בירת התרבות של אירופה
בירת התרבות של אירופה היא עיר אותה בוחר האיחוד האירופי לתקופת זמן של שנה, ובה ניתנת לה הזדמנות להציג את חיי התרבות וההתפתחות התרבותית בה. מספר ערים אירופיות שנבחרו כ"בירות התרבות האירופית" ניצלו שנה זו כדי לשנות לחלוטין את בסיסן התרבותי ואת הדרך בה רואה אותן העולם.
היסטוריה
במטרה לקרב את אזרחי האיחוד האירופי אחד לשני, אישרה מועצת אירופה את פרויקט "בירת התרבות של אירופה" ב-13 ביוני 1985 על פי הצעה של שרת התרבות היווניה מלינה מרקורי.
בירות התרבות האירופיות נבחרו על ידי הממשלות עד 2004; חברות האיחוד בחרו את הערים המועמדות לאירוח האירוע והנציבות האירופית מסבסדת את האירוע בכל שנה. נכון ל-2005, מוסדות האיחוד האירופי לוקחים חלק בתהליך בחירות הערים המארחות.
ב-1990, שרי התרבות באירופה הכריזו "חודש התרבות האירופית". אירוע זה דומה מהותו ל"בירת התרבות" אך נמשך לפרק זמן קצר יותר ומיועד בעיקר לארצות מרכז אירופה ומזרח אירופה. הנציבות מעניקה סיבסוד גם לחודש התרבות האירופית.
כבר ב-1991, מארגני עיר התרבות בערים שונות יצרו את רשת בירות התרבות האירופיות (ECCM) שאיפשרה החלפת והפצת מידע, גם למארגני אירועים עתידיים. ב-1994 פרסמה הרשת מחקר על השפעת בירת התרבות של אירופה מאז תחילתה. הארגון הוא ארגון ללא מטרות רווח שבסיסו בלוקסמבורג ועובד צמוד למוסדות האירופים. מ-2006 הוא יציג בכל בירת תרבות נוכחית ובבירות תרבות קודמות תערוכה שנקראת "מסע אל העולם: בירות תרבות". התערוכה הוצגה לראשונה בפטרס, יוון ב-27 במרץ 2006.
ב-1999 שונה שם הפרויקט מ"עיר התרבות האירופית" לשם הנוכחי, "בירת התרבות של אירופה". העיר קורק שבאירלנד הייתה הראשונה לשאת את התואר החדש. החלטת הפרלמנט האירופי והמועצה מה-25 במאי 1999 משלבת את האירוע במסגרות קהילתיות ומציגה תהליך חדש לבחירת הבירות בשנים 2005–2019. התהליך שונה כדי למנוע תחרות פראית לזכייה במעמד; לכל חברה באיחוד האירופי תינתן ההזדמנות לארח את האירוע בתורה. החל מ-2005 שתי ערים יחלקו את הסטטוס כל שנה.
ב-2004, ביקשה הנציבות האירופית מרוברט פאלמר להעריך את תוכנית בירות התרבות בשנים 1994–2004 לאחר שנעשתה הערכה של השנים 1985–1993. המחקר האחרון מעלה פרספקטיבות של תרבות, כלכלה, תיירות וחברה של פרויקט בירות התרבות. הוא כולל שני חלקים: בראשון סיכום הממצאים, ניתוחם ומסקנות מהם, ובשני מחקר על כל אירוע בצורה אינדיבידואלית. שני החלקים ניתנים להורדה בחינם.
על פי ממצאיו של פאלמר, הוועדה האירופית המליצה על שינויים בתהליך הבחירה והפיקוח על בירות התרבות של אירופה עם דגש על חלקה בתרבות האירופית של העיר.
רק ערים בתחומי האיחוד האירופי יכולות להיבחר כבירת תרבות של האיחוד. למרות זאת, מועצת האיחוד האירופי יכולה לבחור עיר מחוץ לאיחוד האירופי בשנה מסוימת, אם מועמדות העיר עוברת פה אחד במועצה. כך נבחרו למשל הערים רייקיאוויק וברגן, שאינן באיחוד.
