רבי מאיר וייל

Meyer Simon Weyl

לידה	1744 ה'תק"ד
פטירה	14 בפברואר 1826 (בגיל 82 בערך) ז' באדר א' ה'תקפ"ו ברלין, ממלכת פרוסיה
מקום פעילות	ברלין

הרב מאיר וַיְיל (בגרמנית: Meyer Simon Weyl; ה'תק"ד, 1744 ליסא – ז' באדר א' ה'תקפ"ו, 14 בפברואר 1826 ברלין) היה רב יהודי־גרמני, שימש כדיין בליסא ובהמשך כראש בית דין בברלין וסגן הרב הראשי של קהילות יהודיות בגרמניה ומדינת קורמרק .

ביוגרפיה

מאיר נולד לאביו רבי שמחה שהיה דור תשיעי לרבי יעקב וייל (המהר"י וייל). ולאמו טויבא בתו של רבי משה דיין בעיר ליסא (לשנו) ב"ר לייב ר"מ. מצאצאי הרב אברהם ברודא רבן של פראג ופרנקפורט.

רבו הרב צבי הירש יאנוב חיבבו מאוד, ובערך בשנת ה'תקי"ט, כשהיה בן 14 לקח עמו מליסא ללמוד בישיבתו בצילץ.

ב-12 בינואר 1766 הוא נישא למלכה (נולדה ב-1744; נפטרה ב-5 במרץ 1823), בתו של לייב וגמייסטר מליסה, ונולדו להם ילדים.

ב-1766 מונה לדיין בבית הדין של ליסה, ושימש כמורה בבית המדרש המקומי.

רבנות ברלין

בכ"ח באדר ה'תקמ"ד (1784) נתמנה כדיין ומורה צדק קבוע בברלין. בבית דינו של הרב צבי הירש לוין. פרוטוקול ועד הקהילה בברלין, ובראשם הבנקאי דניאל איציג, העוסק בתנאי שכרו של הרב החדש, נשתמר. בתקנון זה, מפורט שכרו החודשי נקוב במטבע המקומי שני (רייכסטאלר) לשבוע. הוא היה מרוצה מתפקידו כדיין בברלין, וסירב להצעות רבנות בקהילות אחרות.

לאחר מותו של הרב צבי הירש לוין, בה' באלול ה'תק"ס (1800) מונה לראש בית הדין של הקהילה היהודי בברלין. וב-1809 קיבל את התואר סגן הרב הראשי של קהילות יהודיות בגרמניה, כולל האזורי קוּרמרק נוּמאארק , פריגניץ והחלק האחורי של פומרניה .

הוא יסד בברלין סמינר רבני אורתודוקסי להכשרת רבנים ומורים, יחד עם בית ספר יסודי יהודי; ב-18 באוקטובר 1825 הוקם המוסד בהובלת ירמיהו היינמן (גר'), ובו הועברו לימודים על ספרות עברית ורבנית, חינוך, פילוסופיה, חינוך דתי ולימודים דתיים. עד למותו של הרב מאיר ווייל ב-1826, מספר התלמידים בסמינר גדל ל-102. לאחר מותו, מונה הרב יעקב יוסף אטינגר למנהל המוסד.

הוא זכור בעיקר כפוסק בתחום ההלכה, כמו גם בשל דרישותיו החזקות – שלא נענו בעיקרן – לכלול לימודים חילוניים, כגון גרמנית, צרפתית, לטינית, גאוגרפיה, היסטוריה, מדע ומתמטיקה, בכיתות ההכנה של הסמינר הרבני.

ידידותו עם רבי עקיבא איגר

רבי מאיר וייל היה מקורב לרבי עקיבא איגר בקשרי משפחה וידידות עמוקה. שניהם היו מצאצאי רבי אברהם ברודא, ומלבד קרבתם המשפחתית, ניהלו תכתובת ענפה בנושאים הלכתיים וציבוריים.

