קוגל

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קוגל אטריות

קוגלהגיית יוצאי גליציה ופולין: קיגל) היא פשטידה נפוצה בקרב יהודי אשכנז ומזרח אירופה. לקוגל גרסאות רבות מרכיבים שונים, בדרך כלל על בסיס תפוחי אדמה או אטריות. המכנה המשותף של כל הסוגים הוא המנהג לבשל את הקוגל בסיר, או תבנית ברזל, בעיקר חד פעמית, שניתן להניח על פלטת שבת.

אטימולוגיה

מקור השם קוגל הוא במילה הגרמנית 'Kugel' שפירושה כדור, והוא נקרא כך על שם צורתו של הקוגל הנאפה בדרך כלל בתוך סיר עגול. באטימולוגיה העממית מקובל שמקור השם הוא בשיבוש המילה העברית 'כעיגול'[1].

סוגי קוגל

פרוסות קוגל ירושלמי עטופות בניילון נצמד, שוק מחנה יהודה

את הקוגל מכינים בהרבה וריאציות ותיבולים. העיקריים שבהם הם:

  • קוגל אטריות (בשמו היידישאי 'לוקשן קוגל') - מכיל אטריות, ביצים, קרמל ותבלינים. גרסה מקומית של קוגל זה הוא הקוגל הירושלמי המתובל בחריפות, כאשר אצל יוצאי פולין מקובלת גרסה מתוקה יותר.
  • קוגל תפוחי אדמה - בדרך כלל אפוי בתנור. אולם יש המשתמשים במושג קיגלאך (רבים של קוגל) ככינוי ללביבות תפוחי אדמה מטוגנות.
  • קוגל קמח (ביידיש: 'מעהל קוגל') - כופתאות בצק המתבשלות בתוך החמין.
  • קוגל תפוחי עץ - פשטידת תפוחי עץ, צימוקים וקינמון עם אטריות רחבות.
  • קוגל חלה (ביידיש 'חלה קוגל') - קוגל הנעשה משיירי חלות, ונהוג לאוכלו במועדים מסוימים, כמו שבועות או שבת פרשת יתרו וכדומה.

קוגלים שונים קיבלו כינויים בהתאם למועדים או לאירועים בהם הם נאכלו כגון:

  • גמורא קוגל - "קוגל גמרא" הנאכל על ידי חתן ביום חתונתו.
  • מהרש"ל'ס קוגל - קוגל הנאכל בשבת הגדול, ונאפה מהקמח המוכן למצות (על פי דברי המהרש"ל המובאים במגן אברהם הל' פסח סי' ת"ל[2])

הקוגל במנהגים ובפולקלור

יש הנוהגים לאכול קוגל בשבת מפני שכך היא המסורת שבידם, שנים ארוכות. מאחר שניתן לשמור על חומו על פלטת שבת, הוא גם פרקטי לשבתות. כיום מקובל אצל היהודים החרדים לאכול את הקוגל גם בקידושא רבא לאחר תפילת שחרית בשבת בבית כנסת.

הקוגל מהווה מאכל מרכזי הנאכל במסגרת הטיש ביהדות החסידית. רבי יצחק אייזיק ספרין מקומרנה אף התבטא כי "מי שאינו אוכל קיגעל בשבת במדינה זאת בודקין אחריו" - שחוששים ליהדותו[3].

מנהג חסידי נוסף הוא לאכול קוגלים כמספר ספרי התורה המוצאים באותה שבת (היינו בשבת ראש חודש נאכלים שני קוגלים).

קיים מנהג לאכול בשבת זכור ארבעה סוגים של קוגל, בהתאם לראשי התיבות: "עמלק": עפעל (ביידיש: תפוחי עץ), מעהל (ביידיש: קמח), לוקשן (ביידיש: אטריות) וקרטופל (ביידיש: תפוחי אדמה)[דרוש מקור].

קביעות סעודה

ישנם כמה דעות בנוגע לקובע שיעור סעודה על קוגל אטריות אם מתחייב נטילת ידים וברכת המזון. שורש הספק: מצד אחד אלו אטריות שבושלו במים, כך שגם אם יאכלו ממנו הרבה לא יצטרכו לברך ברכת המזון. מצד שני, ייתכן שבעקבות כך שלבסוף אפו את הקוגל, הוא כבר לא נחשב דבר שטוגן במים, ובמידה ואדם יאכל קוגל בשיעור קביעת סעודה הוא יתחייב בנטילת ידיים, ברכת המוציא וברכת המזון[4].

להלכה הובא באחרונים כמה דעות בזה.

