סירקוזה
 סמל סירקוזה | |||||||||
 | |||||||||
| סירקוזה לעת ערב. בתי העיר נושקים לחוף | |||||||||
| מדינה |
 איטליה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מחוז |
 סיציליה | ||||||||
| ראש העיר | רוברטו ויזנטין | ||||||||
| תאריך ייסוד | 734 לפנה"ס | ||||||||
| שטח | 204 קמ"ר | ||||||||
| אוכלוסייה | | ||||||||
| ‑ צפיפות | 590 נפש לקמ"ר (2018) | ||||||||
| אזור זמן | UTC +1 | ||||||||
| http://www.comune.siracusa.it | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
| |||||||||
סִירָקוּזָה (באיטלקית: Siracusa (מידע • עזרה), בסיציליאנית: Sarausa; מוכרת בהיסטוריה בשם סִירָקוּסַאי) היא עיר נמל בדרום-מזרח סיציליה שבאיטליה, ומשמשת כבירת נפת סירקוזה (Provincia di Siracusa). בעיר מתגוררים כ-121,600 תושבים לפי נתוני שנת 2018.
היסטוריה
מקור שם העיר הוא, ככל הנראה, פיניקי, בשם "צור הכוסים" (סלע השחפים).[1]
תקופת יוון
העיר נוסדה על האי אורטיג'ה על ידי יוונים דורים מקורינתוס, וייסוד העיר מיוחסת לארכיאס מקורינת (אנ'). מכתבי תוקידידס מסיקים שסירקוזה נוסדה בין השנים 736-731 לפנה"ס[2]. אולם יש המפקפקים בתאריך זה וטוענים שלא ניתן לדעת בדיוק כזה את שנת ייסוד העיר, ושהתאריך חשוד בהיותו מומצא כדי להאדיר את שם העיר[3]. בכתבי סטראבון מופיע שסירקוזה נוסדה אחרי קרוטונה, שהתאריך המקובל לייסודה הוא 710 לפנה"ס[4].
העיר התפתחה מאוד במאה ה-7 לפני הספירה, ואנשי העיר השתלטו על אדמות במרחק גדל והולך מהעיר על ידי נישול הסיציליאנים המקוריים מהם ולעיתים מכרו את הסיציליאנים לעבדים. בנוסף, אנשי העיר גבו מיסים מהלנים אחרים בסביבה והקימו מושבות, בהם אקראי (אנ') שייסודו מתוארך ל-663 לפנה"ס, קסמנאי (אנ') שייסודו מתוארך ל-644 לפנה"ס, אקרילאי (אנ') וקמארינה שייסודם מתוארך ל-598 לפנה"ס, והלורוס (אנ') שמועד ייסודו אינו ידוע. בניגוד למקובל אז, המושבות נשארו תחת השליטה של סירקוזה, והעיר שלטה בכל דרום מזרח סיציליה. במהלך המאה ה-6 לפנה"ס החלו להטביע מטבעות כסף בסירקוזה, וחדלו להשתמש בכסף הקורינתי. בתחילת המאה ה-5 לפנה"ס הביס היפוקרטס מג'לה (אנ') את סירקוזה ונהייה לשליט האזור. הרודוטוס מספר שבעקבות התבוסה, בני המעמדות הנמוכים בסירקוזה, יחד עם שכבת העבדים, גרשו מהעיר את האריסטוקרטים, וייסדו בה דמוקרטיה[5].
בשנת 485 לפנה"ס, חזרו המגורשים והשתלטו על העיר בעזרתו של גלון שליט ג'לה, שנהייה לטיראן העיר והעביר את השליטה בג'לה לידי אחיו. שלטונו של גלון פתח את תקופת הטיראנים בעיר. גלון הרחיב את העיר בבניית השכונות טייך וניאפוליס[5] והזמין תושבים מג'לה, קמארינה ומגארה להתיישב בסירקוזה, מה שהפך אותה לעיר רב תרבותית. בנוסף הוא בנה תיאטרון חדש שתוכנן על ידי דמוקופוס. באותה עת פעל בעיר המחזאי אייסכילוס[5]. בשנת 480 תקפו הקרתגים ששלטו במערב סיציליה את סירקוזה. הקרב הסתיים בניצחון סירקוזה בראשות גלון[5], ולכבוד ניצחונו הקים גלון מקדש לאתנה באתר בו נמצא היום הקתדרלה של סירקוזה (אנ'). בשנת 478 מת גלון והשלטון בעיר עבר לידי אחיו, היירון הראשון שגבר על הקרתגים בשנת 474 לפנה"ס, בקרב קומאי[6]. בתקופת הטיראנים הייתה סירקוזה אחת הערים הגדולות באגן הים התיכון. לפי הערכות התגוררו בה כ-300,000 תושבים. לאחר מותו של היירון תפס תרסיבולוס (אנ') את השלטון, אך לאחר כ-11 חודשים הוא הודח מהשלטון וסירקוזה חזרה להיות דמוקרטיה.
