מרוץ מכוניות
מרוץ מכוניות הוא ענף ספורט מוטורי שבו מתחרים נהגי מרוץ במכוניות. מרוצי מכוניות החלו ב-1894 בצרפת.
היסטוריה
מרוצי מכוניות החלו בסמוך להמצאת המכונית, המרוץ הראשון נערך מפריז לרואן ב-22 ביולי 1894 על ידי מגזין "לה פטי ג'ורנל" כמבחן אמינות למכוניות התקופה. שנה לאחר מכן, נערך לראשונה מרוץ לשם הספורט. המרוצים הראשונים התקיימו בדרך כלל על דרכים ציבוריות מעיר אחת לאחרת, ב-1903 התרחשה תאונה קטלנית במרוץ מפריז למדריד, ובעקבותיה נאסרו מרוצים בדרכים ציבוריות בצרפת. בתוך מספר שנים הופיעו מרוצים במסלול סגור, באורך של עשרות קילומטרים, אותו הקיפו המתחרים מספר פעמים. אחד מהמרוצים האלו היה המרוץ של לה מאן, שהיה גם המרוץ הראשון שנקרא "מרוץ גרנד פרי" (מרוץ הפרס הגדול), ובכך החל סבב תחרויות באותו השם.
לקראת שנות ה-30 של המאה ה-20 החלו להופיע מכוניות על שנבנו במיוחד למרוצים. הן צוידו במנועי 8 עד 16 צילינדרים בעלי מאות כוח סוס והוגבלו למשקל של עד 750 קילוגרם לפי תקנות המכונות פורמולה. בין היצרנים הבולטים היו גרמנים כדוגמת אוטו יוניון ומרצדס בנץ וצרפתים כדוגמת בוגאטי, דליי ודלהיי. לקראת סוף שנות ה-30 היצרנים הגרמנים השיגו שליטה מוחלטת במרוצי הגרנד פרי, ככל הנראה בעידוד השלטון הנאצי. באותן שנים החלו להתארגן אליפויות בינלאומיות שאיחדו מרוצי גרנד פרי מכמה ארצות. בתחילה חושב ניקוד עבור יצרני המכוניות בלבד, אך ב-1935 נוסדה אליפות הנהגים של ה"גרנד פרי האירופאי" - אליפות זו נערכה מאז מדי שנה עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה.
במקביל למרוצי הגרנד פרי, שהתקיימו במסלולים סגורים, המשיכו להתקיים מרוצים מנקודה לנקודה שכונו מרוצי ראלי. מרוצים אלו התקיימו בדרכים ציבוריות ובאותן שנים התפשטו למדינות מרכז אירופה, בעיקר מסביב להרי האלפים. אופי המרוצים היה שונה מאירוע לאירוע - לעיתים כלל האירוע עצירות בנקודות מסוימות לשם ביצוע מבחני שליטה ברכב, ולעיתים המרוץ התבסס בעיקר על יכולות הניווט וקריאת המפה של הנהגים.
בשנת 1947, לאחר מלחמת העולם השנייה, החלה להתארגן אליפות עולם שבה נקבעו מגבלות מוגדרות (המכונות פורמולה - Formula) למכוניות המשתתפות. סבב המרוצים התרחב ובמקביל החלה להתהוות הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA), שקיבלה את האחריות לקביעת התקנות מאז ועד לימינו. עם התפתחות סבב המרוצים אליפות זו קיבלה את השם פורמולה 1.
ב-1955 החל ה-FIA לארגן אליפות מרוצים שנתית למכוניות ספורט - "אליפות העולם במרוצי סיבולת". המכוניות במרוצים אלו היו מבוססות על מכוניות ספורט סדרתיות, ברמות עדכון שונות והמרוצים התקיימו במסלולים סגורים. במהלך השנים חולקו המרוצים לקטגוריות שונות על פי מבנה הרכב. אירועים מרכזיים באליפות זו היו מרוצי 24 השעות בהן התחרו גם בשעות החשיכה. המכוניות שהתחרו במרוצים אלו היו מכוניות סגורות, בעלות גלגלים המכוסים על ידי גוף המכונית. לעיתים נפתחו קטגוריות ייעודיות למכוניות בעלות גג פתוח ומבנה ייחודי שלא היה מבוסס על מכוניות סדרתיות אך עדיין היה בעל גלגלים מכוסים. לעומת זאת, בתחרויות הפורמולה השונות השתתפו בדרך כלל מכוניות בעלות "גלגל פתוח" (שאינו מכוסה).
