מסינה
 | |
| מדינה |
 איטליה |
|---|---|
| מחוז |
 סיציליה |
| ראש העיר |
Genovese Francantonio |
| תאריך ייסוד | המאה ה-8 לפנה"ס |
| שטח | 211 קמ"ר |
| גובה | 3 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 243,252 (2009) |
| ‑ צפיפות | 1,151.8 נפש לקמ"ר (2009) |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.comune.messina.it | |
מסינה או מיסינה (באיטלקית: Messina (מידע • עזרה), בסיציליאנית: Missina) היא העיר השלישית בגודלה באזור האוטונומי סיציליה שבאיטליה וכן בירת נפת מסינה. בעיר מתגוררים כ-243,000 תושבים (2009).
מסינה נמצאת בפינה הצפון-מזרחית של סיציליה, מול העיר וילה סן ג'ובאני שבצדו השני של מצר מסינה, במחוז רג'ו די קלבריה שבאיטליה גופא. הענף הכלכלי העיקרי של העיר הוא הנמל, אשר משמש גורמים מסחריים כמו גם את חיל הים האיטלקי. באזור גדלים גם פירות הדר וירקות, ומיוצר יין. העיר היא ארכידיוקסיה של הכנסייה הקתולית מאז 1548 ומארחת כל שנה יריד בינלאומי.
היסטוריה
היוונים הקימו את מסינה במאה השמינית לפנה"ס. היא נקראה בתחילה זָנְקְלֶה שפירושה ביוונית עתיקה "חרמש", על שום צורת הנמל הטבעי שלחופו הוקמה. במאה החמישית לפנה"ס כבש אותה אנאקסילס מרגיום, והוא קרא לה על שמה של העיר היוונית מסניה. ב-397 לפנה"ס כבשה אותה קרתגו, אך היא נכבשה מחדש בידי דיוניסיוס הראשון, טיראן סירקוסאי.
ב-288 לפנה"ס השתלטו על העיר המאמרטינים, טבחו בגברים ולקחו את נשותיהם. העיר הפכה לבסיס ממנו פשטו על הכפרים שבסביבה, עד שהיירון השני כבש אותה בחזרה. ב-264 לפנה"ס הגיעו הרומאים, שחששו מהתגברות השפעתה של קרתגו באזור. בתום המלחמה הפונית הראשונה הייתה מסינה (אז מסאנה; Messana) עיר חופשית, הקשורה בברית עם רומא. בהמשך שימשה את סקסטוס פומפיוס כבסיס למלחמתו באוגוסטוס קיסר.
לאחר נפילת האימפריה הרומית, נכבשה מסינה בידי הגותים, ואחר כך בידי האימפריה הביזנטית (535) הערבים (842) והאחים הנורמנים רוז'ר ורובר גיסקאר (1061). ריצ'רד לב הארי עבר בה במהלך מסע הצלב השלישי (1189) ואף הוא כבש אותה לזמן קצר.
מסינה הייתה ככל הנראה המקום בו פרצה המגפה השחורה שפקדה את אירופה במאה ה-14, כאשר חיילים גנואים ששבו מחצי האי קרים נשאו עמם את המחלה, וספינתם עגנה כנראה בנמל מסינה.
במאות ה-16 וה-17 שלטו במסינה הספרדים. לשיא גדולתה הגיעה בראשית המאה ה-17, אז הייתה אחת מעשר הערים הגדולות באירופה. ב-1674 מרדו תושבי העיר בספרדים, בעזרתו של לואי ה-14, ולזמן מה הייתה מסינה לעיר עצמאית. בעקבות הסכמי ניימכן ב-1678 שבו הספרדים והשתלטו על העיר. הכיבוש המחודש היה אגרסיבי, והאוטונומיה היחסית ממנה נהנו התושבים עוד מהתקופה הרומית נשללה מהם. לאחר הכיבוש המחודש, נבנה מבצר להגנה על העיר.
