כלכלת גרמניה
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ערך חלקי ביותר; כלכלה היא לא רק נתונים ומספרים.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ערך חלקי ביותר; כלכלה היא לא רק נתונים ומספרים. |
 | |
| פרנקפורט היא מרכז פיננסי של גרמניה | |
| דירוג עולמי | תמ"ג: 3; תמ"ג לנפש: 27 |
|---|---|
| מטבע | אירו |
| סטטיסטיקה | |
| תמ"ג | 4,456,081 |
| תמ"ג לנפש | 52,827 |
| צמיחה כלכלית | 1.50% (דירוג: 153; הערכה לשנת 2015) |
| מדד ג'יני | 27.0 (דירוג: 133; 2006) |
| כוח עבודה | 45,040,000 (הערכה לשנת 2015) |
|
הנתונים מבוססים בעיקר על: ספר העובדות העולמי של ה-CIA הסכומים הנקובים בדולרים בערך זה, הכוונה לדולר אמריקאי, אלא אם כן צוין אחרת | |
כלכלת גרמניה, על פי מדדים כלכליים מקובלים, היא הראשונה בגודלה באירופה. מאז איחוד גרמניה לכדי מדינת לאום, המדינה תועשה במהרה ורשמה זינוק כלכלי עצום. נכון לשנת 2017, היא החמישית בגודלה בעולם במונחי תוצר לאומי גולמי (ביחס לכוח הקנייה), אחרי סין העממית, ארצות הברית, הודו ויפן. נכון לשנת 2016 גרמניה היא היצואנית השלישית בגודלה בעולם, ומייצאת שירותים וסחורות בסך של 1.21 טריליון אירו. שותפות הסחר העיקריות שלה כוללות את צרפת, ארצות הברית, הממלכה המאוחדת, איטליה והולנד.
גרמניה ענייה יחסית במוצרי גלם. רק ליגניט ומלח אשלג זמינים בכמויות משמעותיות מבחינה כלכלית. תחנות כוח לשריפת ליגניט הן ממקורותיה העיקריים בגרמניה להפקת חשמל. נפט, גז טבעי ומשאבים נוספים, על פי רוב, מיובאים ממדינות אחרות. גרמניה מייבאת כשני שלישים של האנרגיה אותה היא צורכת. המדינה ידועה בתעשיותיה בתחום ההנדסה, בעיקר כלי רכב, מכונות, מתכות וסחורות כימיות.
גרמניה היא היצרנית מובילה בעולם של טורבינות הרוח וטכנולוגיית הכוח הסולאריות. 37 מתוך 500 החברות בעלות המניות הגדולות ביותר בשוק, הנמדדות על פי פדיון, בסיסן בגרמניה. ב-2010 עשר הגדולות היו קבוצת פולקסווגן, אליאנץ, E.ON, דיימלר AG, סימנס, Metro AG, דויטשה טלקום, מינכן רה, BASF ו-BMW.
נכון לספטמבר 2008, כפי שנמדד לפי הסטנדרטים של ארגון העבודה הבינלאומי, שיעור האבטלה הגרמני עמד על כ-4.7%.
היסטוריה כלכלית
רקע
עד שנת 1800, גרמניה הייתה כפרית ברובה, עם מעט מרכזי מסחר עירוניים. במאה ה-19 חל שלב של צמיחה כלכלית מהירה ומודרניזציה, בייחוד בתחום התעשייה הכבדה. בשנת 1900 היא הפכה לכלכלה הגדולה ביותר באירופה, גורם ששיחק תפקיד מרכזי בכניסתה למלחמת העולם הראשונה ולמלחמת העולם השנייה. בעקבות ההרס שהותירה מלחמת העולם השנייה, גרמניה המערבית הפכה ל"נס כלכלי" בזכות הרפורמות והשינויים שהונהגו בהדרכתו הקפדנית של הקנצלר דאז, קונראד אדנאואר, ושר הכלכלה שלו, לודוויג ארהרד, ובעזרת הסיוע של תוכנית מרשל, בין היתר. כיום גרמניה היא הכלכלה הפרטית הגדולה ביותר באיחוד האירופי עם תמ"ג של כ-3 טריליון דולר.