בשנת 415 לפני הספירה הטיל צבא אתונה מצור על העיר. ב-9 בספטמבר 413 לפנה"ס הושמד הצי האתונאי בקרב ימי בנמל סירקוזה ובימים שלאחר מכן הושמד הצבא האתונאי שצר על סירקוזה[7]. בשנים שלאחר מכן נלחמה סירקוזה נגד הקרתגים. אחד ממנהיגי הצבא, דיוניסיוס הראשון תפס את השלטון והחזיר את הטיראניה. דיוניסיוס הראשון ביצר את העיר ובנה לה חומות חזקות וניהל מלחמות נגד הקרתגים שהסתיימו ללא הכרעה[6]. לאחר פטירתו בשנת 367 לפני הספירה החליף אותו בנו, דיוניסיוס השני ששלט עד שנת 344 עם הפוגה באמצע שבה תפס דיון מסירקוסאי את השלטון. בשנת 344 לפנה"ס הדיח טימוליאון את דיוניסיוס השני ותפס את השלטון בסירקוזה. טימוליאון הביס את הקרתגים בשנת 339 לפנה"ס ומת בשנת 337 לפנה"ס. לאחר מותו נאבקו גורמים שונים על השלטון במשך שנים רבות, ורק בשנת 317 לפנה"ס התייצב המצב ואגתוקלס תפס את השלטון. לאחר מותו של אגתוקלס, בשנת 289 לפנה"ס, גברה ידם של הקרתגים על סירקוזה ובמלחמת פירוס, צרו הקרתגנים על העיר אך לבסוף נסוגו. עד שנת 275 צומצם אזור השליטה של סירקוזה למזרח סיציליה וגם מסינה מרדה בסירקוזה. היירון השני ששלט בסירקוזה בשנים 270-215 לפנה"ס, הטיל מצור על מסינה, אך בעקבות התערבות הקרתגים לא יכל לכבוש את מסינה[8].
סירקוזה הקדומה הייתה מרכז תרבות ומדע, ובין בניה נמנה גם ארכימדס, במאה ה-3 לפני הספירה. במהלך המלחמה הפונית השנייה, בשנת 212 לפנה"ס, לאחר מצור ממושך נכבשה סירקוזה על ידי הרומאים.
ימי הביניים
הנזק בסירקוזה מהתקפות הוונדלים והאוסטרוגותים מצפון אפריקה משנת 438 ואילך היה קל יחסית ושוקם במהרה[9].
בדצמבר 535 נכנס בליסאריוס, שר הצבא של יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית לסירקוזה, לאחר שהביס את הוונדלים[9].
הפשיטות המוסלמיות על סיציליה השפיעו על סירקוזה במאה ה-8. בשנת 740 שילמה סירקוזה את הג'יזיה ובמחצית השנייה של המאה ה-8 התכנסה האוכלוסייה אל האי אורטיג'ה הקלה יותר להגנה[10].
ב-878 כבשו המוסלמים את סירקוזה לאחר מצור ממושך[10].
בהגיע הנורמנים לכבוש את סיציליה בשנת 1072 שלט בסירקוזה אמיר אבן אל-ווארד (אנ'). בשנת 1075 הוא כבש את קטניה מידי הנורמנים והחזיק בה לזמן קצר. בשנת 1084 הוא שלח צי לפשוט על קלבריה, שבזז בה מספר ערים ולקח כשבויות את נזירות המנזר והכניס אותם להרמונו. צעד זה גרם לנורמנים להעלות לעדיפות עליונה את כיבוש סירקוזה. הוא אסף צבא וצי גדל ובקיץ 1086 הגיע לתקוף מהים. עדיפות הנורמנים בקשתות ארוכי הטווח שלהם, גרמה לאמיר אבן אל-ווארד להורות לצי שלו להפליג אל הצי הנורמני התוקף ולנהל קרב פנים אל פנים. במהלך ניסיון לעלות מספינתו אל ספינה נורמנית נפל אמיר אבן אל-ווארד לים וטבע. בעקבות זאת רפו ידיהם של מגיני סירקוזה וניסו לברוח אך הובסו בידי הנורמנים. בהמשך נלחמו הנורמנים ביבשה ובאוקטובר 1086 העיר נכנעה[11].
העת החדשה
ב-9 בינואר 1693 נהרסה סירקוזה ברעידת אדמה, בה נהרגו 5,000 נפשות ונהרסו מעל 85% מהעיר. לאחר רעידת האדמה נבנתה העיר מחדש לפי תוכניותיו של לוצ'אנו קאראצ'ולו (Luciano Caracciolo). ג'ובאני ורמקסיו (Giovanni Vermexio) תכנן מספר כנסיות, וילות וארמונות.
