שדרות קרל מרקס

שדרת קרל מרקס (בגרמנית: Karl Marx Allee) היא שדרה מונומנטלית שנבנתה בסגנון קלסיציזם סטליניסטי בברלין המזרחית בירת גרמניה המזרחית, בין השנים 1952 ל-1960.

היסטוריה

בין ה-21 בדצמבר 1949 ל-13 בנובמבר 1961 נקראה השדרה שדרת סטלין (Stalinallee), לכבוד יום הולדתו ה-70 של סטלין, אך שמה שונה לשדרת קרל מרקס כחלק מפעולות הדה-סטליניזציה של ניקיטה חרושצ'וב מנהיג ברית המועצות. פרויקט שדרת קרל מרקס היה פרויקט הדגל של תוכנית השיקום של גרמניה המזרחית לאחר מלחמת העולם השנייה. אדריכלה הראשי של השדרה היה הרמן הנסלמן.

ב-3 בפברואר 1952 הונחה אבן הפינה לשדרת סטלין. ב-1960 סיימו לבנות את רוב השדרה. אורכה של השדרה קרוב לשני ק"מ ורוחבה 89 מטר. בקומות הקרקע ישנן חנויות ובקומות שמעליהן מצויים בתי הדירות. רוב המבנים של השדרה מכוסים בקרמיקה מעוצבת בתבליטים ופסלונים. בתקופה של גרמניה המזרחית נערכו בשדרה מצעדי אחד במאי.

התקוממות 1953

ערך מורחב – המרד המזרח גרמני

ב-17 ביוני 1953 היוותה שדרת קרל מרקס מוקד להפגנות שבוצעו על ידי פועלי הבנייה שבנו אותה. הם צעדו לאורך השדרה לעבר משרדי הממשלה ומחאו על כך שגם לאחר מות סטלין, כאשר ציפו להורדת נטל מהפועלים, העלתה ממשלת גרמניה המזרחית את המכסות ב-10% בלא תוספת תשלום. ההתקוממות הסתיימה עם הרוגים ופצועים רבים ורבים נוספים שנשלחו לכלא.