מלחמת שלושים השנים
מלחמת שלושים השנים (1618-1648) הייתה הרסנית עבור עשרים מיליון האזרחים הגרמנים והחזירה את הכלכלה אחורה, כאשר צבאות לא מתפקדים שרפו והרס את מה שלא הצליחו לכבוש. הלחימה הייתה לעיתים קרובות ללא סדר ותכנון מאורגנים, כשלהקות של מאות או אלפי חיילים מורעבים מפיצים מגיפות, גזל ורצח. הצבאות שהיו תחת סדר ושליטה נעו הלוך וחזור על פני הכפרים במשך שנה אחר שנה, הטילו מיסים כבדים על הערים, והחרימו את החיות ואת מלאי המזון של האיכרים. הסטייה החברתית האדירה לאורך שלושה עשורים גרמה לירידה דרמטית באוכלוסייה בגלל הריגות, מחלות, כשלים בגידולים חקלאיים, ירידה בשיעורי הילודה, הרס אקראי והגירת אנשים מפוחדים. הערכה אחת מעידה על ירידה של 38% מ-16 מיליון אנשים בשנת 1618 ל 10 מיליון עד 1650, בעוד הערכה אחרת מראה "רק" ירידה של 20% מ-20 מיליון ל 16 מיליון דולר.
לקח דורות עבור גרמניה כדי להחלים לחלוטין ממלחמה זו.
על פי ג'ון גאגליראדו תקופת ההחלמה נמשכה כחמישים שנה עד סוף המאה ונגמרה בסביבות המאה ה-18. באותה תקופה, גרמניה כנראה הצליחה להגיע לאוכלוסייתה לפני המלחמה (אם כי הדבר שנוי במחלוקת). לאחר מכן, הייתה תקופה של צמיחה יציבה אך איטית למדי עד שנות הארבעים של המאה ה-18. לאחר מכן באה תקופה של התרחבות כלכלית מהירה אך לא חריגה, שהתרחשה בעיקר במדינות הגדולות במזרח (אוסטריה, סקסוניה, פרוסיה) ולא במדינות קטנות של מרכז ודרום גרמניה.
המהפכה התעשייתית
המאה ה-20
המיזוג של ארבע חברות גדולות אל תוך "Vereinigte Stahlwerke" (עבודות פלדה מאוחדות) בשנת 1926 היה המודל של תאגיד פלדה בארצות הברית. המטרה הייתה להגיע מעבר למגבלות של מערכת הקרטל הישן על ידי שילוב ההתקדמויות בו זמנית בתוך תאגיד אחד. החברה החדשה הדגישה את הרציונליזציה של מבני הניהול ואת המודרניזציה של הטכנולוגיה; היא השתמשה במבנה רב-מחלקתי והשתמשה בתשואה על ההשקעה כמדד להצלחה שלה.
בשנת 1913 שלטו היצוא האמריקאי והיצוא הגרמני בשוק הפלדה העולמי, בעוד שבריטניה ירדה למקום השלישי.
בתעשיות כמו מכונות, ברזל ופלדה, חברות גרמניות נמנעו מתחרות, ובמקום זאת הסתמכו על איגודי הסחר. גרמניה הייתה מנהיגה עולמית בגלל ה"מנטליות הקורפורטיסטית" שלה, המסורת הביורוקרטית היציבה ועידוד מצד הממשלה. קשרים אלה הסדירו תחרות ואפשרו לחברות קטנות לפעול בצילן של חברות גדולות בהרבה.
מלחמת העולם הראשונה
במלחמת העולם הראשונה (1914-1918) גייסה גרמניה במהירות את כלכלתה האזרחית למאמץ המלחמתי. הכלכלה סבלה תחת המצור הבריטי, אשר ניתק את גרמניה מאספקה.
רפובליקת ויימאר
הכלכלן הבריטי ג'ון מיינרד קיינס גינה את הסכם ורסאי משנת 1919 וטען שהוא הרסני לשגשוג הגרמני והגלובלי. בספרו "התוצאות הכלכליות של השלום", קיינס תיאר את ההסכם כ"שלום קרתגוני"; ניסיון מוטעה להרוס את גרמניה בשם הנקמנות הצרפתית, במקום ללכת לפי העקרונות היותר הוגנים למען שלום בר-קיימא שנקבעו בארבע-עשרה הנקודות של הנשיא וילסון, אשר גרמניה קיבלה על עצמה בשביתת-הנשק. קיינס טען שסכומי הפיצויים שנדרשו מגרמניה היו הרבה יותר ממה שבאפשרותה לשלם, וכי אלה יביאו לחוסר יציבות דרסטית. הכלכלן הצרפתי אטיין מנטוקס חלק על ההשלכות הכלכליות של קיינס (1946). לאחרונה טענו כלכלנים כי הגבלת גרמניה לצבא קטן בשנות העשרים של המאה העשרים חסכה לגרמניה כל כך הרבה כסף כך שיכלה להרשות לעצמה לשלם את תשלומי השילומים.
