סודאן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף צפון סודאן)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סודאן
جمهورية السودان
דגלסמל

לחצו כדי להקטין חזרה

מצריםתוניסיהלובאלג'יריהמרוקומאוריטניהסנגלגמביהגינאה ביסאוגינאהסיירה לאוןליבריהחוף השנהבגאנהטוגובניןניגריהגינאה המשווניתקמרוןגבוןהרפובליקה של קונגואנגולההרפובליקה הדמוקרטית של קונגונמיביהדרום אפריקהלסוטואסוואטינימוזמביקטנזניהקניהסומליהג'יבוטיאריתריאהסודאןרואנדהאוגנדהבורונדיזמביהמלאוויזימבבואהבוטסואנהאתיופיהדרום סודאןהרפובליקה המרכז-אפריקאיתצ'אדניז'רמאליבורקינה פאסותימןעומאןאיחוד האמירויות הערביותערב הסעודיתעיראקאיראןכוויתקטרבחרייןישראלסוריהלבנוןירדןקפריסיןטורקיהאפגניסטןטורקמניסטןפקיסטןיווןאיטליהמלטהצרפתפורטוגלספרדהאיים הקנרייםכף ורדהמאוריציוסראוניוןמיוטקומורוסיישלמדגסקרסאו טומה ופרינסיפהסרי לנקההודואינדונזיהבנגלדשהרפובליקה העממית של סיןנפאלבהוטןמיאנמרברזילגיאנה הצרפתיתסורינאםגיאנהקנדהגרינלנדאיסלנדמונגוליהנורווגיהשוודיהפינלנדאירלנדהממלכה המאוחדתהולנדברבדוסבלגיהדנמרקשווייץאוסטריהגרמניהסלובניהקרואטיהצ'כיהסלובקיההונגריהפוליןרוסיהליטאלטביהאסטוניהבלארוסמולדובהאוקראינהמקדוניה הצפוניתאלבניהמונטנגרובוסניה והרצגובינהסרביהבולגריהרומניהגאורגיהאזרבייג'ןארמניהקזחסטןאוזבקיסטןטג'יקיסטןקירגיזסטןרוסיהאיי פארוונצואלהארצות הבריתארצות הבריתפוארטו ריקוהרפובליקה הדומיניקניתהאיטיקובהברמודהאיי בהאמהטרינידד וטובגואיי וינדווארדהאיים המלדיבייםהודודייגו גרסיהוייטנאםלאגוסקמבודיהתאילנדמלזיההממלכה המאוחדתדרום אפריקהסן-פייר ומיקלון
מוטו לאומי "לנו הניצחון"
המנון לאומי "אנו צבא הא-ל ומולדתנו"
המנון
ממשל
משטר ממשלת מעבר, רפובליקה פדרלית טכנוקרטית
ראש המדינה ראש מועצת הריבונות הזמנית
שפה רשמית ערבית, אנגלית
עיר בירה ח'רטום 15°00′N 30°00′E / 15.000°N 30.000°E / 15.000; 30.000
(והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת אפריקה
שטח יבשתי[1] 1,861,484 קמ"ר (17 בעולם)
אחוז שטח המים 5%
אזור זמן UTC +3
היסטוריה
הקמה   
עצמאות 1 בינואר 1956
ישות קודמת סודאן 1956סודאן 1956 רפובליקת סודאן
דמוגרפיה
אוכלוסייה[2]
(הערכה 1 בנובמבר 2024)
50,854,573 נפש (30 בעולם)
צפיפות 27.32 נפש לקמ"ר (191 בעולם)
דת אסלאם
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 40.47%
גילאי 15 - 24 20.30%
גילאי 25 - 54 31.45%
גילאי 55 - 64 4.48%
גילאי 65 ומעלה 3.30%
כלכלה
תמ"ג[3] (2023) 109,327 מיליון $ (66 בעולם)
תמ"ג לנפש 2,150$ (167 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[4]
(2021)
0.516 (170 בעולם)
מטבע לירה סודאנית‏ (SDG)
שונות
סיומת אינטרנט sd
קידומת בין־לאומית 249

רפובליקת סודאןערבית: جمهورية السودان; תעתיק מדויק: ג'מהורִיָת אלסודאן, באנגלית: Republic of Sudan) ובקיצור סודאן, היא מדינה בצפון מזרח אפריקה. היא המדינה השלישית בגודלה באפריקה (עד הכרזת העצמאות של דרום סודאן הייתה הגדולה ביותר ביבשת), וכן בעולם הערבי. בירתה היא ח'רטום והיא גובלת בצפונה במצרים, במזרחה באתיופיה ובאריתריאה, בדרומה במדינת דרום סודאן, בדרום-מערב במדינת רפובליקה המרכז-אפריקאית, בצ'אד במערב, ובלוב בצפון-מערב.

