סהרה המערבית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סהרה הערבית
الجمهورية العربية الصحراوية الديمقراطية
ממשל
שפה נפוצה ערבית, ברברית, ספרדית
עיר בירה לעיון
גאוגרפיה
אזור זמן UTC
דמוגרפיה
דת אסלאם[1]
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 23.15%
גילאי 15 - 24 13.98%
גילאי 25 - 54 48.17%
גילאי 55 - 64 8.15%
גילאי 65 ומעלה 6.55%
שונות

סהרה המערבית (בערבית: الصحراء الغربية הגייה: aṣ-Ṣaḥrā' al-Gharbiyyah; בברברית: Taneẓroft Tutrimt; בספרדית: Sáhara Occidental) היא טריטוריה בצפון-מערב אפריקה, הנמצאת כיום כמעט כולה בשליטת מרוקו, מאז סיפוחה בשנת 1979. התמיכה הבינלאומית בריבונות מרוקו על הסהרה כוללת את ארצות הברית,[2] צרפת, פולין, הודו, ערב הסעודית, איחוד האמירויות, טורקיה וישראל. גבולותיה הם: מרוקו מצפון, אלג'יריה בצפון-מזרח, מאוריטניה במזרח ובדרום, והאוקיינוס האטלנטי במערב. בירת הטריטוריה היא לעיון (אל-עיון), ובה חיה רוב האוכלוסייה. דתם של תושבי סהרה המערבית היא האסלאם, והשפות הנפוצות ביותר בה הן ניבים של ערבית.[1]

חזית פוליסריו הקימה בה את המדינה הלא-מוכרת רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית ששולטת בפועל רק על שטחים שצמודים לגבול המזרחי. מרוקו שולטת בפועל בשאר שטחה של סהרה המערבית.

היסטוריה

החל מוועידת ברלין בשנת 1884 ועד שנת 1975 נקראה הטריטוריה סהרה הספרדית והייתה תחת שלטון ספרד. עם סיום השלטון הספרדי תבעו מרוקו ומאוריטניה ריבונות על הטריטוריה, וחילקו את שטחה ביניהן. שני החלקים נקראו סגייה אל-חמרה וריו דה אורו. מרוקו כבשה את שני חלקיה הצפוניים של סהרה המערבית בשנת 1976. במקום קמה תנועת מחתרת בשם חזית פוליסריו, בתמיכת אלג'יריה. ב-1979 נסוגה מאוריטניה מחלקי הטריטוריה שבהם שלטה, ומרוקו תפסה את רוב השטח. מאבקה של התנועה נמשך עד היום, מכיוון שמרוקו ממשיכה לטעון לריבונות על שטח זה. כדי לחזק את שלטונה במקום יישבה מרוקו יותר מ-100,000 תושבים מאזרחיה, ואילו חלק גדול מכ־200,000 התושבים המקוריים בבירה אל-עיון נעקרו מבתיהם ויושבו במחנות פליטים. לאחר הכיבוש החלה מלחמת גרילה נגד המרוקאים, אולם זו הסתיימה בהסכם הפסקת אש משנת 1991 ובהקמת MINURSO.

התושבים המקומיים הכריזו על עצמאות הטריטוריה בשם רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית, אולם מרוקו התעלמה מההכרזה. רוב מדינות העולם אינן מכירות בריבונות מרוקו על השטח.

מרוקו הקימה חומת גבול לאורך 2,700 ק"מ המוגנת על ידי 120,000 חיילים מרוקאים ומוקפת במוקשים. החומה מחלקת את סהרה המערבית בין השטח הנשלט על ידי מרוקו ובין השטח בשליטת מחתרת "חזית פוליסריו", השואפת לעצמאות סהרה המערבית. נכון לשנת 2020, שלטה מרוקו בכשלושה רבעים מהטריטריה. חזית הפוליסריו שלטה בשאר השטח.[3]

בנובמבר 2020, לאחר כ-30 שנות הפסקת אש, חודש העימות בין חזית פוליסריו למרוקו,[4][5] בעקבות מבצע צבאי שפתחה מרוקו.[6]

מעמדה של סהרה המערבית

מעמדה החוקי של הטריטוריה שנוי במחלוקת. בעוד מרוקו טוענת לריבונות על סהרה המערבית, רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית טוענת לריבונות על סהרה המערבית כמדינה עצמאית. שתי הטענות אינן מקובלות באופן מלא.