למעשה, סך השילומים הגרמניים שבוצעו בפועל היו נמוכים בהרבה מכפי שציפו. בסך הכל הגיעו 20 מיליארד מארקים גרמניים (מקביל לשווי של כ-5 מיליארד דולר אמריקאי או כ-1 מיליארד ליש"ט בריטיים). התשלומים הגרמניים הסתיימו בשנת 1931.
המלחמה והאמנה באו בעקבות ההיפר-אינפלציה של ראשית שנות העשרים, שגרמו להרס המבנה החברתי והיציבות הפוליטית בגרמניה. במהלך האינפלציה, ערך המטבע של האומה, "Papiermark", איבד מערכו, ומשנת 1918 צנח מ-8.9 לדולר אמריקאי אחד, ל-4.2 טריליון לדולר אמריקאי עד נובמבר 1923.
השפל הגדול פגע קשה בגרמניה: לא היו לה הלוואות אמריקאיות חדשות, האבטלה זינקה בעיקר בערים הגדולות, שבתמורה הזינה קיצוניות ואלימות בימין הקיצוני ובשמאל הקיצוני, כשמרכז הספקטרום הפוליטי נחלש. גרמניה שילמה כשליש מתשלומי המלחמה שלה לאחר שהושעו ב-1932 על ידי ועידת לוזאן. כישלון הבנקים הגדולים בגרמניה ובאוסטריה ב-1931 החמיר את משבר הבנקאות העולמי.
גרמניה הייתה בין המדינות שנפגעו בצורה הכי קשה מהשפל הגדול, משום שההתאוששות והשיקום של הענפים העיקריים מומנה על ידי הלוואות זרות שאין ביכולתן להתקיים ולשרוד לאורך זמן. כאמור, תשלומי הפיצויים הפחיתו את כדאיות ההשקעות, ואולי החשוב מכל, הממשלה יישמה מדיניות צנע נוקשה שהביאה לדפלציה.
הרמות הגבוהות שאליהן הגיעה האבטלה חיזקו את כוחה של המפלגה הנאצית, (ששמה המלא היה: מפלגת הפועלים הגרמנית הלאומנית-סוציאליסטית) צברה כוח פוליטי נוסף והחלו לפעול במדיניותה הבלתי אנושית נגד המיעוט היהודי, ההתנגדות הפוליטית וקבוצות רבות אחרות. לאחר שנבחרו לשלטון, נקטו הנאצים שורה של צעדים מהירים לביטול הדמוקרטיה. מדיניות הסחר שלהם כללה משטר מדיניות אוטרקית שמטרתו לבטל את כל הייבוא, כגון מוצרי מזון, שניתן להחליפם בתחליפים מקומיים או בחומרי גלם לתעשיות הצרכניות. רק ייבוא של עפרות ברזל ופריטים דומים נחשבו לנחוצים משום שמטרתה העיקרית של הממשלה הייתה לחזק את כושר הייצור של מוצרים צבאיים. באופן מעניין, הן הקבוצות הגרמניות הנרדפות והן הלא נרדפות סבלו מהמדיניות האוטרקית המגבילה.[1]
רווחה ותעסוקה
בגרמניה מערכת רווחה ענפה המספקת לאזרחים שירותים שונים. למערכת הרווחה החברתית בגרמניה שורשים היסטוריים עמוקים; החל בקשר ההדוק בין הפרט לחברה שנוצר לאחר הרפורמציה, דרך תחייתה של הממלכה הפרוסית לאחר מלחמת שלושים השנים, כמו גם ראשית המהפכה התעשייתית. מערכת הרווחה העתיקה נתפסת כהיבט חיובי של החברה הגרמנית, וגרמנים רבים מתגאים בה. המערכת מספקת ביטוח רפואי אוניברסלי (אם כי לא ממשלתי), דמי אבטלה, קצבאות ילדים ושאר צרכים חברתיים.