שפותיה הרשמיות הן ערבית (בניב סודאני) ואנגלית.

כמעט כלל אוכלוסיית רפובליקת סודאן הם מוסלמים[5], והיא מדינה חברה גם בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי וגם בליגה הערבית.

אטימולוגיה

שם הרפובליקה הוא קיצור של השם بلاد السودان - בילאד א-סודאן, "ארץ השחורים". זאת משום שבארץ זו ישבו אנשים שצבע עורם היה כהה מזה של תושבי מצרים מצפון או של תושבי חצי האי ערב ממזרח.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של סודאן

האזור בו הוקמה המדינה המודרנית סודאן נשלט בעידן העתיק על ידי ממלכת כוש, שהושפעה מאוד מהתרבות המצרית העתיקה. שושלת מלכי כוש אף משלה תקופה מסוימת במצרים כפרעונים, בין השנים 730 לפנה"ס-671 לפנה"ס, ונקראה השושלת ה-25. לאחר נפילת השושלת ה-25, הדרימו מלכי כוש וקבעו את בירתם במרואה. הממלכה המרואית שמרה על התרבות המצרית במשך מאות בשנים לאחר שזו חדלה במצרים עצמה. לאחר נפילת ממלכת מרואה, במהלך המאה ה-6, קיבלו על עצמם הנובים את הנצרות ובמשך מאות שנים הייתה סודאן נוצרית עד שנכבשה על ידי האסלאם, בתהליך שהסתיים במאה ה-16.

במהלך המאה ה-19 החלו הבריטים להתערב בנעשה במצרים, ובמסגרת זו ניסו גם להשליט את שלטון המצרים בסודאן. המנהיג הדתי מוחמד אחמד הכריז על עצמו שהוא המהדימשיח באמונה האסלאמית) וניסה לאחד את השבטים של מערב ומרכז סודאן כנגד שלטון האימפריה הבריטית. הוא הנהיג מרד לאומני שהגיע לשיאו בנפילת ח'רטום בשנת 1885. בעת המצור, צ'ארלס ג'ורג' גורדון, הגנרל האנגלי נהרג. המדינה החדשה שרדה עד אשר כוח אנגלי חדש בהנהגתו של הורציו קיצ'נר הביס את המורדים בשנת 1898.

בעבר התקיימה בסודאן תרבות נובית ענפה. בתמונה פסל של שליט נובי.

לאחר עצמאות סודאן

סודאן זכתה בעצמאות בשנת 1956, אך הממשלה, שהייתה נתונה לשליטה ערבית, מנעה הקמת פדרציה, מה שגרם למלחמת אזרחים שנמשכה כ־16 שנים (1956–1972). הבחירות הראשונות התקיימו בשנת 1965, אך הממשלות הסודאניות לא הצליחו לייצב את השלטון ולא נכתבה חוקה שתתמודד עם המצב הקשה. ההפיכה הצבאית הראשונה התרחשה ב־25 במאי 1969 והפילה את הממשלה הדמוקרטית שברשות אסמאעיל אל-אזהרי. מנהיג המרד, קולונל ג'עפר נומיירי, הפך לראש הממשלה והוציא מחוץ לחוק את כל המפלגות האחרות.

חילוקי הדעות בין המרקסיסטים למתנגדיהם בתוך החונטה השלטת גרמו להפיכה קומוניסטית ביולי 1971, אך הממשלה הקומוניסטית הופלה כעבור כמה ימים ונומיירי חזר לתפקידו. בשנת 1972 הסכם אדיס אבבה הוביל להפסקת אש בת עשר שנים במלחמת האזרחים שהחלה בשנות ה-50, והמורדים קיבלו אוטונומיה חלקית. בספטמבר 1983 נומיירי הודיע על כוונתו להרחיב את החוק המוסלמי (השריעה) לתוך קוד החוקים של סודאן, מה שהוביל לפרוץ מלחמת האזרחים הסודאנית השנייה, אשר הסתיימה רק בשנת 2005.

