רחוב אתיופיה
שגיאות פרמטריות בתבנית:דרך
פרמטרים [ ויקישיתוף, רחובות מסתעפים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| רחוב אתיופיה | |
| מיקום | |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| ערים ראשיות | ירושלים |
|
(למפת ירושלים רגילה)   רחוב אתיופיה | |
רחוב אתיופיה (בתקופת המנדט הבריטי ואף לאחר מכן: Abyssinian street רחוב החבשים) הוא רחוב במרכז העיר ירושלים, היוצא מרחוב הנביאים, ומקביל לרחוב בני ברית הסמוך.
ייחודו של הרחוב
רחוב אתיופיה הוא שלוחה של רחוב הנביאים ואיתו מרכיב ציר תנועה מרכזי המחבר את מזרח העיר עם מערבה, את העיר העתיקה עם העיר החדשה ואת העיר החילונית עם העיר החרדית. ציר התנועה מהווה מכלול היסטורי, ארכיטקטוני ודתי בעל מאפיינים ייחודים ומגלם בתוכו חלק חשוב מהכרונולוגיה והמהות של בניית העיר.
תחילתו של ציר התנועה רחוב הנביאים בשער שכם בעיר העתיקה, משם הוא עולה מערבה, עד לחיבורו עם רחוב יפו בכיכר הדווידקה. בערך באמצעו, רחוב אתיופיה יוצא ממנו צפונה.
הולך הרגל המטייל ברחוב במעלה ציר התנועה רואה עדויות היסטוריות ייחודיות על אדריכלות המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. רחוב אתיופיה מכיל בתוכו מוסדות ומבני מגורים היוצרים יחד רקמה עירונית יוצאת דופן[1].
רקע היסטורי
חיבורו של רחוב אתיופיה לרחוב הנביאים המהווה ציר תנועה מרכזי לתוך מערב העיר הפך את כל האזור באופן טבעי לאחד מאזורי הפיתוח והבנייה הראשונים מחוץ לחומות. בתקופה העות'מאנית היה הרחוב לא יותר משביל עפר אך עם הכיבוש הבריטי של ירושלים בשנת 1917 החלה תנופת פיתוח ממנה נהנה גם הרחוב הקטן.
הבנייה ברחוב אתיופיה החלה במאה ה-19 על ידי נציגי הקיסר האתיופי מנליק השני. אשתו של מנליק, טיטו בטול, ובכיר שריו, ראס מקונן, בנו יותר מתריסר בניינים במה שהחל להיקרא "רחוב החבשים". שני בניינים המהווים סימני דרך בבנייה האתיופית ברחוב אתיופיה והאזור כולו, הם הכנסייה האתיופית, ובנין הקונסוליה האתיופית ברחוב הנביאים שהוקם בשנת 1928.
הקהילה האתיופית
לאתיופים הנוצרים זיקה עמוקה לירושלים. הכנסייה הנוצרית משתייכת לזרם הנצרות האוריינטלית. על פי האמונה של אנשי הכנסייה האתיופית, אתיופיה היא ארץ ציון החדשה, ובית המלוכה האתיופי, על פי האתוס הלאומי, משתייך לזרע שלמה המלך.
נזירים אתיופים ישבו בירושלים כנראה עוד מן המאה החמישית. בתחילה הם ישבו בתוך כנסיית הקבר, אך גורשו משם וייסדו את המנזר דיר אל סולטאן הצמוד לכנסיית הקבר. בשנת 1884 החלה ביוזמת הקיסר יוהנס בניית כנסיית קִידאנה מִהְרַת (בעברית: ברית הרחמים) על שטח שנקרא דֶבְּרַה גֶנֶת (בעברית: הר גן העדן), במרכז המתחם האתיופי הצמוד לרחוב הנביאים.
בשנת 1930, משהוכתר ראס טפרי היילה סלאסי, קיסר אתיופיה, התהדקו קשרי המלוכה האתיופית עם ירושלים. ב-1936 נכבשה אתיופיה על ידי צבאו של מוסוליני, והייתה בשליטה איטלקית עד לשנת 1941.
