סוסיתא (מכונית)
סוסיתא היא מכונית שיוצרה על ידי חברת "אוטוקרס" בחיפה ובטירת הכרמל בין השנים 1960 עד 1975.
סוסיתא
בשנת 1952 פנה לדיסלאב שנלר, יהודי יוצא סלובקיה, לחברת Reliant הבריטית. רילאיינט יצרה באותה עת רכב תלת-גלגלי זול, בעיקר להובלה עירונית קלה, ושנלר קיבל את הזיכיון להרכבתו בחיפה. החברה שהקים שנלר, "מוסכים ומכוניות בע"מ", לא הייתה יותר מאשר בית מלאכה קטן, עם תפוקה דלה של עשרות יחידות עד לשנת 1955. עם המעבר של רילאיינט, ואיתו גם של המרכיב הישראלי, לשימוש בתאי נהג העשויים סיבי זכוכית (פיברגלאס), צדה החברה את עינו של יצחק שובינסקי, סוחר חיפני, שנכנס לשותפות במפעל, שינה את שמו ל"אוטו-קרס", וצירף לשותפות גם את החברה הא"י לאוטומובילים, יבואנית פורד. כעת פנה לרילאיינט כדי שזו תפתח עבורו רכב מסחרי קל, ארבע-גלגלי, המבוסס על מרכב מיצור מקומי, מפיברגלאס, ורכיבים מכניים מיובאים מפורד אנגליה, בעיקר.
בספטמבר 1958 יוצרה המכונית הראשונה, שנמכרה תחילה בשם Regent IV (ריג'נט ארבע) בשוק המקומי, ובשם Sabra בשוקי היצוא. גרסת הסטיישן של תחילת 1960 נמכרה בישראל כ"צברה". בסוף 1959 נולדה הסוסיתא. אוטוקרס הכריזה על תחרות לבחירת שם למכונית הישראלית. 2,355 הצעות הוגשו, ומהן נבחר השם "סוסיתא", שהוגש על ידי ששה משתתפים, בנפרד. בפרס, בסך 500 לירות, זכה יוסף שוב[1] סטודנט צעיר לאגרונומיה (לימים דר') מהפקולטה לחקלאות ברחובות.
המכונית עצמה, עד אז רק בגרסאות מסחרית סגורה וסטיישן, התבססה על חלקי פיברגלאס שחוברו זה לזה באמצעות קרשים. הרצפה הייתה עשויה מעץ לבוד. זה היה מוצר פרימיטיבי, ורק 300 יחידות ממנו יוצרו בשנת הדגם 1960. ועדת הרכב הממשלתית חייבה יצוא של שליש מן הכמות הזו.
בקיץ 1961 עברה הסוסיתא, שהוצעה גם בגרסת טנדר מזה כשנה, תכנון מחדש. המכונית החדשה[2][3], שפותחה ברילאיינט במסגרת פרויקט FW2, עם סיוע מסוים מצד מהנדסי אוטוקרס, התהדרה במרכב פיברגלאס אחוד ואיכותי בהרבה. חצי שנה מאוחר יותר הושלם התהליך עם רצפת פיברגלאס והחלפת הדלתות האחוריות. במקביל לפתיחתו של השוק הישראלי לרכישה חופשית של כלי-רכב, וביטול מכסות היצוא, עלה מאד גם קצב היצור. הסוסיתא הזו, דגם 1962, יוצרה ב-1,216 עותקים.
המכונית החדשה, שעיצובה החיצוני דמה לזה של מכוניות בריטיות מן העשור הקודם, זכתה עד מהרה לכינוי העממי "קובייה". יצורה של הקוביה הסתיים בקיץ 1966, עם ירידתו של הטנדר האחרון מקוי ההרכבה בטירת הכרמל. בסך הכל יוצרו 8,670 "קוביות", שהפכו אותה לדגם הסוסיתא הנמכר ביותר.
ב- 1962 הרחיבה אוטוקרס את קשת דגמיה, והציגה (תחילה כאב-טיפוס מתוצרת בריטית) את ה"כרמל", סדאן קטנה בת שתי דלתות. בשבע השנים הבאות התעצמה אוטוקרס, והציגה קשת רחבה של מכוניות זולות, בעיקר לעבודה, וכן מכונית משפחתית טריומף 1300 מתוצרת Triumph הבריטית. הסוסיתא עצמה עברה עדכון מקיף ב-1965[4][5], ואחר כך ב-1968, כטנדר. ב-1970 הושקו הסוסיתא סטיישן והמסחרית החדשות.
לאחר שאוטוקרס פשטה את הרגל, בנובמבר 1971, פסק פיתוח המכוניות לזמן ממושך. החברה שהוקמה ב-1974, "רום כרמל", המשיכה ביצור מערך הדגמים של אוטוקרס. בשנים 1976 עד 1978 יצרה רום כרמל את טנדר הסוסיתא בגרסתו מ-1968, עם מנוע "פורד" 1300 סמ"ק. באוגוסט 1978 יוצרה הסוסיתא האחרונה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- שמואל תמיר, בן הארץ הזאת, כרך שני, זמורה ביתן מוציאים לאור, עמ' 1407-1400.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סוסיתא |
- אתר תעשיית הרכב הישראלית
- סיפורה של אוטוקרס הישראלית באתר קולקט
- מורן שוב, האיש שנתן את השם סוסיתא לסוסיתא מגזין untitled
הערות שוליים
- ^ ראה קישורים חיצוניים בדף זה
- ^ איך עושה סוסיתא?
- ^ סוסיתא (לא) סטנדרטית
- ^ הסוסיתא והטרייומף של מאלטה
- ^ סוסיתא 12 – המיני-ואן הראשון