בשנות ה-60 עם ההתקדמות בפיתוח כלי רכב המותאמים לנסיעה בשטח התפתחו מרוצי שטח במתכונות שונות. הנפוצים ביותר היו המרוצים בסגנון פשיטת הראלי, כדוגמת מרוץ הבאחה במקסיקו ב-1967 ועשור לאחר מכן ראלי דקר. כלי הרכב המשתתפים היו ייעודיים לשטח או כלי רכב סדרתיים שעברו התאמות ושיפורים.
סוג נוסף של מרוצים שהחל את דרכו בשנות ה-60 הוא מרוצי דראג, בהן התחרו מכוניות במרוצים למרחק קצר (בדרך כלל 400 מטר) בקו ישר. המכוניות המשתתפות נבנו במיוחד כדי להשיג את הזינוק המהיר ביותר.
ב-1973 יסד ה-FIA את אליפות העולם בראלי. באליפות זו השתתפו מכוניות סדרתיות משופרות שבמראן החיצוני הזכירו מכוניות קומפקטיות רגילות, בניגוד למכוניות הספורט. מאפיין נוסף של תחרויות הראלי היה נסיעה בדרכים ציבוריות שאינן משמשות כמסלול מרוצים בדרך כלל, כבישים סלולים ודרכי עפר.
בעשורים האחרונים של המאה ה-20 לא חלו שינויים משמעותיים בסוגי המרוצים. המגמה הכללית הייתה קיצוץ באורכם של המרוצים (מבחינת זמן או מרחק) בעיקר כתוצאה מהעלות ההולכת ועולה של המכוניות והמרוצים עם התקדמות טכנולוגיית כלי הרכב. סוגיה נוספת שהשפיעה רבות על אופי המרוצים היא נושא הבטיחות. מרוצים קוצצו ומותנו ומכוניות הוגבלו כדי להתאים לסטנדרטים מחמירים של בטיחות הנהגים המתחרים והקהל הצופה במרוצים.
סוגי מרוצים
מרוצי גלגל חשוף (פורמולה ואינדי)
מכוניות בעלות מושב יחיד הן בדרך כלל מכוניות הספורט הקיצוניות והמהירות ביותר בעולם המרוצים. בדרך כלל הן בעלות גלגל חשוף (Open wheel - שאינו מכוסה על ידי גוף המכונית) ושלדה מחומרים קלים וקשיחים.
סדרת המרוצים היוקרתית ביותר בקטגוריה זו היא הפורמולה 1 של ה-FIA שזוכה לפופולרית עצומה במקומות רבים בעולם. במרוצי הפורמולה 1 משתתפות מכוניות בעלות מנוע V6 בנפח של עד 1600 סמ"ק עם הספק של כ-700 כוח סוס. משקלי המכוניות הנמוכים, מעט מעל 600 קילוגרם, מושגים באמצעות שימוש בחומרים מרוכבים וסיבי פחמן.
סדרות מרוצים נוספות בקטגוריה הן: סדרת האינדי (אנ') בארצות הברית, פורמולה 2 (אנ'), פורמולה 3 ופורמולות נוספות ברמת כניסה כדוגמת פורמולה רנו. פורמולה 1 כוללת אליפות לנהגים וליצרנים.
מסלולי המרוצים בסדרות לעיל הם מסלולים סגורים וכמעט תמיד מפותלים. המכוניות בנויות לספק היגוי ברמה הגבוהה ביותר ולכן באות לידי ביטוי ועומדות למבחן במסלול מפותל. למרות זאת, בסדרת האינדי מתקיימים לעיתים מרוצים במסלול אובלי מעגלי. כוחות הצד המופעלים על הנהגים בפניות עשויים להגיע לעד 5g (כוח g). יכולת זו מושגת באמצעות הצמדת המכונית אל הקרקע (כמעין עילוי הפוך) באמצעות כנפיים אווירודינמיות בקדמת ואחורי המכונית.