ב-1847 הייתה מסינה אחת הערים הראשונות באיטליה שפתחו במאבק לאיחוד איטליה. ב-1848 היא הייתה אחת מהערים הראשיות במהפכת 1848 בסיציליה נגד מלכי בית בורבון ששלטו על ממלכת שתי הסיציליות, אך המרד דוכא והיא נכבשה על ידי הכוחות המלוכנים. ב-1860 שחררו את העיר כוחותיו של ג'וזפה גריבלדי.
מסינה נחרבה כמה פעמים על ידי צונמי ורעידות אדמה. לאחר רעידת האדמה שפקדה אותה ב-5 בפברואר 1783[1], נבנה ארמון מסינה מחדש, לפי תוכניותיו של ג'אקומו מינוטולי. ב-28 בדצמבר 1908 הכו בה רעידת אדמה[2] וצונמי[3], הרעידה הייתה בעוצמה של 7.5 בסולם ריכטר ונמשכה בין 30 ל 40 שניות. לאחר כמה דקות הכה גל צונמי בגובה של 12.5 מטר בחוף מסינה. למעלה מ-60 אלף בני אדם מצאו את מותם, ורוב העיר העתיקה חרבה. רוב העיר נבנתה מחדש לפי תוכניותיו של לואיג'י בורצי, אדריכל בן העיר. ב-1943 ניזוקה העיר מההפצצות של בעלות הברית, שאף במהלכן נהרגו אלפים[4].
ב-1955 אירחה מסינה ועידה של שרי החוץ של איטליה, בלגיה, גרמניה המערבית, הולנד, לוקסמבורג וצרפת, שהובילה לכינונו של השוק האירופי המשותף.
יהודי מסינה
ערך מורחב – גטו מסינה, יהדות מסינה
במסינה התקיימה קהילה יהודית עוד מהתקופה הרומית. עד 1453 הקהילה היהודית במסינה נהנתה משוויון זכויות ומאוטונומיה, אך רדיפות היהודים בספרד, החלו להשפיע על סיציליה, שהחלו לבצע פרעות ביהודי האי. ב-1474 נערכה עלילת דם ביהודי מסינה וב-1493, שנה לאחר תחילת גירוש ספרד, גורשו גם יהודי מסינה, ועברו להתגורר באיסטנבול. למרות זאת במאות ה-16 וה-17 מלכים שונים הזמינו למסינה מגדלי משי יהודיים, על מנת שיעזרו לתעשיית המשי של מסינה להתפתח, וכדי להפוך את העיר לנמל חשוב הזמינו מלכים את היהודים לחזור ולהתיישב במסינה. בשנת 1695 נתן קארלוס השני מבית הבסבורג הספרדי שוויון חוקי ליהודים והוקם בעיר גטו מסינה. עד היום קיים במסינה רחוב הקרוי בשם "רחוב היהודים" (ויה דל ג'ודקה).
אתרים
כנסיות
- כנסיית הדואומו מהמאה ה-12 כוללת את שרידיו של קונראד הרביעי, שליט גרמניה וסיציליה. היה צורך לבנות מחדש כמעט את כל המבנה ב-1919 לאחר החורבן של רעידת האדמה ב-1908, ושוב ב-1943 לאחר הפצצה של בעלות הברית על העיר. בחזית הכנסייה ישנם שלושה שערים גותיים, שהמרכזי שבהם מתוארך למאה ה-15. המשקוף מעוטר בפסל של אותו האיש בין האוונגליסטים ובייצוגים שונים של אנשים, צמחים וחיות. הטימפנון של הקתדרלה מתוארך לשנת 1468. בפנים הכנסייה ניצבים שני מעברים עם 28 עמודים ארוכים ושווים בגודלם כל אחד. חלק מהפריטים האומנותיים שייכים לכנסייה המקורית, בעוד הפסיפס והאפסיס משוחזרים. במגדל הפעמונים של הכנסייה נמצא אחד השעונים האסטרונומיים הגדולים בעולם, המתוארך ל-1933. פסלי המגדל מופעלים על ידי אנימציה מכנית, המדגימה אירועים מההיסטוריה האזרחית והדתית של העיר בכל יום בצהריים, ומהווים אטרקציה פופולרית לתיירים.
