כבירת האתאיזם באירופה. 19.4% מהתושבים הם נוצרים פרוטסטנטים, 9.4% נוצרים קתולים, 2.7% נוצרים המשתייכים לכנסיות אחרות ו-8.8% מוסלמים. פחות מ-0.3% מתושבי ברלין רשומים כיהודים.

השפות הזרות המדוברות ביותר בברלין לצד גרמנית הן טורקית, אנגלית, ערבית, רוסית ופולנית.

פוליטיקה

בניין הרייכסטאג שבו שוכן הפרלמנט הגרמני

שער ברנדנבורג, אחד מסמליה המפורסמים של ברלין

לברלין ייצוג של 4 קולות בפרלמנט הגרמני, ומאז שנת 2001 המפלגה השלטת היא המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. ראש עיריית ברלין בשנים 2001–2014, ששימש גם כראש ממשלת מדינת ברלין, היה קלאוס ווֹבֶרייט (Klaus Wowereit), בעל מעשי סדום לא צנועים מוצהר. הבחירות האחרונות התקיימו ב-14 בדצמבר 2014, אז נבחר מיכאל מילר.

כלכלה

פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו להמכלול ועזרו לעדכן אותו.

התוצר המקומי הגולמי של ברלין הסתכם ב-2010 ב־94.7 מיליארד אירו. תיירות מהווה מקור הכנסה משמעותי בברלין, ובשנת 2011 הגיעו לעיר כ-9.8 מיליון תיירים.

בניגוד לערי בירה אחרות באירופה, כמו לונדון, פריז ומדריד, נחשבת עלות המחיה בברלין לנמוכה בהשוואה ליתר חלקי גרמניה. שכר הדירה הממוצע בברלין שווה לכשני שלישים מזה שבקלן ולכמחצית מזה שבמינכן. ברלין היא מהעניות שבערי גרמניה, וסובלת מחוב חיצוני. שיעור האבטלה ומקבלי קצבאות הסעד בה גבוה יחסית (כ-15% ב-2005) בין היתר בגלל הנסיבות הכלכליות והדמוגרפיות של איחוד העיר לאחר נפילת חומת ברלין.

תרבות

ברלין היא אחת מבירות התרבות האירופיות, ובה 48 מוזיאונים ממלכתיים ועוד עשרות מוזיאונים פרטיים. בעיר פועלות בין השאר התזמורת הפילהרמונית של ברלין, התזמורת הסימפונית של ברלין, תזמורת הקונצרטהאוס של ברלין, התזמורת הסימפונית הגרמנית, והתזמורת הממלכתית של ברלין המשמשת כתזמורת האופרה של ברלין. כמו גם שלושה בתי אופרה. ב-1988 נבחרה העיר להיות "בירת התרבות האירופית".

בברלין ארבע אוניברסיטאות (האוניברסיטה החופשית של ברלין, אוניברסיטת הומבולדט, האוניברסיטה הטכנית של ברלין והאוניברסיטה האמנותית) ו-14 מכללות, בהן לומדים כ-140 אלף סטודנטים.

אונסק"ו הכריזה על שני אתרי מורשת עולמית בברלין: הארמונות והגנים של ברלין ופוטסדם (בשנת 1990) ואי המוזיאונים (Museumsinsel) (בשנת 1999).

בעשור השני של המאה ה-21 נחשבת ברלין בעיני רבים לבירת התועבה באירופה; במיוחד נכון הדבר לגבי רובע שנברג.

אדריכלות

ברלין מפורסמת בעיקר בזכות החצרות המצויות ברחבי העיר המשמשות בתור רחבות קטנות עם בתי קפה וחנויות, חלקם אף עם גינות. לפי חזונו של היטלר תוכננה ברלין להיות מרכז מטרופולין בינלאומי עם שדרה רחבה שתחילתה בשער ברנדנבורג וסופה בהיכל ענק. האדריכל אלברט שפר תכנן לסיים את הבנייה תוך 10 שנים, אך התוכנית לא יצאה לפועל עקב מלחמת העולם השנייה.