לאור המחסור בדלק ולחם, ההתנגדות הגדלה והולכת בדרום סודאן, בצורת ורעב המוני, בשנים 19841985 התרחשה הפיכה צבאית נוספת בהנהגת הגנרל עבד א-רחמן סוואר א-דהב, אשר החזירה את השלטון האזרחי. למרות זאת, מלחמת האזרחים רק התעצמה והכלכלה המשיכה להידרדר. ב־1989 הגנרל עומר אל-בשיר ביצע הפיכה צבאית ללא שפיכות דמים ומינה עצמו לראש ממשלה ומפקד הכוחות המזוינים, ומאוקטובר 1993 גם לנשיא. החוק הפלילי משנת 1991 קבע עונשים חמורים, כולל קטיעת איברים וסקילה. על אף שהפרובינציות הדרומיות שהדת השלטת בהן היא הנצרות קיבלו פטור מהאיסורים והעונשים האסלאמיים, החוק מאפשר לכפות אותם עליהן בעתיד. הקשרים בין הממשלה הסודאנית לבין ארגוני טרור אסלאמיסטיים הביאו לכך שארצות הברית הוסיפה בשנות ה-90 את סודאן לרשימת המדינות התומכות בטרור.

מלחמת האזרחים המתמשכת, שראשיתה עוד בשנת 1983, הובילה לכך שכ-4 מיליון איש נאלצו לעזוב את בתיהם שבדרום המדינה. חלקם ברחו לערים דרומיות יותר, כג'ובה; אחרים צעדו צפונה לח'רטום, וכמה מהם צעדו אף עד אתיופיה, קניה, אוגנדה, מצרים ומדינות שכנות אחרות. בשל המחסור במזון ובתעסוקה, תת-תזונה ורעב נעשו נפוצים. חוסר השקעת הכספים בדרום גרם למה שארגונים הומניטריים כינו "דור אבוד" - דור שלא זכה לקבל חינוך, שירותי בריאות בסיסיים, ויש לו סיכוי נמוך להשיג עבודה בסודאן. שיחות השלום בין המורדים בדרום סודאן לבין הממשלה הביאו להסכם בינואר 2005 לפיו הכנסות המדינה – בפרט כסף מנפט – יחולקו בין הממשלה לקבוצות המורדים בדרום, וכי הדרום יזכה לאוטונומיה למשך שש שנים, ולאחר מכן ייערך משאל עם שבו יחליטו התושבים אם ברצונם להישאר חלק מסודאן או להפוך למדינה עצמאית. המשאל על עצמאות הדרום נערך במהלך ינואר 2011 והמשתתפים בו הצביעו כמעט פה-אחד להיפרד מסודאן. ב-9 ביולי 2011 הכריזה דרום סודאן על עצמאותה.

במקביל להתקדמות לכיוון פשרה במלחמת האזרחים בין הדרום לצפון, בפברואר 2003 החל מרד נוסף במחוז דארפור שבמערב. ממשלת סודאן הופתעה מעוצמת המרד, שפעיליו טענו כי החבל מופלה מבחינה כלכלית, וכדי לסיים את המרד חימשה מיליציות ערביות, מיליציות הג'נג'אוויד (שפירוש שמן הוא "אדם חמוש רכוב על סוס"), ואלו החלו להיאבק במורדים. אלא שהמיליציות לא נאבקו רק בארגוני המורדים במחוז, אלא הפכו את הסכסוך ליותר ויותר אתני. שמן נקשר בהתעללות, טבח אזרחים ושריפת כפרים של שחורים אנימיסטים במחוז, ובשל כך יש הרואים באירועים רצח עם וטיהור אתני. בפברואר 2004 הכריזה הממשלה כי היא ניצחה את המרד במערב, אולם הלחימה נמשכה עד פברואר 2010, אז נחתם הסכם הפסקת אש בין הממשלה למורדים. האו"ם מעריך שכ-300,000 אנשים נהרגו או רעבו למוות עקב הסכסוך וכי למעלה מ-2.8 מיליון נפשות נעקרו מבתיהן ומוגדרים כפליטים. רבים מהם עקרו לצ'אד הסמוכה.