בירות התרבות האירופיות
בירות התרבות בעבר
- 1985: אתונה (יוון)
- 1986: פירנצה (איטליה)
- 1987: אמסטרדם (הולנד)
- 1988: ברלין המערבית[1]
- 1989: פריז (צרפת)
- 1990: גלאזגו (הממלכה המאוחדת)
- 1991: דבלין (אירלנד)
- 1992: מדריד (ספרד)
- 1993: אנטוורפן (בלגיה)
- 1994: ליסבון (פורטוגל)
- 1995: לוקסמבורג (לוקסמבורג)
- 1996: קופנהגן (דנמרק)
- 1997: סלוניקי (יוון)[2]
- 1998: סטוקהולם (שוודיה)
- 1999: ויימאר (גרמניה)
- 2000: רייקיאוויק (איסלנד), ברגן (נורווגיה), הלסינקי (פינלנד), בריסל (בלגיה), פראג (צ'כיה), קרקוב (פולין), סנטיאגו דה קומפוסטלה (גליסיה, ספרד), אביניון (צרפת), בולוניה (איטליה)
- 2001: רוטרדם (הולנד), פורטו (פורטוגל)
- 2002: ברוז' (בלגיה), סלמנקה (ספרד)
- 2003: גראץ (אוסטריה)[3]
- 2004: ג'נובה (איטליה)[4], ליל (צרפת)
- 2005: קורק (אירלנד)
- 2006: פטרס (יוון)
- 2007: לוקסמבורג (לוקסמבורג), סיביו (רומניה)
- 2008: ליברפול (הממלכה המאוחדת)[5], סטוונגר (נורווגיה)
- 2009: לינץ (אוסטריה), וילנה (ליטא)[6]
- 2010: אסן (גרמניה), פץ' (הונגריה)[7], איסטנבול (טורקיה)
- 2011: טורקו (פינלנד), טאלין (אסטוניה), סרייבו (בוסניה והרצגובינה)
- 2012: גימארייש (פורטוגל), מריבור (סלובניה)
- 2013: מרסיי (צרפת)[8], קושיצה (סלובקיה)
- 2014: אומאו (שוודיה), ריגה (לטביה)[9]
- 2015: מונס (בלגיה), פלזן (צ'כיה)
- 2016: סן סבסטיאן (ספרד), ורוצלב (פולין)[10]
- 2017: אורהוס (דנמרק), פאפוס (קפריסין)[11]
- 2018: ליוורדן (הולנד), ולטה (מלטה)
- 2019: מטרה (איטליה)[12], פלובדיב (בולגריה)
- 2020: ריאקה (קרואטיה), גאלוויי (אירלנד)
בירות התרבות בעתיד
- 2021: אלפסינה (יוון), נובי סאד, (וויבודינה, סרביה)
- 2022: קובנה (ליטא), אש-סיר-אלזט (לוקסמבורג)
- 2023: וספרם (הונגריה), טימישוארה (רומניה),
- 2024: טרטו (אסטוניה), באד אישל (אוסטריה), בודו (נורווגיה)
- 2025: סלובניה, גרמניה
- 2026: סלובקיה, פינלנד
- 2027: לטביה, פורטוגל
- 2028: צ'כיה, צרפת
- 2029: פולין, שוודיה
ראו גם
קישורים חיצוניים
- משה גלעד, איך הופכת עיר ל"בירת התרבות של אירופה", ומה זה אומר על ירושלים, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2016
הערות שוליים
- ^ רשמית, הייתה העיר בחלקה המערבי נתונה לכיבוש בריטניה, צרפת וארצות הברית מאז 1945 ועד 1990. בפועל, גרמניה המערבית שלטה בשטח זה החל משנת 1949.
- ^ חגית פלג-רותם, תחת שמי ים התיכון, באתר גלובס, 18 בדצמבר 2003
- ^ העיר האוסטרית "גראץ"-בירת התרבות של אירופה, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2002
- ^ משה גלעד, חלון לים התיכון, באתר הארץ, 10 באפריל 2004
- ^ סוכנויות הידיעות, רינגו סטאר על הגג בליוורפול, באתר הארץ, 14 בינואר 2008
- ^ חגי חיטרון, בשורות מירושלים דליטא, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2008
- ^ משה גלעד, גלריה, מחוץ לבודפשט: בירת התרבות החדשה של אירופה, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2010
- ^ רוני בר, בבירת התרבות של אירופה האלימות והסמים הפכו לשגרה, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2013
- ^ משה גלעד, ריגה בירת התרבות של אירופה ל-2014, באתר הארץ, 19 בינואר 2014
- ^ גליה גוטמן ורשה, מאחורייך, באתר גלובס, 12 בנובמבר 2015
- ^ עמית קוטלר, פאפוס על הגל: בירת התרבות החדשה של אירופה, באתר ynet, 29 בינואר 2017
- ^ גילי מרין, העיירה שהפכה מבושה לאומית לבירת התרבות של יבשת אירופה, באתר הארץ, 20 ביוני 2018
30951832בירת התרבות של אירופה