תחבורה

הרכבת העילית של ברלין - S-Bahn (אֶס-בָּאן)

נמל התעופה ברלין טגל

הרכבת התחתית של ברלין - U-Bahn (אוּ-בָּאן)

את העיר ברלין משרתים שני נמלי תעופה בינלאומיים קטנים אשר שרדו מתקופת המלחמה הקרה: טגל שנמצא בצפון מערב העיר ואשר שירת בעבר את מערב ברלין ושנפלד, שנמצא מדרום מזרח לברלין במדינת ברנדנבורג ואשר שירת, בעבר, את מזרחהּ. בשנת 2008 עברו דרכם למעלה מ-21 מיליון נוסעים. שדה התעופה השלישי של העיר, טמפלהוף, נסגר בשנת 2008 כחלק מהכוונה של רשות שדות התעופה של ברלין להעביר את כל התנועה האווירית של העיר לשדה תעופה חדש שנבנה בשנפלד, ועתיד היה להיפתח בשנת 2012 ולהיקרא נמל התעופה הבינלאומי ברלין ברנדנבורג. בשל עיכובים בתכנון אמור שדה התעופה החדש להיפתח בשנת 2017 או 2018. כחלק מתוכנית זו אמור להיסגר גם טגל, ושטח שדה התעופה שנפלד אמור להשתלב בשדה התעופה החדש.

בעיר פועלת מערכת האס-באן - מערכת רכבות המופעלת על ידי חברת אס-באן ברלין בע"מ (S-Bahn Berlin GmbH), שאורך מסילותיה 331.5 ק"מ ובה נוסעים מדי שנה כ-375.8 מיליון נוסעים (נכון לשנת 2006) ומערכת האוּ-באן, המופעלת על ידי חברת ברלינר פרקרסבטריבה – Berliner Verkehrsbetriebe‏ (BVG), שאורך מסילותיה 144.2 ק"מ ונוסעים בה 171.3 מיליון נוסעים מדי שנה.

כמו כן פועלות בעיר מערכת אוטובוסים שאורך קוויהם 1,626 ק"מ, המשרתת 407.1 מיליון נוסעים מדי שנה, ומערכת מעבורות המופעלות שתיהן על ידי חברת ברלינר פֿרקרסבטריבה (BVG). בעיקר במזרח ברלין פועלת מערכת חשמליות. כל מערכות התחבורה בעיר מקושרות, וכרטיסי הנסיעה משרתים את כולן ומאפשרים מעבר ממערכת אחת לשנייה. הכרטיסים מסווגים לפי אזור: אזור A (מרכז ברלין), אזור B (שאר ברלין) ואזור C (הפרברים, נמל התעופה ברלין שנפלד, העיר פוטסדאם ועוד). קיימים כרטיסי-נסיעה לאזורים AB, BC ו-ABC, בין לנסיעה אחת, לארבע נסיעות, ליום שלם או לשבוע. מערכת מסילות ברזל חוצה את מרכז ברלין ממערב למזרח ומצפון לדרום. מערכת זו משרתת הן את האס-באן והן את הרכבות הבינעירוניות העוברות דרך העיר. סביב מרכז העיר עוברות רכבות אס-באן מס' 41 ו-42 במסלול מעגלי. מסילה זו נקראת ה"רינגבאן" (רכבת הטבעת).

יהודי ברלין

קובץ:Burning Synagoge Kristallnacht 1938.jpg

בית כנסת בברלין עולה בלהבות במהלך ליל הבדולח

בית הכנסת החדש ב-1865

הימצאות יהודים בעיר נזכרת ברשומות לראשונה ב-1295. הם התגוררו ברחוב היהודים של ברלין. ב-1348, בימי המוות השחור, נערכו בהם פרעות והשורדים גורשו. העדה קמה מחדש ב-1354. ב-1446 גורשו היהודים מכל ברנדבורג, אך הותר להם לחזור לאחר שנה. ב-1510 התחוללה בעיר עלילת דם: חמישים הומתו והיתר גורשו. הצו בוטל ב-1539 והנסיך יואכים השני מברנדנבורג מינה את יהודי החצר ליפולד מפראג למנהל המטבעה. עם מות הנסיך הואשם ליפולד בהרעלתו והוצא להורג. צו הגירוש חודש ב-1573, והפעם "לעדי עד".

