ואל ד'אורצ'ה

ואל ד'אורצ'ה

**אתר מורשת עולמית**
	נוף אופייני בואל ד'אורצ'ה
	נוף אופייני בואל ד'אורצ'ה
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2004, לפי קריטריונים 4, 6
מדינה	איטליה
קואורדינטות	43°04′N 11°33′E / 43.067°N 11.550°E

ואל ד'אורצ'ה (איטלקית Val d'Orcia - "עמק (הנהר) אורצ'ה") הוא חבל ארץ גאוגרפי ותרבותי המשתרע בדרומה של נפת סיינה במחוז טוסקנה באיטליה. החבל משתפל מהר אמיאטה (Monte Amiata) בדרום ועד לגבעות שמדרום לעיר סיינה, והוא נקרא על שם נהר אורצ'ה שזורם דרכו.

היסטוריה

האטרוסקים הקדומים התיישבו אזור במאה ה-10 לפנה"ס, אך במהלך המאה ה-3 לפנה"ס נפלו עריהם תחת מרותם של הרומאים. המחצית הראשונה של ימי הביניים התאפיינה בירידה בעיבוד הקרקעות ובשקיעה בואל ד'אורצ'ה. בשנת 762 נוסד מנזר סן סלווטורה (monastero di San Salvatore) בהר אמיאטה וחלש על האזור כולו. ויה פרנצ'יג'נה (Via Francigena) שעברה דרכו שימשה כנתיב חשוב לעולי רגל שהיו בדרכם מצרפת לרומא. במאות שלאחר מכן עברה ההגמוניה באזור לידיו של מנזר סנט'אנטימו (Abbazia di Sant'Antimo) שנוסד בסוף המאה ה-8. תקופה זו, החל במאה ה-10, הייתה תקופת צמיחה ויציבות כלכלית, ובאזור נוסדו מנזרים נוספים וכפרים שאורגנו לפי דגם פאודלי.

בראשית המאה ה-13 החלה סיינה משתלטת על ואל ד'אורצ'ה, ונופו השתנה באופן מהותי במאה ה-14 ובתחילת המאה ה-15, עת העיר הייתה בשיא תפארתה. סיינה השקיעה את עושרה בפיתוח החקלאות והכלכלה בואל ד'אורצ'ה והוא היה לאזור חקלאי משגשג. באמצע המאה ה-15 נבנתה העיר פיינצה (Pienza) בחלקו הצפוני של האזור. העיר שנקראה על שמו של האפיפיור פיוס השני, תוכננה כ"עיר אידיאלית" והיא הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 1996. ערים מרכזיות אחרות באזור הן מונטפולצ'יאנו (Montepulciano), מונטאלצ'ינו (Montalcino) ורדיקופאני (Radicofani). לאחר שהמאבק בין סיינה לפירנצה הסתיים בניצחונה של האחרונה, החל האזור שוקע, שכן פירנצה לא גילתה בו עניין רב. מאידך סייע דבר זה לשימור אופיו במאות הבאות.

ערכו התרבותי של האזור

בשנת 1999 הוקם "הפארק האמנותי, הטבעי והתרבותי של ואל ד'אורצ'ה" (Parco artistico, naturale e culturale della Val d'Orcia) כאשר חמש מערי האזור איחדו את שטחיהן לשם כך. חמש שנים לאח מכן, בשנת 2004, החליט ארגון אונסק"ו לכלול 612 קמ"ר משטחו של ואל ד'אורצ'ה ברשימת אתרי המורשת העולמית, ו-566 קמ"ר נוספים סומנו כאזור ספר. נימוקיו של הארגון להחלטתו:

"ואל ד'אורצ'ה הוא המחשה יוצאת דופן לאופן שבו עוצב נוף מחדש בתקופת הרנסאנס, במטרה לתת נפקות לרעיונות הממשל התקין וליצור תמונה אסתטית נעימה. נופו של ואל ד'אורצ'ה היה מקובל בקרב אומני האסכולה האומנותית של סיינה ששגשגה במשך הרנסאנס. מראות האזור, ובמיוחד תמונות נוף המתארות בני אדם החיים בהרמוניה עם הטבע, היו לאיקונות של הרנסאנס והשפיעו עמוקות על פיתוח הנוף".^[1]