במרוצים נשים מתחרות בגברים. דניקה פטריק הפכה לאישה הראשונה שמנצחת מרוץ בסדרת מרוצי האינדי, והאישה השנייה שמנצחת בתחרות מוטורית אמריקנית, לאחר ששירלי מולדוויני ניצחה שלוש פעמים בתחרות "NHRA Top Fuel Championships".
ראלי
ערך מורחב – אליפות העולם בראלי
מרוצי ראלי הם מרוצים הנערכים בדרכים ציבוריות בתוואי לא מעגלי. תוואי המרוץ כולל בדרך כלל דרכים סלולות (סגורות באופן זמני), שבילי עפר ואף קרח או שלג. המכוניות המשתתפות עשויות להתבסס על מכוניות סדרתיות אך לא בהכרח. אליפות העולם בראלי (WRC) היא סדרה שנתית הנערכת ברחבי העולם וכוללת אליפות לנהגים וליצרנים. המכוניות מתאימות לנהיגה בתוואי השטח השונים ומצוידות בהנעה כפולה.
מרוצים מטיפוס אחר המכונים ראלי ונערכים מחוץ לדרכים סלולות הם מרוצי פשיטת הראלי. עקרונות המרוץ דומים לראלי שהוצג לעיל בכך שנעשה שימוש בשטח ציבורי ובכך שמוגדרת נסיעה מנקודה לנקודה. השוני הוא בנסיעה בתוואי בלתי מוגדר מראש, לעיתים ללא שביל ברור, כך שהמתחרים מנווטים את דרכם לנקודת הביקורת הבאה במגוון דרכים. במרוצים אלו משתתפים בדרך כלל במעורב כלי רכב מסוגים שונים (למשל מכוניות, אופנועים ומשאיות) ודירוג הנהגים מתחלק לקטגוריות השונות מכלי רכב סדרתיים ועד לאבות טיפוס כדוגמת רכבי באגי המיוצרים במיוחד למרוץ. במרוצים אלו מקובל לחלק את הדרך לקטעים מיוחדים (ספיישלים) וקטעים מנהלתיים. מדידות הזמנים לנהגים מתבצעות בקטעים המיוחדים בלבד ובקטעים המנהלתיים נדרש המתחרה רק להגיע לנקודה מסוימת עד לשעה שנקבעה מראש.
תיור
מרוצי מכוניות תיור או מרוצי מכוניות סדרתיות (Stock) נערכים עם מכוניות בייצור סדרתי או דומה לסדרתי במגוון רמות שיפור. הטיפוס הנפוץ ביותר היא מכונית בתצורת סדאן. בסדרות האירופיות או באוסטרליה משתתפות בדרך כלל מכוניות סדאן והקופה הספורטיביות ביותר של היצרנים ב.מ.וו, מרצדס, אאודי ועוד. השיפורים נסובים סביב כל המכלולים בדרך כלל, פרט לשלדה. מסלולי המרוץ הם תמיד סגורים, סלולים, מעגליים ומפותלים. דוגמאות לסדרות כאלו הן ה-WTCC - אליפות העולם למכוניות תיור, DTM - גרמניה, BTCC בריטניה, GT500 - יפן ו- Supercars V8 - אוסטרליה.