ב-21 במאי 1671 התיר פרידריך וילהלם הראשון, הנסיך הבוחר מברנדנבורג ל-50 משפחות יהודיות אמידות, שנדדו לאחר גירוש וינה שנה קודם לכן, להתיישב בעיר. ב-1672 קודש בית הקברות היהודי הישן בברלין, וב-1714 נחנך בית-כנסת של קבע בסמטת היידרויטר. על העדה הוטלו מסים כבדים והגבלות רבות. ב-1700 היא מנתה כ-1,000 איש. במהלך המאה היו כמה מראשיה עשירים ומקורבים לשלטון, בראש ובראשונה דניאל איציג. יהודי החצר העשירים, בקהילה שחסרו בה יסודות מסורתיים חזקים, הפכו לערוץ חשוב שקלט את השפעות הסביבה הנוצרית והביא למפנה ערכים הדרגתי ביהדות גרמניה ובאקולטורציה גוברת שלהם. הם הפכו לפטרונים למשה מנדלסון ותלמידיו, והעיר למוקדה של תנועת ההשכלה היהודית. ב-1778 פתח דוד פרידלנדר את בית-הספר "חברת חינוך נערים" (בגרמנית: Jüdische Freyschule), מוסד החינוך הראשון ביהדות אשכנז בו נלמדו גם מקצועות חול. בברלין פעלו אף הסלונים הספרותיים של רחל ורנהגן והנרייטה הרץ. ב-1812 הוענקה אמנציפציה לכל יהודי פרוסיה. ההשכלה קצרת-הימים דעכה עוד קודם, ושכבת העלית בעדה פנתה לטמיעה מלאה, לרוב תוך משבר זהות והתפרקות ממורשתם שעוררו יאוש בלב מחנכים כיום-טוב ליפמן צונץ. בשנות ה-30 התנצרו בברלין חמישים איש מדי שנה.

הציבור היהודי בעיר גדל במהירות: מ-3,292 ב-1812 ל-11,840 ב-1852 ול-28,000 בסוף העשור. הצפיפות הביאה לבניית בית הכנסת החדש ב-1859. הקהילה המרכזית כביתר גרמניה הורכבה מרוב ליברלי וממיעוט אורתודוקסי קטן שנותרו מאוחדים. אברהם גייגר עצמו כיהן בה בין 1869 ל-1874. מאותה שנה ועד השואה הועסקו בה 30 רבנים, 18 ליברלים (בדרך כלל רפורמים מתונים) ו-12 אורתודוקסים, והיא החזיקה תשעה ושבעה בתי-כנסת לכל זרם בהתאמה. לצד הקהילה המרכזית התקיימו שתי קהילות זעירות: הרפורמית הקיצונית שייסד "הרב" שמואל הולדהיים והאורתודוקסית הבדלנית שהקים הרב עזריאל הילדסהיימר. כמו כן, התקיימו בעיר שניים משלושת המוסדות להכשרת רבנים בגרמניה: בית-המדרש האורתודוקסי של הילדסהיימר ובית הספר הגבוה למדעי היהדות הרפורמי. הקהילה הראשית הפעילה מגוון מוסדות רווחה, ובשנות ה-30 היו לה 70,000 חברים משלמי מסים.

ב-1933 עם עליית הנאצים לשלטון התגוררו בבירה 160,000 יהודים, כשליש מכלל האוכלוסייה היהודית בגרמניה. הם קופחו ונרדפו על ידי המשטר. בשנים הבאות הצליחו 90,000 להגר, ועוד 55,000 נרצחו בשואה; גירוש ראשון לפולין נערך ב-18 באוקטובר 1941. 7,000 התאבדו. ב-16 ביוני 1943 הוכרזה ברלין "יודנריין", אם כי למעשה התגוררו בה לפני תום המלחמה 5,990 יהודים ברישיון, רובם נשואים לבני-זוג אריים, ועוד כמה אלפים במחתרת. הקהילה התאוששה באיטיות לאחר 1945. לצד היהודים המקומיים, יש מספר גדול של מהגרים יהודים מברית-המועצות כמו גם ישראלים.

רבני הקהילה

הרב הברלינאי הראשון הידוע בשמו מן הרשומות, היה הרב "Cain", כנראה גרסה של השם העברי "חיים". הוא כיהן בעיר במחצית השנייה של המאה ה-17. אחריו כיהן הרב יצחק בנימין וולף המכונה ליבמן. אחריו הרב שמעיה המכונה סימון בֶּרֶנד. אחריו כיהן הרב אהרן בנימין וולף, בנו של הרב יצחק בנימין וולף. הרב הבא היה רבי מיכאל חסיד שנפטר באדר ה'תפ"ח (פברואר 1728). אחריו כיהן הרב משה אהרן מלבוב שכיהן עד אז כרבה של לייפניק. אחריו כיהן רבי נפתלי הירש מירל'ס, ואחריו בנו רבי דוד פרנקל מחבר "קרבן העדה", ואחריו רבי אהרן הירש המכונה "אהרן מגזע צבי", מחבר "מנחת אהרן", שכיהן בעיר עד שעבר לכהן ברבנות שוואבך. אחריו כיהן רבי צבי הירש לוין.

