לשם ייחוד
לשם ייחוד היא תפילה קצרה שיש נוהגים לאומרה לפני קיום מצוות ומטרתה לגרום לכוונת התפילה - לשם מה נאמרת התפילה. כיוון שבכל עשיית מצווה יש לכוון, הרי שאמירת התפילה לפניה מבטאת את הכוונה בנוסח ברור.
מקורה של התפילה בחכמי הקבלה. לאמירת התפילה קמה התנגדות רבה, בעיקר בקרב המתנגדים לחסידות, ופולמוסים רבים התעוררו סביבה.
נוסח התפילה
נוסח "לשם ייחוד" כולל רעיונות קבליים רבים: ייחוד ה' עם השכינה, צירופי שמות קדושים ועוד.
הנוסח הבסיסי של התפילה הוא:
לשם ייחוד קודשא בריך הוא (הקדוש ברוך הוא) ושכינתיה (ושכינתו) בדחילו ורחימו (ביראה ובאהבה), לייחד שם י"ה בו"ה בייחודא שלים (בייחוד שלם) בשם כל ישראל.
על נוסח זה מוסיפים אמירות מתאימות לכל מצווה שאותה באים לקיים. כך למשל, בעת הנחת תפילין מוסיפים את כוונתה לתפילין של יד ולתפילין של ראש: ”הנני מכוון בהנחת תפילין לקיים מצוות בוראי, שציוונו להניח תפילין, ככתוב בתורתו 'וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך' וכו'”.
לעיתים מתחילה התפילה במילים אחרות, ונוסח "לשם ייחוד" בא בסופה. דוגמה לכך היא התפילה שמקדימה את תפילת ברוך שאמר: ”הריני מזמן את פי להודות ולהלל ולשבח את בוראי; לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, על ידי ההוא טמיר ונעלם (על ידי אותו נסתר ונעלם), בשם כל ישראל”.
מקור התפילה
המקור הקדום ביותר לאמירת תפילת לשם ייחוד הוא ספרו של המקובל רבי אליהו די וידאש, "ראשית חכמה". שם הוא דן באריכות בחיובו של כל יהודי לפעול למען "ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה", ומונה מספר אופנים כדי להגשים את הייחוד. בין השאר הוא כותב:
צריך קודם שיעשה הייחוד ההוא, יאמר בפיו ויוציא בשפתיו 'דבר זה או מצווה זו אני עושה לייחד השכינה עם קודשא בריך הוא'...
כיצד? הולך לבית הכנסת לתפילת שחרית - יאמר 'הריני הולך לייחד השכינה עם קודשא בריך הוא'... וכיוצא לשאר התפילות והמצוות...— ראשית חכמה, שער האהבה, פרק ט'
גם רבי חיים ויטאל מביא בשם האר"י תפילה זו[1]. ר' נתן נטע הנובר כבר קבע אותה בסידורו "שערי ציון".
תפילה זו נזכרה גם בספר ראשית חכמה שכתב לבאר שעבודת התפילה והמצוות הן לייחד קוב"ה ושכינתיה, ובתוך דבריו כותב כך: ”צריך קודם שיעשה הייחוד ההוא יאמר בפיו ויוציא בשפתיו דבר זה או מצוה זו אני עושה לייחד השכינה עם קוב"ה” (שער האהבה פ"ט).
וכן מופיע בספר שני לוחות הברית שחיבר ישעיה הלוי הורוביץ ”וענין 'לשמה', הכוונה, שיעסוק בתורה לקיים מה שצונו השם יתברך 'ולמדתם אתם'… ומה טוב הוא, כשפותח הספר יאמר, הנני רוצה ללמוד כדי שיביאני התלמוד לידי מעשה ולידי מדות ישרות ולידי ידיעת התורה, והריני עושה לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, זהו נקרא תורה לשמה” (מסכת שבועות, נר מצוה אות ס"ו – ס"ח.).