ב-3 במאי 2007 חתמו נשיא סודאן, עומר אל-בשיר, ונשיא צ'אד, אידריס דבי, על הסכם שלום, במטרה להוריד את המתיחות הקשה בין שתי המדינות, אך ב-2008 הידרדרו פעם נוספת היחסים בין המדינות, לאחר שאל-בשיר טען שצ'אד מסייעת למורדים בדארפור.

החל בדצמבר 2018 החלו מחאות אזרחיות המוניות כנגד אל-בשיר ששימש כרודן סודאן במשך כ-30 שנה. לבסוף, בסיוע הצבא, הודח אל-בשיר ב-11 באפריל 2019[6]. במקומו החלה לשלוט כת צבאית בראשות עבד אל-פתאח אל-בורהאן שגם כנגדה התקיימה מחאה אזרחית עזה במשך מספר חודשים. לבסוף, ביולי 2019, חתם השלטון הצבאי על הסכם פוליטי עם קואליציית הארגונים האזרחיים שכלל שלטון משותף על המדינה. באוגוסט 2019 חתמו הצדדים על טיוטה לחוקה חדשה לסודאן.

ביולי 2020, תחת כהונה של ממשל זמני, ביטלה סודאן סדרה של חוקים אסלאמיסטים שחוקקו ג'עפר נומיירי ואל-בשיר בשנות ה-80. בין היתר בוטל האיסור ללא-מוסלמים לשתות אלכוהול, בוטלו ההלקאות הפומביות שהיו נהוגות בגין עבירות קטנות, ועוד[7].

באוגוסט 2020, נחתם הסכם שלום עם כמה מקבוצות המורדים במדינה. על פי טיוטת ההסכם, בכמה מהמחוזות יוחל שלטון מקומי והמורדים ישולבו בצבא. קבוצות מורדים אחרות סירבו להצטרף להסכם[8].

באוקטובר 2020 הסירה ארצות הברית את סודאן מרשימת המדינות תומכות הטרור, כחלק מהסכם פיצוי נפגעי טרור אמריקאים[9], ובהמשך לכך נרמלה סודן את יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל והפקיעה בתוך מספר חודשים סדרה של נכסים ושטחים ששימשו את ארגון החמאס[10].

בסוף 2021, מועצת הריבונות הזמנית בוטלה, ראש הממשלה עבדאללה חמדוכ נאסר בעקבות הפיכה צבאית שבה תמך אל-בורהאן[11], שהכריז על מצב חירום[12]. בתגובה להפיכה פרצו הפגנות. לאחר ההפיכה הושגה הסדרה מסוימת כאשר החלו ניסיונות לגיבוש הסכם המחדש את שיתוף הפעולה בין חמדוכ לאל-בורהאן[13], אולם ניסיונות אלו נתקלו בקשיים[14]. חמדוכ התפטר ב-2 בינואר 2023.

באפריל 2023, התחוללה לחימה בין הצבא בפיקוד אל-בורהאן למיליציה בפיקוד סגנו, בשם כוחות התמיכה המהירה[15]. במקביל, לפי דיווחים שהגיעו ממערב דרפור, מאז פרוץ הקרבות הללו באפריל חלה עלייה חדה במספר הרציחות על רקע אתני בדרפור.[16] בעקבות הסכסוך, חקלאים נטשו את שדותיהם ותפוקת הדגנים הצטמקה באזור מדינת ג'אזירה שנקרא גם "סל הלחם" של סודאן. כתוצאה מכך כשליש מאוכלוסיית סודאן מתמודדים עם חוסר ביטחון תזונתי חריף, שעל פי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) עלול להגיע לרמות רעב חמורות באזורים מסוימים במערב דארפור במהלך מאי.[17]

פוליטיקה

גנרל עומר אל-בשיר, נשיא סודאן 2019 - 1989
מפת סודאן
  צפון סודאן
  חבל דארפור
   החזית המזרחית
  הנילוס הכחול ודרום קורדופן
  מחוז מיוחד אביי

מאז 1989 ועד 2019, כיהן הגנרל עומר אל-בשיר כנשיא סודאן, ראש ממשלה ומפקד הכוחות המזוינים. אל-בשיר הנהיג בסודאן משטר צבאי ואת חוקי השריעה, פיזר את האספה הלאומית, אסר על קיום מפלגות ואיגודים מקצועיים, חיסל את המערכת המשפטית ואסר על עיתונות חופשית.

