צ'ק פוינט צ'ארלי
צ'ק פוינט צ'ארלי (מאנגלית: Checkpoint Charlie, "נקודת ביקורת C") הוא השם שהעניקו בעלות הברית המערביות למעבר הגבול הנודע ביותר בחומת ברלין שבין ברלין המערבית לברלין המזרחית בתקופה המלחמה הקרה, תקופה בה הייתה העיר ברלין חצויה לשני חלקים.
צ'ק פוינט צ'ארלי הפך גם לסמל בספרות הריגול הקשורה למלחמה הקרה, שהתפתחה במערב בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים. המעבר היה בשימוש במשך 28 שנים, במקביל לקיומה של החומה, ולאחר התפוררות הגוש המזרחי ואיחוד גרמניה ב-1989 הפך לאחד מאתרי התיירות הפופולריים בעיר.
מקור השם
השם צ'ארלי לקוח מהאות C באלפבית הפונטי של כוחות נאטו, והוא מציין את מספרה של נקודת המעבר בארגון - נקודה מספר 3. נקודות ביקורת אחרות ששימשו את הכוחות בגרמניה היו צ'ק פוינט אלפא (מעבר A), בהלמשטט, שהייתה נקודת הביקורת המרכזית מגרמניה המערבית למזרחית בגבול ביניהן (ונקראה גם מעבר הלמשטט-מרינבורן) וצ'ק פוינט בראבו (נקודת ביקורת B), בוואנזה, מדרום מערב לעיר ברלין. הסובייטים קראו למעבר בפשטות "מעבר פרידריכשטראסה" (КПП Фридрихштрассе) ואילו המזרח-גרמנים, שראו בנקודה מעבר גבול לכל דבר, כינוהו "מעבר גבול פרידריך-צימרשטראסה" (Grenzübergangsstelle Friedrich-/Zimmerstraße).
רקע
לאחר חלוקת גרמניה נותרו חלקים גדולים מהגבול בין מזרח-גרמניה למערב-גרמניה פתוחים ואפשרו מעבר קל ממדינה למדינה. ב-1952, בהתאם לגישה הסובייטית שדגלה בשליטה בתנועות לאומיות באמצעות הגבלת ההגירה, נמתחה לאורך 1,355 הקילומטרים של הגבול בין הגרמניות גדר תיל שנועדה למנוע הגירה ממזרח למערב, כשמצדה המזרחי אזור חיץ שבאזורים אחדים הגיע עד לרוחב של 5.6 קילומטר, עם שבכות פלדה, שבילי טשטוש ושדות מוקשים.
אולם, בברלין נותר הגבול בין חלקיה השונים של העיר פרוץ ברובו, ועד מהרה הפכה ברלין לנתיב ההימלטות הראשי מהגוש המזרחי מערבה. עד שנת 1961 נמלטו 3.5 מיליון מאזרחי מזרח-גרמניה למערב דרך ברלין, ודלדלו את אוכלוסייתה של המדינה ב-20%. מכיוון שהמהגרים היו ברובם צעירים ומשכילים, התעורר במזרח חשש מפני בריחת מוחות למערב, והתמוטטות הכלכלה בשל המחסור באנשי מקצוע.
ב-13 באוגוסט 1961 פרסה מזרח-גרמניה גדר תיל סביב העיר ברלין, שהפרידה את חלקה המערבי ממזרח-גרמניה בכלל ומהחלק המזרחי של העיר בפרט. יומיים לאחר מכן שוטרים ומהנדסים צבאיים החלו בבניית חומת בטון קבועה.
נקודת הביקורת
נקודת הביקורת צ'ק פוינט צ'ארלי הייתה ממוקמת ברובע פרידריכשטאט, בצומת הרחובות פרידריכשטראסה, צימר ומאואר (זהו צירוף מקרים אירוני: מאוארשטראסה בגרמנית פירושו "רחוב החומה", אך שם הרחוב ניתן לו שנים רבות לפני בניית חומת ברלין), על הגבול שבין רובע קרויצברג שבשליטת האמריקאים לרובע מיטה שבשליטת הסובייטים. הנקודה יועדה להיות מעבר הגבול היחיד - ברכב או ברגל, לזרים ולאנשי כוחות בעלות הברית. נקודת גבול נוספת לזרים הייתה גם תחנת הרכבת ברחוב פרידריך, אך אנשי כוחות בעלות הברית לא הורשו לעבור דרכה.
