התמוככות

התמוֹכְכות (באנגלית: Subsidence) היא תהליך שקיעת אוויר באטמוספירה ודחיסתו, תוך התחממות אדיאבטית והתייבשות, לרוב באזור נרחב. התמוככות מאפיינת אזור לחץ גבוה - רמה ברומטרית, המתבטאת ביציבות אטמוספירית, ומדכאת משקעים ועננות.

מנגנון

חוג ההתכנסות הבין-טרופי נע מתרחק צפונה מקו המשווה במהלך הקיץ בחצי הכדור הצפונה, ומתרחק דרומה במהלך הקיץ בחצי הכדור הדרומי. השיא הצפוני חזק יותר מהדרומי כתוצאה מהימצאותם של שטחי יבשה גדולים יותר באזור הצפוני.

לחץ האוויר יורד ככל שעולים בגובה האטמוספירה, מאחר שמסת עמודת האוויר הנמצאת מעל משטח נתון קטנה ככל שמגביהים, כאשר חבילת אוויר שוקעת עמודת האוויר שמעליה גדלה והלחץ עולה. כתוצאה מכך האוויר השוקע נדחס, מתחמם ומתייבש. אוויר מתמוכך יתחמם תמיד בשקיעתו לפי מפל טמפרטורה אדיאבטי יבש (עליה של כ-9.8°C עבור כל קילומטר של ירידה בגובה), כיוון שאפילו אם האוויר נמצא ברוויה, ברגע שיתחיל לשקוע הוא יתחמם והלחות היחסית שלו תרד מתחת ל-100%. השכבה התחתונה ביותר של האטמוספירה נקראת טרופוספירה והיא מתאפיינת באי יציבות תרמאלית.

בטרופוספירה מתרחשות כל תופעות מזג האוויר (עננות, משקעים, רוחות, שקעים, רמות וכו'). האוויר בטרופופאוזה זורם ממוקד לחץ גבוה, רמה, אל מוקד לחץ נמוך שקע - אליו זורם האוויר מכל הכיוונים סביבו. האוויר נשאב אל השקע בתחתית האטמוספירה ועולה מעלה. כתוצאה מהזרימה, ברום הטרופוספירה האוויר מצטופף, הלחץ עולה הוא מתבדר הצדה ומתמוכך, שוקע. כיוון שהקרקע מונעת מהאוויר להמשיך ולרדת הוא מתבדר ממוקד הרמה הצידה, ישנה הצטברות של אוויר והלחץ עולה. ככל שהלחץ במרכז הרמה גבוה יותר ביחס לסביבתה, ההתמוככות תהיה דומיננטית וחזקה יותר. על פי רוב, אוויר מתמוכך יבש ואינו מגיע לרוויה, ולכן התמוככות מדכאת התעבות והתפתחות עננים.

חישוב

קצב שינוי הטמפרטורה במהלך התמוככות ניתן לתיאור על ידי הגרדיאנט האנכי של הטמפרטורה הפוטנציאלית:

${\frac {\partial {\bar {\theta }}}{\partial t}}=-w{\frac {\partial {\bar {\theta }}}{\partial z}}$

כאשר θ - טמפרטורה פוטנציאלית, t -זמן, w - קצב ההתמוככות.

התמוככות האוויר מעל המזרח התיכון וישראל

מפה המתארת את מהירות וכיוון זרימת האוויר בחודש יולי בעולם. בחוג ההתכנסות הבין-טרופי, סמוך לקוו המשווה, האוויר עולה כלפי מעלה (בכחול), באזורי המסומנים באדום ובצהוב, האוויר יורד מטה - זוהי ההתמוככות. ניתן לראות התמוככות משמעותית מעל הים התיכון.

ישראל נמצאת סביב קו רוחב 32°N, הוא קצה רצועת המדבריות העולמית. בקיץ נמצאת מעל קו רוחב זה חגורת הרמות הסובטרופיות. חגורת הרמות היא תוצאה של הצפנת חוג ההתכנסות הבין-טרופי (Intertropical Convergence Zone) בקיץ אל סביב חוג הסרטן בקו רוחב 23°N. חימום הקרקע באזור חוג ההתכנסות מביא גם לחימום מאסיבי של האוויר הקרוב אליה. האוויר החם מתרחב, גורם לירידה בלחץ, ולאי יציבות. האוויר שעולה מתבדר ברום, נדחק לצדדים (צפונה ודרומה), שוקע ומתמוכך מעל קווי רוחב 30° -40° בקיץ - מחזור זה נקרא תא האדלי. נוסף על כך, החימום הרב מקרינה של דרום יבשת אסיה ומזרחה, ובמיוחד של תת-היבשת ההודית מצפון לאוקיינוס ההודי הקר יחסית, גורם לחוג ההתכנסות הבין-טרופי באזור זה להצפין לסביבות קו רוחב 30°N מעל אסיה. כך נוצר השקע המונסוני. מקום המפגש בין שתי רצועות ההתמוככות הנוצרות הוא מצפון לאזור האפריקאי של חוג ההתכנסות הבין-טרופי וסביב השקע המונסוני. מצב זה גורם ללחץ אוויר גבוה מאוד מעל המזרח התיכון, למזג אוויר חם ויבש מאוד בקיץ.

מעל אזור ישראל, שיא ההתמוככות נמצא סביב מפלס 150 מיליבר בקיץ והיא נמשכת עד גובה של 2-3 ק"מ, מתחת לשכבה זו מתחיל לשלוט האפיק הפרסי, שלוחה של השקע המונסוני, המזרים אוויר באופן כמעט קבוע אל דרום האגן המזרחי של הים התיכון מכיוון צפון מערב העובר מעל הים התיכון הקריר יחסית (26°-30°) ממתן את החום בשכבת האטמוספירה התחתונה ומוסיף לחות רבה - מהקרקע עד האינוורסיה המרינית בגובה של כמה מאות מטרים עד כקילומטר וחצי.

לקריאה נוספת

• יואב יאיר, ברוך זיו, מבוא למטאורולוגיה, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תשנ"ד 1993–תשנ"ד 1994.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

21672788התמוככות