דיר א-סולטאן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף דיר אל סולטאן)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מפת הרובע הנוצרי
נזירים אתיופים בדיר א-סולטאן
מראה במנזר
טקס אתיופי בדיר א-סולטאן לרגל חג הפסחא, 1941.
הקיר המערבי של רחבת דיר א-סולטאן ובו נראים הפתחים שהובילו בעבר אל הקתוליקון בכנסיית הקבר

דיר א-סולטאןערבית: دير السلطان; בתרגום לעברית מנזר הסולטאן) הוא מתחם על גג קפלת הלנה ה"קדושה" בכנסיית הקבר. על פי רוב המסורות, זהו חלק מהתחנה התשיעית בוויה דולורוזה, והוא שייך לכנסייה האתיופית, שאין לה נכסים בכנסיית הקבר עצמה.

האתר

בתקופה הצלבנית שימש הגג כאולם הסעודות של האבירים ששהו בכנסייה, ושרידי העמודים עליהם נסמך גג האולם, מעטרים את הקירות ששרדו סביב המשטח. במעבר מהגג לעבר רחוב בית הבד הנמצא במפלס אחד נמוך יותר, ניצב עמוד המסמל את התחנה התשיעית בוויה דולורוזה. שם אותו האיש, בדרכו לגולגותא, נפל בפעם השלישית.

הגישה אל מתחם המנזר היא דרך מעבר וגרם מדרגות היוצא מרחוב בית הבד, או דרך הקפלות האתיופיות, הצמודות לכנסיית הקבר מדרום-מזרח. המנזר בנוי ככפר אתיופי קטן, בעל חדרונים העשויים מחומר וקורות עץ. הדלתות והחלונות הנמוכים צבועים בצבעים עזים, והחדרים עצמם מרוהטים בסגפנות, וכוללים לרוב מזרן שינה לאדם אחד. בין החצר לחדרי המגורים צומח "עץ הזית הקדוש", אשר על-פי המסורת האתיופית מסמל את המקום בו העלה אברהם לעקדה את בנו יצחק, ובענפיו של עץ זה הסתבכו קרני האייל. הנזירים חיים חיי שיתוף, ומנהלים סדר היום המוקדש ברובו לתפילות הנמשכות ביום ובלילה.

הסכסוך בין הקופטים לאתיופים

המחלוקת בין הקופטים לאתיופים על השליטה בדיר א-סולטאן ועל שתי הקפלות המוקדשות למיכאל ה"קדוש" ולארבע החיות, נטושה זה שנים רבות. שתי הקפלות מקשרות בין דיר א-סולטאן לבין חצר הכניסה אל כנסיית הקבר, וקיום השליטה בפועל במעבר ובקפלות נעשה על ידי קביעת מנעולים בפתחי המעבר משני צדדיו והחזקת המפתחות המשמשים לפתיחתם וסגירתם. בין הכנסיות הקופטית והאתיופית קיים קשר היסטורי, שכן שתיהן כנסיות מונופיזיטיות (אורתודוקסיות מזרחיות), והכנסייה האתיופית הייתה כפופה לכנסייה הקופטית מהמאה ה-4 עד 1959, עת מונה לראשונה פטריארך יליד אתיופיה לכנסייה האתיופית.

נזירים אתיופים חיו בארץ ישראל כבר במאה ה-4. במהלך התקופה העות'מאנית הקהילה האתיופית בירושלים הלכה והתדלדלה, ולקראת סוף המאה ה-17 נעלמה מירושלים לחלוטין, והאתרים שהיו בחזקתם עברו לידיהם של הארמנים והיוונים אורתודוקסיים. בשנת 1760 חזרו נזירים אתיופים לירושלים, ונתקלו במציאות החדשה שכל נכסיהם בכנסייה אבדו. בלית ברירה מוקם המנזר האתיופי בדיר א-סולטאן שעל גג כנסיית הקבר. בשנת 1837 פרצה מגפת דבר שהביאה למותם של הנזירים האתיופים שחיו בירושלים. לטענת האתיופים, בעקבות מגפה זו והודות לתמיכת השלטון של איברהים פאשה המצרי שהחזיק אז בירושלים, הצליחו הקופטים להשתלט על דיר א-סולטאן ועל קפלות ארבע החיות ומיכאל ה"קדוש". לגרסת האתיופים, בהזדמנות זו שרפו הקופטים את הספרייה והארכיון של האתיופים, לטענתם בשל החשש להדבקות במחלה, ולכן אין בידי האתיופים את המסמכים הדרושים להוכחת טענתם. אולם, בשנים הבאות הגיעו נזירים אתיופים לארץ וחזרו להתגורר בדיר א-סולטאן, ואז נתחדש המאבק בין שתי העדות בגין זכויות החזקה בו. הקופטים המשיכו וקיימו בידיהם את השליטה במנזר ובשתי הקפלות, והם התייחסו אל האתיופים כאל מי שנמצאים שם בחסדם וכאורחיהם. עם זאת, הקופטים לא מנעו מהאתיופים להתפלל בקפלה של ארבע החיות. בשנת 1889 ביקשו הקופטים להרוס את הקיר הצפוני של דיר א-סולטאן במטרה להרחיב את השער הצפוני אל גג כנסיית הקבר. האתיופים התנגדו לשינויים אלה, והשלטון העותמאני אסר על הריסת הקיר בנימוק שאין לשנות את הסטטוס קוו. עניין זה עורר את חמת הקופטים והם מנעו מהאתיופים לבוא עוד לקפלת ארבע החיות ולהתפלל בה, אך האתיופים המשיכו לערוך את טקסי הפסחא על גג הכנסייה. בנוסף הם המשיכו וטענו לזכותם לחזקה בלעדיות במנזר ובשתי הקפלות.