- כנסיית בשורת הקטאלנים מתוארכת לתקופה הנורמנית. ראויים לציון הם הקישוטים החיצוניים של האגף ואזור הכיפה, עם סדרה של קשתות המופרדות בידי עמודים קטנים. הכנסייה משקפת בבירור השפעות אדריכליות ערביות.
- סנטה מריה דל אלמאני נבנתה כקפלה של המסדר הטבטוני. הכנסייה מהווה דוגמה נדירה לאדריכלות גותית טהורה בסיציליה.
- כנסיית סנטה מריה דל כרמלו נבנתה בשנת 1931, וכוללת פסלים של מריה הבתולה מהמאה ה-17.
- כנסיית הבתולה שעל ההר, המכילה את גופתה של אוסטשיה סמרלדה קלפאטו.
מזרקות
- מזרקת אוריון הממוקמת סמוך לקתדרלה נבנתה בידי ג'ובאני אנג'לו מונטורסולי בשנת 1547.
- מזרקת נפטון הממוקמת סמוך לנמל נבנתה בידי מונטורסולי בשנת 1557.
- המזרקה הסנאטורית (1619).
- ארבע המזרקות, שכיום נותרו מהן רק שתיים.
מוזיאונים
- המוזיאון המחוזי המארח יצירות של קאראווג'ו ואנטונלו דה מסינה.
- מוזיאון התרבות והמוזיקה הפופולריות, המוקדש למסורת המוזיקלית המקומית.
ציוני דרך נוספים
- המגדלור של סן רניארי (1555).
- הגן הבוטני פייטרו קאסטלי באוניברסיטת מסינה.
- ארמון קלאפיי, דוגמה לאדריכלות מסינית מן המאה ה-18 ששרדה את רעידת האדמה.
- שער החסד הסמוך לנמל ומתוארך למאה ה-16.
- המגדל של מסינה שנבנה ב-1957 יחד עם מגדל נוסף הנמצא על פני מצר מסינה הוא מקור חשמל עיקרי לאי סיציליה. בזמן בנייתם היו צמד המגדלים הגבוהים בעולם מסוגם. המגדל כבר הוחלף בכבל תת-ימי, אך עדיין משמש אטרקציה תיירותית חופשית ונגישה.
אוכלוסייה
| שנה | אוכלוסייה |
|---|---|
| 1450 | 30,000 |
| 1606 | 110,774 |
| 1681 | 62,279 |
| 1714 | 60,382 |
| 1748 | 40,293 |
| 1861 | 104,036 |
| 1871 | 112,512 |
| 1881 | 126,776 |
| 1901 | 147,589 |
| 1911 | 128,121 |
| 1921 | 177,196 |
| 1931 | 179,914 |
| 1936 | 191,966 |
| 1951 | 220,668 |
| 1961 | 254,603 |
| 1971 | 250,546 |
| 1981 | 260,118 |
| 1991 | 231,693 |
| 2001 | 252,026 |
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מסינה |
- יהודי מסינה
- "מֵיסִינָא", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמוד 190, באתר HebrewBooks
הערות שוליים
- ^ בעולם המדעים, השקפה, 3 בינואר 1908
- ^ חרבן!, הצבי, 31 בדצמבר 1908
- ^ החרבן, הצבי, 4 בינואר 1909
- ^ משינה שוב הורעשה קשה, המשקיף, 28 ביוני 1943
400 אלף ליטר פצצות על מסינה, המשקיף, 16 ביולי 1943
