ואל די נוטו
 | |
| כנסיית סן דומניקו בנוטו | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2002, לפי קריטריונים 1, 2, 4, 5 | |
| מדינה |
 איטליה |
|---|---|
ואל די נוטו (איטלקית: Val di Noto, תרגום: פרובינציית נוטו) הוא אזור בדרום-מזרח סיציליה. האלמנט הגאוגרפי הבולט של האזור הוא רמת היבלין, ומספר עיירות השוכנות בשטחו הוכרזו על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, וזאת בשל היותן מייצגות של אדריכלות הבארוק המאוחרת ואופי שיקומן לאחר רעידת אדמה חזקה שפקדה את האזור ב-1693.
היסטוריה
כל היישובים שהוזכרו בהכרזה של אונסק"ו הוקמו עד ימי הביניים, ולרוב היו בעלי טירה ומנזר. היישובים ספגו פגיעות בדרגת חומרה משתנה ברעידת האדמה שהתחוללה ב-9 בינואר וב-11 בינואר 1693, שגרמה ללמעלה מ-90,000 הרוגים ולנזקים נרחבים בכ-60 יישובים ברחבי האזור. מוקד הרעש היה בעמק שבו שכנה נוטו, והשפעותיו הורגשו עד לקלבריה, מלטה והחוף של אפריקה. מלכי ספרד, ששלטו באזור באותה תקופה, מינו את האציל ג'וזפה לנצה כאחראי על השיקום והעניקו לו סמכויות נרחבות לתכנן מחדש את היישובים הפגועים תוך התבססות על תוכניות מתאר בעלות הגיון פנימי המבוסס על שיקולי נוף.
מאז ראשית הרנסאנס שאפו אדריכלים לבנות עיר מהיסוד, כשתכנונה יהיה מבוסס על שיקולים הגיוניים והבניינים השונים יקובצו על פי מטרתם והמראה שלהם. רעידת האדמה העניקה לאדריכלים המקומיים את ההזדמנות להגשים את תוכניתם בקנה מידה גדול. היישובים החדשים תוכננו ברוח הרנסאנס והבארוק, כשרחובותיהם חוצים את זה בזווית או מתחילים ממוקד כלשהו כגון כיכר עירונית ומתפשטים ממנו בתבנית רדיאלית. מבנים גדולי ממדים כגון כנסיות, קלויסטרים וארמונות הוקמו כמוקד נוף ברחובות ועל מנת להעניק להם מראה מרשים. הסגנון שיושם ביישובים השונים נודע לימים כבארוק סיציליאני. אופי הבנייה מחדש של היישובים לא היה אחיד. חלק מהם שוקמו מחדש באתר שבו שכנו קודם לרעידה, חלק שוקמו ונבנו מחדש באתר אחר, חלק נבנו מחדש ואף הורחבו כאשר לצד החלק ההיסטורי ההרוס הוקם מרכז עירוני חדש, וחלק ננטשו לחלוטין.
תוך כדי שיקום היישובים בוואל די נוטו נערכו חידושים בתחומים רבים ובהם אדריכלות, אמנות ובנייה חסינה בפני רעידות אדמה. בתכנון היישובים החדש היו מעורבים אמנים ידועי שם כגון ג'ובאני בטיסטה וקאריני ורוסאריו גגלארדי, וכן אלפי בעלי מלאכה. סגנון הבנייה הסיציליאני החדש הושפע מסגנון הבארוק שהיה נפוץ באירופה באותה עת. מעורבות רחבה של רשויות השלטון ויכולת ארגון גבוהה סייעו להפיכת הסגנון הסיציליאני לבעל השפעה משל עצמו, וזאת למרות האסון הכבד שפקד את האזור. עם זאת, במאות השנים שלאחר תנופת הבנייה והחידוש הוזנחו המבנים החדשים, וכתוצאה מהתמשכות הפעילות הסייסמית באזור רבים מתוכם עדיין זקוקים לשיפוץ ולשיקום. שמונת היישובים שנכללו בהכרזה של אונסק"ו מייצגים את הישגי הבנאים לאחר האסון של 1693.
ב-1990 נפגע האזור פעם נוספת מרעידת אדמה, שהייתה פחותה בעוצמתה בהשוואה לרעידה של 1693.
היישובים
- מודיקה (Modica): לעיירה זו יש שני מרכזים עירוניים. העתיק מביניהם שוכן בראש גבעת איבלי, והחדש יותר נבנה במורד הגבעה לאחר רעידת האדמה וידוע בשל כנסיית סן פייטרו וקתדרלת סן ג'ורג'ו השוכנות בשטחו. כיום מונה אוכלוסיית העיירה כ-55,000 תושבים, והיא משתרעת על פני 190 קמ"ר.