מצב דברים זה הוסיף להתקיים עד מלחמת ששת הימים, שבמהלכה עברה השליטה בעיר העתיקה לידי מדינת ישראל. חג הפסחא המזרחי של שנת 1969 חל ב-12 באפריל, והאתיופים ערכו טקס דתי על גג הכנסייה. הם הציבו ברחבת המנזר תאורה חשמלית, דבר שעורר את כעסם של הקופטים, שראו בכך הפרה של הסטטוס קוו. הקופטים המטירו אבנים על האתיופים החוגגים מתוך חלונות המנזר שלהם (דיר אנטוניוס), החולש מצד צפון-מזרח על גג הכנסייה, ומספר אנשים נפצעו. המשטרה נאלצה להתערב ולהשתמש בכוח לשם פיזור התוקפים והשלטת הסדר. לשם כך, תפסו אנשי המשטרה, באורח ארעי, את חדרי המנזר הקופטי, ורק כעבור שעה שקטה המהומה וניתן לאתיופים להמשיך בטקס החגיגה שלהם.

חגיגות הפסחא של שנת 1970 עמדו להתחיל אצל הקופטים והאתיופים ב-25 באפריל. לקראת החגיגות נשלחו לשר הדתות מכתב ושני מברקים, בהם הוזכרה התקרית של השנה הקודמת ונתבע מהשלטונות לנקוט אמצעים מתאימים, שיהיה בהם כדי להבטיח את שמירת הסטטוס קוו ומניעת "שפיכות דמים". אחד המברקים נשלח גם לשרי ממשלה אחרים ובהם שר המשטרה. כוח משטרתי גדול נערך במנזר ובסביבתו ועל הגגות הסובבים, כולל גג המנזר הקופטי. לאחר שהטקס האתיופי הסתיים בשלום בשעה 23:00, החלו הקופטים בטקס משלהם וקיימו תהלוכה אשר ירדה מגג מדיר א-סולטאן אל כנסיית הקבר. האתיופים ניצלו את ההזדמנות והחליפו את המנעולים הקבועים בפתחי המעבר משני הצדדים. הדבר נודע למוטראן הקופטי האורתודוקסי והוא הורה לאחד הכמרים הקופטים לגשת לדיר א-סולטאן, לוודא את הידיעה ולאחוז בצעדים, אם יהיה צורך, כדי לשים קץ להסגת-הגבול של האתיופים. אולם, בעת שהגיע הכומר לפתח המעבר, לא הרשו לו השוטרים להתקרב. בינתיים הפסיקו הקופטים את תפילתם בכנסיית הקבר ה"קדוש" ואחדים מהם הלכו אל המנזר דרך סמטאות השוק אך גם הם לא הורשו להתקרב לפתח המעבר. כל הניסיונות שעשה המוטראן לאחר חצות הלילה, ובשעות הבוקר של יום המחרת (26 באפריל 1970), להתקשר עם שר המשטרה והמפקדים הבכירים של המשטרה, לא נשאו פרי. באותו יום פנה המוטראן במברקים לשרי הדתות והמשטרה וביקש שיפעלו כדי להחזיר לקופטים את החזקה בקפלות ובמנזר. במברקו לשר המשטרה גם התלונן שפלישת האתיופים לשם נעשתה "בעזרתה המזוינת" של המשטרה.

כעבור שלושה ימים עתרו הקופטים לבג"ץ וזה דן בעתירה, העביר ביקורת קשה על התנהלות המשטרה, והסכים כי הצדק עם הקופטים. עם זאת, כיוון שעל פי חוקי הסטטוס קוו רק הריבון רשאי להחליט בנושא כנסיית הקבר ולא בית המשפט, המליץ בג"ץ לממשלת ישראל להקים ועדה בנושא שתפתור את הבעיה:

"הצו-על-תנאי ייעשה מוחלט נגד המשיב מס' 1 במובן הסעד שנתבקש לגביו ואשר תכנו הובא לעיל. אולם, ביצוע הצו המוחלט יעוכב עד ליום 6 באפריל 1971, כדי לאפשר לממשלה, אם תמצא לנכון, להשתמש בסמכותה - הנתונה בידה בכל עת - ולטפל בסכסוך המהותי הנדון בכל דרך שתיראה לה. ברור, כי במקרה כזה תוכל הממשלה להוציא, בכל עת, צווי-ביניים לצדדים, לצורך קביעת הסדר ארעי של ההחזקה, שיחול עד שהסכסוך יוכרע או יוסדר באופן סופי."[1]

למרות זאת, העניין לא הוסדר עד היום, בתחילה בגלל העובדה כי לאתיופיה היו יחסים דיפלומטיים עם ישראל, בעוד שמצרים, פטרונית הכנסייה הקופטית, נחשבה למדינת אויב. בהסכם השלום בין ישראל למצרים נכלל סעיף לפיו מתחייבת ישראל לפתור את המחלוקת בדיר א-סולטאן.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דיר אל סולטן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ בג"ץ 109/70, המוטראן הקופטי האורתודוקסי של הכיסא ה"קדוש" בירושלים והמזרח הקרוב נגד שר המשטרה, שר הדתות והבישוף יוסף, הבישוף האתיופי האורתודוקסי של ירושלים, שכונת הנוצרים, מזרח ירושלים.


31°46′42″N 35°13′49″E / 31.778465°N 35.230305°E / 31.778465; 35.230305

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

21517972דיר א-סולטאן