המתנגדים לאמירת התפילה
זמן לא רב לאחר שהחלו מדפיסי הסידורים לכלול בהם את תפילת "לשם ייחוד", החל פולמוס סוער שנסב סביב אמירתה או אי-אמירתה של התפילה:
הראשון שהביע הסתייגות מהדפסת התפילה והפיכתה לעממית היה הרב יאיר חיים בכרך. בספר השו"ת שלו, "חוות יאיר", כתב: ”הנה מקרוב יצא לדפוס סידור תפילה מתלמיד חכם מוחזק בתורה וביראת ה' והדפיס בו דברי מוסר רבים לבני כפרים וכ"כ בהקדמתו שעיקר כוונתו להמון ב"ב. וכאשר הגדתי לחבורות ב"ב המוניים פירוש סידור תפלה ולפני אחד מהם היה סידור תפלה חדשה מסידורים הנ"ל שאלני אחד מהם שאפרש ג"כ מה שכתב המחבר החדש שיאמר לפני הנחת תפילין ולבישת ציצית וכן בכמה דוכתי לשם יחוד הקדוש ברוך הוא ושכינתיה על ידי ההוא טמיר ונעלם. וכאשר השבתי לו שלא נאמרו הדברים רק לתלמידי חכמים מופלגים, השיבני שלא יבקש לאמרו וגם להבין ענינו רק אגיד לו פירוש המלות וכאשר דחיתיו שנית חרה אפו ואמר כדעת ודברי עדת המקהילים. ובראותי דפקר טובא אמרתי להפיס דעתו שיאמין לי בהן צדקי שגם אני אינני מבין תכלית דיבור דברים אלו וענינם וכן האמת, ואולי לא ידעו ולא יבינו את זה כל חכמי הקבלה דורתינו אף המצפצפים והמהגים בקבלת האר"י לא ידעו מה הוא” (שו"ת חוות יאיר, למברג ה'תרנ"ו, תשובה ר"י, עמ' קי"א).
רבי יעקב ריישר, בספר חק יעקב, כתב נגד אמירת תפילה זו ותפילות חדשות אחרות, הוא מביא את דברי המהרש"ל שכתב אף הוא נגד מנהגים חדשים:
וחדשים מקרוב באו והדפיסו נוסח הספירה ע"פ הסוד וכוונת החפירות וכה"ג בהקפה שבלולב אומרין פסוקים על סדר כוונת האר"י ז"ל וכן נדפס סדר התפלה עם עבודת הבורא וכה"ג הרבה ליקוטים מקובלים ונתפשט דבר זה בעיני המון כאלו כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול ובאמת לא נאה לכסיל כבוד כי כבוד אלקים הסתר דבר.
ואעתיק מה שכתב מהרש"ל בתשובה סימן צ"ח וז"ל: "שראיתי הרבה מן המדקדקים דקדוק עניות להניח תפילין של יד בישיבה דע שהוא חדשים מקרוב באו ורוצים להיות מכת מקובלים וממדרשים הנעלמים ומחלשי הראות... לכן אהובי אל תלך בדרך אתם, ואין לך עסק בנסתרות המתיהרים בחידושים כאלו הן יודעים ומבינים רזי התורה וצפוניה, והלואי שידעו הגלוים. מה יפה כחו של רבי שמעון מקינון אחר שלמד ספרי הקבלה אמר שהוא מתפלל כתנוק בן יומו וכו'. ע"כ נהוג כדרכך ויהיה להם מה שלהם אבל דע שכל המשנה ידו על התחתונה וידינו על עליונה" עכ"ל מהרש"ל. הרי מדבריו דאין לשנות המנהג אף בכת המקובלים, וכ"ש שאר שינוי המנהגים שהוזכרו בספרים חדשים ואף אי נימא דמותר לשנות איזה דבר לאיזה יחידי סגולה מי שמפורסם ומוחזק בחסידות ליודעי חן אם רוצה לכוין איזה דבר או לשנות כפי מה שמצא חידוש בדברי אחרונים גם זו בהצנע לכת ולא לפרסם הדבר לשנות המנהג, וצווחין ככרוכיא על מי שעושה כמנהג ישנים, כאלו חידושי תורה מאתם תצא והשם יודע אם לעקל...— חק יעקב, אורח חיים, סימן תפ"ט ס"ק י"א.