האו"ם דן בקיום משאל עם על מעמד סהרה המערבית, אך הוא לא יצא לפועל עקב התנגדות מרוקו, שטוענת לריבונותה, ועקב התנגדות חזית פוליסריו, המתנגדת לשיתופם של המתיישבים המרוקאים בסהרה במשאל עם.

תושבי סהרה המערבית וסוגיית ההגדרה העצמית

שני רכיבים מרכזיים היוו רקע לרצונם של בני העם הסהראווי בהגדרה עצמית. ראשית, הרכב אוכלוסייתה של סהרה המערבית בנוי בעיקר מבני שבט הסהראווי. שבט זה מייצג תמהיל המורכב מילידי המקום, שבטים ברברים סהנג'ים, אפריקאים, וערבים שמוצאם מחצי האי ערב. המרכיב ששימש לאחדות בין השבטים השונים היה תהליך הדרגתי של התפשטות האסלאם. תהליך זה הוביל ליצירתו של לאום סהראווי בעל ייחודיות אתנית, לשונית, דתית ותרבותית.[7] שנית, אורח החיים של הסהראווים התאפיין לרוב בנוודות ורעיית צאן, אך לאחר החלטת ספרד להפוך את סהרה המערבית לפרובינציה ספרדית עם מאפיינים אוטונומיים בדמות קיומה של אספה כללית ויכולת חקיקה, עברה האוכלוסייה תהליך מודרניזציה שהשפיע על חיזוק התודעה הלאומית של בני הסהראווי.[8] פרט לבני שבט הסהראווי, כוללת סהרה המערבית גם כ-200 אלף תושבי מרוקו שהגיעו לאחר 1975, במטרה להשתלט על אדמות שהיו מוחזקות עד אז בידי השלטון הספרדי.[9]

החלטה 1514 של העצרת הכללית של האומות המאוחדות היוותה אשרור בינלאומי לרצונם של בני הסהראווי להגדרה עצמית.[10] ההחלטה קובעת בין היתר, כי יש להביא לידי סיום כל שלטון קולוניאליסטי באשר הוא, זאת מתוקף הזכות שישנה לכל עם להגדרה עצמית, לקבוע לעצמו באופן חופשי את מצבו הפוליטי, ולהגשים באופן חופשי את שאיפותיו הכלכליות, החברתיות והתרבותיות. ההחלטה שימשה בסיס[7] להחלטה 2072 של העצרת הכללית של האו"ם, בה נקבע כי על ספרד לנקוט בכל האמצעים הדרושים על מנת לשחרר את סהרה המערבית מידי השלטון הספרדי.[11] כמו כן, זכותם של תושבי סהרה המערבית להגדרה עצמית קיבלה אישור בינלאומי ב-7 החלטות של העצרת הכללית של האו"ם שהתקבלו בשנים 1966–1973. ההחלטות מדגישות את הצורך בעריכת משאל עם באזור. אלא שהשינוי בתמהיל האוכלוסייה הפך לסוגיה מרכזית במסגרת המאבק להגדרה עצמית, נוכח המחלוקת סביב זהות האנשים שיש לאפשר להם להצביע במסגרת משאל העם על עצמאות.[9]

הניסיונות לסיפוח סהרה המערבית והמאבק של חזית פוליסריו

בשנת 1966 הצהירו מרוקו ומאוריטניה על סיפוח סהרה המערבית,[9] אך חוות דעת מייעצת של בית הדין הבין-לאומי בהאג[12] קבעה כי מדובר בצעד לא חוקי.[9] בניסיון לסיים את השליטה הזרה באזור, קמה תנועת מאבק נגד הממשל הספרדי. לאחר נפילת תנועה זו, קמה בשנת 1970 חזית פוליסריו, שהשתמשה במאבק מזוין על מנת להשיג עצמאות. החזית נתמכה בידי בני העם הסהראווי.[7]