- מיליטלו אין ואל די קטניה (Militello in Val di Catania): עיירה זו ידועה בשל המגוון האדריכלי של המבנים שהוקמו בה החל מהמאה ה-14, ובשל התכנון העירוני שיושם בה במאה ה-17 עד לרעידת האדמה וזכה לחיקויים בעיירות פיאודליות אחרות בסיציליה ולשחזורים בארוקיים לאחר רעידת האדמה. המבנים העיקריים בעיירה הן שתי כנסיות: סנטה מריה דלה סטלה (בנייתה הסתיימה בשנת 1741) וסן ניקולו. כיום מונה אוכלוסיית העיירה כ-8,000 תושבים, והיא משתרעת על פני 130 קמ"ר.
- נוטו (Noto): עיר זו נחרבה עד היסוד ברעידת האדמה, והוקמה מחדש באתר סמוך לאזור ההיסטורי בשני מפלסים. המפלס העליון הוא הקדום יותר. אצולת העיר ומבני הדת השתכנו באזור החדש יותר במאה ה-18. על פי אונסק"ו השילוב של האדריכלות העירונית, הטופוגרפיה האזורית, ותכנון העיר יוצרים "תפאורת במה בארוקית מרהיבה". בתקופת השיקום נבנו בעיר ארמונות רבים ותשעה מבני דת. כיום מונה אוכלוסיית העיר כ-24,000 תושבים, והיא משתרעת על פני 43 קמ"ר, ובשל מיקומה הגאוגרפי היא מצויה בסכנה של פגיעה ממפולות סלעים הנגרמות מפעילות סייסמית.
- פאלאצולו אקריידה (Palazzolo Acreide): לעיירה זו שני מרכזים. המרכז ההיסטורי הוקם בימי הביניים, ולאחר רעידת האדמה הוקמה על חורבותיו העיר מחדש אך בציר בנייה שונה. מרכז העיירה החדש נבנה במשך השנים לאורך קו מתאר בצורת חצי סהר שמגיע עד לחלק העתיק ביותר בעיירה. הרובע העתיק משתרע על קטע בגבעה הממוקם מתחת לחלק החדש יותר, ובדרך אליו נתגלו מספר מחצבות שבהן נקברו תושבי העיירה במשך מאות שנים. כיום מונה אוכלוסיית העיירה כ-9,000 תושבים, והיא משתרעת על פני 110 קמ"ר.
- קלטג'ירונה: עיירה זו היא המערבית ביותר מבין שמונת היישובים. התכנון וחזיתות הבתים של הרובע העתיק נועדו למספר מטרות, והם מחוברים אל החלק החדש שהוקם לאחר רעידת האדמה. המבנים העיקריים מתקופת השיקום כוללים מספר כנסיות (סנטה מריה דל מונטה, סנט ג'יימס, סנט ג'וזפה, סנט דומיניק וכדומה), המוזיאון האזרחי, בית העבוט לשעבר, וגשר סן פרנצ'סקו. כיום מונה אוכלוסיית העיירה כ-40,000 תושבים, והיא משתרעת על פני 100 קמ"ר, ובשל מיקומה הגאוגרפי היא מצויה בסכנה של פגיעה ממפולות סלעים הנגרמות מפעילות סייסמית.
- קטניה: עיר זו נבנתה מחדש עם תוכנית מתאר בעלת מאפיינים גאומטריים ברורים. המבנים והאזורים הידועים הם המנזר הבנדיקטיני, ויה דיי קרוסיפרי, כיכר הדואומו, ארמון ביסקארי, והקולגיאטה. כיום מונה אוכלוסיית העיר כ-290,000 תושבים, והיא משתרעת על פני 1,600 קמ"ר, ובשל קרבתה להר אטנה היא מצויה בסכנת פגיעה אם תתרחש התפרצות געשית.
- רגוזה: החלק העתיק של העיר נבנה על שלוש גבעות המופרדות זו מזו באמצעות עמקים. גם ברגוזה יש שני מרכזים עירוניים, שהעתיק מביניהם נבנה על חורבות החלק הימי-ביניימי של העיר והחדש מביניהם (החלק העילי) נבנה מן היסוד לאחר רעידת האדמה של 1693. בחלק העתיק של רגוזה, הידועה כרגוזה איבלה, יש שבעה ארמונות ותשע כנסיות בסגנון הבארוק. החלק העילי של רגוזה נבנה ללא תוכנית מתאר מסודרת, ואופי הבנייה בו הושפע מהקרבה למפעלי התעשייה והמכרות הסמוכים. כיום מונה אוכלוסיית העיירה כ-71,000 תושבים, והיא משתרעת על פני כ-442 קמ"ר.
- שיקלי: עיר זו ידועה בסך שהכנסיות הממוקמות בשטחה נבנו כך שהמראה שלהן ישתלב במראה של בתי האצילים הסמוכים לכדי פסיפס אדריכלי רציף. כיום מונה אוכלוסיית העיר כ-26,000 תושבים, והיא משתרעת על פני 190 קמ"ר.
קישורים חיצוניים
20258936ואל די נוטו