לאחר פטירת הרב לוין, נעשה מינוי רב חדש לקהילה המפולגת סביב שאלת הרפורמה ביהדות, לעניין סבוך עד בלתי אפשרי. מאז פטירת הרב לוין בשנת 1800 לא נבחר איש למשרה, בשנת 1842 הוצעה המשרה לרב זכריה פרנקל אך זה דחה את ההצעה ביודעו כי רוקנה משלל סמכויותיה. במשך שנים אלו מילא את תפקידיו הדתיים של הרב, עוזרו של הרב לוין, הרב מאיר וייל שקיבל את התואר סגן הרב הראשי. לאחר פטירתו (1825) נשא במשרת הרב, הרב יעקב יוסף אטינגר שכיהן עד אז כראש בית הדין של הקהילה, ולאחר פטירתו ב-1860, כיהן תחתיו סגנו הרב אלחנן רוזנשטיין. שני רבנים אלו שימשו כרבני העיר בעלי סמכויות מוגבלות ולצדם פעל הדרשן מיכאל זקש כעוזר הרב, ולאחר פטירת הרב אטינגר כרב לצדו של הרב רוזנשטיין. עם פטירת הרב זקש ב-1864 התחדשה המחלוקת והרב הרפורמי יוסף אווב התמנה כרב, חזן, ומנהיג הקהילה של בית הכנסת החדש בברלין. אחריו נבחר "הרב" אברהם גייגר והקהילה המקומית התפצלה, כאשר אנשי האורתודוקסיה והשמרנים פרשו מהקהילה הכללית והתארגנו כקהילה נפרדת. ב 1997 נתמנה לרב הראשי לגרמניה ואב"ד ברלין הרב יצחק ארנברג שכיהן לפני כן כרב הראשי במינכן וכרב קהילת המזרחי בווינה אוסטריה. ב-2012 התמנה הרב יהודה טייכטל לרב קהילה בברלין, שנים רבות אחר שכיהן כשליח חב"ד הראשי בגרמניה.

אתרים מרכזיים בעיר

אנדרטאות

• אנדרטה לזכר יהודי אירופה שנרצחו (Denkmal für die ermordeten Juden Europas)
• בית המשמר החדש (ה"נויה ואכה")
• הספרייה הריקה (Die Bibliothek) של האמן מיכה אולמן.
• חומת ברלין
  • איסט סייד גאלרי (East-Side Gallery)
• עמוד הניצחון של ברלין (Siegessäule)
• צ'ק פוינט צ'ארלי (Checkpoint Charlie)
• שער ברנדנבורג (Brandenburger Tor)

ארמונות

• ארמון שרלוטנבורג (Schloß Charlottenburg)
• ארמון בלוו (Schloß Bellevue)

כנסיות

• הקתדרלה של ברלין (Berliner Dom)
• כנסיית הזיכרון על שם הקייזר וילהלם (Kaiser-Wilhelm-Gedächtniskirche)
• קתדרלת הדוויג ה"קדושה"
• הקתדרלה הצרפתית
• הקתדרלה הגרמנית

מבני שלטון

• בניין הרייכסטאג (Reichstag)
• מגדל הטלוויזיה של ברלין ה"פרנזיטורם" (Fernsehturm) - המבנה הגבוה בברלין

מוזיאונים

להלן המוזיאונים הגדולים והמפורסמים ביותר בעיר:

• אי המוזיאונים (Museuminsel)
  • מוזיאון בודה
  • מוזיאון פרגמון (Pergamonmuseum)
  • המוזיאון הישן
  • המוזיאון החדש
  • הגלריה הלאומית הישנה
• המוזיאון היהודי (Jüdisches Museum)
• מוזיאון הבית ליד צ'ק פוינט צ'ארלי
• המוזיאון הגרמני להיסטוריה (הצויגהאוס)
• מוזיאון הטבע (Museum für Naturkunde)
• אזור הקולטורפורום (Kulturforum)
  • הגלריה הלאומית החדשה
  • גמלדה-גאלרי
• מרטין גרופיוס באו
• מוזיאון גרמניה המזרחית
• מוזיאון ההווה בהמבורגר באנהוף
• המוזיאון לפרהיסטוריה ולהיסטוריה קדומה
• המוזיאון הגרמני לטכנולוגיה
• המוזיאון האתנולוגי (ברלין)
• טופוגרפיה של הטרור

לרשימת כל הערכים בוויקיפדיה העברית בנושא מוזיאונים בברלין, ראה ברלין: מוזיאונים

מרכזי קניות וחנויות

• קה דה וה (KaDeWe - Kaufhaus des Westens)
• אירופה סנטר
• סוני סנטר
• LP12 (גר')

פארקים וגנים

• טירגארטן (Tiergarten)
• האגם הלבן (WeißerSee)
• גן החיות של ברלין
• פארק טרפטו
• מכלאת הדובים של ברלין
• פון-דר-שולנבורג פארק