בנובמבר 1975, הורה חסן מלך מרוקו על "המצעד הירוק" שבמהלכו כ-200 אלף אזרחי מרוקו צעדו אל סהרה המערבית. מטרת הצעדה הייתה להבהיר את רצון העם שהטריטוריה תהיה חלק ממרוקו.[7] בתגובה לכך, קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם את החלטה 380,[13] בה קראה למרוקו לסגת משטחה של סהרה המערבית. ב-14 בנובמבר 1975 נחתו הסכמי מדריד - הסכם משולש בין מרוקו, ספרד ומאוריטניה, בו נקבע כי יוקם מנהל משותף לשלושת המדינות, שינהל את סהרה המערבית. חצי שנה לאחר מכן חתמו מרוקו ומאוריטניה על הסכם שבו הן חילקו את סהרה המערבית - החלק הצפוני שייך למרוקו, החלק הדרומי למאוריטניה. עם זאת, ההסכם לא הופקד בידי העצרת הכללית של האו"ם.[7] בהחלטה 34/37 של העצרת הכללית של האו"ם, הוכרה חזית פוליסריו כנציגה הלגיטימית של העם הסהראווי.[14] השליטה הקולוניאלית הספרדית הסתיימה בשנת 1975, ואף על פי שהיא לא הצליחה לקיים את רצונות האוכלוסייה שחיה בשטחה, היא יצרה תנאים לכך שישות סהראווית תוכל להיווסד. כתוצאה ממהלכים אלה הצליחה חזית פוליסריו להקים את רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית בפברואר 1976. כיום נחשבת ה-SADR לחברה מלאה באיחוד האפריקאי, ואף מוכרת על ידי יותר מ-80 מדינות.[8]

משאל העם

המאבק של חזית פוליסריו התבטא בין היתר בתקיפות שנועדו להביא לקיומו של משאל עם באזור. בשנת 1974 הכריזה ספרד שהיא מוכנה לקיים משאל עם אשר יכלול אפשרות של הגדרה עצמית לאוכלוסייה החיה בסהרה המערבית. תגובתו של מלך מרוקו להכרזה זו הייתה שמדינתו לא תקבל את תוצאות משאל העם מכיוון שהוא כולל את האופציה לעצמאות של הטריטוריה. העצרת הכללית של האו"ם ביקשה מספרד לדחות את קיומו של משאל העם, עד אשר היא תוכל להחליט על הליך הדה-קולוניזציה שתכלול חוות דעת מייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג.[7] ב-20 בספטמבר 1988, החליטה מועצת הביטחון של האו"ם בהחלטה 621, למנות נציג מיוחד בסהרה המערבית. המועצה אף ביקשה ממזכ"ל האו"ם לקיים משאל עם על הגדרה עצמית עבור הסהראווים, אשר יהיה מפוקח ומאורגן באמצעות האו"ם ובשיתוף פעולה עם האיחוד האפריקאי.[15] ההחלטה לקיים את משאל העם נתמכה בין היתר בהסכמתם של ממלכת מרוקו ותנועת חזית פוליסריו ולכן רק לאחר מכן, בשנת 1990, בהחלטה 658 של מועצת הביטחון הוקם כוח משימה של האו"ם, שמטרתו לקיים משאל עם בסהרה המערבית.[16] תוכנית זו נקראה "תוכנית ההתיישבות", כאשר יעדה המרכזי הוא קיום משאל עם חופשי והוגן שבו הסהראווים יוכלו לממש את זכותם להגדרה עצמית ולבחור בעצמאות או במיזוג עם מרוקו. הזכאות להצבעה התבססה על מפקד האוכלוסין האחרון שביצע השלטון הקולוניאלי הספרדי שמנה כ-75,000 איש. צוות משלחת האו"ם, MINURSO, שתפקידו לפקח על הפסקת האש באזור וכן על משאל העם, התחיל לפעול בספטמבר שנת 1991 כאשר משאל העם היה אמור להתקיים בשנת 1992.