סלאסי עצמו נמלט עם הכיבוש, והגיע לירושלים, וכן לז'נבה, לנאום בפני חבר הלאומים. לאחר כשלושה חודשים בירושלים עבר לאנגליה.
הקהילה האתיופית בירושלים הייתה קהילה מושפלת ומדוכאת במשך מאות שנים. יציאתה אל מחוץ לחומות, ודריסת הרגל שקנתה בעיר החדשה וברחוב אתיופיה, סימנה את התעצמות הרגשות הדתיים באתיופיה המתחדשת ובקרב נציגי הקהילה בארץ. מפעל הבנייה של הקהילה האתיופית חורג בהרבה מעבר לגודלה בפועל של הכנסייה האתיופית.
שם הרחוב
תחילה נקרא האזור כולו על שם הקהילה - שכונת החבשים. שם הרחוב נקבע בסוף המאה ה-19, כאשר ברחוב נבנתה הכנסייה האתיופית, ובתקופת המנדט היה שם הרחוב Abyssinian street, השם הלטיני של הארץ שהייתה ידועה בשם חבש (ובשיבוש אבּס).
מאחר שהשם חבש - שמקורו בערבית ומשמעותו "ערב-רב של שבטים" - נחשב לשם אשר אינו מכליל את כלל אזרחי אתיופיה אלא רק את האזרחים דוברי השפות השמיות, שונה שם הרחוב לרחוב אתיופיה.
מבנים בעלי עניין ברחוב
בית הקיסר מנליק השני
בית מספר 8 נבנה ביזמת קיסר אתיופיה מנליק השני כבית דירות להשכרה שהכנסותיו ישמשו למימון הכנסייה והפעילות האתיופית בירושלים. בשנת 1907 הוקם במבנה מעון לנערות יהודיות עניות שהיה הראשון מסוגו בירושלים, לפני כן היה מצבן של נערות עניות קשה ביותר, חלקן חוו התדרדרות מוסרית וחלקן פנו למיסיון הנוצרי לבקשת סיוע חומרי. בשנות ה-50 של המאה ה-20 שכרה משפחת המשורר יהודה עמיחי דירה בבניין.
בית מנהיגי היישוב
זוג הבתים במספר 7 ו- 9 הם בתים דו-קומתיים צמודים, מאחורי חומת אבן גבוהה, נבנו על ידי משפחת נשאשיבי בראשית שנות ה-20 כדירות להשכרה. בבית מספר 7 התגורר, בין היתר דוד ילין ובו ייסד ב-1914 את בית המדרש העברי למורים. בבית מספר 9 התגוררו ארתור רופין והסופר מרדכי בן הלל הכהן, מראשי חובבי ציון ובן משפחתה של אמו של יצחק רבין, אשר בילה את ימיו הראשונים בבית זה.
הכנסייה האתיופית
בית מספר 10 ברחוב הוא כנסייה עגולה הנקראת כנסיית קִידאנה מִהְרַת, בעברית: ברית הרחמים. לאחר גיוס כספים מקיסר אתיופיה יוהנס הרביעי וקבלת אישור טורקי החלה בניית הכנסייה בשנת 1882. בשנת 1893 התקיים טקס חנוכת הבית. הכנסייה בנויה על פי דוגמת כנסיות באתיופיה צורתה עגולה וקודש הקודשים נמצא במבנה נפרד במרכז הכנסייה. גג הכנסייה מכוסה בכיפה שחורה ועליה צלב אתיופי במרכזה. הכניסה לגברים ממוקמת בצידה הצפון מערבי וכניסת הנשים בצד הדרום מערבי. וכן מותקנת בה דלת שלישית.
מעל לכניסות מוצב תבליט של אריה וכתובת בשפות שונות:
" בניית הכנסייה הזאת מוקדשת למרים הבתולה נפתחה על ידי הוד מלכותו מלך המלכים של אתיופיה יוהנס בשנה של מרקוס ה"קדוש" 1874 ..."