במלחמה האיטלקית-עות'מאנית שימשה סירקוזה נקודת ריכוז של הצבא והצי לקראת כיבוש האיים הדודקאנסיים[12].
במלחמת העולם השנייה פעלו בעיר שדה תעופה צבאי ונמל צבאי, שהופצצו על ידי בעלות הברית[13]. העיר נכבשה על ידי בעלות הברית ביולי 1943[14].
אורטיג'ה
אורטיג'ה (באיטלקית: Ortigia) הוא אי בסירקוזה, המופרד מהיבשה על ידי תעלה צרה. האי מהווה חלק מהעיר העתיקה של סירקוזה, ונמצאים בו אתרים היסטוריים רבים. שמו של האי נגזר מהמילה היוונית Ortux (שליו), וגודלו כקילומטר רבוע.
תרבות
בעיר פועל המוזיאון הארכאולוגי האזורי פאולו אורסי שהוא מהגדולים במוזיאונים הארכאולוגיים באירופה.
יהודי סירקוזה
בסירקוזה התקיימה קהילה יהודית עוד מהתקופה הרומית. בשנת 440 הרסו הוונדלים את בית הכנסת המקומי, ובעיר התרחשה עלילה נגד היהודים בה נטען שהם צלבו איל כדי ללעוג לצליבת ישו. בשנת 1493 גורשו כל יהודי העיר שהתגוררו עד אז בגטו (Giudecca). באותה עת הייתה קהילת סירקוזה השנייה בגודלה בסיציליה והתגוררו בה כשליש מיהודי סיצילה[15]. עד היום קיים בסירקוזה רחוב הקרוי בשם "רחוב היהודים" (ויה דל ג'ודקה). במקום נתגלה מקווה[16] הנחשב לעתיק ביותר באירופה. בשנת 1962 נמצאו במימי נמל סירקוזה מצבות קבורה עם כתובות בעברית[15], שהיו חלק מבית קברות יהודי שהתקיים בעיר עד שהוצף על ידי הים[17].
ראו גם
לקריאה נוספת
- G.Agnello, S.Agnello "Siracusa Barocca" Caltanissetta-Roma, S.17
- Anthony Blunt "Sicilian Baroque" Rome 1968, S.148, Nr. 55.
- Simonsohn, Shlomo (Ed.). (2005). The Jews in Sicily: 1478-1489 (Vol. 13). Brill.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של סירקוזה- http://web.tiscali.it/miqwe
- http://www.e-brei.net/articoli/italia/sicilia.htm
- https://web.archive.org/web/20130201023200/http://www.siciliaebraica.it/
- סירקוזה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סירקיוז (איטליה), דף שער בספרייה הלאומית
-
מגן דוד בפלאצו לאנדי (Pal.Landi) -
כתובת בבית הכנסת הגדול של סירקוזה: ”בית כנסת סרקוסה נכן בצדק ואמונה” -
פתח ניקוז בעיר סירקוזה בסיציליה
הערות שוליים
- ↑ Victor Bérard, La colonisation grecque de l'Italie méridionale et de la Sicile dans l'Antiquité. L'histoire et la légende, Paris, P.U.F.
- ↑ Ancient Syracuse: From Foundation to Fourth Century Collapse, Routledge, 2016, page 2
- ↑ Ancient Syracuse: From Foundation to Fourth Century Collapse, Routledge, 2016, page 3
- ↑ Ancient Syracuse: From Foundation to Fourth Century Collapse, Routledge, 2016, page 8
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 James W. Ermatinger, Syracuse, All Things Ancient Greece: An Encyclopedia of the Greek World, Bloomsbury Publishing, 2022, page 531
- ^ 6.0 6.1 James W. Ermatinger, Syracuse, All Things Ancient Greece: An Encyclopedia of the Greek World, Bloomsbury Publishing, 2022, page 532
- ↑ ח. ראטה, עוד על תולדות סיציליה, על המשמר, 4 בדצמבר 1969
- ↑ Howard Hayes Scullard, A History of the Roman World, Routledge, 2013, page 148
- ^ 9.0 9.1 Alex Metcalfe, Muslims and Christians in Norman Sicily, Taylor & Francis, 2014, page 7
- ^ 10.0 10.1 Dr Alexander Metcalfe, Alex Metcalfe, Muslims and Christians in Norman Sicily, Taylor & Francis, 2014, pages 10-12