בדרשות החתם סופר מובא: ”מ"ש אומרים קודם עשיית המצות ולימוד התורה לשם דקב"ה ושכינתי' ע"י ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל העיד בעל חו"י ז"ל סוסי' ר"י כי אינו יודע פירושו כי רם ונשגב ואני נמנע מלאומרו כלל.” (דרשות חתם סופר ח"ג בשער יוסף דרוש לז' אב.)
הפולמוס סביב אמריתה
עיקרו של הפולמוס התעורר בשנת תקל"ו, במענה לשאלה שנשאל הרב יחזקאל לנדא, רבה של פראג ומחבר ספר השו"ת "נודע ביהודה", על ידי הרב יששכר בער בלוך, האם יש לאמר לשם ייחוד. בתשובתו הוא מתנגד בחריפות לאמרית התפילה, ומונה מספר טעמים לכך, בסוף דבריו מסיים בחריפות במילים 'וצדיקים ילכו בם, וחסידים יכשלו בם', כפרפרזה על הפסוק 'ורשעים יכשלו בם':
אשר שאל בנוסח 'לשם ייחוד' אשר חדשים מקרוב נתפשט ונדפס בסידורים, הנה בזה אני משיב – עד שאתה שואלני נוסח אמירתו, יותר ראוי לשאול אם נאמר כי טוב באמירתו, ולדעתי זה רעה חולה בדורנו, ועל הדורות שלפני זמננו שלא ידעו מנוסח זה ולא אמרוהו, והיו עמלים כל ימיהם בתורה ובמצות, הכל על פי התורה ועל פי הפוסקים אשר דבריהם נובעים ממקור מים חיים ים התלמוד, עליהם נאמר 'תומת ישרים תנחם' והם הם אשר עשו פרי למעלה וגדול מעל שמים חסדם, אבל בדורנו הזה כי עזבו את תורת ה' ומקור מים חיים שני התלמודים בבלי וירושלמי לחצוב להם בורות נשברים, ומתנשאים ברום לבבם כל אחד אומר אנכי הרואה ולי נפתחו שערי שמים ובעבורי העולם מתקיים, אלו הם מחריבי הדור. ועל הדור היתום הזה אני אומר 'ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם וחסידים יכשלו בם', והרבה היה לי לדבר מזה אבל כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע וה' ירחם עלינו...
— שו"ת נודע ביהודה, מהדורא קמא, יורה דעה סימן צ"ג
בדברים אלו דוחה ר' יחזקאל את תפילת "לשם ייחוד" בנימוק שמרני: אל לנו לשנות ממנהגי הדורות הקודמים שהיו עמלים בתורה ובמצוות, ולא אמרו נוסח כזה או דומה לו.
בהמשך דבריו הוא מנמק את התנגדותו החריפה בנימוקים נוספים:
- בנוסח התפילות והברכות המקובל בידינו מאנשי כנסת הגדולה כבר נרמזו כל הבקשות והכוונות שאותן יש לבקש ולכוון בעת קיום המצווה, ועל כן אין מקום לתקן ולנסח תפילות חדשות.
- באמירת לשם יחוד יש חשש כבד לקיצוץ בנטיעות, כלומר למחשבת כפירה.
- אין צורך לומר במפורש שהמצוות נעשות כדי לתקן תיקונים בעולמות העליונים, שכן תיקונים אלו נעשים על ידי עצם קיומה של המצווה מבלי אמירה ותפילה נוספות.
התנגדותו של ר' יחזקאל לנדא לאמירת התפילה נבעה גם מהתנגדותו לתנועת החסידות שהחלה נפוצה בימיו. על כך רומזות מילותיו ”בדורנו הזה... עזבו את תורת ה'... ומתנשאים ברום לבבם כל אחד אומר אנכי הרואה ולי נפתחו שערי שמים ובעבורי העולם מתקיים... וחסידים יכשלו בם”[2] יש המייחסים את התנגדותו החריפה לתפילה זו למלחמתו בשרידי השבתאים[3]. גם תלמידו של ר' יחזקאל, הרב אלעזר פלקלס, רומז בספרו "תשובה מאהבה" שהביקורת של רבו על אמירת "לשם ייחוד" נעוצה בעובדה שבתפילות אלו התערבו תפילות הקשורות לתורתו של שבתאי צבי[4].