מכיוון שהייתה נקודת הביקורת הבולטת ביותר לאורך חומת ברלין, הפכה צ'ק פוינט צ'ארלי למוטיב מרכזי בסרטי ריגול ובמותחנים. בית הקפה "אדלר", ששכן בסמוך לצד המערבי של הנקודה, היה נקודה מועדפת על מבקרים, גורמים רשמיים ואנשי כוחות הביטחון לתצפית אל מזרח העיר. הסובייטים המשיכו ופיתחו את הצד המזרחי של הנקודה, ובנו מלבד החומה גם מגדל תצפית, מחסומים מוצלבים, ונקודות ביקורת מרובות נתיבים למכוניות ולנוסעיהן. בצד המערבי לא הוקמו מעולם מבני קבע, מכיוון שבעלות הברית סירבו להכיר בחומת ברלין כגבול בינלאומי. כוחות המערב הסתפקו בצריף עץ צנוע שהוחלף רק בשנות ה-80 במבנה מתכת גדול יותר (שמוצג כיום במוזיאון בעלות הברית במערב ברלין).
תקריות
עימות בין טנקים סובייטים ואמריקנים באוקטובר 1961
זמן קצר לאחר הקמת חומת ברלין נוצר עימות בין טנקים סובייטים ואמריקנים משני צידי צ'ק פוינט צ'ארלי. העימות החל ב-22 באוקטובר סביב השאלה האם יש לשומרים המזרח-גרמנים סמכות לבדוק את מסמכיו של דיפלומט אמריקני שעבר למזרח ברלין. בתוך חמישה ימים ניצבו 10 טנקים בכל אחד מצידי המעבר, במרחק של לא יותר מ-100 מטרים ממנו. העימות הסתיים בשלום ב-28 באוקטובר.
ניסיונות בריחה
- על אף שממשלת מזרח-גרמניה גילתה יעילות רבה בבניית החומה ב-1961, התגלו לאורך השנים שיטות רבות לברוח ממזרח העיר. לאחר הקמת צ'ק פוינט צ'ארלי הוצב בה רק שער. אזרח של מזרח-גרמניה נהג את מכוניתו דרך השער וניפץ אותו, ולאחר מכן הוצב מוט לרוחב המעבר.
- אזרח אחר שניסה להימלט נהג במכונית עם גג פתוח שהשמשה הקדמית שלה הוסרה, וכשהתקרב למחסום החליק מתחת למוט. ניסיון בריחה נוסף באותה שיטה הצליח שבועיים לאחר מכן, והביא את שלטונות מזרח-גרמניה להנמיך את המוט ולהוסיף דוקרנים.
- בשנת 1974 הגיע שוטר מזרח-גרמני בשם בורקהרד נירינג לצ'ק פוינט צ'ארלי כשהוא לבוש מדים וחמוש בתת-מקלע, שבו השתמש כדי לקחת פקח גבולות מזרח-גרמני כבן ערובה, וניסה להשתמש בו כמגן חי כדי להגיע לצד המערבי של המעבר. הוא נורה בידי צלפי השטאזי שהיו מוצבים במקום, ומת מפצעיו תוך זמן קצר.
ההפגנות סביב מותו של פטר פכטר
ב-17 באוגוסט 1962 נורה ונפצע באגן הירכיים נער מזרח גרמני בשם פטר פכטר בידי שומרים מזרח-גרמנים בעת שניסה להימלט ממזרח ברלין. גופו הסתבך בתיל הדוקרני והוא החל לדמם למוות, אל מול עדשות המצלמה של התקשורת העולמית. חיילים אמריקנים לא יכלו לחלץ אותו מכיוון שעדיין נותר מטרים אחדים בתוך האזור הסובייטי, והשומרים המזרח-גרמנים לא רצו להתקרב אליו כדי לא להתגרות בחיילים בצד המערבי, שאחד מהם ירה בשומר גבולות מזרח-גרמני רק ימים ספורים קודם לכן. רק לאחר כשעה חילצו המזרח-גרמנים את גופתו של פכטר.