משאל העם מעולם לא התקיים. רק בשנת 2000 MINURSO הצליחו לסיים את איסוף הנתונים ולהכריע מי יוכל להשתתף במשאל העם. הם קבעו כי 86,386 איש רשאים להצביע. השלב הבא היה לקיים את משאל העם, אך מרוקו שוב ערערה על רשימת המצביעים. מלך מרוקו החדש, מוחמד השישי, הצהיר בשנת 2002 כי הרעיון למשאל עם תם.[8] בשנת 2003 נערך ניסיון נוסף לביצוע משאל עם, והוצע כי משאל העם יכלול גם תושבים ממרוקו אשר נמצאים בשטח מאז שנת 1999, ולא רק את העם הסהראווי. תנועת חזית פוליסריו קיבלה את התוכנית, אך מרוקו דחתה אותה.[7]

מעמדה של סהרה המערבית כיום

  סהרה המערבית
  מדינות אשר מכירות בריבונות מרוקו בסהרה המערבית
  מדינות אשר מכירות ברפובליקת סהרה המערבית הדמוקרטית
  מדינות אשר מכירות בההגדרה העצמית של העם הסהראווי, אך אינן מכירות ברפובליקת סהרה המערבית הדמוקרטית

מרוקו החלה להשתמש בקשריה עם מדינות חברות במועצת הביטחון של האו"ם, כדי לקבל לגיטימציה לכיבוש ולסיפוח של שטחי סהרה המערבית.[7] למרות זאת, בשנת 2006 מזכ"ל האו"ם טען שאין מדינה שיכולה להיות חברה באו"ם ולהכיר בריבונות של מרוקו על שטחי סהרה המערבית.[7] במנדט הכוח של משימת MINURSO, לא מופיע סעיף ניטור ופיקוח על הפרת זכויות אדם, כמו כן יכולותיו לפעול באזור צומצמו לאחר שכוחות מרוקו גירשו מספר בעלי תפקידים. במחאה על כך, פרסמה מועצת איחוד אפריקה לשלום וביטחון קריאה למועצת הביטחון של האו"ם להרחיב את מנדט כוח המשימה, כך שיכלול ניטור ופיקוח על זכויות אדם.[17]

בשנת 2007 הציגה חזית פוליסריו לאו"ם הצעה לפתרון פוליטי מקובל על ידי כלל הצדדים שיעניק הגדרה עצמית לאנשי סהרה המערבית. הצעה זו כללה את הצורך במשאל עם שייתמך על ידי מועצת הביטחון של האו"ם וכן הכרה בכך שאם משאל העם יוביל לעצמאות סהרה המערבית, המדינה הסהראווית החדשה תהיה מוכנה לקיים יחסים דיפלומטיים עם מרוקו. כחלק מהחלטתו של מזכ"ל האו"ם, משלחות של חזית פוליסריו ומרוקו נפגשו בארצות הברית וכן משלחות מאלג'יריה ומאוריטניה הוזמנו. למרות כישלון הסבבים הראשונים, הוחלט על סבבים נוספים כדי לנסות ולהמשיך לקיים דיון.[7] כיום האו"ם מחשיב את שטחי סהרה המערבית כטריטוריה ללא שליטה עצמית, זאת מאז שנת 1963.[18]

בעבר, מרוקו הציעה לבדלנים לקיים אוטונומיה תחת שליטה מרוקאית, תוך הדגשה כי לא תוותר על ריבונותה באזור.[3]

צרפת, פולין, הודו, ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין וטורקיה נקטו עמדה ברורה יותר, והן מכירות בריבונותה של מרוקו בסהרה המערבית. סין ורוסיה (עד דצמבר 2020) לא פרסמו עמדה בסוגיה. בדצמבר 2020 הכירה ארצות הברית בריבונותה של מרוקו על סהרה המערבית כחלק מהסכם ישראל–מרוקו.[2] עד אמצע דצמבר 2020 היו 18 קונסוליות בטריטוריה.[19] ביוני 2022 הכריזה ישראל שהיא ישראל תומכת בריבונות מרוקו על סהרה המערבית.[20]

כלכלה

לסהרה המערבית יש משאבים טבעיים מועטים וקיים מחסור תמידי של מי גשם עבור פעילות חקלאית. מרבית המזון שצורכת האוכלוסייה מיובא מבחוץ, והמסחר, יחד עם פעילויות כלכליות אחרות, נתון בשליטת הממשל המרוקאי. ההכנסה לנפש, בדומה לאיכות החיים של התושבים, נמוכה באופן משמעותי מזו של מרוקו.