באוגוסט 2019 נחתמה בין הגורמים האזרחיים והצבאיים הצהרה חוקתית חדשה. על פיה הוקמה באותו חודש מועצה ריבונית בת 11 חברים שבראשה עומד ראש ממשלה אזרחי. מועצה זו אמורה לשלוט עד לשנת 2022 שאז עתידות להיערך הבחירות החופשיות הראשונות במדינה. בשנת 2020 ביטלה המועצה חלק מחוקי השריעה שהנהיג אל-בשיר[7].

ב-3 בפברואר 2020, נפגש אל-בורהאן באוגנדה עם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו[18]. צעד שהוסתר מחברי הממשלה וספג גינויים חדים מאנשי הדת במדינה[19].

על פי עיתונאים ללא גבולות, התקשורת בסודאן איננה חופשית ובשנת 2020 היא דורגה במקום ה-159 מתוך 180 מדינות מבחינת חופש העיתונות. עם זאת, מדובר בשיפור של 16 מקומות לעומת שנת 2019 זאת כתוצאה מהדחת שלטון הדיקטטורה של אל-בשיר.

ב-25 אוקטובר 2021, מפקד צבא סודאן, הגנרל עבד אל-פתאח אל-בורהאן, הודיע על פיזור הממשלה ופירוק מועצת הריבונות הזמנית השולטת במדינה מאז 2019. אל־בורהאן הכריז על מצב חירום, שעות לאחר מעצרם של ראש הממשלה, עבדאללה חמדוכ, וכמה שרים[20]. הגנרל אמר שבחירות יתקיימו ביולי 2023[21]. בתגובה למהלך פרצו מחאות, וניסיונות לכונן הסכם שיסדיר ממשלת טכנוקרטים זמנית ונטולת פוליטיקאים עד לבחירות[12], אולם המנהיגים התקשו להסכים על זהות ראש הממשלה במהלך תקופה זו[14].

כלכלה

ערכים מורחבים – כלכלת סודאן, צינור הנפט הראשי של סודאן

קרוב לשני שלישים מכוח העבודה הסודאני עוסק בחקלאות אולם רק כשליש מהתמ"ג הסודאני מקורו בחקלאות.

מרכיב חשוב בתזונה בצפון סודאן תופסים הדגנים ומאכלים מבוססי דורה, דוחן וחיטה נצרכים ברוב חלקי המדינה. כמדינה, צפון סודאן מצויה במחסור בדגנים אלו, אך קיימים הבדלים גאוגרפים בהיצע של כל אחד מהם. באופן מצטבר, ישנו עודף של דורה, מחסור בחיטה ודי הצורך דוחן. במדינות אל-קדאריף וסנר קיים ייצור החוצה את הביקוש המקומי בעקביות, במיוחד של דורה. עודף זה נמכר ברחבי האזור והמדינה ומיוצא באופן סדיר למדינות המפרץ.
בעבר, הייצור בחבל הארץ דארפור סיפק את הביקוש המקומי אך שנים רבות של עימותים ומהומות פגעו בייצור ובמערכות ההפצה והאוכלוסייה שנותרה שם מסתמכת במידה רבה על ייבוא מוצרי מזון מאזורים אחרים במדינה וחלוקת מזון מטעם האו"ם[22]. בשנת 2008, סוכנות המזון של האו"ם פנתה בבקשת סיוע לקהילה העולמית ודיווחה על התקפות חוזרות ונשנות כנגד שיירות הסיוע ועל גנבת רכבי החלוקה[23].

חלק ניכר מהאדמות הפוריות מיועד, עוד מתקופת השלטון הבריטי, לגידול כותנה. שילוב של ירידת מחירי הכותנה בשוק העולמי ושל עלייה במחירי הדשנים גרם לירידת רווחיות הענף.