בצד האמריקני של צ'ק פוינט צ'ארלי התארגנה הפגנה ספונטנית נגד מעשיהם של המזרח-גרמנים וחוסר המעש של המערב. כמה ימים מאוחר יותר סקלו המפגינים באבנים אוטובוסים סובייטים שהיו בדרכם לאנדרטת המלחמה הסובייטית בטירגארטן, באזור הבריטי של העיר, והסובייטים נאלצו ללוות את האוטובוסים עם נגמ"שים, עד שנאסר עליהם המעבר לאנדרטה דרך צ'ק פוינט צ'ארלי. בתחילת ספטמבר נפרסו באמצע הלילה יחידות של צבאות המערב מצוידות בתחמושת חיה ובכלי רכב, כדי לאכוף את האיסור. עד פירוק החומה לא נעשה שימוש בתחמושת זו, גם לאחר שב-1973 ירו שומרים מזרח-גרמנים בנשק אוטומטי לעבר הצד האמריקני, והותירו חורי כדורים במבנה של צ'ק פוינט צ'ארלי.
צ'ק פוינט צ'ארלי במאה ה-21
החומה נפתחה בנובמבר 1989 למעבר ממזרח גרמניה למערב, אך צ'ק פוינט צ'ארלי המשיך לשמש כנקודת גבול רשמית למעבר זרים ודיפלומטים עד לאיחוד גרמניה באוקטובר 1990, אז הוסר גם המבנה ששימש את החיילים האמריקנים. נתיב החומה מסומן כיום ברחוב באמצעות שורת לבנים. העתקים של המבנה ושל השלט שציין את נקודת הביקורת הוקמו בנקודה בה היה מעבר הגבול המקורי. המבנה עצמו הוחלף כמה פעמים, אך אף אחד מן ההעתקים אינו דומה למבנה שהוסר ב-1990 שהיה גדול בהרבה ולא היה מוקף בשקי חול.
סמוך למיקום נקודת הביקורת נמצא הבניין שליד צ'ק פוינט צ'ארלי (בגרמנית: Haus am Checpoint Charlie), מוזיאון פרטי שפועל מאז 1963, שעבר גם הוא למבנה חדש לאחר נפילת החומה. שני החיילים שמצולמים בשלט הזיכרון בצ'ק פוינט צ'ארלי, רוסי ואמריקני, היו מוצבים שניהם בעיר ברלין בתחילת שנות ה-90.
מגדל השמירה בצד המזרחי של צ'ק פוינט צ'ארלי נהרס בשנת 2000 במבצע סודי, כדי לפנות מקום לבנייני משרדים ושטחי מסחר. תושבי העיר ניסו להתנגד להריסתו, אך מכיוון שלא הוכרז מעולם כאתר היסטורי, ההתנגדות נכשלה. עד היום לא נבנה דבר במקומו של המגדל, ותוכניות הפיתוח שהוצגו טרם הריסתו נגנזו. מאז 2006 מוצגים על הקירות לאורך הרחובות פרידריך וצימר לוחות מידע ותמונות על ניסיונות הבריחה, הרחבת המעבר, חשיבותו כנקודת מפתח במלחמה הקרה, והעימות של שנת 1961. שחקנים לבושים במדי שוטרים צבאיים מציעים כיום לתיירים להצטלם איתם בנקודת הביקורת תמורת תשלום, ולצדם פועלים דוכני מזכרות רבים.
בסמוך למוזיאון נמצא שריד מקורי מחומת ברלין, עמוד מהגדר שעליו מוטבעת החותמת "הרפובליקה הדמוקרטית של מזרח ברלין" והכוכב האדום התלוי אשר סימל את ברלין המזרחית.
גלריה
|
לקריאה נוספת
- פרדריק טיילור, חומת ברלין: 13 באוגוסט 1961 - 9 בנובמבר 1989 (מאנגלית: עדי גינצבורג-הירש), הוצאת מטר, תשס"ט, 2008.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צ'ק פוינט צ'ארלי |
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
ברלין | ||
21655785צ'ק פוינט צ'ארלי