גאוגרפיה

סהרה המערבית נמצאת בצפון אפריקה, ממזרח לאוקיינוס האטלנטי, בין מאוריטניה ומרוקו. המדינה גובלת גם באלג'יריה.

אורכו הכולל של קו החוף של הסהרה המערבית הוא 1,110 ק"מ, ואורך הגבולות היבשתיים שלה הוא 2,046 ק"מ. שטחה הכולל הוא 266,000 קמ"ר. מרוקו הקימה חומה לאורך 1,500 ק"מ ולמעשה חילקה את המדינה, כאשר היא שולטת בצד המערבי.

מיקומה במדבר סהרה משפיע על אקלים מדברי חם ויבש ועם מיעוט משקעים. לחץ אוויר גבוה מונע זרימת רוח עם גשם. גם בחורף מונעים הרי האטלס כניסת רוח וגשמים: במקום יורדים כ-100 מ"מ גשמים בשנה בממוצע, והחום גורם להתאיידות מהירה. במישורים שורר יובש כמעט מוחלט, הטמפרטורות מגיעות עד 45 מעלות צלזיוס בקיץ. בלילה קריר כמקובל באקלים מדברי, ובמקומות גבוהים אף שוררת קרה.

הטריטוריה הייתה מחולקת לשני חבלים שהגבול ביניהם היה קו רוחב 26° (קו כף בוז'דור). השליש הצפוני, המאוכלס יותר, נקרא סגייה אל-חמרה ובירתו הייתה לעיון. החלק הדרומי תפס שני-שלישים מן הטריטוריה ונקרא ריו דה אורו, שבירתו הייתה וייה סיסנרוס (כיום: דאח'לה).

דמוגרפיה

נכון לשנת 2009, האוכלוסייה בסהרה המערבית מונה כ-513 אלף בני אדם, מרביתם מהאומה הסהראווית (אנ').[דרוש מקור] הטריטוריה היא אחד האזורים בעלי צפיפות האוכלוסייה מהנמוכות בעולם (2.15 בני אדם לקילומטר רבוע בממוצע).

האוכלוסייה המקומית דוברת שלוש שפות עיקריות: ערבית, מרוקאית וספרדית. הדת השלטת בטריטוריה היא האסלאם.

האוכלוסייה העיקרית בחבל ארץ זה היא "ברברית" - כינוי גנאי בפי הערבים כלפי המיעוט האפריקאי הלא ערבי. הריבוי הטבעי מעט יותר מ-3% והילדים מתחת לגיל 18 מהווים חלק ניכר מהאוכלוסייה.

מחוזות סהרה המערבית

מבחינה מנהלית סהרה המערבית מחולקת על ידי השלטון המרוקאי ל-3 מחוזות, כאשר אחד מהם רק בחלקו (נפה אחת) נמצא בסהרה המערבית. יתר המחוזות מחולקים לנפות.

מס' שם בירה שם בשפת המקור אוכלוסייה
נכון לשנת 2014		 שטח[21]
1 מחוז גואלמין אד נון גואלמין اڭلميم-وادي نون 433,757 46,108
2 מחוז אלעיון בוג'דור-אלש'אקיה אלחמראא לעיון العيون بوجدور الساقية الحمراء 367,758 139,480
3 מחוז ואד אד ד'הב לכוירה דחלה وادي الذهب لكويرة 142,955 142,865

לקריאה נוספת

  • אמנסטי אינטרנשיונל, דו"ח שנתי לשנת 1991, (1991).
  • Mark W Janis, International Court of Justice: Advisory opinion on the Western Sahara", 17 Harvard International Law Journal 3 (1976).
  • Spector Samuel, "Western Sahara and the Self-Determination Debate", 16 Middle East Quarterly 33 (2009).
  • Steinbach Armin, "The Western Sahara Dispute: A Case for the ECJ", 18 Columbbia Journal of European Law 3 (2012).
  • Zunes Stephen, "The International Community and Military Occupation: Western Sahra in a Comparative Perspective", Conference Papers - International Studies Association 1 (2008).