רבים ממצדדי אמירת "לשם ייחוד" התייחסו לטענותיו של ר' יחזקאל ודחו את דבריו. אחד מהם היה הרב חיים מצ'רנוביץ, שבספרו "שער התפילה" ענה על הטיעונים ההלכתיים שפורטו בשו"ת "נודע ביהודה". החיד"א אף כתב בחריפות:
ואל תשגיח במה שכתב הרב מהר"ר יחזקאל סג"ל לנדא... אשר זלזל והטיח דברים על אמירת לשם ייחוד... ובא לכלל כעס על חסידי ארצו, ובא לכלל טעות בדבריו... והוא חולק בידיים נקיות על רשב"י וחבריו... ועל רבינו האריז"ל...
— שמחת הרגל, ליוורנו ה'תקמ"ב, דף ה' עמוד א'
כיום נהוגה אמירת "לשם ייחוד" בקרב רוב ככל המתפללים מקרב החסידים והספרדים. ממתפללי נוסח אשכנז ישנם לא מעטים הנמנעים מלומר את התפילה, מהסיבות שפורטו לעיל. עם זאת בעבר חלק מהמתנגדים אמרו תפילה זו[5]. בחסידות בעלז נהוג שאין אומרים לשם ייחוד ביום היארצייט של הנודע ביהודה[6].
לקריאה נוספת
- רן ישראלי, הלכה בפרשה, כרך ה', פרשת ויקרא, עמ' 11-32
קישורים חיצוניים
- הרב משה שמעון בינעטה, מוכן ומזומן, פרק ה - הכנה בדיבור, באתר היברובוקס.
- טל חיימוביץ', אמת ואמונה, עמ' 403, באתר גוגל ספרים
- אסופת מאמרים בנושא לשם ייחוד, באתר אסיף
הערות שוליים
- ^ ראה שער רוח הקודש, דף יב עמוד ב, ”גם אמר לי (הכוונה לאר"י) כוונת הצדקה והתפלה, והיא לייחד שם י"ה הנפרד מן ו"ה. קודם שיעשה האדם איזה מצוה או צדקה יאמר "לייחדא שמא דקב"ה ושכינתיה בדחילו ורחימו, ורחימו ודחילו, בשם כל ישראל" ויכוין לחבר שם י"ה, שהם דחילו ורחימו עם ו"ה, שהם קב"ה ושכינתיה.”
- ^ המשפט של ר' יחזקאל "ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם וחסידים יכשלו בם" הוא פרפרזה על פסוק מהושע: ”יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם” (י"ד, י) על כך נפוץ הסיפר העממי הבא (מובא בספרו של י.ל. מיימון "שרי המאה" א', עמ' 189): במהדורת הדפוס השנייה של ספר השו"ת נודע ביהודה שיחדו החסידים את המדפיס כדי שישנה את המשפט לצורתו המקורית: "ופושעים יכשלו בם". כאשר נוכח ר' יחזקאל בהדפסה ה"מתוקנת" חייך ואמר: "אני הפכתי את הפושעים לחסידים, אך הם הפכו את החסידים לפושעים...". לאמיתו של דבר לא נמצא אישור לסיפור זה, שכן בכל המהדורות הידועות כיום כתוב "חסידים" ולא "פושעים" (על פי דניאל שפרבר, מנהגי ישראל ב', ירושלים ה'תשנ"א, עמ' קי"ח, הערה 69).
- ^ ראו: דניאל שפרבר, מנהגי ישראל ב', ירושלים ה'תשנ"א, עמ' קי"ז, הערה 69.
- ^ שו"ת תשובה מאהבה, חלק א', סוף תשובה א'.
- ^ חיי אדם בהקדמה ל"אור השנים", הקדמת שב שמעתתא, מלבי"ם בארצות החיים סימן כ"ח ס"ק כ"ט.
- ^ הכנה למצווה עמ' קיז.