נאסקאר
מרוצי מכוניות נאסקאר נערכים עם מכוניות בייצור סדרתי או דומה לסדרתי במגוון רמות שיפור. המרוצים בארצות הברית נערכים בכמה סדרות המבוססות על כללי הגוף המפקח נאסקאר. זהו הספורט המוטורי הפופולרי ביותר בארצות הברית ומרוציו נערכים מאז שנות ה-50 של המאה ה-20. מסלולי המרוץ בסדרות הנאסקאר סלולים ומעגליים. מאפיין ייחודי הוא השימוש במסלולים אובליים - 34 מתוך 36 המרוצים מתרחשים במסלולים מסוג זה - אותם מקיפים המתחרים מאות פעמים. על המכוניות חלות הגבלות רבות, חלקן נראות לעיתים ארכאיות כדוגמת חיוב בשימוש במנועי מוטות דחיף להפעלת השסתומים, והחל מעונת 2008, כל המכוניות זהות בהתאם לתבנית שכונתה "מכונית המחר". למרות זאת, המכוניות המשתתפות במרוצים אלו רחוקות מאוד ממכוניות סדרתיות למרות שהן שומרות על מראה של מכונית סדאן באמצעות שימוש במדבקות המדמות את מאפייני מכונית-הייצור המתאימה: הפורד פיוז'ן, דודג' צ'ארג'ר, שברולט אימפלה והטויוטה קאמרי.
סיבולת
מרוצי מכוניות הספורט הם מרוצי מסלול סגור, מעגלי וסלול למכוניות ספורט. קיימות קטגוריות עבור דגמים סדרתיים ועבור דגמי אב טיפוס שלעיתים מבוססי מושב יחיד אך עדיין בעלי גלגל מכוסה (להבדיל מגלגל חשוף בחלק ממרוצי הפורמולה). בקטגוריה זו מקובלים מרוצים בודדים אך ממושכים המכונים מרוצי סיבולת. במרוצי הסיבולת נערכים מרוצים המוגבלים לפרק זמן מסוים (למשל 24 שעות) או למרחק כלשהו (למשל מרוץ 12 השעות של סברינג).
דראג
מרוצי דראג הם מרוצים המתקיימים בקו ישר לאורך מרחק קצר, בדרך כלל 400 מטר. התחרות היא תמיד בין שני כלי רכב המתחרים זה לצד זה. המנצח מתקדם לשלב הבא. המכוניות המשתתפות נעות בין דגמים סדרתיים לבין מכוניות ייעודיות למשימה. המכוניות הייעודיות הן בעלות מראה חריג של גלגלי ענק בציר האחורי וגלגל זעיר בציר הקדמי. אורך מכונית ייעודית עשוי להגיע לכ-10 מטר והספק המנוע מגיע לאלפי כוח סוס. המנוע מתודלק בתערובות דלק מיוחדות ומאיץ את המכונית ממצב עמידה למהירות של 100 קמ"ש תוך חצי שנייה וכ-500 קמ"ש תוך 5 שניות. לשם בלימת המכונית בסיום המרוץ משתמשות המכוניות במצנחים נפתחים.
קארטינג
מרוצי הקארטינג (Kart) נערכים במסלולים מעגליים, סלולים וקטני מידות באופן יחסי (לעיתים אף במגרשי חנייה). אורך רכבי המרוץ הוא כמטר וחצי ורוחבם כמטר. הם מצוידים במנועים קטנים של עד 200 סמ"ק ולעיתים אף ללא תיבת הילוכים. המהירויות המרביות הן בדרך כלל עד כ-150 קמ"ש בלבד, אך תוואי המסלול בעל הפניות הצפופות מפעיל על הנהג כוחות צד גבוהים באמצעות צמיגי הסליקס (צמיג ללא חריצים) שמספקים אחיזת כביש גבוהה. מרוצי הקארטינג משמשים לעיתים נהגים צעירים ואף ילדים העושים את צעדיהם הראשונים בעולם המוטורי. רבים מנהגי המרוץ המובילים בקטגוריות הבכירות החלו דרכם בתחרויות קארטינג.
סכנות
מרוץ מכוניות הוא ספורט מסוכן שאירעו במסגרתו תאונות רבות. בשנים 1990–2002 נהרגו בארצות הברית בממוצע 22 איש לשנה בתאונות במרוצי מכוניות, 11% מהם היו צופים[1].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- FIA - התאחדות המכוניות הבינלאומית (באנגלית)
- הרשות לנהיגה ספורטיבית, ישראל
- מרוץ מכוניות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Deaths in U.S. auto racing average 22 a year, Savannah Now
32651221מרוץ מכוניות