א. דעת רוב הפוסקים[5] שברכתו מזונות גם אם אכל שיעור של קביעת סעודה.

ב. דעה שניה, מובאת בשם הרב יוסף שלום אלישיב[6] שהאוכל קוגל בשיעור קביעת סעודה מתחייב בברכת המזון[7]

ג. דעה ממוצעת מופיעה בדבריו של הרב מרדכי אליהו[8] והכריע שמחמת הספק בדינו של קוגל אין לאכול ממנו יותר משיעור קביעת סעודה[9], ובמידה ועבר באכילתו עליו לברך ברכת המחיה מחמת דין ספק ברכות להקל[10].

הפרשת חלה מקוגל

א. המנחת יצחק[11] כתב שאין צורך להפריש חלה כאשר אופים את האטריות לקוגל.

ב. דעה חולקת מובאת בשם הרב אלישיב[12] הסובר שחובה להפריש ממנו חלה מכיוון שהקוגל נאפה ונהפך ללחם.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Prof. Allan Nadler, Holy Kugel: The Sanctification of Ashkenazic Ethnic Food in Hasidism, in Leonard J. Greenspoon, Ronald A. Simkins & Gerald Shapiro, eds., Food & Judaism (Omaha: Creighton University Press, 2005)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. Kugiel po polsku
  2. וז"ל: מהרש"ל היה דורש שכל אחד יאכל מעט קודם פסח מקמחא דפסחא כי שמא היה שם חמץ ויתלה במה שאכל.
  3. רבי יצחק אייזיק ספרין, שלחן הטהור, חלק א', סימן קע"ו, סעיף ג', תל אביב תשכ"ג, עמ' רפ"ו. ראו גם שמיל הולנד, הרצאה של יד בן צבי על המטבח החסידי, 10 במאי 2012
  4. וכך הציג את הספק בספר מאמר מרדכי (ב, טו) "אך יש שאלה מורכבת יותר, כיצד ינהג מי שאכל קוגל בשיעור קביעת סעודה, שהרי הקוגל הוא מאפה אטריות שבתחילה מבשלים אותו ולבסוף אופים אותו, אם נאמר שיש הבדל בין מאפה מזונות לתבשיל מזונות האם הקוגל נחשב לתבשיל או למאפה."
  5. רבי שלמה זלמן אויערבך (בתיקונים ומילואים לשמירת שבת כהלכתה פרק נ"ד הערה סה), רבי ישראל יעקב פישר (אבן ישראל ח"ז סי' מב ד"ה שוב ראיתי), רבי בנימין זילבר (אז נדברו ח"ח סוף סי' לא), רבי בן ציון אבא שאול (ספר אור לציון חלק ב, יב), ורבי חיים גריינמן (חידושים וביאורים ברכות לז:).
  6. (קובץ תשובות ג, ל)
  7. וטעמו: על אף שאטריות הקוגל בושלו בעבר, מכיוון שמאכל שבושל אפשר לאפות אותו בהמשך ויש בכך משמעות כפי שנפסק בהלכות שבת, ממילא כאשר נאפו האטריות ונהיו לקוגל הם נחשבות עכשיו כמו מאכל שנאפה, ומשום כך האוכל מהם שיעור של קביעת סעודה, יתחייב בברכת המזון.
  8. בספר מאמר מרדכי ב, טו וכתב שם: "ולכן דרכי לומר, שמי שאוכל קוגל בקידוש בבית הכנסת לאחר התפילה בשיעור קביעת סעודה, נוהג שלא כהלכה. שהרי הקוגל משביעו ולא יאכל את הפת בבית לתאבון כמצות עונג שבת, וכן הוא מכניס עצמו לספק גדול אם יברך ברכת המזון, לכן אין לאכול קוגל מעל 170 גרם  בשבת לפני הסעודה."
  9. שיעור ג' ביצים לשיטתו
  10. ובדעת החזון איש, יש מביאים (מאור השבת ח"ב פניני המאור אות קיח, קובץ אוצרות ירושלים חי"ג עמ' נג) שהגר"ד בהר"ן שיבח בפני החזו"א את מנהג ירושלים שמביאים בקידוש בשבת בבוקר קוגל ולא מזונות, כי בקוגל אין חשש המוציא אפילו אם אוכל שיעור קב"ס, והוטב בעיני החזו"א והסכים לזה. אמנם בספר מעשה איש (ח"ג עמ' קכא) מובא שהחזו"א הסתפק בדבר, ואמר: אני סבור שאם אוכלים ממנו שיעור - גם בזה יש שאלה של ברכת המזון.
  11. שו"ת חלק ח, סימן קח)
  12. קובץ תשובות חלק ג, סימן ל