מתקני ספורט

• האצטדיון האולימפי (Olympiastadion)
• היכל מקס שמלינג
• מרצדס-בנץ ארנה

רחובות ושדרות

• אונטר דן לינדן (Unter den Linden)
• הקו'דאם (קורפירסטנדאם) (Kurfürstendamm)
• שדרת קרל מרקס (Karl-Marx-Allee)
• רחוב ה-17 ביוני (Straße des 17. Juni)
• יודנשטרסה (בגרמנית: Jüdenstraße- רחוב היהודים)
• פרידריכשטראסה (Friedrichstraße)
• זונן אלה (Sonnenallee)

מבני תרבות

• פרידריכשטאטפאלאסט - תיאטרון קברט ומחזות-זמר מפורסם
• בית תרבויות העולם (Haus der Kulturen der Welt)

כיכרות

• פאריזר פלאץ (כיכר פריז - Pariser Platz)
• פוטסדאמר פלאץ (Potsdamer Platz)
• אלכסנדרפלאץ (Alexanderplatz)
• ככר בבל (Bebelplatz)
• כיכר ברייטשייד (Breitscheidplatz)
• כיכר ויקטוריה לואיזה (Viktoria-Luise-Platz)
• האקשר מרקט

ערים תאומות

עיינו גם בפורטל פורטל ברלין הוא שער לכל הערכים והנושאים אודות ברלין. בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים בברלין על כל רובדיה: גאוגרפיה, היסטוריה, חברה, תרבות ועוד.

עיינו גם בפורטל פורטל גרמניה הוא שער לכל הנושאים הקשורים למדינת גרמניה. בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים באומה הגרמנית על כל רבדיה: היסטוריה, גאוגרפיה, תרבות, כלכלה, חברה, ספורט ועוד.

לוס אנג'לס, ארצות הברית (1967) פריז, צרפת (1987) מדריד, ספרד (1988) איסטנבול, טורקיה (1989) ורשה, פולין (1991) מוסקבה, רוסיה (1991) בודפשט, הונגריה (1991) ג'קרטה, אינדונזיה (1993) טשקנט, אוזבקיסטן (1993)

מקסיקו סיטי, מקסיקו (1993) בייג'ינג, סין (1994) טוקיו, יפן (1994) בואנוס איירס, ארגנטינה (1994) פראג, צ'כיה (1995) וינדהוק, נמיביה (2000) לונדון, בריטניה (2000) חולון, ישראל (1970 - 1989, אז הומר לברית עם שכונת מיטה, ובהמשך - עם רובע מיטה)

לקריאה נוספת

• פרדריק טיילור, חומת ברלין: 13 באוגוסט 1961- 9 בנובמבר 1989, (מאנגלית: עדי גינצבורג-הירש), הוצאת מטר, תל אביב תשס"ט, 2008.
• נעמה בלונדר ומישה ברזניאק, ערים מבפנים - ברלין ברלין מהיבט אדריכלי, אוגוסט 2012
• רוג'ר מורהאוז, ברלין במלחמה: חיים ומוות בבירתו של היטלר, אור יהודה: דביר, 2012.
• פרנץ הסל, שיטוטים בברלין, הוצאת כרמל, 2016.

קישורים חיצוניים

• אילנה גרף, ברלין: עיר של ניגודים
• ברלין מדריך לונלי פלנט באתר ynet
• מדריך מסע אחר לברלין
• ברלין, הקהילה היהודית, מאמר באתר "דעת".
• ברלין: שער מקומי, ריכוז תמונות, כתבות ומידע בערוץ התיירות של ynet.
• מדריך אזורי העיר (בעברית)
• אסתר זנדברג, אולי עוד 650 שנה, באתר עכבר העיר, 23 באפריל 2009
• מסע אחר אונליין‏, ברלין: לחרוש את העיר בלי להוציא יורו (כמעט), באתר וואלה!‏, 19 באוגוסט 2011

• רונית דומקה, העיר שמייצרת סטארט־אפ חדש בכל 20 שעות, באתר TheMarker
• טל שלו, ‏אמנות רחוב בברלין – סיור במוזיאון הפתוח הגדול ביותר בברלין, באתר GoTravel
• סרטון: ברלין 1945
• אליעזר ליזר בר הר"ר מאיר לאנדסהוטה, תולדות אנשי השם ופעולתם; בעדת ברלין, ברלין 1884
• אסף אוני, ברלין, ‏כאורך הגלות: הקהילה היהודית בברלין שוב בבעיה, באתר גלובס, 29 בספטמבר 2017