הממשל האוטונומי של דרום סודאן
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | אוטונומיה | ||
| שפה נפוצה | ערבית | ||
| עיר בירה |
ג'ובה 04°51′N 031°36′E / 4.850°N 31.600°E (והעיר הגדולה ביותר) | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אפריקה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | הסכם עם סודאן | ||
| תאריך | 9 בינואר 2005 | ||
| פירוק | הקמת דרום סודאן | ||
| תאריך | 9 ביולי 2011 | ||
| ישות קודמת |
 סודאן | ||
| ישות יורשת |
 דרום סודאן | ||
| שטח בעבר | 620,000 קמ"ר (נכון ל־2011) | ||
| אוכלוסייה בעבר | 7,500,000 - 9,500,000 (נכון ל־2011) | ||
| כלכלה | |||
| מטבע | דינר סודאני | ||
.svg)
הממשל האוטונומי של דרום סודאן, (בערבית: جنوب السودان, בתעתיק מדויק: ג'נוב אלסודאן) היה ממשל אוטונומי אשר התקיים משנת 2005 עד שנת 2011 באזור הכלול במדינת דרום סודאן.
לממשל הייתה מידה רבה של אוטונומיה והוא נוצר על פי הסכם משנת 2005 עם ממשלת סודאן. בחודש ינואר 2011, התקיים משאל עם בחבל, אשר קבע אם תוענק לו עצמאות. לחבל הוענקה עצמאות ברוב של כמעט 99% מצביעים בעד היפרדות, והוא נהפך לרפובליקה של דרום סודאן בתאריך ה-9 ביולי 2011.
גאוגרפיה
שטחו של החבל היה כ-620,000 קילומטר מרובע. החבל גבל באתיופיה ממזרח, בקניה, אוגנדה והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו בדרום, וברפובליקה של מרכז אפריקה במערב. בצפון גבל החבל בחלקה הצפוני של סודאן.
החבל כלל עשר ממדינות סודאן, אשר הפכו למדינות דרום סודאן עם עצמאותו:
| מס' | מיקום יחסי | שם | בירה | שם בשפת המקור | אוכלוסייה נכון לשנת 2007 |
שטח |
| 1 |  |
מערב בחר אל-ע'זאל | ואו | غرب بحر الغزال | 1,467,000 | 93,900 |
| 2 |  |
צפון בחר אל-ע'זאל | אבייל | شمال بحر الغزال | 826,646 | 33,558 |
| 3 |  |
האיחוד | בנטיו | الوحدة | 266,726 | 35,956 |
| 4 |  |
מדינת הנילוס העליון | קודוק | أعالي النيل | 1,243,855 | 77,773 |
| 5 |  |
ואראפ | אל-יונאייה | واراب | 1,032,208 | 31,027 |
| 6 |  |
ג'ונגליי | בור | جونقلي | 1,206,830 | 122,479 |
| 7 |  |
מדינת האגמים | רומבק | البحيرات | 578,615 | 40,235 |
| 8 |  |
אקווטוריה המערבית | יאמביו | غرب الاستوائية | 1,764,142 | 79,319 |
| 9 |  |
אקווטוריה התיכונה | ג'ובה | الاستوائية الوسطى | 342,093 | 22,956 |
| 10 |  |
אקווטוריה המזרחית | טורית | شرق الاستوائية | 228,169 | 82,542 |
דמוגרפיה
אוכלוסיית החבל נאמדה בכ-7.5 עד 9.5 מיליון תושבים. על פי מפקד אוכלוסין מ-2008, אוכלוסיית החבל היא 8.2 מיליוני תושבים. הקבוצה האתנית המובילה בגודלה היא הדינקה, ואחריה שבטי הנואר, הבארי והשילוק. השפה הרשמית בחבל כבר מ-1928 היא אנגלית, בשל ריבוי להגים ושפות בין השבטים הרבים. קיים גם שימוש בלהג הערבי של ג'ובה. הדת השלטת היא נצרות, לצד אמונות אליליות. רוב הנוצרים משתייכים לכנסייה הקתולית או לכנסייה האנגליקנית, בהשפעת מיסיונרים מערביים שחדרו לדרום סודאן החל מאמצע המאה התשע עשרה. מיעוטם משתייכים לכנסייה האתיופית האורתודוקסית או לנצרות הקופטית או לכנסיות מערביות קטנות יותר.[1]
דרום סודאן הוא כיום אחד מהמקומות העניים בעולם. אוכלוסייתו מונה כ-9 מיליון אזרחים, 90% מתוכם חיים מתחת לקו העוני, 18% חיים בתנאי רעב.[2]
הערות שוליים
- ^ Christianity in Southern Sudan באתר hope for the future
- ^ המצוקה בדרום סודאן, 90% חיים מדולר ליום, באתר ynet, 28 בדצמבר 2010
25343778הממשל האוטונומי של דרום סודאן