סוגיה המעוררת דאגה בגרמניה היא שיעור האבטלה, הנותר גבוה זה שנים (במיוחד במדינות המזרחיות), וגורם לירידה בביקוש המקומי, מה שמאט את קצב הצמיחה הכלכלית. יחד עם זאת, יש לזכור כי כלכלת גרמניה נאלצה לספוג את עלויות איחודם מחדש של חלקי המדינה, גורם שיש התולים בו את האשמה העיקרית לקצב הצמיחה האיטי של גרמניה לעומת מדינות אחרות באיחוד האירופי. עד היום, באזורים שהשתייכו למזרח גרמניה אין עוד תשתית כלכלית ראויה להקמת עסקים קטנים ובינוניים, אשר עמדו ביסוד הצלחתה הכלכלית של מערב גרמניה.
מידע סטטיסטי
תל"ג: 2,271 מיליארד דולר
תל"ג לנפש: 27,600 דולר
מטבע : אירו
אינפלציה: 0.8%
חוב חיצוני: אין נתונים
עבודה: 33.7% תעשייה, 2.7% חקלאות, 63.9% שירותים
אבטלה: 4.7%
תעשייה
תעשייה ובנייה היו אחראים ב-2003 לכ-29% מהתוצר מקומי הגולמי ואף חלק יחסי גדול יותר אם לוקחים בחשבון שירותים נלווים. ענפים אלו מעסיקים כ-26.4% מכוח העבודה האזרחי הגרמני.
גרמניה מצטיינת בייצור מכוניות, כלים מכניים וכימיקלים.
ענפים עיקריים
יבוא: מכשור, כלי רכב, כימיקלים, מזון, טקסטיל, מתכות
יצוא: מכשור, כלי רכב, כימיקלים, מזון, טקסטיל, מתכות, מוצרי תעשייה
חשמל: הפקה 525.356 מיליארד קוט"ש.
תקשורת
טלפון: 46.5 מיליון קווים
טלפונים סלולריים: 15.318 מיליון טלפונים סלולריים
אינטרנט: ישנן 625 ספקיות התקשרות לאינטרנט
רדיו: 77.8 מיליון מקלטים.
עיתונות: 5,480 עיתונים מודפסים בגרמניה.
טלוויזיה: 9,513 תחנות שידור בברודקאסט, 51.4 מיליון מקלטים
בגרמניה פועלות בורסות אחדות, בהן מתנהל מסחר בניירות ערך ובחוזים על מדדים, מטבעות וסחורות. כמו כן מתנהל מסחר "מעבר לדלפק" (otc) באיגרות חוב, גרמניות וזרות. הבורסה העיקרית, מהחשובות בעולם, היא בורסת ניירות הערך של פרנקפורט.
שיעור האבטלה במדינות גרמניה
| # | מדינה | שיעור האבטלה בספטמבר 2006 |
שיעור האבטלה בספטמבר 2005 |
מספר התושבים |
| 1 | מקלנבורג-מערב פומרניה | 18.2% | 18.9% | 1,720,000 |
| 2 | סקסוניה-אנהלט | 18.0% | 19.6% | 2,494,000 |
| 3 | ברלין | 17.4% | 19.0% | 3,388,000 |
| 4 | ברנדנבורג | 16.3% | 17.2% | 2,568,000 |
| 5 | סקסוניה | 16.2% | 17.7% | 4,296,000 |
| 6 | תורינגיה | 14.9% | 16.7% | 2,355,000 |
| 7 | ברמן | 14.8% | 16.6% | 663,000 |
| 8 | נורדריין-וסטפאליה | 11.2% | 12.1% | 18,075,000 |
| 9 | המבורג | 10.8% | 11.7% | 1,735,000 |
| 10 | סקסוניה התחתונה | 10.3% | 11.5% | 8,001,000 |
| 11 | חבל הסאר | 9.9% | 10.6% | 1,056,000 |
| 12 | שלזוויג-הולשטיין | 9.6% | 11.1% | 2,829,000 |
| 13 | הסה | 9.0% | 9.9% | 6,089,000 |
| 14 | ריינלנד-פפאלץ | 7.8% | 8.8% | 4,061,000 |
| 15 | בוואריה | 6.4% | 7.5 | 12,444,000 |
| 16 | באדן-וירטמברג | 6.2% | 7.1% | 10,717,000 |
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Jörg Baten: A History of the Global Economy, From 1500 to the Present, page 62, Cambridge University Press, 2016
30864827כלכלת גרמניה