בין תשובותיו ההלכתיות של רבי עקיבא איגר, ניתן למצוא למעלה מעשרים תשובות המופנות אל רבי מאיר וייל, דבר המעיד על הערכה הדדית ושותפות תורנית פורה. נוסף על כך, עסקו השניים בענייני ציבור משותפים, כפי שעולה ממכתבים שונים של רבי עקיבא איגר, בהם הוא מזכיר במפורש את שיתוף הפעולה ביניהם. וגם התכתב עם חתנו החתם סופר.

בפתח אחת מתשובותיו לרבי מאיר וייל (שו"ת רבי עקיבא איגר ח"ג, סימן פ') הוא כותב:

"תמול הגיעני מכתבו וכו', מצווה רבה עשה בזה להשיב רוחי מגודל דאגתי ועצבוני שהיה לי על שלילות מכתבו זה ממנו כמה זמן."

דבר זה מעיד על הקשר האישי הקרוב שהיה ביניהם, מעבר לשיחם ההלכתי.

בנוסף, רבי עקיבא איגר מזכיר את דברי רבי מאיר וייל גם בחידושיו לשולחן ערוך, למשל ביורה דעה סימן רס"ז, שם הוא מביא קושיה בשמו, וכן בחידושיו לחושן משפט סימן רע"ח.

רבי מאיר וייל היה בין גדולי הרבנים שהשפיעו על רבי עקיבא איגר לקבל על עצמו את כהונת הרבנות בפוזנא. במכתבו לחתנו, החתם סופר, מתאר רבי עקיבא איגר את ההתלבטות שקדמה להסכמתו לכהונה, ומזכיר את הלחץ שהופעל עליו מצד רבותיו וחבריו. הוא כותב:

"וכיסא פוזנא גדול מדאי, שלמרות שאיני רואה עצמי ראוי להיות ראש לאריות לערבו, אבל מה אעשה אם רבו עלי רבותי וחבירי – מליסא, ברלין... – המרעישים עלי ואומרים לנפשי שהחיוב מוטל עלי לילך להחזיר עטרה ליושנה ולהגדיל חיבוב התורה." (אגרות סופרים, סימן י; אגרות רבי עקיבא איגר, סימן יג).

רבי מאיר וייל לא רק שעמד בקשר תורני הדוק עם רבי עקיבא איגר, אלא אף שיגר לו מכתב הדרכה כיצד לנהוג כרב העיר פוזנא, דבר המעיד על יחסו הקרוב ועל ההערכה שחש כלפיו.

פטירתו

נפטר ביום שלישי ז' באדר א' ה'תקפ"ו, 14 בפברואר 1826, והוא בן 82. הוא נקבר בהלוויה מכובדת ורבת משתתפים בבית הקברות היהודי הישן בברלין.

ביום השלושים לפטירתו, נשא עליו הספד רבי גבריאל כ"ץ מוורעשנא, בהעיר טרשטיגל, והספדו נדפס בספרו דרשות גבר"י.

משפחתו

• אחותו - פעסל, נישאה לרבי משה בן רבי ברוך בענדיט ויזל, בעל שו"ת "מקור ברוך".
• קרוב משפחה עם הרב בצלאל רנשבורג.
• נכדו הוא אליקים גוטהולד וייל

לקריאה נוספת

• מאיר שמעון ווייל. בתוך: Neuer Nekrolog der Deutschen, שנה 4, 1826, חלק 2. אילמנאו, 1828. עמודים 798–800 (דיגיטלי). (בגרמנית)
• יוסף יואל ריבלין, אגרות הפקידים והאמרכלים מאמשטרדם - תקפ"ח, ירושלים תש"ל, עמוד 187, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
• ראובן דוב דסלר, שנות דור ודור - ד, ירושלים תשע"ד, עמוד 187, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
• משה סמט, אסופות - ה, ירושלים תשנ"א, עמ' שנג, שסו, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)

ראו גם

• ריב ההיכל

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רבי מאיר וייל בוויקישיתוף

• תמונתו באתר מכון ליאו בק ירושלים.
• אילן היוחסין של מאיר וייל, באתר Geni

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מאיר וייל40629386Q55904038