התאריכים הם על פי לוח השנה האתיופי עליו יש להוסיף 7.7 שנים להתאימו ללוח הגרגוריאני, כלומר הכנסייה הוקמה בשנת 1882.
בסמוך לכנסייה נמצא מבנה המשמש לאפיית לחם ה"קודש" ונקרא בשם העברי בית לחם.
בסמוך לכנסייה נבנו עוד מספר בנינים למגורים ושימוש בני הקהילה ומספר מבנים המשמשים להשכרה. הכנסות שכר הדירה מהוות חלק מהכנסות הקהילה.
בית בן יהודה
מול הכניסה למתחם הכנסייה האתיופית ניצב בית מספר 11, במקורו בתי פאר של משפחת נשאשיבי (גם בית מספר 13 ברחוב אתיופיה היה אחד מבתי נשאשיבי). בקומתו העליונה של בית מספר 11 התגורר אליעזר בן יהודה עם משפחתו בין השנים 1909-1922, ובו כתב את המילון העברי הראשון. לדברי איתמר בן-אב"י, כמה מבני משפחת נשאשיבי, ובהם גם ראע'ב נשאשיבי, ביקרו בביתה של משפחת אליעזר בן-יהודה.[2] בבית זה נפטר בן יהודה ממחלת השחפת בשנת 1922. לוח זיכרון שהוצב על ידי עיריית ירושלים בעבר הוסר שוב ושוב על ידי חרדים יושבי מאה שערים הסמוכה, עד שנקבע שלט קבע ב-2008 אשר עודנו במקומו (נכון ליולי 2014). בסמוך לבית בן יהודה נמצא ביתו של מרדכי בן הלל הכהן
אחותו של חיים ויצמן, הד"ר מינה ויצמן התגוררה בשכירות בבית בן יהודה.
בית ועד העיר ומטה ההגנה
בית מספר 15 ברחוב נבנה ב-1878. ובו פעלו בין היתר ועד הקהילה וועד הסיוע, שקלט עולים שבאו לעיר בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה. בשנים 1928-1930 שכן בבנין מטה ההגנה, ומכאן תואמה הגנת העיר בזמן מאורעות 1929.
בית חנה
בית מספר 19 נקרא בית חנה ובו שכן תלמוד תורה של תנועת המזרחי, ואחר כך, עד 1929 פעל בבנין בית הספר הדתי-לאומי "תחכמוני". הוא הוקם ביוזמתם של משכילים דתיים שביקשו להקנות לבניהם "תורה עם דרך ארץ", ערכי מסורת בשילוב מדע מודרני ורעיונות ציוניים. באותה שנה הוקמה גם הגימנסיה העברית רחביה, אולם, הקמת בית הספר תחכמוני עוררה את זעמה של עדת החרדים הפרושים בירושלים ובייחוד הרבנים ובני הכוללים שראו בו חילול הקודש.
בתרבות ובאמנות
בציור ירושלים, שער החבשים מאת הצייר יוסף זריצקי מופיע אחד משערי הבתים ברחוב.
לקריאה נוספת
- דוד קרויאנקר, רחוב הנביאים, שכונת החבשים ושכונת מוסררה - סיפורו של מקום, דיוקנה של עיר, הוצאת יד בן צבי
- יעקב אורלנד, סמטת החבשים: מקאמה ירושלמית; ציורים: נחום גוטמן, ירושלים: כתר, 1986
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ דוד קרויאנקר, רחוב הנביאים, שכונת החבשים ושכונת מוסררה - סיפורו של מקום, דיוקנה של עיר - "ירושלים, באספקלריה של רחוב הנביאים וסביבתו, היא מוזיאון חי של תרבויות, של אורחות חיים ושל סגנונות בנייה למיניהם"
- ^ איתמר בן-אב"י, החצוף הארצישראלי, עמ' 95-94.