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סהרה המערבית

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 "The World Factbook - Western Sahara". CIA. נבדק ב-2007-10-21.
  2. ^ 2.0 2.1 מחיר ההסכם: ארה"ב מכירה בריבונות מרוקו בסהרה, באתר ynet, 10 בדצמבר 2020
  3. ^ 3.0 3.1 מפת מרוקו שונתה בעקבות ההסכם: "40 שנות דיונים נמחקו בציוץ", באתר ynet, 13 בדצמבר 2020
  4. ^ Staff, Reuters (2020-11-14). "Polisario leader says Western Sahara ceasefire with Morocco is over". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2020-11-22.
  5. ^ סוכנויות הידיעות‏, אחרי 30 שנות הפסקת אש, העימות בין מרוקו לסהרה המערבית מתחדש, באתר וואלה!‏, 17 בנובמבר 2020
  6. ^ צבא מרוקו פתח במבצע נרחב נגד מחתרת הפוליסריו בסהרה המערבית, באתר מעריב אונליין, 13 בנובמבר 2020
  7. ^ 7.00 7.01 7.02 7.03 7.04 7.05 7.06 7.07 7.08 7.09 Omar Sidi M, The right to self-determination and the indigenous people of Western Sahara, CAMBRIDGE REVIEW OF INTERNATIONAL AFFAIRS, 41 21, 2008, עמ' 41
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 Omar Sidi M, The right to self-determination and the indigenous people of Western Sahara, CAMBRIDGE REVIEW OF INTERNATIONAL AFFAIRS, 44 21, 2008
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 Castellino Joshua, Territory and Identity in International Law: The Struggle for the Self-Determination in the Western Sahara, MILLENNIUM 28, 1999, עמ' 537
  10. ^ United Nations, A/RES/15/1514, ‏December 14, 1960
  11. ^ United Nations, A/RES/2072, ‏December 16 1965
  12. ^ INTERNATIONAL COURT OF JUSTICE, Advisory Opinion on Western Sahara, ‏1975 (ארכיון)
  13. ^ United Nations, A/RES/380, ‏1975(הקישור אינו פעיל)
  14. ^ United Nations, A/RES/34/37, ‏Novermber 21 1979
  15. ^ United Nations, S/RES/621, ‏1998
  16. ^ United Nations, http://www.securitycouncilreport.org/un-documents/document/MINURSO%20SRES621.php, ‏1990
  17. ^ AMNESTY INT’L, UN Peacekeeping Force in Western Sahara Must Urgently Monitor Human Rights, ‏April 18 2017
  18. ^ United Nations, Western Sahara: Listing as a Non-Self-Governing Territory, ‏2017
  19. ^ יניב חלילי, שליח ynet ו"ידיעות אחרונות" למרוקו, טקס הסיפוח המרוקאי: בחריין פתחה קונסוליה בסהרה המערבית, באתר ynet, 14 בדצמבר 2020
  20. ^ שקד: "ישראל תומכת בריבונות מרוקו על סהרה המערבית" | ישראל היום, באתר www.israelhayom.co.il
  21. ^ סכום שטחי היחידות המנהליות אינו תואם את השטח הכולל של סהרה המערבית.
צפון אפריקה
מדינות סודאן • דרום סודאן • מצרים • לוב • תוניסיה • אלג'יריה • מרוקו • סהרה המערבית (רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית) • מאוריטניה צפון אפריקה
מדינות קשורות אתיופיה1 • אריתריאה1
הערות 1נחשבת רק לעיתים כחלק מצפון אפריקה. 2במשמעות המצומצמת משמש המושג "צפון אפריקה" רק את מדינות המגרב.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36722978סהרה המערבית

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=סהרה_המערבית&oldid=2325422"