בחלקה הדרומי של המדינה התגלו (עוד בשנות ה-70) מאגרי נפט גולמי אולם מלחמת האזרחים המתמשכת לא מאפשרת לפתח את שדות הנפט ולכן סודאן תלויה בייבוא תזקיקי נפט. תנודות מחירי הנפט ובייחוד עליית מחירו בשנים 2006–2008 גרמו למצוקת מטבע זר ולביטול פרויקטים לצמיחת הכלכלה. רוב מאגרי הנפט נמצאים בשטחה של דרום סודאן.

בשנת 1997, על רקע טענות הסיוע לגורמי טרור והפרה של זכויות אדם[24][25], הטיל ממשל קלינטון בארצות הברית לראשונה סנקציות על סחר, ובכלל זה בנשק. אף שהיא לבדה הייתה חתומה על הסנקציות הכלכליות, הן זכו לגיבוין של מדינות אירופה, למעט גרמניה. בתחילת שנות ה-2000 חלה התרופפות בסנקציות[דרושה הבהרה], לאור שיתופי פעולה עם סודאן ותהליכי פיוס של ממשלת סודאן עם אזור הדרום, אולם הן חודשו ביתר שאת על ידי ממשל בוש, על רקע הלחימה בדארפור[25]. סנקציות אלו הוסרו רשמית בארצות הברית ב-6 באוקטובר 2017, כחלק ממהלך שהוביל ממשל אובמה, שאושר סופית בתקופת ממשל טראמפ, בטענה שחלה התקדמות[26] בסוגיות המלחמה בטרור וזכויות אדם[27][28].

גאוגרפיה

ערכים מורחבים – גאוגרפיה של סודאן, מדינות סודאן, ביר טויל

סודאן נמצאת בצפון אפריקה, גובלת בים האדום, בין מצרים ואריתריאה. נהר הנילוס עובר בה, ובח'רטום הנילוס הכחול והלבן מתאחדים. האקלים ברוב שטח המדינה מדברי, עם עונה גשומה מאפריל עד אוקטובר. בדרום שורר אקלים טרופי.

מזרח גבולה של סודאן עם מצרים נמצא במחלוקת בשל משולש חלאיב. גבולה עם דרום סודאן טרם נקבע סופית.

דמוגרפיה

נכון ל-2018, ולאחר הפירוד מהדרום, אוכלוסיית סודאן מונה כ-41.8 מיליון בני אדם, מתוכם כ-5.4 מיליון מתגוררים באזור הבירה ח'רטום. סודאן משמשת גם כמדינת מקלט ומכילה כמיליון פליטים. רוב הפליטים הם מדרום סודאן והיתר מאריתריאה, סוריה, אתיופיה, הרפובליקה המרכז-אפריקאית וצ'אד. מבחינה דתית, כ-97% מאוכלוסיית סודאן הם מוסלמים סונים, ברובם דוברי ערבית. השאר נוצרים, אנימיסטים או בעלי אמונות מקומיות.

מבנה גילאים (יחד עם דרום סודאן):
0-14 שנים: 43%
15-24 שנים: 20%
24-54 שנים: 30%
55-64 שנים: 4%
65 שנים ומעלה: 3%
קצב גידול אוכלוסייה: 2.9%
שיעור ילודה: 34.2 לידות/1000 תושבים
שיעור תמותה: 6.7 מיתות/1000 תושבים