- ↑ Gordon S. Brown, The Norman Conquest of Southern Italy and Sicily, McFarland, 2015, pages 176-177
- ↑ מלחמה או שלום?, הצבי, 31 במרץ 1912
- ↑ הורעשו סיראקוז ונאפולי, הצופה, 11 ביולי 1941
מטוסי הצי הפציצו את סיראקוז, הבוקר, 19 באוגוסט 1941
מאה "מבצרים מעופפים" הרעישו את ניאפול, הצופה, 6 באפריל 1943 - ↑ סירקוזה נכבשה — בעלי הברית שולטים בכל הנמלים הגדולים והאווירודרומים שבזווית הדרומית מזרחית של סיציליה, הגה, 13 ביולי 1943
- ^ 15.0 15.1 תגליות בסיציליה, מעריב, 14 בספטמבר 1962
- ↑ Tourism in Syracuse, Italy - The Jewish Mikwah in Siracusa - Algilà Ortigia Charme Hotel Siracusa, www.giovannidallorto.com
- ↑ צבי אלגת, יצא לחקור בית עלמין יהודי תת־ימי בסיציליה, מעריב, 9 ביולי 1963
קרקע הים תסייע בידי חוקרים, על המשמר, 1 באוגוסט 1963
 ערים ומושבות פיניקיות
| |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| כנען |
| ||||
| קיליקיה | אזתודי • אדון • לארטס (אנ') | ||||
| אי־כתיים/אלשי | כתי • אדיל • תמש • לפש • פף • סלמיס • אמתוס (אנ') | ||||
| יוון | רודן • כפתור • אי־כתר (אנ') • סאמוס • קליסטה־תרה • תאסוס • עבדרת • אתונה • פיראוס • תבאי (אנ') • דמטריאס • קוס • אוליארוס (אנ') • פויניקוס (אנ') | ||||
| מצרים | תחפנחס • מף • איפסמבול | ||||
| סיציליה | צור הכוסים • אגרגנת • הראקליה מינואה • סלינוס (אנ') • מזר (אנ') • ליליבאיום • מטוא (אנ') • דרפנה • ארך • ציץ • כפרא (אנ') • חמר (אנ') • ראש מלקרת • הנה | ||||
| שרדן | אולביה • פאולי ג'ריי (מארח?) (אנ') • כרלי • נורה (אנ') • ביתען (אנ') • סלכי (אנ') • אי נצים (אנ') • מונטה סיראי (אנ') • נאפוליס (אנ') • תרוס (אנ') • אלגרו | ||||
| קורסיקה | אלליה (אנ') | ||||
| מצר מלקרת | אנן • גול • אירנם • למפדוזה | ||||
| צפון אפריקה | תובקטיס • לפקי • ויעת, פילן, מעקר • צברתען • מנינקס • מקם חדש (אנ') • קפסה • תעינת (אנ') • ראש פה (אנ') • אכולה (אנ') • שטפשר (אנ') • תפסוס (אנ') • לפקי (תוניסיה) (אנ') • ראש פנת • אדרמת • מכתר (אנ') • תנסמת (צר') • אספיס (אנ') • כרכואן • קרתחדשת • עתקת • ראש אשמן (אנ') • עפון אקרא • תבגג • ווגה (אנ') • אלתברש (אנ') • בבעל (אנ') • תברכען (אנ') • תגרן (אנ') • עפון (אנ') • מלכא (אנ') • מקמא (אנ') • ראש כד (אנ') • כרטן • טפתען (אנ') • אי גלגל (אנ') • סראע (אנ') • תמכי (אנ') • ראש עז (אנ') • ראשיפיסיר (אנ') • אי אמן (אנ') • ראש כובב (אנ') • כש (אנ') • ראשוביקרי (אנ') • ראש גני (אנ') • אי כוסים • תיפאזה • אי חול (אנ') • גנגן (אנ') • קרתן (אנ') • כמא (אנ') • ראשגון (אנ') • ראש אדר • אבן חק (אנ') • חק ש עלשת • תיתגא (אנ') • יוליה קונסטנטינה זיליל (אנ') • לכש (אנ') • וולוביליס (אנ') • תומיאטרי (אנ') • תמדעת (אנ') • סלעת־שעלת (אנ') • אזמה (אנ') • ראשיביס • מוגדור • אגדר | ||||
| אישפניה | אליסובו • נמל חנבעל ונמל מגן • אוסונובה • טבירה (אנ') • אונובה • שפלה • קרת חמן (אנ') • קרת טובה • לבריחה (אנ') • אגדר • קרת (אנ') • מונס קלפה • קרו דל ווילאר (אנ') • מלחת • טוסקנוס (אנ') • צכץ • עבדרת (אישפניה) (אנ') • תותוגי (אנ') • תגלת (אנ') • קרתחדשת (אישפניה) • הרנא (אנ') • אקרה לאוקה • צוריכה (אנ') • טרקו | ||||
| האיים הבלאריים | איבשם (אנ') • מגן | ||||
| עוד | מסלת • אביניון • נים • אי נור • עשתרות (אנ') • תרשיש • אופיר • אימפריית קרתחדשת | ||||
סירקוזה40740985Q13670