חלק משמעותי של בנות בסודאן מתחתנות לפני גיל 18 וממוצע הילודה לאישה הוא 4.4.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-1 ביולי 2023
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2021 בדו"ח 2021/2022 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  5. ^ "The World Factbook". cia.gov. אורכב מ-המקור ב-17 אוגוסט 2017. נבדק ב-24 אפריל 2019.
  6. ^ אי-פי, ניו יורק טיימס, רויטרס, נשיא סודאן עומר אל-בשיר הודח לאחר 30 שנה; הצבא תפס את השלטון, באתר הארץ, 11 באפריל 2019
  7. ^ 7.0 7.1 סודאן: לא מוסלמים יוכלו לשתות אלכוהול, חוק "הכפירה" בוטל, באתר וואלה!‏, 12 ביולי 2020
  8. ^ אתר למנויים בלבד ממשלת סודאן חתמה על הסכם שלום עם כמה מקבוצות המורדים במדינה, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2020
  9. ^ ירון אברהם, ‏ישראל וסודן הודיעו על נרמול היחסים ביניהן, באתר ‏מאקו‏‏, ‏23 באוקטובר 2020‏
  10. ^ אסף רוזנצוייג, ‏ממשלת סודן הפקיעה עשרות נכסים של תנועת חמאס – ו"ייבשה" את גן העדן של ארגון הטרור, באתר ‏מאקו‏‏, ‏23 בספטמבר 2021‏
  11. ^ הוכרז משטר צבאי בסודן: "בחירות ייערכו ביולי 2023", באתר חדשות 13
  12. ^ 12.0 12.1 אחרי ההפיכה בסודאן: הצבא וראש הממשלה המודח בהסכם שותפות חדש, באתר כאן-תאגיד השידור הישראלי
  13. ^ חיים איסרוביץ, ‏חודש לאחר ההפיכה הצבאית: ראש ממשלת סודן חוזר לתפקידו, באתר מעריב אונליין, 21 בנובמבר 2021
  14. ^ 14.0 14.1 Yassir Abdullah, Nima Elbagir and Hamdi Alkhshali, Sudanese Prime Minister's resignation triggered by military reneging on deal, sources say, CNN, ‏January 4, 2022
  15. ^ נמשכת הדרמה בסודן, שוב ירי בבירה חרטום: לפחות 56 הרוגים ו-595 פצועים, באתר ynet, 16 באפריל 2023
  16. ^ ביידן קורס בסקרים, זלנסקי תקוע בשדה הקרב – ולמי אכפת מהטבח בדרפור? חדשות העולם בצל המלחמה, באתר ynet, 9 בנובמבר 2023
  17. ^ אי־פי (2024-03-24). "בזמן שהמבט מופנה לעזה ולאוקראינה, סודאן בדרך למשבר הרעב החמור בעולם". הארץ. נבדק ב-2024-03-25.
  18. ^ איתמר אייכנר, דניאל סלאמה והסוכנויות, דיווח: איחוד האמירויות תיאמה את הפגישה בין נתניהו לשליט סודן, באתר ynet, 4 בפברואר 2020
  19. ^ יאסר עוקבי, ‏"בגידה בנביא מוחמד": בסודאן מגיבים למפגש בין אל-בורהאן לנתניהו, באתר מעריב אונליין, 4 בפברואר 2020
  20. ^ אתר למנויים בלבד מפקד הצבא הודיע על מצב חירום, לאחר מעצר ראש הממשלה ושרים, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2021
  21. ^ מנהיג ההפיכה בסודן הכריז על פיזור הממשלה: "נקיים בחירות ביולי 2023", באתר מעריב אונליין, 25 באוקטובר 2021
  22. ^ The Famine Early Warning Systems Network (FEWS NET), SUDAN Staple Food Market Fundamentals (עמ' VI), https://www.fews.net, ‏2015
  23. ^ סוכנות המזון של האו"ם מאיימת: נפסיק את הסיוע בדרפור, באתר ynet, 7 בספטמבר 2008
  24. ^ חיים קורן, סודאן ונתיבותיה: בין הזירה הפנימית, שכנותיה באפריקה והטלטלה במזרח התיכון (עמ' 3), ‏23 לפברואר 2017 (ארכיון)
  25. ^ 25.0 25.1 מוחמד אבו-בכר, מאמרים - המרי האזרחי שיחיש את קץ המשטר בסודאן?, באתר הפורום לחשיבה איזורית, ‏31.12.2016
  26. ^

    "היום החליטה ארצות הברית לבטל את הסנקציות הכלכליות ביחס לסודאן ולממשלת סודאן תחת פקודות ההנהלה 13067 ו -13412, מתוך הכרה בפעולותיה החיוביות של ממשלת סודאן בנוגע ללחימה באזורי סכסוך בסודאן, הענקת גישה הומניטארית ברחבי סודאן ושמירה על שיתוף פעולה עם ארצות הברית בנושא סכסוכים אזוריים והתמודדות עם איום הטרור"

  27. ^ "The Secretary's Report on Whether the Government of Sudan Has Sustained the Positive Actions That Gave Rise to E.O. 13761 (2017)". U.S. Department of State (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-03-16.
  28. ^ אוריאל לוי, ‏ארה"ב הסירה סנקציות מסודן, שהשלטון בה מואשם בפשעים נגד האנושות, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 9 באוקטובר 2017
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38769587סודאן